למה זה שהוא } לא מרוצה משום דבר, זה בדיוק מה שהיא { צריכה ?

(סיטואציה שחזרה על עצמה כמה פעמים בימים האחרונים וכאילו ביקשה להיכתב:)

 

הוא ישב מולי עם רשימה שהכין מבעוד מועד

ועבר מסעיף לסעיף,

על כל אחד מהם פתח ואמר ש'הוא באמת מעריך ושמח על מה שיש...',

ותוך כדי שהמילים הללו כאילו מכינות את המצע ל"אָבָל" שבפתח...

זה... אכן לא איחר להגיע בתוספת הטעם החמוץ של החֵסֶר

שמילא את האוויר ככל שהתקדם בדבריו. 

ככל שהוא המשיך והוסיף

ולמרות שלא היה לה ויכוח אובייקטיבית עם הנאמר

ולמרות שידעה שהכוונה שלו היא לטובתם,

שהוא אוהב אותה ושמח בה ובהם

ושהוא מעלה את הנקודות הללו כדי שיהיה להם עוד יותר טוב,

למרות כל זאת - 

יכולתי לראות אותה הולכת ומתכווצת במקומה.

~~~~

האמת היא שהסיפור הזה מאד נפוץ בקרבנו,

זה משהו מאד תרבותי שמתחבר מכיוון אחר 

להרגל הרווח להיות בשיפוט וביקורת,

זה חלק מתרבות הסטרס שאנחנו חיים בה

שהכתירה את הביקורת כדרך לשינוי,

תרבות שעדיין נושאת טעם וגוון הישרדותי

למרות שכבר כמה עשורים אנחנו לא באמת בהישרדות.

זה כאילו נשארנו עם אותה התודעה ההישרדותית

למרות שהמציאות השתנתה.

ומכאן - 

הניסיונות שלנו להתנהל ולפעול במציאות

עם הכלים ההישרדותיים 

(כמו להתלונן על מה שחסר, או לשפוט, או להביא ביקורת וכו'..) 

לא רק שאינו אפקטיבי,

הוא משאיר אותנו עם אותו הטעם המר של החֶסֶר.

אותו הטעם שממנו התלונה מלכתחילה מנסה להתנער..

יחד עם זאת,

הדרך לשינוי התודעה

היא דרך היש. דרך מה שיש כעת

גם אם זה טעם מריר של חוסר

אך לא מעמדה שמתנגדת וטוענת ומתלוננת על המצב

אלא ממקום שְעֶר לתסכול, מסתקרן לגביו, שוהה בו

ונותן לו מקום ואפשרות לעיבוד ולטרנספורמציה

ובהמשך לכך -

תת המודע ימשוך אותנו אל בני זוג

שיעלו בנו את אותם המקומות הכואבים

כדי שנוכל לעבור דרך מה שיש 

(ואז גם אם אנחנו רגילים להדחיק, 

התסכול שבן הזוג יעורר יציף את התכנים על פני השטח 

כך שנוכל לעבור דרך מה שיש ולעבד (אם רק נזכור ונדע איך))

זאת אומרת שהיא נמשכה אליו }{

שבהרגלים ההישרדותיים שלו בין היתר ההרגל לראות ולהתלונן על מה שחסר,

כי לה { יש ההרגל ההישרדותי שמנגד - לקחת על עצמה את האשמה,

או להרגיש תמידית לא מספיק.

הרגל שמלווה אותה מאז שהיא זוכרת את עצמה

ואמנם היה הדרייב להתקדמות שלה לא פעם,

אבל הוא כבר מכביד עליה יותר מאשר מקדם

ומוציא את כל הכיף, 

כי גם אם היא משיגה את מבוקשה,

נשאר הטעם הלא מספיק וממרר את האווירה...

והנה להם - הזדמנות מופלאה (גם אם לא נעימה בתחילתה) 

שהמפגש הזה בין ההרגלים ההישרדותיים שלהם מייצר -

לריפוי ושינוי של אותם ההרגלים

לכאלה שמאפשרים רווחה -

כאלה שמאפשרים לו להתרווח וליהנות ממה שיש

ולה להתמלא וליהנות ממי שהיא וממה שיש בה ובכלל.

~~~~

כן... 

אני שומעת את ההתקוממות שעשויה לעלות פה

ולכן מדגישה - 

אני לא מתכוונת להסתפקות במה שיש!

אני מתכוונת לשינוי תודעה כללי:

מטעם של חוסר, כיווץ, סטרס וכו'..

לטעם של מלאות, נינוחות, הנאה כאילו החיים מחייכים אלינו בכל רגע

מתוך ההסכמה לשהות עם תחושת החוסר -

משהו אחר נוצר

ובין היתר מתאפשרת התרחבות ליש

מן טעם שאמנם מתחיל בתוכנו - בתהליך פנימי רגשי,

אבל בכוחו לא רק לאפשר לנו לחוות את המציאות אחרת,

אלא אף לייצר מציאות חדשה.

זאת אומרת שלעומת הניסיונות שלנו 

למלא את הטעם החסר משינויים בחוץ -

הכיוון שיאפשר למלאות הזו להגיע יהיה קודם כל מבפנים 

כי גם אם היא { תמלא את כל הבקשות שלו 

ותבשל כל הזמן,

ותחמיא לו מהבוקר עד הערב

ותשתוקק תמידית למגעו,

אין לה סיכוי למלא את הבור של החֶסֶר שבתוכו.

(בטח אם היא מגיעה לשם מתוך המקום המְרָצֶה שבה, שמרגיש לא מספיק)

אלא אם... הוא קודם כל עושה עבודה פנימית

וממלא בינו לבינו ולו במעט.

תחשבו על זה -

אם זה היה יכול להצליח שהיא תמלא את כל מבוקשו

והכל יסתדר -

זה בעצם מקבע את המצב בו הוא קורבן ותלוי בה

וזה כשלעצמו מעצם הגדרת המצב שלו כתלוי בה -

מגדיר הישרדות.

ומנוגד בבסיסו לחווית מלאות ורווחה.

