עוד משהו שיכול לעזור

רק היום - כמעט שבועיים אחרי,

אני מוצאת את עצמי נאספת לכתוב,

לא שיש לי מילים שיצליחו לבטא את עצמת הסערה שבתוכי,

או את עננת הכאב שמרחפת מעלי כבר כמעט שבועיים,

מהולה בטעם המר של עצב וזעזוע. 

גם אין לי מספיק מילים שיתארו את פחד המוות -

חוץ מלספר איך הוא מפתיע אותי שוב ושוב

והופך לי את הבטן כשהוא מחליט להגיע בלי להודיע מראש ...

בעיקר חסרות לי מילים איתן אוכל לתאר,

עד כמה הלב שלי יוצא אל משפחות הנרצחים

ובתפילה נונסטופ לשובם של כל החטופים בריאים ושלמים,

שיחזרו אמן ללא כל פגע.

במקביל לעננה הזו ומתוך העוצמה של רעידת האדמה שהביאה,

נחשפו והתבהרו לי תכנים  פנימיים מאד משמעותיים

ועליהם ואותם אני רוצה לכתוב,

מתוך אמונה שהכתיבה תעשה בי סדר

והתכנים יעשו את הטוב שלהם הלאה.

עוצמות הכאב והפחד (האישיות והקולקטיביות) כה גדולות, 

שבאופן טבעי הן מעלות את רמות המתח שלנו,

גם חוסר הוודאות ואי הידיעה או אי השקט לגבי טווח הזמן הקרוב (ובכלל..)

מעלים את רמת המתח בגוף ובנפש.

המתח הזה - כשאנחנו לא מעבדים ופורקים אותו,

(ורובנו לא למדנו איך...)

עשוי להתבטא בין היתר בחוסר סבלנות קיצוני יותר,

או אגרסיביות מוגברת,

ומאידך בהתכנסות והסתגרות.

כל אחד והדרכים האוטומטיות שלו להתמודד עם מתח.

(אוטומטים שלרוב לא באמת עושים את עבודתם נאמנה)

לכן,

זה מאד יעזור אם נקבל זאת בהבנה או לפחות ניקח בחשבון

ונזכור שזה לא אישי נגדי אם הילד שלי 'בועט' יותר,

זה לא אומר שאני מסכימה שכך יימשך המצב, (בהמשך אתייחס לשינוי)

אבל כן מקבלת אותו כנקודת מוצא לשינוי.

כלומר:

לזהות, לראות איך אני (/האחר) מגיבה ומה מתחולל בתוכי.

את המתח הזה - אם זיהיתי - אפשר לנסות לפרוק לפחות חלקית

למשל בניעור של כל הגוף, בדיוק כפי שבעלי חיים בטבע

מתנערים אחרי שהסכנה המִיָדִית חלפה,

או בחיבוק,

או בפעילות ספורטיבית עם התכוונות לפורקן של המתח

ואז, אפשר להתבונן ממקום יותר בהיר ולהיווכח:

לרובנו למשל יש נטייה להסתגר ולהתרחק כשישנה מצוקה,

למרות שזו דווקא מעצימה את הצורך בביחד ובחיבוק...

כך יכול להיות שהיא תוכל לראות -

שכשהוא { יושב מכונס ומוטרד מהמצב,

עם פרצוף חמוץ, שעשוי להתפרש על ידה ככועס ולא מרוצה,

יכול להיות שהיא } 

שבדר"כ מאד ערה למצבי הרוח שלו ומושפעת מהם,

מיד מרגישה אשמה (שמגיעה לא במודע ולמרות שהיא לא באמת אשמה)

ואז, היא כועסת שהוא לא מרוצה ו/או מתרחקת ממנו עוד יותר

ככה, במקום שיוכלו לחזק זה את זו בתוך הקושי האישי ~ לאומי הזה,

מתווספת המצוקה הזוגית למצוקה הלאומית 

ומוסיפה עוד מתח ותסכול.

לא לימדו אותנו שלהרגיש רע - זה טבעי, אבל עובר,

למדנו - להדחיק את הרגשות הקשים שלנו ולנסות לברוח מהם,

למדנו גם להשליך אותם אחד על השני,

תוך שאנחנו מתערבבים זה ברגשותיו של זו,

מאשימים והולכים לאיבוד בפרשנויות שלרוב שגויות.

שוב,

השלב הראשון הוא לזהות -

מה אצלנו עכשיו?

ללא שיפוט, ללא ביקורת, רק להבחין,

לשים את הדברים במקום כפי שהם עכשיו.

לנקות פרשנויות כמו:

זה לא בהכרח שאתם לא מתאימים,

לא שמשהו לא בסדר אצל אחד מכם או במערכות היחסים שלכם,

לא שמישהו מכם צריך להשתנות -

אלא ההרגלים המעכבים של התרבות ההשלכתית -

הם אלה שיש לנו הזדמנות נוספת לשנות אותם.

לשנות, כך שנלמד -

להעז להרגיש, (ואז לתת לרגש לעבור דרכנו ולחלוף),

לבטא את הרגשות שלנו (אחרי העיבוד) במקום להתנהג אותם באגרסיה,

במקום להשליך אותם ולהאשים זה את זו

ולחזק את הביחד כשנשתף זה את זו במה שאנחנו מרגישים

ואני לא מתכוונת לשיחת שטיפה

שמטרתה לומר לאחר כמה הוא לא בסדר ומאכזב

ושמה שהייתי מצפה ממנו, זה להרבה יותר או פחות X,Y,Z...

אלא לשיחה על רגשות שבה

הוא } יכול לפתוח את הלב ולהעז לספר לה {

כמה הפחד הרעיד אותו הבוקר, 

(לא מהמקום שמתפרק ממנו כי זו הקיצוניות השנייה של ההדחקה- שהיא ההצפה)

או כמה היה עצוב לו לראות או לשמוע ...

והיא תוכל להקשיב, בלי לנסות לפתור או לעשות משהו כדי להפסיק את הרגש,

היא תוכל להסתכל לו בעיניים ולתת לו הרגשה שהיא אתו.

