חפש בבלוג זה

יום שבת, 9 במרץ 2024

למה כל כך קשה לנו לומר "די", או "לא", או "ביי"

שאלה שאקטואלית במיוחד אפרופו יום האישה,

שהשנה לגמרי לא נחוג 

ומציין בעיקר את 19 הנשים היקרות שעדיין בשבי החמאס,

שכולי תפילה שלמרות ההנחות הרווחות,

ה' שומר עליהן - בגוף ובנפש...

מה שעשוי לקחת את הדיון למחוזות רחוקים שקטונתי מלהיכנס אליהם

ולכן אני חוזרת - בליווי תפילה נוספת לשלומן ולשלום החטופים כולם - לנושאי חולין:


לוקחת נשימה, ומפנה כיוון בחזרה -

אל הקושי המוטבע בנו כנשים באופן קולקטיבי - 

בהשפעת ההתניות התרבותיות הרווחות סביבנו,

לומר 'לא'

קושי שבהחלט מוכר לא רק לנשים אם כי אצלנו הוא רווח יותר.


יש כוח מאד חזק שאת חלקנו משאיר באחיזה יתרה,

גם כשכבר לא נכון לנו להישאר

וחלקנו האחר - מאותו המקום בדיוק - נוטה לעזוב ראשון,

מלכתחילה לא מתמסר עד הסוף,

וברגע שמידת התסכול והקושי מציפה - קם והולך


שתי התגובות האוטומטיות הללו - 

הם שני הצדדים של ה fight או flight

ונוכל להבחין כל אחד עבור עצמו מהו האוטומט השולט בו

(עשוי להתבטא גם בהתפרצות החוצה בכעס fight לעומת בלימה אגרסיבית שלו - flight
כשכבה נוספת של אותו הדפוס)


אפשר לומר בהכללה שכולנו חווינו במידה כזו או אחרת כילדים

חווית דחייה וחווית נטישה,

או במילים אחרות אפשר לומר שאלה הן

החוויות הכואבות ביותר שנמצאות מתחת לרשת הדפוסים שלנו,

מי יותר ומי פחות.


כשאנחנו חווים נטישה, באופן לא מודע מוטבע ההרגל ההישרדותי -

או לאחוז חזק כדי שלא יעזבו אותי שוב,

או מלכתחילה לא לתת אמון, לא להתמסר, ולנטוש ראשון,

ככה מבטיח לנו כל אחד מהדפוסים שהוא מציל אותנו

ושלא נרגיש שוב את הכאב.

הוא כמובן לא מקיים.. (!)

ולא רק זאת, אף מנציח ומשחזר לנו שוב ושוב את אותה החוויה,

מאחר ואנחנו מחזיקים בתוכנו את הפחד 

שממגנט אלינו אנשים עם אותה מידת פחד

ולרוב עם הרגלי תגובה הפוכים.

כך שאחד יהיה הנוטש והשני האוחז

וגם כשההרגלים שלהם זהים - יתחלפו בהם לסירוגין

ויחזרו שוב ושוב.


הפצע הזה כל כך עמוק,

והדפוס כל כך חזק שהוא יפעל לא רק בתוך מערכות זוגיות


ואז - למשל - אם אני מהאוחזים-

איך אני יכולה להרשות לעצמי לסיים התקשרות עם קוסמטיקאית,

כשרק המחשבה על כך מפעילה את הפחד הזה שבוער בתוכי

ואני עשויה למצוא את עצמי נשארת במקומות 

כשכבר לא מתאימים לי, הרבה מעבר למה שנכון לי

(כן, גם כשאני רוצה לעזוב, מתעורר פחד הנטישה אותי.. הזיה איך אנחנו בנויים :-)


ואם אני מהבורחים -

אני עשויה למצוא את עצמי מדלגת בין מקומות / אנשים

כשבכל פעם שחוש הריח ההישרדותי מרגיש את סכנת הנטישה,

הוא מעורר את התגובה האוטומטית שכמו כיסא מפלט,

מנתקת רגשית ואז פיזית ומבריחה אותי מה'סכנה'.


ככה נמצא את עצמנו חגים במעגלים סגורים

כשבעצם מה שמנהל את המערכה הוא פחד גולמי יחסית


לכן שיחות שכליות וניסיונות לפתור את הנושא בצורה לוגית,

ישאירו אותנו לרוב באין מוצא.

וגם.. במאבק. 

זה טבעו של השכל, ינסה לכוון לאשם וצודק


על זה נוסיף תכנים שקשורים לדחייה,

ולכל אותן החוויות בהן חשנו דחויים,

מה שעורר בנו עלבון, חוסר אונים, אשמה, בושה, עצב וכו'..

כל פעם שכעסו עלינו - ולא עשו הפרדה ברורה 

בין ההתנהגות עליה כועסים

לבינינו כיצורי אהבה שבגילאים המוקדמים תלויים בדמויות המטפלות

ובאהבתם אלינו,

בכל פעם כזו שהרגשנו שלוקחים מאתנו את האהבה,

והיא מותנית בהתנהגות 'נאותה' שלנו,

יכול להיות שלמדנו שכדאי 'להתיישר' והפכנו מרצים 

או שהתנגדנו לעצם התנאי והפכנו מתמרדים.

כך או כך ה'לא' מחזיק את הטעם המר הזה

באופן שנשמע פרדוכסלי אולי - גם כשאנחנו אומרים אותו לאחר

ולכן על מנת 'לא לפגוע בו',

ובעצם בעצם על מנת שלא נחוש אנחנו את הכאב של הדחייה -

אנחנו נמנעים מכך מלכתחילה...

ועשויים להיות שבויים בסיפורי התפיסה

וגם אם אנחנו עוברים מקצה לקצה, 

אנחנו נשארים במישור ההישרדותי ואין תנועה אמיתית


אז מה עושים??


כשאנחנו עוברים תהליכי התפתחות 

שלוקחים בחשבון את ארבעת הרבדים בהם אנחנו מתקיימים,

ובעיקר בהם הוטבע מלכתחילה הסיפור

יש לנו גישה לריפוי אמיתי,

לניקוי חווית הדחייה והנטישה או מסה קריטית ממנה  מהמערכת שלנו.

מה שמאפשר לנו רווחה אמיתית וחוסן פנימי. 

חיבור אוהב לעצמי.