לעומת זאת, ככל שהוא לוקח על עצמו את מילוי החסר הרגשי שבו,

והיא לוקחת על עצמה את מילוי החסר שבה בתפיסת עצמה ובכלל

הם יכולים לחוות יותר מלאות,

הם יכולים לחוות את החיים מתוך תפיסת היש

ואז - הנה עוד דרך להסביר זאת -

ה'יש' גדל,

כי הרי כל מה שאנחנו ממוקדים בו גדל.

איך ממלאים מבפנים?

זה נושא לפוסט בפני עצמו,

אולי לפוסט הבא ❤

~~~~~

לחיי ההתפתחות האישית והזוגית!

וההסכמה לראות

שכל מה שקורה לנו (גם אם הוא לא נעים) קורה בשבילנו

ומאפשר לנו התרחבות וצמיחה

~~~~~

אפרופו מה שקורה לנו,

אני מוסיפה פה כמה מילים על מה שעובר עלי:

כאילו חזרתי לשגרה,

אלא שזו שגרה בגוון אחר.

אבא שלי כל הזמן אתי, מלווה אותי,

לא פעם אני מרגישה שהוא ממש שומר עלי

ובאופן לא צפוי, אני מרגישה אליו קרובה יותר מאי פעם

ומכאן... גם יותר ויותר קרובה אלי.

עצב וגעגוע שמהולים בהתרחבות גדולה.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• סדנת צילום נשית רגשית "ממרצה למרוצה" פרטים נוספים בלחיצה כאן

אבא שלי הכי חזק בעולם

כבר כמה ימים שאני מחפשת-

מחפשת מקום,

מחפשת את הזמן המתאים

ואת המילים שיצליחו לתאר

מה שאני עוברת בשבועות האחרונים.

מאיפה להתחיל ואיך להסביר

מה שבעצמי אני עוד לא ממש קולטת...

אחרי שלושה שבועות של אשפוז,

בהם סירבנו להעלות על דעתנו את האפשרות הזו -

אבא שלי הלך לעולם שאני מנסה להתנחם בכך שכולו טוב.

שלושה שבועות של עליות וירידות,

של תסכול וחוסר אונים מול רופאים ואחיות

שלא פעם נוכחתי בקהות חושיהם,

כשאנחנו אמא שלי, אחי ואחיותי - לא הסכמנו לראות,

כי לפני רגע - ממש ממש שבוע לפני שאושפז -

הוא היה לגמרי חי, וכמעט שלא ניכרו בו 78 שנותיו.

לפני שנדבק בקורונה (כן, כן..) היה משכים כל בוקר

שותה קפה לצד פרוסת עוגה עם אמא שלי  -

אליה אהבתו הלכה והתעצמה עם השנים -

והולך לעבודה.

בין אם מול המחשב בבית שהפך למשרד שלו מאז שהקורונה פה 

ובין אם פיזית לעבודה שכל כך אהב- אחד ממפעלי חייו.

והיו לא מעט כאלה מפעלי חיים שזכו לאדריכל כמוהו להגשימם.

תמיד היה כל כך חי וחזק בעיניים שלי

וככה - יישאר חקוק בזיכרוני,

מוטבע בנימי נפשי

כשלא מעט קווים לדמותו מופנמים בקרבי.

3 שבועות של כאב בטן לופת ולא מרפה,

שטעון בפחד אימתני

ובחוסר אונים מוחלט מול מי שאמונים היו על בריאותו

אלה שכאילו ידעו, או ויתרו מראש על אפשרות אחרת מ.. סוף

אולי כי ראו את הנולד דרך הבדיקות שעשו

ואולי כי לא ראו את אבא שלי כאיש החי והחיוני כל כך שהיה רגע קודם,

אלא כפי שהגיע - חלש ודואב.

לא שאני מחפשת אשמים,

אני רוצה להאמין שיש כוחות גדולים מאתנו 

(ביניהם הנשמה שלו שנראה שבחרה לה את הזמן הזה)

שלוקחים חלק בפאזל הזה והרופאים רק עשו את שלהם.

יחד עם זאת...

זה לא מקטין מעוצמת חוסר האונים שחווינו

גם לא מעוצמת הכאב שמפלח את הלב

ומתחלף לסירוגין שוב ושוב 

עם התהייה ׳איך זה יכול להיות ??׳ 

והציפייה שתיכף יפתח את הדלת ויחייך את החיוך המבויש והעניו שלו.

בור של כאב בלב

שמתפרץ מידי פעם בהתייפחויות דומעות

שנובעות מהמעמקים שכאילו לא ידעתי שקיימים בי.

עצמה של כאב שקשה לתאר במילים.

~~~~~

יחד עם זאת ולצד הכאב הזה - 

היתה ועדיין נוכחת רכות אינסופית.

כזו שכאילו לא יכלה להתקיים קודם,

או שלא היתה לי גישה אליה לפני,

אילולא הכאב הזה שפתח לו ממני אליה חריץ. 

רכות וחסד. 

שמתקיימים במקביל ולצד הכאב.

לצד כאב הבטן המכווץ שביטא

את אי המוכנות שלי לשחרר אותו ללכת,

 

זכינו כולנו - אם כי אדבר בשם עצמי -

להיות לצדו בשבועות האשפוז סביב השעון,

לסעוד, לטפל, לחזק נפשית, לעודד, 

והוא - גם אם בלית ברירה - היה שם בשביל לקבל

ברכות ובהתמסרות.

זכינו לגישה ללב הרך שהיה לו -

שברוב שנות חייו הסתתר מאחורי מעטה ולא תמיד היה נגיש

כאב ורכות מופלאה

שמתקיימים להם יחדיו

שצבעו לנו את השמיים בצבעי ובצורות מלאכים.

אותה הרכות שהתאפשרה גם ברגעים האחרונים של חייו

שכאילו חיכה שכולנו נהיה סביבו

ורק אז 'כיבה את הגוף' ועזב.

כאילו הקפיד לשמור עלינו מאוחדים, 

כאילו העביר לנו את המסר שכולנו שווים, 

כולנו חשובים לו באותה המידה,

כולנו אהובים.

מה שאיפשר לשבעה להיות שבוע של אהבה ורכות.

רכות וחסד שהורגשו כאילו רוחו החזקה והבוטחת

מלווה אותנו במן חיבוק מנחם

שמחד מאפשר להרגיש את הכאב

ומאידך מרופד ברכות ובאהבה.

ואז...

בסוף השבעה, כשיצאנו להליכה לכיוון הים,

נגלתה לנו קשת מהמממממת בשמיים

שאם אחי ואחיותי לא היו עדים לה אתי

הייתי בטוחה שאני מדמיינת

כי משום מה המצלמה קלטה רק את זה:

אולי זה רק חיזוק לכך שזה היה ד"ש ישיר וייחודי אלינו :-)

ומאז אינספור סימנים קטנים מזכירים לי

אותו

ואת החיים

על הרגעים הקטנים והלא ברורים מאליו שלהם

ומאז...

הלב שלי מלא באהבה.

נסיבות חיים שמעלות קושי 

שקשה לעכל את עצמתו 

ובכלל להרגיש אותו

ויחד עם זאת,

מביא אתו אוסף של מתנות וחסדי חיים.