ופשוט להיות שם בחיבוק.

vice versa

אז, נפתח בפניהם עולם ומלואו,

והלב מתמלא. באש ובמים. 

כמובן שזה לא משנה אם היא והוא בני זוג,

או אמא ובן, או שתי חברות וכו'...

~~~~

אמנם זה לא פשוט כי זה ההיפך ממה שהתרגלנו לו,

אבל זה אפשרי.

אפשר לנסות לבד

ואפשר להיות בליווי בדרך עד שמתרגלים ועולים לדרך המלך הזו..

ובינתיים... 

הנה לך תרגיל קטן שהוא צעד קטן אך משמעותי בדרך לשם:

נשב במקום נוח,

במרחב נקי ופנוי מרעשים ומהפרעות,

מרחב שקט ורגוע לכמה דקות,

נעצום את העיניים,

נביא את תשומת הלב אל הגוף,

נסרוק את הגוף מלמעלה למטה,

תוך כדי נשיפה והתכוונות להרפייה,

נרפה את המצח, את הפנים,

נאפשר לנשיפה לשחרר חסימות בגרון,

עד כמה שנוכל נתמסר לכוח המשיכה,

הגוף כבד,

בית החזה שוקע,

הבטן מרפה,

הרגליים כבדות ונחות, גם הידיים,

נביא את תשומת הלב אל כדור האור שנמצא מעל הקודקוד

ואל כדור של אור שנמצא מתחת לכפות הרגליים,

ובו זמנית, עם השאיפה - כשאוויר נכנס -

זורם אור מכדור האור שמעל ומכדור האור שמתחת אל הלב,

הלב מתמלא באור עם השאיפה,

ובנשיפה האור זורם בטבעיות, ללא מאמץ, 

בקלילות, 

אל כל תא ותא בגוף,

ניקח 5 נשימות מלאות כאלה -

שאיפה (רצוי בקצב 4) מכדורי האור אל הלב,

הלב מתמלא באור (אפשר להחזיק על מלא עד 7 שניות)

ובנשיפה (מומלץ בקצב 8) האור זורם אל כל תא ותא בגוף,

מנשימה לנשימה נוכל אולי להבחין שהאור זורם גם החוצה מהגוף,

כך שנוכל בקלות וללא מאמץ, 

לשלוח אותו עם א ה ב ה מאתנו לכל אהובינו,

מכרים, חברים, חיילים, לכל מי שזקוק לו 

לשלוח להם הגנה של אור מלאה באהבה המופלאה שלך.

ובנימה אופטימית זו,

עד כמה שהיא לא בהכרח קשורה למציאות,

אני נפרדת בברכת שבת שלום - והפעם אני מתכוונת לכל מילה.. :-)

פה בשבילך,

עם מיני כלים עוצמתיים שמאד יכולים לסייע,

גלית אליאס

זה מיועד לכל מי שסובל/ דואג/ מוטרד/ קשה לו... וכו'

השבוע האזנתי להרצאה קצרה של דר' אמוץ זיו אב,

שהעלה רעיון מעניין בין יתר הפנינים שהוא מדבר עליהן -

רעיון חשוב שיכול להקל עלינו במיוחד כשאנחנו בקושי -

הוא מזכיר לנו וסליחה על חוסר הדיוק - כותבת במילים שהבנתי-

שברמה הפיזיולוגית הגוף זקוק לסטרס אופטימלי,

כפי שכאשר רוצים לבנות מסת שריר, 

נדרש מאמץ עד כדי כמעט הרס השריר,

כדי שתיבנה מוטיבציה תאית להתפתחות וצמיחה - 

כך הגוף בכלל.

למרות זאת,

אנחנו, בעידן המודרני מקדשים את הנוחות -

חם לנו - אנחנו מדליקים מזגן,

קר לנו - נחמם את החדר,

קשה לנו - נעלה במעלית או במדרגות הנעות וכו',

כך שאנחנו למעשה מחבלים בצמיחה ובפוטנציאל ההתפתחות שלנו -

ומאיצים את ההזדקנות (על כך היתה ההרצאה)

מאחר והגוף זקוק לחוסר נוחות עד כדי מאמץ דוחק, כדי לצמוח ולשגשג.

או, במילים אחרות:

הקושי (/תסכול/מאמץ...) חיוני לצמיחה, לבריאות ולהתפתחות שלנו 

כך אנחנו בנויים.

כאן אני עושה מעבר זהיר לנפש,

זהיר כי כולנו יודעים כמה סטרס נפשי כרוני מזיק לבריאות

הנפשית והגופנית כאחד,

מן הצד השני - 

אנחנו גם יודעים שההיפך לא בריא לנו -

כולנו מכירים את "סימפטום מלך הכיתה" -

אותם הילדים המוצלחים, שזכו בכתר בקלות,

והתרגלו לקבל הכל בקלות, בלי להתאמץ,

אלה, (כהכללה שלה יוצאים מן הכלל) כשהם בוגרים ופוגשים בקושי או תסכול,

מתקשים כי הם לא רגילים להתמודד אתו 

ולא פעם, מתפתחים פחות ממה שהיו יכולים לו היו מאומנים 

במאמץ האופטימלי הבריא.

(אלא אם וכאשר הם מפתחים את המנגנון כבוגרים)

השאלה היא:

איך להפוך את הקושי ל'סטרס אופטימלי'?

או - איך במקום לנוע בין הקצוות, 

נוכל למצוא דרך חדשה להתמודד עם תסכול?

אז יכול להיות שהתשובה מורכבת יותר

ובכל זאת, זווית אחת לפחות מאפשרת לנו לפשט 

ולי להעז להשיב בתמצית :

מה שעומד בדרכנו לסטרס האופטימלי הוא הה ז ד ה ו ת. 

ההזדהות שמקשה עלינו להכיל את התסכול

ומשאירה אותנו בהדחקה/ הכחשה או הצפה

ההזדהות והתפיסות התפוסות שזו מחזיקה ואנחנו אוחזים בעקבותיה -

שמשאירות אותנו מתבחבשים באמוציות,

ומגיבים באופני ההישרדות השונים - בין שנילחם ונתנגד למצב

ובין שנברח או נקפא. 

אלה משאירים אותנו מלבים את האש ומתחפרים בקושי.

אם נחזור לשריר של המתאמן בחדר הכושר,

שעובד קשה עד כדי הרס,

הוא (השריר) לא אומר לעצמו -

"איזה מסכן אני..."

"למה לא מתייחסים אלי יפה ?.."

"איך לא מכבדים אותי...?"

"אם הייתי טוב אולי היו מתייחסים אלי יפה..."