ואז במקום במעגלים סגורים שמשחזרים שוב ושוב את התסכול,

אנחנו עולים בצמיחה ספירלית,

כשהמעגל פתוח ונפתח לעוד אחד גבוה יותר

כך לאורך הדרך נפגוש שוב ושוב את הכאב, עד להתנקותו,

אך בכל פעם הוא יהיה דחוס פחות, כואב פחות ומשכנע פחות

והפעמים ילכו ויתרחקו זו מזו,

עד למסה קריטית של ריפוי

שתאפשר התמרה של כל המערך ההישרדותי לכזה שמוביל לשגשוג


וזה בדיוק מה שאנחנו עושות בקבוצה הנשית

שנפתחת ממש השבוע

נותר מקום אחד פנוי בלבד!

אם את מרגישה שהוא שלך -

כתבי לי בלחיצה כאן,

ניתן גם כבר לשלם ולשמור את מקומך בלחיצה כאן 

וניפגש  💓!


המפגש הראשון של ההתנסות היה קסום וממלא,

מעבר לתכנים שהועברו והפילו כמה אסימונים,

השיתוף הכנה הדגיש את העוצמה של החיבור שלנו כנשים.

היתה כימיה שממש הרטיטה לי את הלב 💓

אם מעניין אותך לראות את ההקלטה למרות שמטעמי פרטיות

היא כוללת מן הסתם רק את התכנים,

כתבי לי למייל בלחיצה כאן ואשלח לך באהבה
שוב,



אם את בשלה לחיבור אל הערך האמיתי שלך,

אל האני המהותי שאת -

לחצי כאן, יש כפתור לתשלום שיבטיח את מקומך

וכמובן, דברי אתי אם יש ספק,

אני פה בשבילך


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 

                                        איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי לזוגות on-line   - 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן
                                                                     ~~~~~

                              איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן

💓

אפשר בפגישות אישיות:

                                     פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
                                      בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

                                                                אינטנסיב זוגי:
                                           איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
                                               יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
                                             ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
                                                       פרטים נוספים בלחיצה כאן  




יום שבת, 2 במרץ 2024

למה קשה לנו לקבל החלטות אפילו כשאנחנו יודעים מה נכון לנו?

 ~~~ (או לפחות אחד ההסברים לכך.. ) ~~~~


לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו בהתלבטות,

מתקשים לקבל החלטה,

מה שמשאיר אותנו בתסכול עד כדי תחושת אין מוצא.

למה זה קורה לנו? ואיך אפשר ליצור בהירות?

כי האמת שהתוכן שנמצא פה עונה גם לשאלות נוספות כמו:

מה מוביל אותנו לאי בהירויות ובלבול?


הסבר אחד לכך אם כן, יכול להיות זה, 

שמזכיר לנו שאנחנו מתקיימים ב 4 רבדים:

גוף, רגש, רובד מנטלי ורובד רוחני,

שכאשר הם מסונכרנים ביניהם ישנו שיתוף פעולה ובהירות,

יש חיבור לחוסן פנימי ולידיעה פנימית ברורה,


אלא, שמתוך חוויות מוקדמות של חיינו,

בהן היינו חסרי אונים ותלויים בדמויות המטפלות שלנו,

לא פעם קיבלנו מסרים מפצלים

ואז לימדנו את עצמנו להשתיק חלק מהקולות


למשל -

אם היא } כילדה השתובבה מתוך שמחה ילדית וספונטנית

וההשתובבות הזו העלתה אצל אבא שלה חרדה,

מה שהוביל מיד לצעקה: "תפסיקי להשתולל",

יכול מאד להיות - מתוך כך שהיא תלויה לחלוטין באהבתו -

שתבחר באופן לא מודע להקפיא את הספונטניות שלה,

או להקפיא את הגוף כדי שלא תמצא את עצמה שוב בסיטואציה המסוכנת הזו

בה אבא גוער בה ולוקח ממנה את אהבתו.


אין ספור פעמים קיבלנו מסרים שמלמדים אותנו

שכדאי שנתעלם מחלק זה או אחר בתוכנו,


ובכל פעם כזו - אוטומטית נוצר ניתוק -

כדי שנוכל לשרוד טוב יותר (לכאורה)

וזה הצטרף לחוסר הסינכרון או העמיק את הניתוק יותר ויותר,

כשאחת הדרכים של המערכת שלנו לעשות זאת

היא על ידי טשטוש ובלבול


אומרים שכבר בגיל 4 אנחנו ערים לדיסוננס הזה,

יש יגידו: לומדים לשקר,

אז, האינטואיציה שלנו ערה, ויכולה לומר למשל שאמא עצובה,

כשבמקביל אנחנו שומעים את אבא שואל אותה "מה קורה?"

ואותה עונה לו: "הכל בסדר"

מה שעשוי ליצור בתוכנו את ההבנה -

שכנראה אנחנו טועים, כי אלוהיאמא אמרה שהכל טוב,

ולהוביל אותנו להשתיק את האינטואיציה ולהתעלם ממנה.


מן הסתם יש עוד ועוד סיטואציות כאלה או אחרות

שחוזרות ומובילות למסקנות הישרדותיות דומות


ואז כשאנו עומדים כבוגרים בפני קבלת החלטה,

שאין טובה מהאינטואיציה לענות לנו לגביה,

כי היא יודעת הרבה מעבר לשכל - 

ובטח כאשר הוא השכל הצר ולא התודעה הערה

שמתקיימת בנו כאשר יש סנכרון בין הרבדים -

מן הסתם - משהעמיק הניתוק בינינו לבין עצמינו -

קשה לנו להחליט,

וישנו בלבול וחוסר בהירות


על אלה תוסיפו תסכול, חוסר אונים, אשמה ובושה

וקיבלנו קלחת של מעגל סגור ומתסכל

שחוזר על עצמנו במידה כזו או אחרת בחיינו.


לכן!,

אחד הכיוונים שבהם נלך

בקבוצת הנשים במסע אל הערך העצמי -

הוא זה בדיוק -

נסנכרן מחדש בין הרבדים,

נחזיר את החיבור ביניהם, את ההקשבה שלנו אליהם

ואת התיאום שמאפשר לכל אחד מהם לתת את חלקו

ולנו ליהנות מהשלם שגם במקרה הזה

הוא הרבה מעבר לסך חלקיו


אם זה כיוון שנכון לך ללכת בו,

עוד לא מאוחר :-),

לחצי פה והירשמי,

מתחילות במפגש היכרות בזום ללא עלות וללא התחייבות 

בשלישי הקרוב 5.3 ב 20:30


וממשיכות אחר כך - מי שתבחר להמשיך -

בימי חמישי החל מה 14.3 לעוד 6 מפגשי זום,

כל מפגש בעלות של 90 שח בלבד,

בדיוק עד שבוע לפני פסח!


שעה בשבוע לסנכרון בריא ומשחרר

בין 4 הרבדים בהם אנחנו מתקיימים!.

מה שמן הסתם יחבר אותנו לעצמנו המהותי

ולחווית הערך האמיתית שלנו


מצפה לך ולמפגש אתך בכיליון עיניים :-)

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 


💓



יום חמישי, 22 בפברואר 2024

להשתחרר מהטעם המכביד של: "אני לא מספיק"

 אני כותבת על נושאים כאלה ואחרים,

כאילו מתעלמת מהמציאות המרה שסביבנו,

אבל לא באמת,

אלא במן מאמר מוסגר -

מתארת תהליכי נפש שממשיכים להתרחש,

מתוך אמונה שככל שאנחנו מחויבים לאור

הוא יתחזק ויתרום את תרומתו בדרכיו הנשגבות

לחטופים שליבי יוצא אליהם עשרות פעמים ביום

ולחיילים שמסכנים חייהם ללא הפסקה מאז ה 7.10.

נושאת תפילת קבע בתוכי שיימצא פתרון מיטיב למורכבות באזורנו 

ושולחת אותה לכל עבר.