~~~~~

חיבוק ואהבה,

גלית אליאס.

   

למה בעצם זה **טוב מאד** שאתם רבים... ?!

 הם }{ נשואים כבר 16 שנים,

זוג מקסים עם 3 ילדים מהממים.

אבל... הם כבר לא ממש מדברים ביניהם.

כן, בפרקטיקות - הם מנהלים בית לתפארת,

נקי, מסודר, הכל קורה בול בזמן,

יש להם פרנסה ברוכה שמאפשרת רווחה כלכלית וכו'...

אך ביניהם ניצבת מעין חומה סמויה - 

בלתי נראית אך מורגשת היטב.

שנים שלא הסתכלו זה לזו בעיניים,

החיוכים והצחוק שהיו נשמעים לרוב - הולכים ופוחתים,

הם לא מדברים על מה שקורה להם באמת בלב

יש ניתוק,

שממה.

ואלה, לצד כמיהה עמוקה וצמא גדול לחיבור ואהבה.

פעם, בהתחלה - הכל היה מושלם.

היה להם חיבור מהשמיים.

הצחוק היה חלק בלתי נפרד, 

חיוכים,

מגע, 

הם יכלו לשבת ולדבר שעות

על כל מיני דברים

הם הרגישו יחד, מלאות, חיבור,

נו.. אהבה ❤❤

אבל עם השנים, 

במיוחד אחרי שהקשר הפך למחייב,

היא { יותר ויותר משתגעת (בין היתר) מזה

שהוא מתרחק ונעלם לה

בתוך עצמו, מסתגר שם בכעס

משתגעת מזה שאין לה גישה אליו והיא נשארת לבד..

והוא }.. (בין היתר) יוצא מדעתו 

בכל פעם שעולים על פני השטח

הרגלי הסדר, הניקיון והניהול הקפדני שלה את העניינים.

"היא אישה של חוקים ואני כבר לא יכול לסבול את זה"

הוא אמר כשנפגשנו.

כך הם מצאו את עצמם בשלב מסוים עייפים מהמריבות 

והריחוק היה להם למוצא נוח,

כל אחד בעיסוקיו, כך שלפחות אין מריבות.

נכון שזה לא פותר את הבעיות -

אבל ממילא כשהיו מנסים לדבר על מה שמפריע להם

זה היה מגיע למריבה ולא רק שלא היה נפתר כלום -

הפלונטר רק הסתבך יותר..