או כל מיני משפטי מפתח אחרים ששגורים בפינו וליבנו.

אין שום תפיסה שמפריעה לו לעבור מהקושי והמאמץ 

אל המוטיבציה להיבנות מחדש וטוב וחזק יותר.

לעומתו בהיבט הנפשי -

שם נוכל בנקל ליפול לסיפורים של

השפלה,

צדקנות,

בושה,

אשמה,

תסכול,

פחד,

(ומשם לתגובות הישרדותיות F/F/F)

כל הכלים של כוחות האגו,

כל אחד ו'האדמה הפורייה' שבנבכי הביוגרפיה שלו

בה נקלטת המציאות דרך החוויה הסובייקטיבית שהוטמעה בנו.

אלה משאירים אותנו מזוהים עם המשבר/ קושי/ סיפור,

בחווית (אשליית) תלות באיך שהאחר מתנהג/ המציאות מפילה עלינו,

ולא סתם תלות, כי אם תלות מהותית -

כי: "אם הוא מתנהג אלי ככה זה אומר שאני..."

ומשם צוללים לעומקים של שבר, חוסר אונים ואין מוצא.

מאחר ואף אחד לא לימד אותנו איך להתמודד עם תסכול,

נמצא את עצמנו נעים בין הקצוות -

בין אם מתבחבשים וטובעים בתוך הקושי

ובין אם נמנעים ממנו בכל מחיר...

כאשר באף אחד מהקצוות הללו אין רווחה אמיתית.

אז ראשית, חשוב שנזכור שזה טבעי, 

אל לנו לבקר את עצמנו 

אחרת אנחנו שוב ניכנס ללופ תפיסתי שמוחזק ע"י אשמה, בושה וחווית כישלון..

זהו המבנה שלנו כיצורים מתפתחים,

מחד עם הפוטנציאל לצמוח מקושי שמגיע אל פתחנו

ומאידך עם מכשולי תפיסות תפוסות שמסתירות לנו את הדרך הראשית

ומובילות אותנו לשבילים צדדיים לרוב חשוכים ובאין מוצא.

תודעת האשמה שרווחת סביבנו הינה סופר מניפולטיבית,

שובה את רובנו בתפיסות התפוסות הללו,

בעמדת הקורבן המקטינה והכולאת.

שבשברירי שניה משתלטת עלינו עם הסיפור 

ואנחנו הופכים להיות הקורבן. (של הסיפור ושל השחקנים הראשיים בו)

כאן מצטרפות הסליחה והקבלה, 

שאקטואליות במיוחד בימים אלה -

רגע לפני שחל יום הכיפורים, 

כמסייעות בדרך לסטרס האופטימלי,

לא סתם כרעיון רוחני ונאור לכאורה,

אלא ממקום שמבין שככה אנחנו בנויים -

באופן כזה שזקוק לקושי על מנת שנוכל לצמוח,

ובעוד שהתפיסות  התפוסות, הפחד האשמה והבושה עשויים להטעות אותנו

הרי שאי הזדהות אתם ועם הסיפור,

והסכמה לשהות עם הרגשות שעולים בסקרנות

ולסלוח לעצמנו על כל מה שלא הצלחנו עדיין -

(במקום להרגיש אשמים או להאשים)

מביאים אתם איכות מרפאת ומרפה.

כשאנחנו מצליחים באמת לקבל ולסלוח -

ראשית על עצם המפגש עם הקושי

ואז לומדים להכיל את התסכול -

שם מתחוללת טרנספורמציה

ונגלות לנו אפשרויות חדשות.

טרנספורמציה שלוקחת אותנו אל מעבר לסיפורי ההשלכה האשלייתיים,

אל השחרור שנמצא כשאנחנו בחיבור למי שאנחנו באמת.

השאלה היא איך?

כי נורא בקלות נישָאֶב פנימה אל הסיפור

בסיועו של אחד או יותר מהכוחות הללו - פחד ~ אשמה ~ בושה.

אחת הדרכים שעוזרת לי, היא חיבור אל הגוף.

בכל פעם שאני בבִּיצה אמוציונלית כזו או אחרת,

ברגע שההכרה מגיעה ואני זוכרת לנשום אל הגוף,

(לעומת להישאר בשכל שמשתף פעולה עם הכוחות הללו ולא לטובתנו הגבוהה),

אני בתחילת הדרך החוצה משם.

בגוף יש זיכרון של הדבר הגדול יותר שאנחנו

ונכון שיש בו גם זיכרונות של הצמצום והכאב -

כך שיכול להיות שברגע הראשון שנפנה אליו את תשומת הלב,

ניפָּגש דווקא בעוצמה של האמוציה,

שכן כאמור זו אחוזה בו מלכתחילה -

אבל - זוהי בדיוק הסיבה שזהו 'ה'שער דרכו נוכל להתיר את האחיזה,

להחליש יותר ויותר את ההזדהות

ולהתפכח אל האמת המשחררת לעומת השקרים ואשליות האגו

פה, בחיבור אל הגוף, מעבר לסערה,

מחכה לנו שקט,

ישנה שלווה,

ישנו החיבור אל המשמעות של הדברים

ואל הגודל האמיתי שלנו.

אל המהות

שזמינים לנו יותר ויותר ככל שישנה מסה קריטית של ריפוי.

עם זאת, 

לרוב זה לא טבעי לנו לפנות פנימה אל הגוף.

שכן כאמור התודעה ההשלכתית הרווחת סביבנו הרגילה אותנו לפנות החוצה,

לכן ליווי בדרך לשם יכול להיות חיוני ותומך

ו... בשביל זה אני פה :-)

בפגישה אישית, או זוגית,

פיזית או בזום,

אני פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן 

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💕💕💕💕💕💕💕

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

  

מתנה לקראת השנה החדשה- תרגיל זוגי חגיגי בפנים

מאחלת לכולנו שנה בסימן של חיבור מהלב שהולך ומתרחב,

שנה שבה נצליח יותר ויותר לדבר ולהקשיב 

וכך נוכל לעבור דרך האתגרים ולמוסס את הקונפליקטים,

לבסס את הגשר שעובר מלב אל לב

ולנוע מאהבה 💓

הנה לכם תרגיל זוגי חגיגי

שיהיה צעד ראשון ומשמעותי בדרך לשם:

מצאו זמן ומרחב פנוי ונוח להקדיש לעצמכם,