~~~~~

ובמעבר חד - חוזרת למאמר המוסגר:


שנים שהטעם הזה של ה'לא מספיק' - מלווה אותי.


פעם, באופן מאד לא מודע - עד כדי נסתר, 

שרק מפעיל מאחורי הקלעים אך ביעילות רבה,

מנגנון ריצוי, מתוך ניסיון להוכיח ש "אני דווקא כן מספיק",

תוך עשייה אינטנסיבית, 

סוּפֶּר אפקטיביות,

שאיפה מוגזמת להצטיינות,

צריכה אינסופית של עוד ועוד ועוד ידע,

ועוד טקטיקות שכצפוי, לא באמת ענו על הציפייה שלי מהן.


וככל שהוא נגלה - הטעם הזה,

תוך שְאֶלֶה (ניסיונות השווא שלעיל) הלכו ונרגעו במידה כזו או אחרת,

נחשפה על פני השטח מן תחושה קבועה כזו

שאצלי התבטאה כמחנק ~ מועקה בגרון

שתמיד חיכתה לי שם -

כשארית שהזכירה לי להמשיך ולעבד -

אפילו מיד כשהייתי פוקחת עיניים בבוקר.


כשהייתי בגואה אגב, היא הניחה לי לשבוע..

לכן (בין היתר) חווית השחרור שלי שם היתה כה משמעותית.

אך מיד כשחזרתי לארץ, היא צפה שוב,

כמו מאלצת אותי להמשיך ולעבד,

להתנקות מהסיפור הזה שהשאריות שלו שכבר ממש לא רלוונטיות.


יש בי מן ידיעה שחלק מהאחיזה הזו קשורה לזה,

שישנה נטייה טבעית (לכולנו) לנוע בין הקצוות -

כלומר בין חווית חוסר ערך להתנשאות וארוגנטיות.

אז כדי שלא אחטא בהיבריס, (אולי)

חוסר הערך השאיר אותי שם מספיק, עד שאהיה יציבה דיי

להזדקף למי שאני באמת,

בחיבור אותנטי אלי,

שאיננו מתחת וגם לא מעל, לגובה האמיתי שלי.


לאחרונה גם הבנתי עוד יותר את כל המערך של התפיסה הזו,

כמה הוא "משוכלל" ומתעתע...

כשמתוך חווית חוסר הערך

שלצורך העניין אני למשל יכולה להסביר אותה

בכך שהסתכלו עלי במבט לא מרוצה

(זה לא זיכרון קונקרטי אבל טעם מוכר שכזה)

אז מתוך חווית חוסר הערך, נובע הצורך שלא לומר התלות באישור חיצוני

אישור שכאמור המנגנון ניסה לקבל ע"י הצלחות והישגים למיניהם -

לשווא כמובן -

שכן אלה יכולים לייצר הערכה ולא ערך...


והשכלול של המנגנון שלי היה כזה,

שמצאתי את עצמי מביאה אותי מוקטנת למי שהייתי מבקשת את אישורו,

מה שברוב המקרים מן הסתם לא באמת היה עובד

כי זה מן סטייט אוף בינג של מקבץ נדבות 

שמייצר התנגדות אצל האחר 'להרים לו'


וגם... וכאן יש פאנץ' חשוב -

גם אם האחר היה מתרצה ומחזק ומרעיף מחמאות...

זה לא באמת היה נקלט אצלי,

כי בתוך תוכי, בעומק - 

לא באמת האמנתי שאני ראויה לאהבה,

ולא הייתי בחיבור לערך האמיתי שלי


אני כמובן מדברת על תנועה תהליכית לאורך זמן,

שאיננה שחור ~ לבן, אם כי מכילה הרבה גוונים של אפור,

שלעיתים מכסים בעננים ומכהים אותו

ולעיתים השמיים מתבהרים ואף מוארים.


ככל שאני מחויבת לדרך הזו,

התדירות של העננות הכהה - קטֶנה 

והתקופה בה היא נמשכת מתקצרת

ואני פחות ופחות מאמינה לסיפור

וחווה יותר ויותר תקופות של בהירות.


אבל לא מזמן שוב הגיעה עננות כזו,

כאילו כדי לאפשר לשארית העיקשת להתנקות גם,

עננות שהביאה בסופו של דבר התבהרות משמעותית במיוחד -


דווקא בזכות "שליח" חיצוני שלא שיתף פעולה עם המנגנון ההישרדותי ההוא

ולא רק שלא "הרים" לי, אף נתן לי בראש..

הפעם, בניגוד לעבר -

שמתי לב שעלתה בי התקוממות,

כזו שלא מאמינה לביקורת

וכבר לא מסכימה לשתף פעולה עם כל המהלך

ולפתע ממש ראיתי איך כל זה עובד (עלי)

ובמן רגע של "אהה" כזה, 

נפרמה התלות שלי בפלוני כזה או אחר שיאשר

ויכולתי להרגיש את ההתבססות בתוכי

באופן שאני ממש ממש, אבל ממש - מאמינה לה.

ובו זמנית ... 

המועקה השתחררה ונעלמה לה 😃💓💓


איזו הקלה.

לא צריך לנסוע לגואה יותר 😂

וגם לא להתאמץ להוכיח..