אז הוא הקפיד באדיקות לצאת לרכיבות באופניים שלו

והיא נצמדה לענייניה ולבית

מן שקט תעשייתי

שתחתיו אדמה גועשת.

~~~~~~~~

האמת היא,

שאף אחד לא לימד אותנו איך לדבר..

אבל לדבר באופן שנוכל גם להקשיב 

ו - ממש להבין אחד את עצמו ואת השנייה

ועוד אמת היא...

שעד שלא נלמד.. 

לפלונטרים יש נטייה רק להמשיך ולהסתבך..

אלא ש...

אפשר אחרת!

והנה אני מסבירה איך:

מאחר והתמונה מאד מורכבת

אתייחס כרגע לפיסה קטנה ממנה -

לאותו תסכול שלו שמופנה ממנו } כלפיה עם החוקים שלה.

למעשה התסכול שלו הוא זה

שכיוון אותנו להעמיק אל החוקים שלה,

לטובתה ולטובתו הגבוהה:

כשהתחלנו לדבר באופן כזה שהם היו גם בהקשבה,

היא יכלה להבין שבעצם,

כשאבא שלה הלך לעולמו כשהיתה בת 12,

היא נדרשה לקחת את המושכות לידיה,

ולא רק שאיבדה את הגב שלו, את ההגנה מאביה האוהב,

היא היתה זו שהיתה צריכה ללמוד מעתה להעניק את ההגנה הזו 

גם לעצמה וגם לאחיה הקטן.

מה שעזר לה אז - כן, עשיתי פה ספוילר.. -

היה שהיא פיתחה בתוכה מערכת נוקשה 

עם חוקים וכללים ברורים

שיעזרו לה לשרוד.

כשהסיפור הזה עלה עם עוצמת הרגשות שהיו כלואים בתוכה עד כה

גם היא { וגם הוא  } יכלו להבין פתאום,

כמו אסימון שנפל ופקח לשניהם את העיניים

הם יכלו לא רק להבין.. אלא גם להרגיש - מה בעצם עבר עליה

ומה הסיבה המאד מוצדקת לחוקים שהיא דבקה בהם.

נכון, שהיום החוקים הללו בעיקר מציקים לו, (וכנראה שגם לה)

נכון שהיום לא פעם הם לא מתואמים עם המציאות

ובכל זאת ברגעי השיח, כשהקשיבו בסקרנות לעולמה הפנימי

היה ברור כמה היו הכרחיים עבורה כילדה.

כך, שניהם יכלו להיות סלחניים ואמפטיים

כלפי אותם חוקים - 

בדיוק אותם החוקים עליהם רבו לא פעם...

וזה שלב קריטי.

בו אנחנו מצליחים להיות סלחניים לאותם ההרגלים ההישרדותיים שלנו,

אלה שמתסכלים אותנו,

ולכבד ולהוקיר את המערכת השלמה שלנו

שהיא.. לא פחות מגאונית !

מן נקודת מוצא שזוכרת שתמיד, תמיד,

יש סיבות מוצדקות לכל מה שעובר עלינו,

גם כשהוא מתסכל אותנו,

גם כשאנחנו רוצים לשנות אותו,

גם כשהדרייב מגיע מזה שהוא מפריע לבן הזוג-

השלב הראשון אם כן, הוא להבין את המניעים,

את מה שבנה את ההרגלים הללו,

בסקרנות, בסלחנות ובאמפטיה לעצמנו.

(וכאמור לעיל - המריבות על כך - 

כי זה מפריע לאיש שלה בעיקר -

הן מה שדוחף אותנו להעמיק לשם)

השלב הבא הוא כמובן לחולל שינוי -

כלומר להגיע לחיזוק אמיתי של אותם המקומות הפנימיים

שאימצו חיזוקים חיצוניים כמו למשל חוקים,

ולייצר חוסן פנימי שמאפשר לחליפת ההישרדות להינמס ולהתייתר.

חוסן כזה נוצר בתהליכי הריפוי שאנחנו עוברים יחד.

אלה מאפשרים לנו להיות בחיבור ל 4 הרבדים:

הגוף (התחושות), 

הרגש, (הרגשות והאמוציות)

המיינד (המחשבות ודפוסי החשיבה)

והרוח (שם מוטבעות האמונות).

כיוון שבאופן הזה הוטבעו בנו הדפוסים ההישרדותיים

גישה דרך 4 הרבדים הללו מאפשרת לשינוי אמיתי להתחולל

וטרנספורמציה שמתרחשת

ומצמיחה חוסן פנימי אמיתי,

כזה שההרגלים ההישרדותיים הופכים מיותרים.

והמערכת שלנו שהיא- גאונית - כבר אמרתי :-)

יודעת להתמיר את המיותר ולשדרג אותו.

למעשה אנחנו עוברים ממוד הישרדותי

בו פעיל בעיקר החלק הפרימיטיבי של המוח - מוח הזוחלים,

למוד איכותי בו יש יותר חיבורי נוירונים במוח החושב

מאוטומט לבחירה.

(אגב,

ישנו גם הצד שלו - שם הריפוי שלו

למקום שכל כך משתגע מהחוקים הללו,

אך זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו.)

ככל שהם מדברים באופן שמאפשר הקשבה והבנה,

ככל שהם מעבדים את אותם המקומות התפוסים

ומתמירים אותם

לא רק שהקשר שלהם משנה פנים וחוזר להיות קרוב ואוהב,

כל אחד מהם צומח לגדול יותר שהוא

וחווית החיים משתדרגת!

אז למה זה טוב מאד שבני זוג רבים בעצם?

כיוון שהמריבה מכוונת אותנו לצמוח ולרפא,

(כשיודעים איך לתעל אותה לשם ולא נתקעים במי צודק ומי אשם..)

להגיע לאותם המקומות הכואבים מהם נבנו דפוסי ההתנהגות שלנו,

בהם הוטבעו תפיסות תפוסות -

אלה שהצילו אותנו אי אלו שנים אך כבר לא משרתות,

להגיע, לרפא ולצמוח אל האני השלם והגדל שאנחנו 💓

~~~~~

אז... 

לחיי הבחירה באיכות!

במיוחד אפרופו יום העצמאות שבפתח ❤

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

ברגעים אלה בהם אני כותבת לכם,

אבי היקר, שתמיד היה עבורי סלע יציב וחזק מאין כמוהו,

שוכב בבית חולים עם קורונה קשה.

אני נעזרת במחשבה עליכם הקוראים שנמצאים אי שם

ושולחת לו ברכות וחיזוקי בריאות איתנה ומהירה. תודה!

אמן כן יהיה רצון!

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• סדנת צילום נשית רגשית "ממרצה למרוצה" פרטים נוספים בלחיצה כאן

 

על עוד דרך לקבל תשובות כשיש חוסר בהירות

 זה התחיל כסדנה "להפוך מִמְרָצָה למְרוּצָה".

נפגשנו כולנו בבוקר מימי חול המועד,

חמושות במצלמות הסלולר ותו לא..

והגענו לעומקים שהפתיעו אפילו אותי ...

לטובה כמובן 😊

זו הפעם הראשונה בה הנחיתי סדנה כזו בפוטותראפיה,

אז גם בי קיננו קצת חששות,

אם כי בעיקר הייתי נרגשת

כאילו משהו בתוכי ידע שזה הולך להיות מעניין...

~~~~~~~~

הדרך להפוך ממרָצָה למרוּצָה,

למיטב הבנתי עובר בין היתר

בחיזוק חווית העצמי,

הערך העצמי,

הלגיטימציה להיות מי שאני

וקבלה שלי את עצמי בזרועות פתוחות.

לכן תרגילי הצילום היו כאלה שבאו לחשוף את עולמנו הפנימי

ומה שעלה לגמרי הפעים את הלבבות שלנו. 

כמה חֹכמה נמצאת בתוכנו 

ועד כמה ישנה ידיעה פנימית ברורה,

שרואה את טובתנו הגבוהה וזוכרת את היותנו ראויות לאהבה.

כילדות קיבלנו אינספור מסרים

(נכון, גם כילדים)

שהרחיקו אותנו מעצמנו,

שלימדו אותנו שאנחנו צריכות להיות "כמו שצריך"

לרוב בשונה ממה שאנחנו,

שאנחנו כמו שאנחנו זה לא מספיק,

שצריך להוכיח שאנחנו מספיק טובות

ואת זה - נשיג בעבודה קשה ואינסופית

מסרים שבאופן מודע ולא מודע

יצרו בנו תבניות ודפוסי חשיבה והתנהגות

בהן אנחנו פועלות בניגוד לעצמנו,

כאלה שממקדים את הקשב בחוץ - 

למה נחשב בעיני האחרים,

למה הם יגידו,

למה הם חושבים,

תוך שאנחנו מאבדות את החיבור 

אל החכמה הפנימית האינסופית הקיימת בתוכנו

מה שבין היתר... 

מוביל אותנו לְרָצוֹת.

כך שקודם כל כווווולם יהיו מרוצים

ואח"כ... אם ישאר לי כוח... מגיעה אני.

התרבות שלנו לימדה אותנו להיות ילדות טובות

וגם... שאנחנו אחרונות בתור,

לא מספיק,

לא ראויות וכו'

אבל... כמו שאני לא פעם ראשונה כותבת...

כשאני מְרָצָה... אף אחד לא מרוּצה!

מי שאני מרצה אותו מרגיש את הזיוף

ולרוב אינו מרוצֶה מכך,

כי אין זה רצון שנובע מליבי אלא מה"צורך" שלו (לפחות לכאורה)

ובטח שאני לא מרוצָה...

כן... בדיוק מאותה הסיבה..

כך, אנחנו הולכות ומתרחקות מעצמנו..

ולא פלא,

שאנחנו מותשות,

מנותקות מעצמנו,

בפיצוי רגשי כזה או אחר - קניות/ אכילה/ התמכרות אחרת...

בחוסר בהירות לגבי חיינו, 

לגבי הרצונות שלנו,

כשבמקביל לכל אלה,

מתרעם בתוכנו אותו קול פנימי על הוויתור עלינו

ו... מסלים את המצב.