אפשר להדליק נר, למזוג לכם כוס יין או תה,

שבו זה מול זו,

התבוננו בעיניים, הוקירו במבט על הרגע,

זכרו ששום דבר איננו ברור מאליו,

הוסיפו חיוך,

בחרו מי שולח ראשון, מה שמגדיר את האחר כמיכל ראשון והתחילו:

שולח: מה שאני מעריך בך שעשית בשנה החולפת ועזר לי להרגיש אהוב זה....      מיכל: משקף

שולח: מה שאני מעריך בך שתרמת לקשר שלנו בשנה החולפת זה....                  מיכל: שיקוף

שולח: איך שאני תרמתי לקשר בשנה החולפת זה.....                                       מיכל: שיקוף

שולח: מבחינת חלקי בקשר, מה שהייתי רוצה להיפרד ממנו ולהשאיר מאחור זה..  מיכל: שיקוף

שולח: הזיכרונות המרגשים שיש לי ממך מהשנה החולפת הם....                         מיכל: שיקוף

שולח: איך שאני רוצה לראות את היחסים שלנו מתפתחים בשנה הבאה...             מיכל: שיקוף

שולח: צעד קטן שאני יכול להתכוון אליו ודרכו לממש את הרצון הזה...               מיכל: שיקוף

שולח: צעד קטן שאני רוצה לבקש ממך כדי לממש את הרצון הזה...                    מיכל: שיקוף

שולח: כשאני מדמיין את היחסים שלנו מתפתחים כך, אני מרגיש...                     מיכל: שיקוף

מיכל מוסיף: משהו אחד שנגע בי בדבריך זה...

מודה על השיתוף ומחליפים תפקידים.

בהצלחה!

ובברכת שנה מלאה ברכה

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💕💕💕💕💕💕💕

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

התכוונויות לשנה החדשה - תרגיל ייחודי בפנים (חינם)

כבר מהשבוע שעבר אני מסתובבת ביני לביני עם 

"על מה לכתוב" שמנקר בי ...

ולמרות ותוך שמתגלגלים להם במוחי 

רעיונות מפריצות דרך שעברו אנשים בפגישות שלנו השבוע,

לא מצליחה להתמקד באחד שרלוונטי ומדויק...

ובמקום למהר ולהתחיל לכתוב מתוך ה over doing

כפי שסביר שהייתי עד לא מזמן,

הפעם זכרתי לשהות עם הגלגול המוחי הזה,

כמה שהוא תזזיתי ולא נוח,

אני כבר מכירה את זה.. ואותו 

ופחות ופחות מזדהה אתו, כך שפחות מופעלת ממנו אוטומטית

ובמקום לנוע לעשייה על עיוור, מסכימה לשהות,

עם חוסר הידיעה, חוסר הוודאות והדחף לתנועה,

עד שמשהו מתבהר בי,

כזה שנובע מהלב

גם הפעם, הוא הופיע... 

מן גלינג משמח ומפעים - כצליל פעמונים מרענן -

ואתו הרעיון -

להביא הפעם תרגיל קליל ומשמעותי להתכוונות אישית ו/או זוגית לשנה הבאה.

אז יצאתי אני וצילמתי בעצמי, כדי שהתרגיל יהיה ברור

מה שהפעים בי עוד יותר את ההתרגשות -

והיה לי סימן שזה בדיוק הדבר:

רגע לפני שמעלה את הצילום שלי, כותבת את ההנחיה :

קח/י/ו לכם כמה דקות, (רצוי לקראת ערב אבל אפשר מתי שבא)

צא/י/ו לצלם (אפשר בנייד) מה הייתם רוצים לעצמכם בשנה הקרובה

כלומר, לצלם משהו שמייצג את הרצונות/חלומות/שאיפות/כמיהות וכו'.. שלכם לשנה הקרובה

כאמור זה יכול להיות תרגיל אישי שלך,

או מן תרגיל זוגי שאח"כ תוכלו גם לשתף אחד את השני 

בצילומים ובמשמעות שלהם ולבנות לכם מהם חזון זוגי משותף.

אפשר מראש לחשוב מה אני רוצה לעצמי

ואז לצאת לצלם ייצוגים,

או כמו שאני עשיתי -

לצאת עם ההנחיה ומה שיקרא לך - אותו תצלם/מי.

אח"כ, התבוננו בצילום והוסיפו מילים להתכוונויות (כמו בדוגמא שתיכף אביא)

תוך שימת לב לפרטים נוספים שאולי לא התכוונתם

אך תת המודע הכניס לפריים :-)

את התמונה עם המילים אפשר לפתח ולתלות על המקרר

ולפני או אחרי כן - אם זו התכוונות זוגית

לשתף אחד את השני בכמיהות כפי שמיוצגות בצילום.

התרגיל הזה אגב, בשילוב הנחייה מובנית לשיתוף 

ועוד כמה הפתעות מרגשות,

הוא חלק מהסדנה פורצת הדרך לזוגות :

"מפת האוצר הזוגית שלכם" 

שצפויה לצאת לדרך, פרטים בקרוב!

כמה דגשים לפני שיתוף בן הזוג:

1. להקפיד לדבר רק על מה שכן רצוי (בלי להכניס באופן ישיר או עקיף תלונה על מה שלא קורה כרגע)

2. להביא רצונות לשינוי ומילוי עצמי (בלי רמזים לשינוי נדרש מהאחר)

3. להגיע בְּרָכּּוּת ובכוונה להיטיב עם עצמכם ועם האחר. לזכור את המרחב הזוגי שלכם ולהקפיד לשמור עליו נקי

כמובן שאפשר לעשות מה שרוצים, 

ובכל זאת, כדאי לשים לב לאלה, 

אם הכוונה היא לסמן התכוונות לצמיחה, ריפוי והתרחבות בשנה הקרובה

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

הנה לדוגמא מה שקרא לי להצטלם וכמה מילים כהתכוונות שלי לשנה הבאה עלינו לטובה:

בהמשך לצילום הזה, אני מאחלת לי בשנה הקרובה 

(בעצם מה שאני רואה עכשיו בקסם שקרא לי לצלם אותו זה:)

בהירות ושקיפות,

שאהיה יותר ויותר אותנטית וקרובה למי שאני ואביא את עצמי בניקיון,

מאחלת לי חיבור יציב ורגוע לאדמה מחד,

וצמיחה ולבלוב אל על מאידך,

מאחלת לי תחושה של מלאות, אהבה וסיפוק בשהייה ועשייה נוכחת,

תוך חיבור תמידי לידיעה שאני שמורה ומוגנת ממעל.

אמן!

אם בא לך/כם לשתף, 

כדי להגביר את ההדהוד של ההתכוונות שלכם,

אשמח !

אפשר למייל שלי או כתגובה לפוסט (פה או בפייסבוק)

המשך ימים יפים ונעימים,

לקראת השנה החדשה ובכלל

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💕💕💕💕💕💕💕

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

כמה דורות אחורה מקודדים ב DNA שלנו?

 ואיך אפשר להפסיק לשחזר טראומות בינדוריות 

ולהתחיל לכתוב מ ח ד ש את סיפור חיינו (וזוגיותנו בפרט)?

אם אתחיל בתשובה לשאלה שבכותרת , אזי - 8 (!),

8 דורות אחורה נישאים הלאה ומקודדים כאינפורמציה בגנים שלנו,

עם דגש על טראומה כתוכן שהוטבע עמוקות -

כך ע"פ דר' פרנצ'סקה פונדס בהרצאה על הביולוגיה של טראומה בינדורית.

אנחנו נולדים לקשר,

נפצעים בקשר (כחלק משחזור סיפורי הדורות הקודמים)

ויש לנו האפשרות להירפא בקשר (בכלל וזוגי בפרט)

תת המודע מושך אותנו למי שיתן לנו אהבה מוכרת

ואני מתכוונת ב"מוכרת" ל - דומה לזו שקיבלנו בילדותנו -

זאת אומרת שבני הזוג יזכירו לנו באהבתם אלינו את אהבת ילדותנו -

שלא פעם היתה חמוצה משהו..

לכן, הקשר הזוגי באופן טבעי יעלה על פני השטח

את 'ה'תסכולים ו'ה'כאבים שלנו, אלו שחווינו כילדים,

תוך שאנו בעצמנו משתתפים בריקוד הזוגי 

באמצעות דפוסי החשיבה וההתנהגות ההישרדותיים שסיגלנו לנו כילדים.

כך באופן טבעי נמצא את עצמנו לא פעם במאבקי כוח סוּפּר מתסכלים

שחוזרים על עצמם בלופים, על אותם הנושאים הכואבים.

ובעוד שהציפייה היא שבבית - עם בן הזוג יהיה לנו מקום בטוח ואוהב -

אנו נחבטים שוב ושוב אל אכזבה חוזרת ונשנית

שדווקא פה הכי קשה לנו לקבל.

אך (!) כפי שאני כותבת שוב ושוב,

זוהי רק ההתחלה (!)

כי אמנם סיפורי העבר הטראומטיים מועברים אלינו בגנים,

אך בהחלט אפשר (ואף כדאי :-) לקטוע את השחזור המתסכל הזה

וליצור לנו זוגיות אוהבת, מחבקת, יציבה וגם חיונית.

מנקודת המבט של ההתפתחות הרי שיש לנו פה כמו מועד ב'

וג', ד', ה', עד שניקח עצמנו לריפוי באהבה

ונצמח לזוגיות מודעת ומזינה.

למשל:

הוא } גדל כילד יחיד עד גיל 10. כמעט לבדו,

מצד אחד היה לו חופש ומרחב,

מצד שני עד כדי בדידות וריחוק (גם מהוריו שהיו עסוקים.)

הוא חווה סוג של התעלמות.

(כמובן שהוריו לא אשמים, שהרי גם הם קיבלו מינימום של יחס מהוריהם

שהיו עסוקים בטרדות היומיום בתקופה הרבה יותר הישרדותית) 

היא { גדלה כילדת סנדביץ', אחות לילדה עם צרכים מיוחדים,

כל הזמן נלקחה ממנה תשומת הלב ונדרש ממנה להיות עבור האחות,

לא היה לה רגע משל עצמה.

היא חוותה סוג של השתלטות.

שהיא בעצם גם התעלמות מהצרכים שלה.

ואז הם }{ נפגשים.

בהתחלה זה מושלם, היא נושמת דרכו ספייס,

הוא מקבל ממנה ביחד,

אבל מהר מאד זה מתהפך חזרה 

והוא חוזר לתבוע באדיקות את הלבד שלו,

והיא תובעת כל הזמן ביחד.

כמובן שגם הסיפור הזה הולך דורות אחורה וישוחזר דורות קדימה,

אלא אם יקטעו אותו באופן מודע

ובינתיים, ככל שהיא { לוחצת עליו לביחד,

(לוחצת כי באוטומט המקומות הילדיים החסרים שלנו יפעילו אותנו ב fight או flight)

ככה הוא } יתבצר בהכרח שלו ב - לבד.

זה חוק בטבע, - כל דבר שנרדוף אחריו יברח,

כל מה שנילחם בו ילחם בנו בחזרה

ובכלל - בכל מקום שנביא מתח, הצד השני יגיב במתח נגדי

ובין אם ילחם ובין אם ייכנע - המערכה באִיבָּה

והנושא הזה יעלה שוב ושוב.

זאת אומרת שהזיהוי של הריקוד הזוגי קריטי

אבל לא פחות מכך - קריטי הריפוי של המקומות הילדיים החסרים,

ריפוי הכאב של הילדה שלא היה לה מקום 

שמצד אחד התרגלה לביחד אך יחד עם זאת לביחד מכאיב,

ריפוי שיאפשר חיווט מחדש לחוויה של מרחב קשוב בתוך הביחד וה לחוד,

לצד ריפוי של הילד שהיה לבד עד כדי מוזנח,

שמצד אחד התרגל ללבד ודבק בו, אך מן לבד שגם דוקר.

ריפוי שיאפשר חיווט מחדש וצמיחה לאפשרויות שמרחיבות את הלב 

של ספייס וביחד קשובים ומאוזנים ב win win.

ככלל מאבקים ככל שהינם אמוציונליים -

זה סימן שמקורם בחוויות ילדות בהן חווינו גם חוסר אונים,

או:

If it's histercal, it's historical

כלל שמכוון אותנו לשורש העניין, שם מתאפשר ריפוי

אנרגטי ורגשי, שמתבטא בהקלה בגוף ובהבנה רחבה יותר (מנטלי)