ובהפוך על הפוך - כשמגיעים מחוויית היש -

היש מתממש במציאות החיצונית

זאת אומרת שבמקום להתאמץ להוכיח 

ו... להישאר עם הטעם של האין ערך,

כשאני נעה מתוך חווית הערך - 

ישנו חיבור ובטחון שמלווה אותי

תוך כדי העשייה ומתבסס ומתעצם.

~~~~


התנועה הזו מילאה אותי בהתרגשות 

ובמוטיבציה לפתוח קבוצה בה נלך כברת דרך כזו -

נתבונן בנקודת המוצא שלנו סביב חווית הערך,

נבין מה מקורה,

נזהה את הדפוסים שבחרנו בהם,

נוכל לזהות גם כמה הם עובדים (עלינו.. :-)

ונתמיר אותם להרגלים שמשרתים אותנו

ובעיקר - נבסס את חווית הערך 

כדי שנוכל להאיר את האור שלנו -

פנימה והחוצה ולממש יותר ויותר

את האני המהותי שבתוכנו

שחבוי לו מאחורי האשליה של האני השקרי


7 מפגשי לימוד חווייתיים

שהם מסע של אהבה לעצמי 

וחיבור לחווית הערך 


ואני מזמינה אותך למפגש הראשון (בזום) ללא עלות וללא מחויבות,

(רק צריך להירשם אליו כדי לשמור על מקומך)

שיתקיים ב 5.3.24 יום שלישי ב 21:00

***** לא תהיה הקלטה ******

אפשר להירשם למפגש החינמי בלחיצה כאן


(6 המפגשים הבאים (כולם בזום) יתקיימו בחמישי בערב,

אופציה למפגש בוקר בחמישי בהתאם לביקוש)

עלות מפגש (למפגשים הבאים) הינה 90 ש"ח בלבד


אם יש בליבך קריאה לשם -

ניפגש בקרוב !!!

הנה שוב הלינק להרשמה בלחיצה  כאן


מצפה לך

ושוב מסיימת בתקווה לשחרור מיידי של כל החטופים

ולבריאות והגנה על החיילים ועל כולנו, אמן .💗💗


שתהיה שבת שלום,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

 


פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  
וגם:

על המדף במחירי סוף עונה בגלל המצב,

בתמורה ל 148 ש"ח בלבד: 


💓






יום שני, 12 בפברואר 2024

האלמנט החסר שקריטי לשינוי וצמיחה (ולהחזרת האהבה הביתה)

לא פעם, אנחנו מתעלמים ממנו

והוא חסר בהתייחסות שלנו בכלל

ובפרט תוך כדי תהליכי הצמיחה...


ד״ר נאדר בוטו (שהוא בין היתר קרדיולוג) אומר

ואני כותבת אותו במילותי שלי:

" אם כואב לנו משהו בגוף

הרפואה מתייחסת  לפן הפיזי- 

לגוף ולמערכות ממנו הוא בנוי, במקרה הטוב גם לקשר ביניהן


אם מלווה אותנו כאב רגשי

הפסיכולוגיה מביאה נקודת מבט שלוקחת בחשבון

את חלקי האני, דפוסי חשיבה והתנהגות 

ורגשות קשים שעלו בתקופת חוסר האונים ומלווים אותנו עד היום


את השכל בהחלט איננו שוכחים :-) 

הוא לגמרי נוכח עד כדי משתלט בתודעה הקולקטיבית ובטח במערבית, 

אם כי כשהוא כזה - 

הוא פחות מסייע לנו מאשר כאשר הוא תודעה ערה - 

מה שמתאפשר ככל שאנחנו מכירים באלמנט החסר-


הרפואה לא לוקחת בחשבון את הנפש (היום כבר יותר ויותר כן) 

וגם הרפואה וגם הפסיכולוגיה לא לוקחים בחשבון אף אלמנט נוסף שלא רק שהוא חלק מהתמונה, 

אלא גם שדרכו אפשר להבין אותה אפילו יותר -

והוא... המימד הרוחני או הנשמה "


ד״ר נאדר בוטו ממשיך ואומר שההגדרה של בריאות 

על פי ארגון הבריאות העולמי היא: 

״היעדר של מחלה פיזית או נפשית״ 

והוא (דר' נאדר) מרחיב אותה ל: רווחה פיזית נפשית ורוחנית 


היום הפיזיקה הקוואנטית כבר יודעת לספר לנו על 

קיומן של השפעות אנרגטיות שאינן מוחשית לנו ב 5 החושים - 

הראייה, השמיעה, חוש הריח הטעם והמישוש, 

כאלה שניתן לחוש בחוש השישי- 

זה שלכולנו.. במידה כזו או אחרת יש, 

כי כולנו … הרבה מעבר לבני אדם :-)


אני גם מאמינה שכולנו במידה כזו או אחרת 

מודעים לכך שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר - 

ניצוץ של הנשמה העוצמתית שאותה באנו לגלם בחומר 

תוך שאנו עוברים את שיעוריה.


בתוך המצוקות והמשברים שאנחנו עוברים 

לרוב אנחנו שוכחים זאת 

ומזוהים לחלוטין עם הכאב וחווית חוסר האונים שמלווה אותנו מילדות 


ככל שאנחנו מפנימים את הרחבת נקודת המבט על הדברים,

ערים לכך שאנחנו לא באמת קורבן של הנסיבות

 אלא לוקחים חלק ומתנסים בשיעורי נשמה -

(וזה נכון לפן האישי והן לקולקטיבי) -

הדרך קלה יותר לעיכול,

שלא לומר נעימה, מרווחת ואף משמחת.


נקודת המבט הרחבה יותר שמתאפשרת לנו

כשנלקחים בחשבון שיעורי הנשמה שבאנו לעבור, 

מאפשרת לנו להתרחק ולו ס״מ מהסיפור 

ולהיות בפחות הזדהות  - מה שמסייע לנו לשחרר את האחיזה 

ולצמוח אל מעבר לסיפורים,

אל האני המהותי שאנחנו 

שהוא מן הסתם הרבה מעבר לאני השקרי שלמדנו להאמין שהוא אני.


כולנו נולדנו עם הידיעה שאנחנו אור, 

חלק ממשהו גדול יותר 

ויחד עם זאת כבני אדם - 

אנחנו נולדים חסרי אונים ותלויים במטפלים שלנו 

וכשהצרכים שלנו כילדים לא נענים - כל אחד והסיפור שלו - 

מתחיל להיווצר ספק - ש... אולי אני לא באמת .. 

ואיתו מתחילים להיווצר ולהיות מוטבעים בנו תפיסות ודפוסים 

בהתאם לספקות ולחוסר 

(ובעצם בהתאם לשיעורי הנשמה שבחרה את בית הגידול הזה כדי לעבור אותם)

הפחדים

האשמה

הבושה

והשכל ומנגנוני השליטה שלו