~~~~

אבל...

הנה לנו דרך מופלאה,

קצרה באופן לא צפוי

ישירות לעולמנו הפנימי

שיודע , אבל מה זה יודע לבטא את עצמו

בלחיצת כפתור - 

קליק 

והתמונה על המסך.

כל אחת מהבנות יצאה עם מרבד מרענן של צילומים

שמשקפים את עולמה הפנימי בדיוק מפליא,

על גווניו הרבים,

על רבדיו וכמיהותיו

ועם תובנות שיצרו בהירות ונתנו כיוון הלאה

כך שהלב התמלא בתקווה ובאופטימיות

אל מול החששות והדכדוך אתן חלקן הגיעו,

ומן טפיחה על הכתף שמזכירה לכל אחת

את הגדולה שהיא באמת

(בניגוד לסיפורי התפיסה שמקפידה לספר ש"היא לא מספיק")

הלא מודע שלנו מדבר בצורה די ברורה בתמונות

כך לדוגמא נשלפה אינטואיטיבית המצלמה

לצילום של הסולם הזה עבור מי שבחששות לקראת הצעד הבא

אל ההגשמה שלה,

כאילו בא להבטיח לה שיש לה דרך בטוחה.

שהוא פה בשביל להוביל

ושתמיד היא יכולה לרדת ולנוח אם תרצה - על הספסל שליד.

אצל אחרת נלחץ הקליק מול הלבלוב הזה:

כאילו כדי להרגיע

את אותו החשש הפנימי שמספר לה כבר שבועות שהיא לא מתקדמת...