~~~~~~

ישנן דרכים מופלאות שמובילות לשם,

אחת מהן, בה אני נעזרת בפגישות זוגיות

וגם בסדנאות לזוגות היא דרך האימגו

שמגיעה עם תכנים שעושים סדר ומפילים אסימונים

ומאפשרת בחוכמה רבה ובמלאכת מחשבת 

לגשר שבין הלבבות להתייצב

וללבבות להתפעם שוב בהתרגשות. 

וכשמשולבת בתהליך התייחסות לתכנים דרך הגוף

מתאפשר ריפוי ושחרור מהשחזור הבינדורי המתסכל.

חיווט מחדש. שינוי לכיוון של שגשוג.

בסדנאות קבוצתיות אנחנו מוסיפים רובד נוסף -

פה נכנסת יצירתיות כמו למשל התבוננות פנימית דרך צילומים,

ואז גם הכל נהיה קליל וכיפי 

וגם -

היום שמעתי שבתהליכי ריפוי בהם משולבת משחקיות ויצירתיות -

הריפוי מתרחש פי 20 יותר מהר!

אם לשם ריפוי נדרשים 400 סישיינים, 

או 400 מופעים של תיקון

(למשל בכל פעם שעולה ביקורת עצמית 

להחליף אותה בסליחה לעצמי מתוך הבנה שלא יכולתי אחרת -

סליחה שבכוחה להמיס שכבות כבדות של אשמה ובושה 

ולקרב אותי עוד ועוד לאהבה לעצמי) 

הרי שכאשר משולבת משחקיות בתהליך,

הוא מתרחש תוך 20 חזרות בלבד!

לכן, 

הרעיון שמאחורי סדנאות הבוטיק הכמעט פרטיות לזוגות ממש ממש מרגש אותי!

בני הזוג לומדים בהן גם למה בעצם נמשכו זו לזה?

מה לכאורה הלך לאיבוד?

ובעיקר - איך להחזיר את הניצוץ...!!

וכל זה גם דרך עדשת המצלמה ובשילוב מנצח עם 

הסטינג הייחודי של האימגו.

יש משהו קסום בקבוצות 

שמאפשר לנו להשתחרר מעול הבושה והאשמה,

כשאנחנו מבינים שבעצם... אנחנו לא לבד...

זה לא שמשהו לא בסדר בזוגיות שלכם,

אלא שלא לימדו אותנו איך לשגשג,

כי בקוד הגנטי שלנו עדיין זורמת הישרדות

ולא צריך ללכת רחוק, אפילו ~2 דורות אחורה,

שלא לדבר על מה שהיה 6 דורות נוספים לאחור...

ושגשוג - יש לו ערכת כלים ותפיסה כללית ל ג מ ר י אחרת מהישרדות

אותם אנו לומדים יחד ומטמיעים בגוף-נפש בתהליכים הפרטניים והקבוצתיים.

 

זהו חלון לעתיד ירוק ומלבלב יותר

וזה אפשרי.

אם רק רוצים.

בתהליכים פרטניים או קבוצתיים,

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

משהו שגיליתי ממש השבוע ואיך שזה מתחבר לזוגיות + הדרכה חינמית שווה בסוף

כילדה, הייתי שומעת ה כ ל.

כן, גם מה שלא הייתי אמורה לשמוע...

אולי הסקתי שכך, מהלחישה בה נאמרו הדברים,

או שקלטתי את הניסיון להסתיר,

אבל אני שמעתי..

מאחר וקלטתי שזה אסור, שהדברים לא היו אמורים להגיע לאוזני,

כמו ילדה טובה, עשיתי כאילו לא שמעתי.

(הכל כמובן לא במודע, או בחצי מודע של ילדה.)

לאורך השנים ההרגל הזה הלך והתקבע לדפוס -

באופן כזה שהיום - כשאני 'מקלפת את הקליפות' או

יותר נכון 'פורמת את הפלונטרים' של התפיסות -

אני יכולה לומר בדיעבד שיכולתי למשל לדעת

שמי שמולי משקר לי, או סתם לא מדייק בפרטים,

אבל כדי שלא יהיה לו לא נעים, כדי לא להביך אותו,

(אותו לא נעים שכילדה לא רציתי להכביד אתו על אמא שלי)

שיחקתי את המשחק והתנהגתי כאילו אני מאמינה.

העניין הוא, שכל ההתרחשות הזו קורית כאמור במחשכי תת המודע.

זאת אומרת שבאופן פרדוכסלי - למרות שאני יודעת שמשקרים לי -

אני מסתירה זאת גם מעצמי כדי שאוכל להמשיך כאילו כלום...

ואז... גם אני כאילו לא יודעת שמשקרים לי :-) 

(או שזה נשאר מאחורי הקלעים)

את זה - אני יכולה לומר רק היום כמובן,

כי עד לא מזמן לא הייתי מודעת להתרחשות הזו 

והיא היתה מנהלת את עצמה ואותי.

היו לי מערכות יחסים בהן חשתי וזיהיתי את השקר

אבל לחשוף אותו היה כל כך מסוכן -

שהסתרתי אותו ממש ממש טוב גם מעצמי.

נפתולי הנפש מורכבים כך שכדי לפצות את עצמי - 

למשל שמרתי על מרחק בטוח, כלומר הלב שלי היה סגור.

בכאילו לא, אבל כן.

ככל שאני מתקרבת לעצמי שמעבר לדפוסים,

אני מצליחה לשמוע את האינטואיציה שלי -

זו שהיתה חדה כל כך כשהייתי ילדה ובהפוך על הפוך

דווקא מעודף החדות והפרשנות שלי לציפיות הסביבה - הושתקה.

יותר ויותר אני מצליחה לשמוע ולהישמע לה

וזה מתבטא בכל הרבדים -

גם בתקשורת מול אנשים אחרים

ובעיקר ביני לביני בהיבטים רבים,

 אפילו כשאני אוכלת, שמתי לב הבוקר -

אני כבר לא יכולה לשמחתי להתעלם מהשובע שכבר כאן

כשפעם הייתי משתיקה את הקולות האלה ומתקדמת דוּךְ 'לפי התכנון'.

~~~~~~~

דפוסי החשיבה וההתנהגות שהתקבעו לאורך השנים

הרחיקו אותנו מעצמנו כך שאנחנו במאבקים פנימיים

בין המהות הפנימית לבין העטיפה החיצונית הזו שהשתלטה לה,

אז היו לה סיבות טובות וכנראה הצילה אותנו,

אבל היום לרוב יש לנו יותר הפסדים מרווחים ממנה.

ואז... מגיע אביר, או נסיכה ואנחנו מתאהבים 💝💓

שם ישנה לרגעים אפשרות לנוח בלי חליפת ההישרדות הזו.

לפרק הזמן הקצר של ההתאהבות יש לנו מנוחה 

כי כל אחד מאתנו רואה רק את מה שטוב באחר

וכשרואים אותי בעיניים טובות -אני לא צריכה מגננות.

אומרים שזה פרק הזמן היחידי בחיים, 

בו אנחנו מרשים לעצמנו לגמרי להיות מי שאנחנו.

ומשחולפות 3 דקות עד 3 שנים :-) (לרוב סביב 3 חודשים)

מתפוגגת אשלית ההתאהבות ואט אט אנחנו רואים גם את מה שלא מושלם

ומתחילים לבקר, להתלונן, להאשים...

ו... באחת החליפה חוזרת ובגדול.

מתחילים מאבקי הכוח,

וכשנמאס מתרחקים...

 

אבל..

זה לא סוף הסיפור. זוהי רק ההתחלה!

כי עכשיו זה זמן מושלם בו דרך המאבקים שבחוץ על פני השטח

אנחנו יכולים בקלות יחסית להגיע אל המאבקים הפנימיים

ולרפא, לצמוח, להתרגש מהמפגש עם הלב

כל אחד ראשית של עצמו ואז... גם של האחר.

וזה בדיוק מה שהולך לקרות בסדנת הבוטיק לזוגות.

יומיים מלאים בתוכן כזה שמפיל אסימונים

ובתהליכים זוגיים שמאפשרים לנו להגיע ללב העניינים -

לעצמנו. ומשם בלב פתוח יותר ובחיוך רחב אל האחר.

נעשה מעקפים למנגנוני ההגנה, נרכך ונרגיע

ובלי שאלה ישימו לב  - משהו אחר יתאפשר

ואת הנוקשות, הספקנות והריחוק וגם לפחות חלק מהכעסים,

יחליפו רכות, פתיחות, הבנה וביחד.

כאילו נכין בסיס יציב יותר ומרחב בטוח לאהבה,

כדי שמשם תוכל להמשיך ולפרוח.

אם הלב שלך קורא לך להירשם,

כתב~י לי למייל galitel2@gmail.com 

ויחד נוכל לוודא שהסדנה הזו מתאימה לכם!

בנוסף -

מזמינה אתכם למפגש זוגי חינמי, חגיגי ומקרב

מחר בערב, לרגל טו באב -

מפגש קצר מ 20:00 עד 21:30 בו נתנסה בדרך תקשורת מופלאה - האימגו -

שמאפשרת חיבור בין הלבבות

(גם אני אהיה שם בין המנחות)

כאמור ללא עלות אך יש צורך בהרשמה

נרשמים בלחיצה כאן

מאחלת לנו ימים יפים ורגועים,

כאלה שמאפשרים ללב להיפתח 💕

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~

חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין (או סתם לעצמכם :-)

סדנת יום זוגית (פרטית) בשילוב תראפית הצילום, 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• אינטנסיב זוגי:
• 
  
• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓💓

"אם הוא לא יכבד אותי אני לא אכבד אותו עוד יותר!"

הבוקר הגיעה אלי הפנינה הזו של ט. כרמי,

שמתארת כל כך במדויק מה שקורה לנו לפעמים,

כל כך הרבה פעמים אני יושבת עם זוג

שמתווכח בלהט (או מבוצר בכעסו) כשבעצם... 

שניהם רוצים בדיוק את אותו הדבר..

אלא שהם רגילים להסתכל לכיוונים אחרים,

הם מביאים נקודת מבט שונה באופן כזה

שלא רק שלא מאפשר להם להקשיב באמת,

הם ממשיכים לדבר באופן שמעצים את הקרע והפיצול ביניהם

קטונתי, אך ביום גורלי זה, אוסיף -

שגם בהקשר המדיני, אני מאמינה בכל ליבי שכולנו רוצים

בטובת העם והמדינה שלנו,

אבל נכנסים לפינות של מאבק כוחני שעיקרו מי מכריע,

שבעיני מפספס את העיקר - טובתנו הגבוהה. 

ולמרות שלעיתים מתוך המקום ההישרדותי למדנו להאמין 

שבעולם שלנו יש מפסידים ומנצחים -

אני חושבת - שזהו סיפור של תפיסה תפוסה,

כי האמת היא - 

שיש פה מקום לכולם

וכוווולנו יכולים לשגשג פה! 

אבל,

זהו מישור שכאמור אני נוטה להימנע מלהתייחס אליו,

כי אינני מתמצאת בפרטים

ובשל הרלוונטיות, פתחתי בו כרפרנס למה שקורה לנו לא פעם 

בתוך מערכות יחסים -

בינינו לבין הילדים, בינינו לבני הזוג, לאחד ההורים וכו'..

רק אתמול שמעתי נערה שאומרת על אחותה -

"אם היא לא תתנהג אלי בכבוד, אני אראה לה מה זה.."

שבמילים אחרות זה -

"אם מישהו מתנהג אלי בכוח, אני אגייס עוד יותר כוח נגדו!"

שזה... אולי נכון כשאנחנו בג'ונגל,

או במצב שהוא הישרדותי באמת

אבל לגמרי לא עובד במציאות שהיא לא מלחמה אמיתית,

אולי רק מקרב אותנו לתחושה מלחמתית ובונה אותה בתוכנו

ככל שאנחנו בסטייט אוף מיינד הזה..

אז רגע לפני האיך,

כדי להרגיע את ההתנגדות שעשויה לעלות

עם טיעונים כמו :

מה? אני צריכה להמשיך לסבול?

או

"מה? אני צריכה לתת את הלחי השנייה?"

אוסיף ואומר שאין לי כוונה לשדל לכניעה..

גם זו היא אופציה מלחמתית

לא מלחמה וכוחנות, וגם לא כניעה מנגד,

אני מדברת על משהו אחר שלא נמצא בין האפשרויות 

כשהתודעה שלנו במוד הישרדותי

ובינתיים רק להיווכח -

שהכוחנות שלכאורה מצילה אותנו בעצם רק מחמירה את המצב -

לא רק של האחר, אלא גם שלנו,

הלב נחמץ, יש אשמה, תסכול, כעס לפעמים עד כדי זעם,

מלא מלא צדקנות

והכי הרבה בדידות וחוסר אונים.

לפעמים הצדקנות מלבה אותנו בשנאה כזו

שמסמאת את עינינו מהחמרת המצב שלנו,

כי... העיקר שהאחר יסבול...

ויש פה מיני רווחים משניים שכדאי לנו לזהות,

איך הם מצליחים לעבוד עלינו

כשהם משאירים אותנו תקועים בפינה הזו,

מחמירים את מצבינו במו ידינו.

והנה דוגמא נוספת, שכיחה למדי שקשורה לגירושין -

כשזוג מתגרש, התהליך לרוב עמוס רגשית,

המצב הופך מביחד ללחוד,

פתאום לכאורה ניגוד אינטרסים

כשכל אחד מנסה לצאת עם יותר (לכאורה על חשבון השני)

אז - מודגשת חווית הפיצול .

כשיש ילדים לא פעם קורה שהורה אחד 

מוציא את כעסו על האחר מול הילדים,

בצורה גלויה או מוסווית

והילדים שהם חצי אבא וחצי אמא נקרעים.

אני לא נכנסת לפרטים, ומה היה, ומי התנהג לא יפה

ומי בטוח צודק ומי אשם, זה לא רלוונטי -

כי הילדים סובלים מהקרע ועל אחת כמה וכמה

ככל שההורים רבים ביניהם.

את הפיצול הזה אנחנו חיים בלי קשר לגירושין.

בין טוב לרע,

בין אור לחושך,

בין צודק לאשם,

כשבעצם בעצם, התמונה הרבה יותר מורכבת

וכבר נפוצה ההבנה (שאני קצת מרחיבה פה) ש:

"אין אדם רע, יש אדם שרע לו".

או:

אדם שפוגע הוא לרוב בעצם... אדם פגוע.

ככל שנפנה את תשומת ליבנו ברכות

למקום הפגוע (ולא ניתקל חזיתית במעטה הפוגעני)

ככה יש לנו אפשרות לצאת ממחול המלחמה הזה.

לא ממקום שמצדיק את הרוע, התוקפנות, הכוחנות וכו',

אלא ממקום שרואה אותם בזוית אחרת:

לא כקורבן של הסיטואציה,

אלא כאדם בוגר שמן הסתם אם מצא את עצמו מול אדם כזה,

יש לו שיעור משלו לעבור פה.

שוב דוגמאת קצה שכבר מוכרת לרובנו בה -

אישה מוכה נמשכת לאיש מכה.

כל עוד היא בתפקיד הקורבן והוא בתפקיד המקרבן, 

גם אם תתגרש ממנו -

אבל לא תצא תודעתית מעמדת הקורבן -

אל היותה ראויה לאהבה רכה ועדינה -

סביר להניח שתמשיך לחוות הכאה כזו או אחרת..

האמת היא מורכבת יותר ממה שנוח לנו לראות 

ובעיקר ובניגוד לסיפורי התפיסה ההישרדותית -

יש בה מקום לכולנו,

הפיצול ל'רע וטוב' משאיר אותנו מקובעים כקורבן/ מקרבן

זה כאמור מקבע אותנו במוד ההישרדות.

אבל!

זה לא חייב להיות ככה!!

אפשר לצאת מהריקוד ההישרדותי הזה!

אז איך עוברים ממוד הישרדותי למוד איכות?

לרמה תודעתית בה ברור שיש מקום לכולם,

יש אהבה לכולם,

כולנו צודקים, ובעיקר יש בה חווית ביחד מחבר וחופשי!

זה בדיוק מה שאנחנו עושים בתהליכים הזוגיים (גם הפרטניים)

ובאופן ספיציפי בסדנת הבוטיק לזוגות

שתתקיים לקראת סוף אוגוסט

ותהיה מקפצת מדרגה סופר משמעותית לרווחה האישית והזוגיות שלכם

פרטים נוספים בלחיצה כאן.