הלא הם - הכלים של האגו - 

ישאירו אותנו כמה שאפשר מתבוצצים בעמדת הקורבן,

מנסים (לשווא) להבין בשכל מה נכון ומזוהים לחלוטין עם הקושי.


בעוד שבמקביל אנחנו גם נשמה (!)


זאת אומרת ששני הכוחות הללו פועלים עלינו בו זמנית -

האגו מחד, לו התרגלנו להאמין, להיכנע לפחדים ולהיות מוצפים באשמה,

שיעשה הכל כדי שנישאר במקום, 

ישכנע שהפחדים ושליטה ואחיזה מצילים אותנו


ומאידך - הנשמה

שמזכירה לנו את המהות האבולוציונית שאנחנו - 

שבעצם, באנו לעבור שינוי וטרנספורמציה.


מאחר ונולדנו חסרי אונים והתפיסות והדפוסים

"מסתירים לנו", לא תמיד נהיה ערים לגדוּלה הזו שבנו,

כאילו שכחנו ממנה כשנולדנו.


יחד עם זאת,

ככל שאנחנו לוקחים בחשבון - (ולא רק בשכל, אלא מפנימים)

לא רק את נקודת המבט הזו 

אלא דרכה רואים ונעזרים בכלים ומתייחסים לרוח,

כך הדרך נפתחת לפנינו.


אנרגית הילינג וריפוי למשל מסייעת לתהליכים

כשהיא נושאות אלינו את תדר האהבה. 

זה בדרכו המופלאה מחולל ניסים 

שהשכל צר מלהבינם, אבל לא יכול להתווכח עם המציאות

כשהם מתחוללים בה.


לאחרונה התוודעתי לשיטת טיפול אנרגטית

מופלאה במיוחד שהעשירה עד מאד את עולמי,

נקודת המבט שלי והיכולות לנוע ולהניע לריפוי,

הלא היא הביואורגונומי


וזה קצת מרגיש לי כמו לצאת מהארון,

כי למרות שאני חיה ונושמת רוח,

לא עשיתי זאת באופן גלוי ממש,

התחבאתי לא פעם מאחורי התואר השני שלי במנהל עסקים

והאיכויות האנליטיות בהן ניחנתי,


אבל מי אמר שזה סותר ??

:-)

 לא רק שזה לא סותר,

זה אף משלים ומרחיב ומעצים עד מאד את האפשרויות:


כך נער בן 15 שסירב לישון לבד,

התחיל אחרי טיפול אחד ללכת לישון בעצמו ובמיטה שלו,


כך אדם שהיה שקוע בדיכאון עמוק,

הרים את הראש וראה שוב את אור השמש,


כך עבר כאב ברכיים באופן פלאי וקסום,


ואפילו זוג שהיה שקוע במריבות עקשניות,

מוצא את עצמו מדבר על הדברים,

עם הרבה הרבה הרבה פחות אמוציות

באופן שמאפשר חיבור אמיתי 

גם כשהם לא מסכימים

ולאהבה להיות מורגשת ביניהם יום יום!


ואם אלה לא נסים, אז מה כן?

נכון שזה לא בהנפת שרביט ולא תמיד בן רגע,

ובכל זאת כל תנועה אל מחוץ לבוץ של כבלי האגו

היא נס בעיני -

מעצם היותה יציאה ממקום של תקיעות אל תנועה


ומשם עם התמדה ובנחישות מתאפשרת יותר ויותר הפנמה של החדש

שכרוח גבית מעצימה את התנועה

עד שהתפיסות התפוסות האוטומטיות

מתחלפות בהרגלים חדשים שמשרתים אותך

ותואמים את האני המהותי שבך 💗


ישנם עוד אינספור סיפורי פלאים קטנים כגדולים

שהתחוללו מול עיני משילוב הכלים שברשותי

עם הביואורגונומי

ואני לא פחות מנרגשת מלשתף עוד ועוד בהם

ולהרחיב את מעגל הניסים


בימים אלה התפנו לי 2 משבצות ביומן

לתהליכים חדשים.

אם הלב שלך קורא לך,

זה זמן מושלם ללחוץ כאן ולהגיע לתיבת המייל שלי

ומשם..

נתקדם יחד אל עבר הנסים הפרטיים שלך


נרגשת לקראתך ולקראת הבאות,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך



💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓










יום שני, 5 בפברואר 2024

הודו- הרבה מעבר למה שציפיתי+ מה לזה וליחסים?

לפני יומיים חזרתי ארצה משבוע בגואה.

נסעתי לבקר את הבת שלי ב'טיול אחרי צבא' שלה,

שקורה בדיליי בגלל הקורונה.

הרוויחה את שביל ישראל - אז

ועכשיו הודו. 

שתי חוויות משנות חיים ~ ותודעה

ו.. הרווחתי גם אני, בזכותה... 

כי הוזמנתי להציץ לכל אחת מאלה בביקורים קצרים

ויחד עם זאת, לא אגזים אם אומר - מטריפי חושים.


אז, הבשילו התנאים,

כשכבר ממש הייתי חייבת הפסקה מהמתח פה

והנסיבות הסתדרו כולן כך שיכולתי לפנות לי שבוע כזה,

כולל זה שיום ההולדת שלה חל באמצע השבוע בדיוק

ועוד כל מיני ניסים קטנים שעבורי היו סימן שאני בדרך הנכונה -

החל מגילוי 'מקרי' שבוע לפני הטיסה שאני צריכה ויזה,

דרך זה שהצלחתי לעבור את שלל המכשולים הביורוקרטיים - אינטרנטיים להנפקתה,

ביניהם מציאת הדרכון הישן וציון מספר הויזה הקודמת (מלפני 33 שנה!),

גם זה שלמרות שקניתי כרטיס שכתוב בו במפורש שמותר לעלות למטוס תיק של עד 5 קג',

הצלחתי כאילו כנגד כל הסיכויים אבל בסוּפּר פשטות -

להוסיף לי מזוודה של 20 קג', 

(כדי שאוכל להחזיר ארצה ציוד שהצטבר לה כך שתוכל להישאר מינימליסטית)

ועוד ניסים קטנים כאלה של מפגשים ומציאוֹת

עם אנשים, מאכלים ונקודת טעינה לאייפון למרות שהמטען שלי עם חיבור שאיננו USB!...

כל אלה עוד לפני שהגעתי לגואה :-)


אבל,

זה לא סתם יומן מסע, 

למרות שיש לי מלא תמונות שכל כך נהניתי לצלם שבא לי לשתף, כמו אלה למשל:




הביקור הזה העלה בי מחשבות ותהיות 

שמאד רלוונטיות לנו ואולי במיוחד על רקע המתח הגדול פה בארץ -

בלטו לי במיוחד,

ולא, כאמור, זו לא הפעם הראשונה שאני בהודו,

אמנם הפעם הקודמת היתה לפני כמה עשורים, 