מתוך סדרת התמונות שצילמה היא יכלה לראות

שמדובר במן מופע של שלכת,

תקופת התכנסות זמנית למנוחה והתחדשות

והנה... האביב בפתח!

~~~~~~

מדויק, מרגש ומחזק

ובעיקר עושה חשק לעוד!

הסדנה הקרובה יוצאת לדרך בשישי הראשון של חודש מאי,

לה יהיו 3 מפגשים כך שנוכל להעמיק עוד יותר

ולהטמיע את הדרך אל השינוי המיוחל

פרטים נוספים בלחיצה כאן

בואי!

זה כיף גדול!

המשך ימים וחגים שמחים 💗💗

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן

"זה לא מה שאתה אומר, אלא איך אתה אומר את זה.." - איך לעבור את הפסח בשלום -

 "למה את כל הזמן מתעסקת ב "איך" אני מדבר,

ולא יכולה להקשיב למה שאני אומר??"

זה משפט שגור מאד בקרב בני זוג.

אך לצד התסכול שהוא מבטא, 

הוא מָפְתֶחַ שאפשר דרכו גם להבין וגם לשנות -

או לפחות לקבל כיוון לשינוי האווירה 

שמתקיימת במרחב הזוגי שלנו

בתהליכים בהם אני מנחה זוגות לפי תורת ה"אימגו" - 

ישנו דגש והתייחסות למרחב הזוגי המתקיים בינינו,

אותו המרחב שמרטין בובר אמר עליו:

"הקשר בין שני אנשים חי לא אצל אחד מהם

ולא בדיאלוג שביניהם אלא במרחב שביניהם"

והמרחב הזה - מוסיף בובר ואומר - הינו מרחב מקודש

בתקשורת בין בני זוג,

חילופי הדברים - המילוליים והלא מילויים,

הם (בין היתר) אלה שממלאים את המרחב שביניהם.

ככל שנהיה מודעים לכך שלא רק 

שישנם חילופי דברים שאינם מילוליים

שממלאים את המרחב  -

כמו הרמת גבות, 

גלגולי עיניים,

מבט נוקשה, 

ועוד ועוד..

מעבר לאלה הלא מילוליים -

גם למילים הנאמרות ישנו המטען האמוציונלי שלהן -

כך שאני יכולה לומר את אותו המשפט

שכאשר יהיה טעון בציניות ובזלזול - יזהם את המרחב הזוגי

ומן הסתם ירחיק בינינו, יוסיף עוד שכבה לחומה

וילבה את הכעס והמרירות להסלמת המצב

ולעומת זאת -

כשיהיה טעון בכבוד ובְרָכּוּת - ישמור על המרחב נקי

ויאפשר לו לחזור ולהיות מרחב מקודש

ולנו להתקרב ולבנות אמון, בטחון ויציבות

שהאהבה כזכור - זקוקה להם כדי ללבלב.

זה לא ברור מאליו שנפגשנו,

התאהבנו, (ממש לא ברור מאליו !)

ובחרנו במסע חיים משותף כבני זוג.

זוהי זכות גדולה עבור כל אחד מאתנו

יחד עם זאת,

איך שלימדו אותנו לדבר,

מה שספגנו בבית הורינו כחלק מהתרבות שלנו,

ובנוסף מסיפורי חיינו - עם דגש על המקטעים הפחות נעימים שלהם

שבָּנוּ בתוכנו מנגנוני הישרדות -

שאחד האוטומטים שלהם הוא להתרחק, 

על מנת להישאר מוגנים מפני פגיעה -

כל אלה מזינים את ההרגל התרבותי הרווח

להתנהג אחד אל השני כאל ברור מאליו,

לא פעם בזלזול, 

בציניות, 

בתוקפנות,

והמון בביקורת והאשמה,

לשים תוויות זה על זה שמקטינות 

ומקבעות את התפיסות המקטינות שיש לנו על עצמנו,

כאלה שמשאירות את הבלבול בין הרגלים ל קווי אישיות,

שמגבילות את היכולת שלנו לראות מי אנחנו באמת

ואת המהות המשתנית שלנו כיצור שבבסיסו הינו יצור אבולוציוני 

שעושה דרך, מתפתח וצומח 

אז...

איך נוכל לשמור על המרחב הזוגי שלנו נקי?

ואולי אפילו להפוך אותו למרחב מקודש??

ופרקטית - אוטוטו פסח... איך נעבור אותו בשלום?

נכון,

ישנם מצבים בהם כדאי להתחיל 

בלנקות את מה שהצטבר בו לאורך הזמן,

זה בדיוק מה שאנחנו עושים בתהליכים זוגיים בדרך האימגו

ובכל זאת,

אם זה לא הזמן המתאים עבורכם לכך -

אפשר להתחיל בניקוי האווירה

מעצם זה שנתחיל בכך שנביא מודעות למרחב ולהשפעה שלנו עליו.

לזה אפשר להוסיף התכוונות להתייחס זה אל זו בכבוד,

ותשומת לב למה אנחנו מביאים אל המרחב הזוגי

(לא נחכה שהאחר יתחיל... כי זה מתכון לא מוצלח)

ומה שזה אומר תכל'ס, זה למשל:

נשתדל להימנע מציניות עוקצנית,

מהאשמות וביקורת,

מתוקפנות,

ומאידך, נוסיף רכות,

נמצא את הזמן המתאים למגע רך, של חיבור,

נמצא זמן לומר מילה טובה,

להסתכל לאחר בעיניים 

בהתכוונות לראות אותו באמת -

את מי שנמצא שם מעבר למנגנוני ההגנה,

בקבלה של מי שהוא, איך שהוא כעת.

עד כמה שאפשרי לנו - 

נעז להביא את עצמנו בלב פתוח,

מקסימום... זה יצליח לנו וגם האחר ימשיך אתנו,

ואם לא...תמיד אפשר לחזור לאן שהיינו קודם...

נכון,

שמה שעשוי לעמוד בדרכנו הוא האוטומט

שיפעיל אותנו דרך הציניות, העוקצנות, התוקפנות וכו'..

דרך נפלאה להשתחרר מהאוטומט הזה

היא להביא בדיוק את אותו היחס גם אל עצמנו -

אותה הרכות, 

(כן, כן, גם בעצמנו יש לנו אוטומט להתעמר...)

הסכמה לראות אותנו, 

(כמה צמא יש לנו לזה מהאחר... ואיזה מלאות תתאפשר לנו כשנתחיל לתת זאת לעצמנו)

קבלה שלנו בדיוק כמו שאנחנו -

גם כשלא הצליח לנו

ואפילו כשעשינו בדיוק את ההיפך ממה שרצינו

ממקום סלחני

שזוכר את הכוונה

ולעומתה את קיומם של המנגנונים שמטרתם להגן עלינו 

ומפעילים אותנו בניגוד לרצוננו הגבוה.

ככל שתהיה קבלה סלחנית כלפי עצמנו

כך המנגנון מתייתר (!!)

(לעומת זאת ככל שנמשיך בשיפוט עצמי, מרמור ואשמה -

הוספנו עוד סיבה למנגנון לפעול, כשאנחנו גם בתפקיד הנפגע וגם בתפקיד הפוגע)

ככה גם נוכל לשנות את האווירה שבמרחב הזוגי והמשפחתי שלנו

וגם אפרופו פסח -

לצאת לחירות מאותם מנגנונים אוטומטיים שמנהלים לנו את החיים

אמן!

~~~~~~~

רגע לפני שאני נפרדת בברכת חג שמח,

אני מזכירה שמיד אחרי פסח מתחילה סדנה נשית בליווי צילום,

בה נעבוד בדרך יצירתית ובקלילות

ליצירת שינוי ושחרור ומההרגל לְרָצוֹת

כך שנוכל להישאר נאמנות לעצמנו ולפעול בהתאם :-)

אפשר להירשם בלחיצה כאן

בעלות מוזלת עד ערב החג !

שיהיה חג חירות שמח,

רגוע ובטוח 

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן

להשתחרר מ"אני לא מספיק" ~~ +סדנה רגשית בצילום

או: איך להיות מרוצה מעצמי :-) ולהפסיק לְרָצוֹת אחרים:

אחד הטעמים שמנהלים לי את החיים זה

הטעם הזה של ה "אני לא מספיק",

מן טעם שמבליח לתוכי ומציף בעננה שחורה

ולרוב מופעל כשאני מקבלת מסר של 'לא מרוצים ממני',

או כשמשהו בתוכי לא מדויק ואז

אני לא מרוצה מעצמי

זה מן טעם כזה שכל כך מוכר לי

ובעיקר כל כך מעיב עלי כשהוא מבליח..

מובן שאני עובדת על הנושא ומעבדת וממיסה עוד ועוד,

מה שמאפשר לי יותר ויותר שביעות רצון ממני

וגם.. בהירות:

פעם הטעם המר הזה

שהיה מגיע כשהייתי שומעת ביקורת,

או סתם מזהה ולוּ נים של חוסר שביעות רצון ממני -

היה לוקח אותי לסחרור של חשיבה

סביב מה הייתי צריכה לעשות אחרת,

ואיך בפעם הבאה אעשה

ו... מה לעשות עכשיו..

עודף חשיבה ועודף עשייה..

אלה היו חלק מהמנגנון שלי שלכאורה

תפקידו היה להציל אותי כדי שלא ארגיש 'לא מספיק'..

מן הסתם...

זה לא באמת עבד.. 

רק השאיר אותי יותר שבויה של הסיפור הזה

שממש היה מוטבע בעומקָי -

שאני 'לא מספיק'...

בגלל התלות הזו באישור הסביבה

(שבין היתר מקורה במבטים שקיבלתי כילדה

שהיה בהם חוסר שביעות רצון ממני)

למדתי להתאים את עצמי למי שמולי,

כדי... לקבל את האישור הנכסף.

אמממה...

כשאני מרָצָה אף אחד לא מרוצה...

גם מי שמולי שחש את הריצוי (גם אם לא במודע)

וגם אני - שבתוכי עולה תרעומת על הויתור על עצמי

זאת אומרת שבדיוק אותו המנגנון

שמבטיח לי שיציל אותי מהטעם של ה "לא מספיק",

מוביל אותי לריצוי, (בין היתר)

וזה רק מחזק את ה"לא מספיק"

מן החוץ אלי, וממני אלי...

כך שהוא למעשה עוד חבק שמשאיר אותי בשבי התפיסה

זהו אחד הטעמים הדומיננטיים בחיי לא מעט מאתנו

והוא מתבטא במערכות היחסים האינטימיות,

במערכות היחסים עם הילדים,

בעבודה,

בעצם בכל רגע ומקום...

אבל...

זהו גם אחד המפתחות המשמעותיים לשינוי !

כיוון שבדיוק כמו שהוא הרחיק אותי מעצמי,

הרי שעיבוד ושחרור מהתפיסה הזו שמוטבעת בי ב 4 הרבדים -

בגוף, ברגש, במיינד וברובד הרוחני -

מאפשר לי להתנקות מהטעם של הלא מספיק

ולהרגיש יותר ויותר קרובה אלי,

יותר ויותר במימוש של מי שאני,

יותר ויותר שביעת רצון ושמחה במה שיש

וזה...

אני מתרגשת לומר - 💙💚💛 -

יהיה בדיוק הנושא של סדנת הצמיחה בליווי צילום

שמתחילה מיד אחרי פסח!

ניפגש ל 4 מפגשים (פיזיים)

נעבד ונמיס אמונות שכבר לא משרתות אותנו -

כאלה שמרחיקות אותנו מעצמנו,

נזהה את הרצון הגבוה שלנו

ואת דרך המלך בה נחזור לצעוד

את השלמה, המרוצה, שנאמנה לעצמה שאנחנו

כך שנוכל להלך זקופות גו כטווס שיודע כמה הוא יפהפה :-)

                                                              אותו 👆 צילמתי אצלי בחצר :-)

אני ממש יודעת לומר

שככל שאני מתנקה מהאמונה הזו וכל מה שהיא מחזיקה,

אני מחייכת יותר, אני נאמנה לעצמי יותר,

אני מרוצה מעצמי יותר

ואני מזהה יותר בקלות מהו הכיוון שנכון לי ופועלת בו,

והיופי הוא - שבדרך כלל כשאנחנו על הדרך המדויקת שלנו,

יש לנו תמיכה נוספת מכוחות קוסמיים שמעבר לנו :-)

זה גם מה שאני מרגישה לגבי הסדנה הזו,

לכן אני מלאה בהתרגשות לקראתך!

אם מרגיש לך בלב שזוהי קריאה עבורך -

אפשר להירשם בלחיצה כאן ❤❤

המפגשים יתקיימו בחצר ביתי שבניר ישראל,👆 זה 😀

בימי שישי בבוקר מ 8:30 עד 10:30

החל מה 29.4.22 

(וברצף עוד 3 שבועות קדימה:6.5.22, 13.5.22, 20.5.22)