אבל התוודעתי במידה מסוימת לתרבות ולצבעים כבר אז 


ובכל זאת, הפעם היתה לי חוויה מופלאה, שאולי היתה מודגשת 

על רקע מה שקורה בארץ והפער בין זה -

לבין השקט והנינוחות האינסופיים שמתאפשרים שם,

ה"שאנטי" שמוריד את המתח

ומאפשר להיות בנוכחות ובשקט פנימי

במן קבלה של מה שיש בשמחה ובהוקרת תודה,

באמון שהכל לטובה, גם אם עקבה,

מלווים בחיוכים מאירי פנים שפגשו אותי מכל כיוון,

השפע שקיים ולא בחומר,

בטח שלא במרדף אחריו,

אולי ההיפך - בנטייה למינימליזם,

הטעמים הלא פחות ממענגים, של המאכלים המקומיים -

מעדן לחיך ולגוף כולו - טעים, מזין ובריא,

ושוב אני מוסיפה את הפנים המאירות בכל פינת רחוב,

מכל רוכל שיצא לי לדבר אתו ולו לרגע או לרכוש ממנו משהו, מתי שהוא,

זכיתי לקבל חיוך למחרת ובכל פעם נוספת שעברתי במקום,

כאילו היינו חברים קרובים שנים רבות.

מן אינטימיות וטוּב שזמינים וניתנים לך בלי כל תנאי,

שפותחים בעדינות את הלב ומרככים את המחסומים שנבנו שם לאורך השנים.

מחוץ לבית של הבת שלי, הנוף מהמרפסת :-)

חוף הים אגונדה

כאן הייתי בשיעור יוגה! לא מטורף?

וכל הזמן התהייה שמרחפת במוחי -

למה אנחנו לא יכולים גם?

הרי גם אנחנו כאומה - כך אני מאמינה -

אנשים טובים, צמאים להתפתחות וריפוי,

מה שנקרא 'עם סגולה', שוחר שלום,

מה עומד בדרכנו ולא מאפשר לנו פשוט ליהנות מהחיים?


אז נכון, שהמלחמות סביבנו מאלצות אותנו להישמר מחוספסים, מוכנים לקרב,

על אחת כמה וכמה עכשיו כשהוא ממש לחימה פעילה,  ובכלל...


אולי זו ההישגיות שדוחפת אותנו קדימה כדי להשיג עוד,

שמחד מניעה את ההתפתחות הטכנלוגית, (ולא שבהודו היא לא קיימת) כאומת הסטארט אפ שאנחנו 

 אך מאידך משאירה אותנו בתוך מרוץ אינסופי 

ששוטף אותנו באדרנלין שמשאיר אותנו 

מתוחים, בסטרס, נוחים לכעוס, בחוסר סבלנות,

פחות בחיבור אל הלב,

יותר עם שכל, שהוא הפן הצר והמוגבל של התודעה הערה

שיכולה להיות עבורנו כחלק המנטלי 

כאשר 4 המישורים בהם אנו מתקיימים מאוזנים -

הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני.


והלוואי - כך חשבתי לי - שהיינו יכולים לקיים במקביל -

מן מוגנות שכזו מול אויבינו,

ופתיחות אל מול אהובינו.

כמו לפתוח את הריצ'רץ' ולאפשר ללב הפתוח להיות 


לתת ולא בתנאי,

הרי זו התפיסה המגבילה שמספרת ש'מי שנותן מפסיד כי הוא פראייר',

כי כשהנתינה היא בלב שלם,

מתוך חיבור לעמוד השדרה, למרכז,

ואני נותנת בהקשבה אלי מתוך מה שיש לי לתת

ובהתחשב בנסיבות, אני לגמרי מתמלאת 

וגם מי שמקבל.

הלוואי שיכולנו להתמיד לחייך מתוך הכרת תודה על מה שיש,

ו... ישששש! תמיד יש על מה להוקיר,

זה רק עניין של גישה לחיים והיא ברת התמרה,

גם אם ספגתי גישה הפוכה ואימצתי אותה שלא במודע.


גם, שנזכור שאף אחד לא עושה שום דבר נגדי,

גם אם זה נחווה ככזה, 

כקו מנחה יהיה נכון לומר לפחות מאיך שאני מבינה -

שזה תמיד נובע מנקודת המבט הצרה ההישרדותית של האחר - שמספרת לו שזה לטובתו.

למשל אם הוא לא מחייך אלי כשאני נכנסת הביתה

ואני נעלבת כי "הוא לא רואה אותי"

זה יהיה מצוין אם אזכור שזה לא באמת קשור אלי,

(ובנוסף לכך שיש לי עיבוד לעלבון שעלה  - בזכות התזכורת הזו)

זה הקושי שלו מסיבותיו המצוקתיות להסתכל עלי ולחייך.

כשאני זוכרת שכך, אני לא מתערבבת 

ואפילו... יכולה להביא סקרנות למה עובר עליו

ולהפוך את אותה הסיטואציה שהיתה יכולה להרחיק בינינו

להזדמנות לחיבור.

(כמובן שהדוגמא שטוחה ויש עוד רבדים שמרכיבים אותה במציאות שיש לקחת בחשבון)


הלוואי שיכולנו לתת אמון,

לזכור שכל מה שקורה הוא לטובתנו הגבוהה,

אם הוא מעורר אמוציונלית, לנצל את ההזדמנות לריפוי מה שעלה

וככל שאנחנו מעבדים את אותם החלקים הפגועים בנו,

זמינה לנו האינטואיציה שעוזרת לנו להבחין

במי לתת אמון ועד כמה

ומאפשרת לנו ממקום חזק ויציב לתת אמון בעיניים פקוחות,

אמון בוגר שמאפשר לנו לפתוח את הלב,

לא בתנאי שלא אפגע, כי הרי האהבה עשויה לפגוע...

אלא למרות שאני עשויה להיפגע.

אבל - אני פה למקרה שזה קורה

וככל שהלב פתוח אני יותר חיה את החיים במלואם


כי החיים מתרחשים בעיקר במישור של הלב


ככל שאנחנו במישור השכלי הצר,

הלב סגור, הגוף מתוח, אנחנו במריבות ומאבקים,

גם אם צודקים, לבד ובחוסר סיפוק.


ככל שהלב פתוח (ומן הסתם יש דרך לעבור כדי להגיע לשם)

החיים נינוחים, 

משמחים, 

מלאי הפתעות וחיוכים,

התרגשות והתלהבות

וגם כשמשהו כואב - עולים רגשות ואנחנו פה בשביל להכיל אותם,

לרפא,

ולצמוח אף יותר מעלה אל הגרסה העוד יותר חיה שלנו


מן התפתחות אינסופית

שבין היתר טומנת בחובה 

את האפשרות לחיות עם אותו בן זוג לאורך שנים,

כי מעצם הצמיחה וההתפתחות הזו,

כל אחד מאתנו נמצא בשינוי אינסופי, מרתק וחי


ואולי משהו מזה נדרש מאתנו בימים טרופים אלה,

כך שככל שיתקיים בינינו לבין עצמנו, ובינינו שלום פנימי,

הוא ישתקף אלינו גם מן החוץ.


ו... זה נכון שזה לא מספיק כרעיון, להוביל לשינוי שכזה במציאות,

שלא לדבר על אם עולות התנגדויות שמבטלות את ההיתכנות הזו,


אכן, יש דרך להבשיל, להטמיע כדי להנכיח זאת ביום יום,

כמו לחווט מחדש את החיבורים הנוירונים,

ולהחליף מערכת הפעלה מהמוח ההישרדותי אל המוח החכם האנושי


ומאחר והמערכת הקיימת יושבת על אוטומטים הישרדותיים,

לנסות את זה לבד - זה כמו ללכת בחושך, בערפל, 

כשאנחנו שבויים בתוך התפיסות שכבר לא משרתות אותנו,


לכן עכשיו יותר מתמיד, על מנת להיחלץ מהן

ולהחליף אותן בדפוסים שמזינים ותואמים לרצונות הגבוהים שלנו,

נדרשת יד מכוונת, ליווי רגשי מקצועי שיוביל לשם


אז אם יש בלב שלך קריאה לשם,

זה הרגע ללחוץ כאן, להגיע לתיבת המייל שלי ו... להתחיל לנוע


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות אישיות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם
שחרור מרשמים טראומטיים בטכניקת פלאש
בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי ולהתחיל את השחרור

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓






יום שני, 15 בינואר 2024

איך להשתחרר מרשמים טראומטיים בקלות?....... ~טכניקה חדשנית ומהירה~

רוב השיטות המוכרות לטיפול בטראומות

ובמצבי דחק פוסט טראומטיים,

מחייבות את האדם לשחזר שוב ושוב את הטראומה.


לפעמים זה בלתי נסבל,

עד כדי כך שיש לא מעט אנשים

שנמנעים מלנסות לטפל במצב,


מה שכמובן לא באמת מצליח...

כי ההשפעה של הזיכרון הקשה הזה -

אף אם מנסים להדחיק אותו,

ניכרת בצורות שונות 

שמכבידות על היומיום,

לפעמים מקשות על ההתנהלות

ולפעמים מלוות עם טעם קבוע של משהו מעיק ומכביד.


גם אם הולכים לטיפול, לא פעם זה מסב קושי עד כדי סבל רב...


בימים הקשים שכולנו עוברים מאז ה 7.10,

כל אחד מאתנו עם מה שהוא פוגש,

בין אם הוא במעגל הנפגעים הראשון, השני,

או במעגלים הרחוקים יותר -

המצב הכל כך סוער הזה, לא יכול שלא להפעיל 

את העולמות הפנימיים שלנו,

מה שמעלה את הצורך בשחרור מהרשמים הקשים - אף יותר..


אבל אני לא כותבת כדי לדכא אף אחד,

להיפך,

אני כותבת כדי לספר על טכניקה מופלאה

שלמדתי ממש לאחרונה

טכניקה שנקראת פלאש,

ומאפשרת להפחית במהירות את ההפרעה

של זיכרון מטריד,

אגב - גם למקרה חד פעמי -

כמו במצבי מלחמה:

אובדן של אהוב, 

מראה קשה או מחשבה מציקה שלא מרפים וכו'

וגם במקרה שישנם עניינים לא פתורים

שמציקים שוב ושוב.


טכניקת ה flash עושה זאת עבורנו

בדרך קלה, מהירה, ומה שעושה אותה יוצאת דופן ומופלאה במיוחד,

זה שהיא עוזרת להתנקות מהרשמים המטרידים

ללא כל צורך לחשוב עליהם,

ויחסית במהירות רבה - מורגשת הקלה בעוצמת ההפרעה.


הפרקטיקה של הטכניקה הזו,

מצליחה להגיע אל תת ההכרה שלנו,

לפני שמנגנוני ההגנה קולטים זאת

ולשחרר אותנו מהכאב/ כבדות/ מהעוצמה האמוציונלית.

ממש מרגיש כמו מן קסם שכזה.

אז אם את~ה מכיר~ה מישהו~י שזה יכול לעזור לו,

תשלח~י לו את הפוסט הזה,

אפשר גם לכתוב לתיבת המייל שלי בלחיצה כאן

ונתקדם ביחד אל עבר השחרור 💓


כאמור זה מתאים לאירועי ה 7.10 והמלחמה שמאז,

וגם לאירועים שחוזרים על עצמם,

מיני עניינים לא פתורים שמטרידים ומציקים.

** אפשרי גם בזום :-)

מדובר בטיפול קצר מועד, 

עלות פגישה 300 ש"ח בלבד!


פה בשבילך במגוון שיטות וכלים נפלאים אחד אחד,


גלית אליאס

מומחית החזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓









יום שני, 8 בינואר 2024

איך הלב יסכים להיפתח אחרי שכל כך נפגענו?

חלק מהלב שלי שבוי בעזה.

מאז ה 7.10 - עם החטופים והנפגעים

ומקצת אחרי כן - עם החיילים.

הבומים ששומעים מהמקום בו אני גרה,

משאיר את החטופים והחיילים פועמים לי בלב תמידית

וגם אם קצת יש חזרה לשגרה, 

באופן טבעי וברור - שאני מאמינה שמוכר לרובנו -

היא לא חוזרת לגמרי, אלא עם מעטה בעובי משתנה

של כבדות ומועקה שמרחפות להן מעל...


ובמקביל, בשכבות האחרות של המציאות,

אני במודעות לחלקים הערים בתוכי,

מחפשת את אותם חלקי האגו המנסים לשלוט,

אם במנגנוני ההישרדות, 

או במניפולציות שמוּנָעוֹת מדחפים, פחדים ואשמה

ולומדת לנהל אותם,

להוביל אל השלום שבתוכי,

מתוך אמונה שזו הדרך לשלום, לאחווה ולרווחה שבחוץ.


והן כל כך מניפולטיביות דרכי האגו הללו,

שכמעט והצליחו להערים עלי, כך שרק בדיעבד שמתי לב -

שכיבו משהו בי וצמצמו, 

מצאתי את עצמי יחסית לעצמי מכונסת ונמנעת יותר מהרגיל,

מעבר להתכנסות והצמצום הטבעי שכן היה לי ברור.


עד אתמול.


אתמול (נכון לכתיבת הפוסט) הייתי בסרט המופלא "הנהג של מדלן",

וואוו,  איזה סרט! לרוץ לרוץ לרוץ לצפות..

גם אליו כמעט ולא הגעתי, 

לולא הודיתי ב"תודה, אבל לא תודה"

לקולות הפנימיים שניסו שוב להשאיר אותי בבית...

ויצאתי בנחישות אל הקולנוע.


אז, לא רק שלא הפסקתי לבכות -

לא בטוחה שבשבילך זו המלצה :-) 

אבל מבחינתי זה 'ה'סימן שזה נגע לי ישר בלב

וחוץ מזה שזה סרט צרפתי ואני מתה על סרטים צרפתיים,

וחוץ מזה שהם מסתובבים ברחבי פריז והניחוחות... 

מממ... מגיעים אל מעבר למסך,

גם הנהג וגם מדלן פשוט נתנו לי תזכורת לחיים.


מידי פעם אני צריכה כזו, מניחה שכולנו,

יש לנו נטייה לשקוע, להיכנס לאפרוריות של השגרה,

כמו להירדם, בתוך הלחץ מחד והשחיקה של היומיום מאידך,

אבל,

המפגש הכנה והאמיתי ביניהם, שממש צללתי לתוכו

תוך כדי צפייה בסרט - שעה וחצי של מציאות מקבילה -

והעוצמה של סיפורי החיים שמדלן מחָייה תוך כדי הנסיעה -

וואוו!. 

ואני לא רוצה לעשות ספויילר,

אז אשאר ב: וואו! ורוצו לראות!


היום בתוך תהליך רגשי בקבוצת הלימוד שאני חלק ממנה,

היה המשך מופלא לכך,

הלב שלי נפתח אפילו עוד קצת,

לצערי המילים דלות מלתאר את הרכות וההתרגשות

מהתפעמות החיים שמורגשת ברטט הזה של הלב,

התרחבות שהיא גם פיזית כמו משהו מתמלא בתוכי

וגם רגשית... עד דמעות כמובן :-)


אז, נוצרה בי גם התבהרות שכזו -

וזה קורה לי במפגשים עם הלב -

שם התבונה של הלב כמו מרחיבה את זווית הראייה -

ויכולתי להבחין בבהירות בנטייה שלי 

לנוע בין הקצה הפתוח, שלא לומר פרוץ - 

המנסה ליצור חיבור בחוץ -

מתוך חוסר אמונה בעצמו, 

ואוחז, 

וחווה שוב ושוב דחייה,

אל הקצה השני המסתגר, הנמנע, 

שכָּמֶה לחיבור אבל כואב כל כך את כאב הדחייה

שמוכן לוותר על החיבור, לזמן מה...

עד ש... 

שוב מתגייס אל הקצה הראשון

וכך שוב ושוב חוזר חלילה - אך משאיר את הלב סגור...

ככה הייתי נעה כילדה ובחלק ניכר מחיי הבוגרים....


היום כבוגרת (יותר :-) שלומדת לאהוב את הילדה ההיא שהייתי,

שיותר ויותר מאמינה בראויות שלה לאהבה

ובמיוחד בימים סוערים אלה,

כשהאנרגיה הזמינה לנו מאפשרת מקפצות של התפתחות,

היא זמינה לי יותר ויותר -

האהבה שלי לעצמי.

אתמול והיום - ספיציפית קיבלתי תזכורת נפלאה -

לחייך אותי החוצה מתוך חוסן,

לא כדי לקבל את האהבה החסרה בי,

אלא יותר ממקום שקורן את זו שהלב שלי מלא בה.


אז למה אני כותבת ומשתפת אותך?

גם בגלל שכשהלב שלי גואה, הרצון המיידי שלי הוא 

לשתף ולפזר עוד ועוד מהטוב הזה ..

ואולי בעיקר כי אני רוצה להזכיר שבכל אחד מאתנו קיימת 

האפשרות הזו לחיבור והתעלות,

על אחת כמה וכמה בימים טרופים אלה,

אף שהם לא פעם נחווים כאוטיים,

כולנו נולדנו לב רך ופועם עם אינספור אפשרויות למימוש,

שנסגר עוד קצת ועוד קצת כתוצאה מחוויות החיים -

אם כתוצאה מנוקשות שהופנתה כלפינו,

מחוסר שביעות רצון מאתנו,

או מביקורת, האשמה ואולי אף יותר מאלה..


לאורך החיים, טריגרים חיצוניים מזכירים לנו שוב את הכאב הזה

וכל אחד מגיב עם מנגנון ההישרדות שמצא לנכון לאמץ לו -

בין אם הוא ריצוי, הימנעות, חוסר ערך, עליונות וכו',

מנגנון שלכאורה מגן עלינו.. אך למעשה...

משאיר ומעמיק את הפער המתסכל 

בין מי שאנחנו באמת, במהות שלנו,

לבין מי שלמדנו להאמין שאנחנו ומצמצם לנו את האפשרויות


אז הנה לנו הזדמנות, כן,

כי כגודל רעידת האדמה - כך ולמעלה מכך - גודל התקומה והריפוי -

להתנקות מהאמונות המגבילות,

לשחרר כאבים ישנים ותפיסות תפוסות

ולפרוח להיות מי שאנחנו באמת,

להיפתח אל החיים ולאפשר ללב להאיר.


אז, אם גם הלב שלך קורא לך -

זה זמן מעולה להתחיל או להמשיך להתחבר אליו

בפגישות בזום ו/ או לסירוגין פיזיות

בהן נשלב טיפול אנרגטי ורגשי עם כלים מופלאים

שיעשו לך שמח ופתוח בלב 💗💗

כי כשלך טוב, כוווולם מסביבך מרוויחים 💝

לתיאום פגישה אישית ניתן ללחוץ כאן

ולהגיע ישירות לתיבת המייל שלי.

מאחלת לנו שהשמחה השלמה תחזור במהרה,

ביחד עם כל השבים והחיילים שישובו שלמים ובריאים

אמן כן יהי רצון


פה בשבילך,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך


💓💓💓💓💓💓💓💓💓💓

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות:

אפשר בפגישות פרונטליות:
  • פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
  • בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

  • אינטנסיב זוגי:

  • איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
  • יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
  • ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
  • פרטים נוספים בלחיצה כאן  

אפשר גם בלימוד עצמאי בקורסים דיגיטליים


💓













מה עומד בינך לבין הזוגיות שאת רוצה? (+צעד מעשי בדרך לשם)

כל שנה לקראת ראש השנה אנחנו מייחלים לשינוי, אנחנו כותבים חזון, מקבלים החלטות, אפילו מציירים בעיני רוחנו איך זה נראה כש.. אבל, לא פעם, אנחנו ...