מספר המקומות מוגבל ל 5 בלבד!,

וכאן נרשמים

מתרגשת לקראתך 💝

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤❤

~~~~~~~~~~~~~~~

               פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן

לרגל יום המעשים הטובים- איך לשחרר דְפוּס תָפוּס?

יום המעשים הטובים 

הוא עוד הזדמנות בשבילנו להוסיף טוב לעולם

ו.. וואוו.. כמה טוב נוסיף לסביבה שלנו

ככל שאנחנו טובים לעצמנו,

מדייקים את מי שאנחנו באמת

ומתנקים מדפוסים תפוסים שנדבקו אלינו

דרך הביוגרפיה האישית וגם זו הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה

דְפוּס תָפוּס (בין היתר) הוא כל מצב שבו נשמע את עצמנו אומרים משהו כמו:

"אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי"

גם אם זה קורה ללא מילים

ומופיע כטעם מריר של שיפוט עצמי, אשמה ובושה,

אותם המצבים בהם מציף אותנו תסכול על מצב שחוזר על עצמו -

עשויים להיות  לנו כשער לזיהוי דפוסים 

שכנראה כבר לא משרתים אותנו

ויום המעשים הטובים וגם פסח שבפתח

מביאים אתם (עוד) הזדמנות לשחרור מהעבדות אליהם:

זה מתחיל בזה, שכילדים חווינו לא פעם כאב ותסכול,

היא } למשל, חוותה נטישה ודחייה -

כאשר לא מצאה במבטים שהופנו כלפיה מספיק השתאות ואישור,

(על אחת כמה וכמה אם היו אירועים בהם באופן ישיר

כעסו עליה, נזפו בה, או השתיקו אותה, 

שלא לדבר על מעבר לכך אם היכו ובטח ובטח אם היתה התעללות)

אל נוכח אלה, אימצה לה דפוסים הישרדותיים

כמו בין היתר עשייה (עודפת), שאיפה להצטיינות, 

נחישות (אוחזת) ונטייה לחתור למטרה ביתר עוז.

דפוסים  - שאגב אוצרים בתוכם איכויות נפלאות רק שהן מוקצנות ולא מאוזנות -

אשר אז "הצילו" אותה מההרגשה שהיא לא מספיק,

כי לכאורה "הוכיחה" שהיא כן מספיק טובה

כששקדה והצליחה 

ולכאורה הרגישה בטוחה כשנאחזה

כי ככה לא ינטשו אותה... (האמנם??)

והחיבור של השניים הוביל למן אוטומט כזה

שהיא כל כך עסוקה במטרה

שהיא גם מוגנת מלראות את התגובה של האחר

כי כל כך מפחיד שלא יהיו מרוצים ממנה שעדיף שלא לתת לזה מקום

הדגם הזה, מעבר לכך שלא באמת מקָיֵים את הבטחתו -

כלומר לא באמת מחזק את תחושת המספיקות שלה,

אף יוצר תרעומת פנימית בתוכה,

מצד אותו הקול האותנטי, שישנו בכולנו 

שיודע שאני שווה וראויה מעצם היותי

מה שמעלה כעס שבין היתר מופנה החוצה

ומשחזר גם לדור הבא את אותו הדגם

וחוסר סבלנות כי לכאורה "צריך להספיק" 

ושוב עולה אותו חוסר שביעות רצון מעצמה -

הפעם על התנהגותה לילדיה -

אותו הטעם המוכר שמלכתחילה התחיל את כל הסיפור -

אלא שהפעם ממנה אליה,

מלבה את הכאב ומשאיר אותה שבויה במעגל סגור.

לכל אחד מאתנו דפוסי הישרדות כאלה,

שמספרים לנו שהם מצילים אותנו

אבל למעשה משאירים אותנו שבויים 

במעגלים סגורים

העניין הוא שאחד הסוהרים פה הם השכל

ולכן להבין זה חשוב,

אבל זו יכולה להיות גם מן מלכודת...

כי זה בהחלט לא מספיק..

ההסכמה להרגיש היא תנאי הכרחי לשחרור

הרגש הוא כמו הפלזמה שעליו תהליך הריפוי מתחולל

הסכמה להרגיש מהמקום המכיל, המחבק את החלק הכואב.

מה שעלול להקשות עלינו הוא ההרגל התרבותי הרווח

להימנע מלהרגיש ולנוע בין הדחקה לבין הצפה (או שפריצים של כעס)

לכן ההתייחסות אל עצמנו כאל שני חלקים -

החלק הילדי הכואב את הכאב והחלק הבוגר -

האם הפנימית המחבקת אותו -

מאפשרת להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה

ולטרנספורמציה להתרחש.

אם יש בך הסכמה לנסות,

הנה לך:               הנחייה קצרה 

לשחרור מדפוס תפוס, כזה שכבר לא משרת אותך:

ראשית נתבונן על עצמנו

ונבחר דפוס שאנחנו מעוניינים לשחרר

גם אם כרגע אנחנו מזהים רק את ההתנהגות הלא רצויה ולא את הדפוס כולו 

ונמשיך בכתיבה:

אני מתכוון/נת להשתחרר מ........              (למשל: המקום שחותר קדימה בחוסר סבלנות)

הטריגר שמפעיל את הדפוס הזה הוא......... (אם ידוע לך) (למשל: כשאני מפרשת וחווה חוסר שביעות רצון ממני)

כשזה קורה מה שבעצם קורה לי זה.... (למשל: אני נדרכת, מתנתקת ממני רגשית ומחפשת "מה לעשות" עכשיו)

ואז מה שקורה זה..... (איך הדגם פועל) (למשל: אני בחיפוש ועשייה חסרת תכלית, בניתוק רגשי ובחוסר סבלנות)

וזה כל כך קשה לי כי הפרשנות שלי היא ש..... (למשל: אי לא מספיק טובה)

ואיך שהדגם עוזר לי ................... (לכאורה ע"י עשייה אוכיח שאני כן מספיק טובה)

ואיך שהדגם מחבל לי ................. (למשל: למעשה אני מתנתקת מעצמי, לא בחיבור, תוך שממשיכה להתקיים תחושת חוסר הסיפוק)

כשזה קורה ואני בהקשבה לגוף, מה שקורה ברמת התחושה זה...  (למשל: מחניק לי בגרון)

ועכשיו בנוכחות פנימה הרגשות הערים הם............... (מילה אחת כמו תסכול, עלבון, עצב, פחד...) (למשל עלבון ועצב)

תוך כדי שנדמיין חלק ילדי שלנו מרגיש את הרגשות האלה,

נביא חלק אימהי שבתוכנו לחיבוק החלק הילדי

ובתוך החיבוק העוטף והנעים הזה נתן לרגשות להיוולד,

נשהה עם הסכמה להרגיש

לאורך 8 נשימות

בהקשבה לגוף, נניח את השאלה אל מול החלק הילדי:

מה את~ה רוצה/ צריך ממני? (למשל לתת לי יד, להישאר אתה בחיבוק)

ונבדוק איך אנחנו יכולים להתחיל לתת זאת לעצמנו.

נחזור שוב לתשומת לב אל הגוף,

נבחין במה שקורה,

האם משהו השתנה?

ננצור את ההבטחה לעצמנו

ואת ההתכוונות להשתחרר מהדגם שבחרנו

ולאט לאט נחזור לכאן ולעכשיו

בסקרנות ובפתיחות לאפשרויות חדשות שבפנינו כעת

~~~~~~~~~~

יום מעשים טובים מלא בטוב ושמח!

~~~~~~~

אגב, 

יכול להיות שתעלה התנגדות לשחרר,

לעיתים מקורה בכך שלאותם דפוסי התנהגות ישנם רווחי משנה

ועד שלא ברור למערכת שלנו שהיא בטוחה בלעדיהם, היא לא תשחרר אותם..

במקרה כזה, או סתם אם את~ה רוצה ליווי בתהליך כזה,

אני פה בשבילך עם כלי טרנספורמטיבי מופלא,

שמוביל אותנו לעומק העומקים שם אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו

משם אנחנו יכולים לחזור להיות הגדולים שאנחנו באמת,

כך שהשחרור מהדפוסים הולך ונהיה יותר ויותר נוח.

מאחלת לך חיבור נעים ומצמיח

לאותם החלקים שקוראים לך לריפוי,

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית החזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

פה בשבילך במגוון דרכים:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן