אחד העקרונות אם לא 'ה' ליציאה ממשברים

אנחנו חיים בערבוב

זה מתחיל עוד ברחם -

אז, כעובר - אנחנו באמת בתוך גוף של אחרת - אמא שלנו💕

אבל מאז, אנחנו במן מסע מתמשך של קושי להתפכח אל הנפרד שאנחנו.

גם אחרי שאנחנו נולדים, אנחנו באשליית אחדות עם האם,

בערך עד גיל שנה - שנה וחצי.

זוהי דרכנו ההתפתחותית הטבעית כמובן,

בגיל הזה כשאנחנו מתחילים ללכת - 

מתחיל תהליך פסיכולוגי שנקרא ספרציה אינדבידואציה

בו אנחנו באופן לא קוגניטיבי קולטים שאנחנו נפרדים מאמא, ולא אחד אתה

ובמקביל מתוודעים לאינדיבידואל האחר שאנחנו.

לרוב כבר בתחילת ההיפרדות שלנו מתחילים הסדקים,

זה לא כיף להתנתק מחיקה החם של האם - 

וגם לא מהרעיון של האחדות אתה...

במיוחד כשבאותה התקופה אנחנו גם מתחילים לעמוד על שלנו

ומעזים לומר 'לא' , מולו היא בתגובתה מן הסתם לא תמיד מקבלת את האחרות שלנו...

(והנה רמז לבאות - שהקושי עם הנפרדות ממשיך ללוות אותנו לבגרות)

בקיצור, לרוב תהליך ההיפרדות מהאם הוא מקור לתסכול לא קטן,

בין אם אמא היתה מגוננת בעודף, וגם אם היתה מרחיקה.

מעבר לתהליך ההתפתחותי האישי הזה שכל אחד מאתנו עובר כפרט,

אנחנו חלק מתודעה השלכתית, 

או במילים פשוטות יותר - מערבבת ומעורבבת.

כזו שמאד נפוץ לשמוע בה משפטים כמו:

"הוא גורם לי להרגיש..."

"זה הכל בגללו..."

"היא הרסה לי את החיים.." , או "הצילה אותי " :-)

"עד שהוא לא יפסיק או יתחיל ל... אני לא יכולה להמשיך.."

ובוורסיות דומות לאלה...

  

משפטים שמחזיקים את התפיסה המגבילה, לפיה 

אנחנו תלויים, כמו 'סרוגים' זה בזו~ה

וזה לא שנולדתי אתמול,

מי כמוני יודעת כמה זה מרגיש כמו האמת,

כי: "הוא באמת הורס לי את החיים"

ורק "בגללו הילדים אומללים",

ו "איך הוא מעז להשאיר לי את כל נטל הבית??" (גם את המילה נטל הייתי שוקלת שנית אפרופו תפיסה)

 "מה הוא חושב לעצמו כשהוא מדבר אלי ככה??"

תלונות שאני לא מטילה ולו צל של ספק בחומרת החוויה של מי שחווה אותן

אבל מחזיקות את התפיסה השקרית של התלות,

שמשאירה אותנו מתבוצצים בביצת האשמה

מתקוטטים, מתנצחים, מתגוננים, רבים,

ל ב ד. ובלופ מסלים ואינסופי. 

~~~~~

אחד העקרונות שיכולים להציל אותנו -

אעז ואומר מכל מצב משברי -

הוא עיקרון ההפרדה והנפרדות

ועוד לפני שאני מדברת על הפרדה ונפרדות ממי שעשה לי ככה או אחרת,

אני מדברת על הפרדה בין הסיפור החיצוני

לבין מה שהתעורר בתוכי

וזה נכון לגבי כל תסכול,

או כל סיפור שאני מתלוננת לגביו -

במקום להישאר עסוקה במה שקרה,

בפרטים שמבלבלים אותנו ומשאירים אותנו שבויים בסבך,

במקום להמשיך ולתאר כמה הוא } מרושע ומעצבן (או גרוע מכך),

כדאי... 

לעצור לרגע, לקחת נשימה,

לעשות U - turn

ולבדוק עם עצמי - מה אני מרגישה?

מה קורה בתוכי?

איזה סיפור פנימי שלי התעורר

(סביר להניח שהוא מוכר וחוזר על עצמו,

בהתאם לקו המנחה: If it's histerical' it's historical,

או במילים טיפה אחרות - 

כל מה שאמוציונלי, מקורו בתקופת חוסר האונים - הילדות שלנו)

ולהישאר שם.

תשומת הלב פנימה,

בהקשבה מחבקת, אוהבת, סקרנית, להתבונן:

איך הגוף מדבר? - איפה יש תחושות ברורות? 

רק לתת להן להיות, להקשיב, לשהות,

מהם הרגשות הערים? 

(אולי עלבון, חוסר אונים, תסכול, (כעס לרוב הוא מכסה של אלה), 

בדידות, עצב, אכזבה, פחד (ש...?) ועוד... כל מה שעולה

ו... 

להישאר שם,

לשהות עם הרגשות מעמדת הצופה חווה

עד שמשהו משתנה

יכול להיות שבשלב הזה כבר ברור לך יותר

שהסיפור הזה מוכר לך מתקופות מוקדמות בחייך,

זו הזדמנות לחווט מחדש את הקשרים במוח,

לדמיין שאת הבוגרת מחבקת את אותה הילדה בסיפור הישן ההוא

ומרגיעה אותה. שומרת עליה, דואגת לה, מטפחת אותה, רואה אותה,

או כל מה שהיא היתה צריכה.

אז את גם יכולה לראות איך את ממשיכה בטעות להנציח במו ידייך את התסכול,

למשל אם לא ראו אותה, איך את נוהגת לא לראות אותך היום

וכאן יש אפשרות לבחור לשנות את ההרגל

ומעתה לראות, להקשיב, להיות בעדינות אתך...

אז... מגיעה רגיעה אמיתית

לא כי הוא } השתנה או עשה או לא עשה משהו.

אלא דווקא בגלל שאת כבר לא תלויה 

באף אחד חיצוני כדי להרגיש את הרווחה הזו!

ובהפוך על הפוך -

מהמקום המלא הזה את יכולה 

לאפשר לעוד תמיכה מן החוץ להגיע ולמלא עוד.

ככל שאנחנו מגיעים מחוסר,

אנחנו מקבלים עוד חוסר מן החוץ, כמו תזכורת לחוסר שבנו,

בתפיסה כמובן, לא באמת..

יחד עם זאת,

ככל שאנחנו נעזרים בחוץ 

כמתזכרים לתפיסות המעכבות שמספרות לנו על חוסר שלנו -

על מנת להתנקות מהן,

נוצרת מלאות פנימית שמאפשרת לנו 

לקבל עוד מלאות דומה מן החוץ

(וזה כמובן תהליכי, חוסר > קצת פחות חוסר > עד כדי התמלאות)

עיקרון ההפרדה מאפשר לנו אם כן

להיעזר בסיפור החיצוני כטריגר בלבד

ולהפנות את תשומת הלב שלנו אל אותו החלק המתוסכל שלנו,

על מנת לחולל ריפוי, להתמיר רגשות, אמונות ותפיסות

ולצאת מכל תסכול יותר בחוסן, רווחה ושמחה,

יותר קרובות לעצמנו ולעוצמתנו

ולאפשר לחוץ להפגיש אותנו עם מלא יותר 

שדומה למקום החדש שמתמלא בנו!

וזה אינסופי לכיוון המלא :-)

כי החיים יכולים להיות משמחים וממלאים!

פה בשבילך,

אם יש בך רצון למלאות הזו,

ובכלל,

לחיי השמחה שבלב 💓

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

סיפור אהבה בפריז 💖💘

זה כאילו מתבקש... מעיר האורות, 'הָ' עיר הרומנטית,

להיות האָרֶנָה בה מתפתח לו רומן או סיפור אהבה

ולמרות שזה לא בדיוק מה שאני מתארת לי שעולה בדמיונך -

אל מול ההבטחה שמאחורי "סיפור אהבה" -

למרות זאת, זה יהיה חבל מצִדי להתעלם מהעוצמות של פרץ האהבה שפעם בי,

שלמרות שהייתי עם שני מתבגרים לידי,

הצליח לרגש אותי עד דמעות (ליטרלי)

ולהעלות לי את הדופק ואת קצב הנשימה

במן הצפה של שמחת חיים שפתאום הבנתי..

שכל כך התגעגעתי אליה

אבל..., אני מקדימה את המאוחר

ושוב חבל, 

אז  מ ה ת ח ל ה:

הלוקיישין הוא באמת פריז,

כאמור 2 מתבגרים בני 13.5 (הבן שלי וחבר) ואנוכי,

אחרי יום שלם של שיאי התרגשות (שלהם כמובן) מחנויות המותגים

שמפארות את רחוב ריבולי,

כשהחיוך לא נמוג מפניהם כשהם נכנסים,

מתרגשים מהמבחר, בוחרים, מודדים, 

או סתם מסתכלים על נעליים מנויילנות שעולות אלפי ועשרות אלפי יורו

(כן, יש חנויות כאלה, מן מוזיאונים של דגמים 

שמישהו או משהו הופך אותם לייחודיים

ואולי בגלל שזה בניגוד לטבע לא לגעת... הן עטופות בניילון נצמד)

בקיצור אחרי שעות רבות שכאלה,

בהן הם לעיתים סוחפים אותי אתם בהתרגשות

ולעיתים גוררים אותי מאחור...

ראיתי חלון ראווה שנראה כמו של גלריה (!!)

והכרזתי - בואו ניכנס.

אחרי ויכוח קל, כי איך אני מעזה לבזבז להם את הזמן...

קיבלתי ארכה של כמה דקות ונכנסנו

ואז...

הסתבר שזו לא גלריה ( :-)

לא. למרות שהיו תלויות על הקיר תמונות גדולות

בדומה לזו: (שגזרתי מתוך הפרוספקט)

Iris Galerie - Your eye for art

תמונות שאפשר להסתכל עליהן שעות..

(אני לפחות).

כשנכנסנו שאלו אותנו אם אנחנו מכירים את הקונספקט,

שלא, לא היכרנו

והסבירו לנו שאלה צילומים של עיניים.

למשל בתמונה שמעל - זהו פורטרט זוגי 💜💛

צילום של עין של כל בן זוג ושילוב לתמונה משותפת.

בשלב הזה התרגשות שלי כבר הרקיעה לשחקים,

אבל בדיעבד, הסתבר שזוהי רק ההתחלה :-)

כי אז הציעו לנו לנסות בעצמנו,

ולראות את הצילום האישי של העיניים שלנו.

שני המתבגרים שבשלב הזה כבר לא מדדו לי זמנים

התייצבו לפוזה מול המצלמה המיוחדת 

ואחריהם נעמדתי גם אני

וכשאני ראיתי על המסך את העין שלי....

הציף אותי כזה גל של התרגשות 

ששטף לא נשלט של דמעות הרטיב לי את הלחיים

והרעיד לי את הלב (או ההיפך :-)

עין ימין שלי :-)

אני יודעת שזה אולי נשמע מוזר,

אבל עם חוויה לא מתווכחים :-)

ולגל הזה היה טעם של א ה ב ה ואפילו ניחוח של התאהבות בעצמי

(כל מי שמכיר אותי יודע כמה זה לא ברור מאליו,

בכל אופן לא משהו שקורה לי כל יום.. 😉)

אז נכון שלא מעורב פה אביר על סוס לבן..

ועדיין, זו היתה הרגשה מופלאה ומרוממת, 

אפילו אומר מן רגע מכונן (!)

של אהבה וקבלה ושמחה במי שאני בתוכי...

מעבר לתפיסות,

מעבר למה שאני חושבת, או נחשבת, מספיק או לא,

מעבר לציפיות ולאכזבות..

מעבר לסיפוק או לשיפוט ולביקורת,

פשוט אני.

שגדולה בהרבה מכל התפיסות הללו

ובעלת ערך וראויה לאהבה מעצם היותי.

הבפנים המופלא הזה (שיש בכל אחד מאתנו) כאילו נחשף בפני

כמו בא כדי להזכיר לי את השקט שיש שם -

בקבלה של עצמי בדיוק כפי שאני,

להזכיר לי רכות,

להזכיר לי עדינות

להזכיר לי כבוד אלי.

אגב גם אם היה כזה אביר... 

גם אז התאהבות היא מן שלב של חסד כזה

בו אני רואה את עצמי באהבה דרך עיני האחר

ומתוך הקבלה שנחווית אז - 

כי צעיפים מסתוריים מסתירים לנו זמנית את התמונה הכללית

ומאפשרים לנו לראות רק את מה שמוצא חן בעינינו... -

אנחנו מרגישים אהובים ואוהבים

ומרשים לעצמנו להיות באמת מי שאנחנו - 

בלי המגננות וחליפת ההישרדות שלנו.

אלה  האחרונים עולים ומתגלים שוב כשההתאהבות מתפוגגת

ומציפים בפנינו את השיעורים והדרך שיש לנו לעבור אל עבר עצמנו המופלא,

זה שרגע קודם נחשף כאילו כדי להזכיר לנו את האמת 

שמעבר לקליפות שמסוות אותנו.

לפעמים בשלב ההתפכחות מההתאהבות

זה עשוי להרגיש אפילו כאילו האחר רימה אותי,

כי קודם הוא היה שונה לגמרי..

ואז עשויה לעלות אכזבה ומתחילים מאבקי הכוח 

שמובילים להתרחקות - ככל שלא באים לידי פתרון

אבל...

זוהי מהותו של השלב הזה - של ההתאהבות -

להראות לנו או להזכיר לנו את מהותנו המופלאה

וההתפכחות -

מזכירה לנו את הדרך חזרה אל עצמנו. 

שאם אנחנו לומדים ללכת בה, אנחנו מגיעים

חזרה לרכות,

לעדינות,

למפגש מכבד.

~~~~

אנחנו לומדים להכיר בעצמנו ואת עצמנו

דרך עיני האחר. (מי שטיפל בנו - בתקווה שבאהבה בילדותנו)

ובהתאם לכך אנחנו רואים את העולם

בהשתקפויות אינספור

שרובן יזכירו לנו את התפיסות המקטינות,

את הספק, הביקורת, ה"לא מספיק" שהתרגלנו למדוד אתו את עצמנו

וברגעים של חסד - יהיו הבלחות ותזכורות חטף

לדבר האמיתי - למהות המופלאה שאנחנו באמת.

לכזה רגע של חסד זכיתי לפני כמה ימים -

בגלריה קטנה בפריז, כשצילום העין שלי מתבונן אלי בחזרה מהמסך שמולי

ועכשיו כשאני כותבת עליו אני יכולה ליהנות עוד קצת מהחסד הזה...

שמזכיר לי להתייחס אלי יותר בכבוד, בקבלה, בעדינות ובאהבה.

לחיינו 💞

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבה למקומה

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

אני יודעת שזה אולי נשמע קצת מנותק ממה שקורה עכשיו בארץ

והאמת היא שאני מודה... שאני משתדלת עד כמה שניתן להישאר מחוץ לחדשות...

ולמרות זאת, לא רק שהרשומה הזו לא מנותקת בעיני מהמצב, 

היא מביאה מרכיב חשוב והכרחי בדרך להידברות, שיח מכבד והקשבה -

וזו - האפשרות להביא את אלה לעצמנו. 

ככל שנתקרב לעצמנו -

נוכל לנוע מתוך חוסן פנימי, שקט ורווחה 

אלה שמאפשרים למרחב - האישי ~ הזוגי ~ והקולקטיבי להיות בטוח ונעים.

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

על חרדות ופחדים אחרים 👀

שנים שסבלתי מחרדה מ... רוח ,

כן.. רוח, זו שנושבת ומעבירה אוויר ממקום למקום...

אמנם לא כל פעם שזו נשבה היתה מגיעה חרדה, 

אבל במצבים מסוימים, המשבים שלה היו מפעילים אצלי 

חרדה מאובדן שליטה.

יכול להיות שזה כבר ניסיון להסבר רציונלי של הדבר,

כי הרי זה די מוזר.. 

אני לא מכירה אף אחד אחר שחרד מרוח 

זאת אומרת...

חוץ מאבא שלי..

הסיפור הראשון שאני זוכרת בהקשר הזה היה כשהייתי בערך בת 7.

סיירנו בתערוכת הכלבים שהיתה נערכת בשבתות -

אז באשקלון ..( מסגירה את מניין שנותיי הרב :-)

ומה שאני זוכרת מהשבת ההיא, זו החרדה שהציפה אותי כבר שם.

היום אני יכולה לומר שאולי הרגשתי את זו שאבא שלי הוצף בה...

לימים כששאלתי אותו - 

סיפר לי על מקרה שלו כילד - בו נפל מסולם עליו טיפס

בזמן שנשבה רוח חזקה...

אולי זה הזרע שטמן בו את החרדה מרוח, ואולי לא רק..

בכל אופן,

שנים על גבי שנים, מידי פעם ובאופן בלתי צפוי,

היו מציפות אותי חרדות בסיטואציות בהן הרוחות סערו..

אני זוכרת למשל טיול אחד לכינרת, כשהייתי בצבא,

היינו אמורים לישון על החוף אבל הרוח היתה כל כך חזקה

שהחרדה שתקפה אותי "הכניסה אותי" למכונית,

שם ביליתי את הלילה - ולא שזה היה מקום מבטחים,

כי כל מי שהיה בכינרת יכול לתאר לעצמו 

את הטלטלה שהמכונית היתה נתונה בה במשך שעות הלילה הארוכות..

ואני מניחה שמכאן זה כבר די ברור 

איך זו היתלה וניהלה אותי בכל מיני הקשרים.

בין היתר יש לי לא מעט זיכרונות של חרדות 

שהתעוררו סביב ימי הולדת שחגגנו בחצר,

כשברובם החרדה בכלל הופיעה כמה ימים קודם, 

מעצם המחשבה פן ינשבו רוחות,

ודי היה במחשבה כזו כדי להטיס אותי אל סיוטי החרדה..

כך, סבלתי ממנה לאורך שנים רבות בהן 'אין לי מה לעשות',

אין למי לפנות - כי התחושה היא כזו שאף אחד לא יכול להציל אותי,

אלא רק לחכות שהגל יעבור.

ואפילו את זה לא באמת ידעתי לומר אז,

רק הייתי מתכווצת במצוקה ללא נשימה.

אבל, 

ב 20 השנים האחרונות,

מאז שהתחלתי לחזור לעצמי :-)

למדתי אינספור דרכים, כלים ואפשרויות

שלא רק מרגיעות אותי בזמנים שהחרדה מגיעה,

אלא אף יצרו מצב בו היא כבר לא מגיעה.. (!)

~~~~

היום אני יודעת לומר שחרדה 

היא כמו פקעת של אינסוף פחדים לא מודעים ולא מעובדים,

הצטברות של רגשות מודחקים בכלל - ופחדים כאמור בפרט,

שכל כך קשה לנו להרגיש אותם - שמנגנון ההדחקה 

דוחק אותם פנימה פנימה למעמקינו.

כך הוא 'מציל' אותנו מלפגוש 

את מה שנתפס בעולמנו הפנימי כבלתי נסבל.

ובתקופות מסוימות בחיים, במיוחד כשאין תחליף בצורה של הכלה וחיבוק -

טוב שכך..

אלא שלאורך הזמן,

ההצטברות הזו גועשת ורועשת ומידי פעם - 

מתעוררת ה"מפלצת הרדומה" הזו ומגיחה כחרדה. (או דיכאון)

~~~~~

ולמה אני מספרת את הסיפור הזה?

אני פוגשת בקליניקה אינספור אנשים שסובלים ממנה - מהחרדה,

ומי כמוני יודעת - שהסיפור הפנימי (השקרי) הוא  - 

שאין מה לעשות

ואין מוצא, אלא להיכנע לה

אלא שזו לא האמת. וכמי שמכירה את המצוקה הזו -

אני מרגישה צורך להכריז ולומר -

כדי שכל מי שרוצה לשנות את המצב - ידע:

זה אפשרי לגמרי להשתחרר מחרדה.

ואני יודעת זאת גם כי על בשרי התנסיתי -

וגם על סמך התהליכים שבהם ליוויתי אנשים שסבלו ממנה - והשתחררו לחופשי :-)

ואם עשרות אנשים שליוויתי בדרך הזו הצליחו להשתחרר מהחרדות,

כנראה שעוד הרבה יכולים!

~~~~~

כל מי שסובל מחרדות מכיר אמירות של הסובבים אותו שמנסות להרגיע,

לשכנע, ולהסביר שאין בה צורך - בחרדה,

"ממה את פוחדת? הרי זה מופרך ולא הגיוני.." הם יגידו 

ולמרות שזה נכון... 

הרי שלא רק שאמירות כאלה לא ירגיעו,

הן עשויות אף להחמיר את המצב -

כי מי שסובל מהחרדה יבין יותר ויותר שלא מבינים אותו

ובשלב מסוים יפסיק לשתף במצבו - 

כך שלא רק שימשיך לסבול מהחרדה-

הוא יישאר אתה לבדו..

חרדה מפעילה את המערכת שלנו בצורה הכי ראשונית.

השכל לא 'מדבר' אליה.

לכן אין טעם בדיבור רציונלי שכזה.

ובטח ובטח שככל שנילחם בה - היא תילחם בנו בחזרה ותתחזק

(כמו כל דבר בטבע)

~~~~~

מה שקורה לנו אנרגטית בזמן של חרדה -

יש ניתוק מהשורש (המרכז האנרגטי ה1) - מהבסיס שלנו - מהאדמה

ובו זמנית יש ניתוק מהכתר - המרכז האנרגטי ה 7 - מהרוח

ואנחנו בתחושה של ניתוק, בה אנחנו לבד בעולם

מן "אמאל'ההההההה" צורח שכזה..

לכן מה שיכול לשנות את המצב הוא קרקוע וחיבור.

אך כל העניין עם חרדה הוא שבגלל הלבד הזה

ועוצמת התחושות והרגשות,

זה נורא קשה ומאיים להצליח להתקרקע ולהשתחרר ממנה בעצמנו.

נדרשת לנו עזרה מקצועית מבחוץ

ממי שיכול לכוון, ללמד, לשחרר את המיותר

ולהחליף את הר הגעש הפנימי הזה

באדמה יציבה.

לאחרונה התחלתי לעבוד אנרגטית עם "מטה הכסף~קסם" (פרי יצירתה של אורית כהן רז)

כלי אנרגטי אותו אני משלבת בסיקוונסים של הילינג קריסטלי

שיש לו גישה ישירה לתכנים המוצפנים בעומקינו

ואפשרות לקצר לנו תהליכים ולשחרר אותנו ממצוקות בכלל -

וזו - החרדה בפרט.

אם את~ה מכיר~ה מישהו שסובל~ת מחרדה

ורוצה להשתחרר ממנה,

התוכן הזה יכול להיות לו לעזר רב

ואפילו לפתוח לו אפשרות חדשה שלפתע נראית באופק.

"היה לי שבוע ממש טוב!" (היא אמרה לי אחרי 3 פגישות)

    או 

"את לא מבינה אני ממש הצלחתי לעבור את הטיסה הזו בלי חרדה" (וזה קרה אחרי 4 בלבד)

הן רק שתי דוגמאות פיציות מהימים האחרונים

ויש עוד אינספור שכאלה!

זה אפשרי,

החיים יפים ואנחנו פה בשביל ללמוד איך אפשר ליהנות מהם,

תוך כדי יצירה משמעותית ומימוש

פה בשבילכם,

אפשר לפנות במייל galitel2@gmail.com

או בטלפון 052-8892401

גם למקרים פרטיים וגם למקרים בהם החרדות מערערות את הקשר הזוגי-משפחתי.

(הסישיינים הם בקומביניציה משתנית של שיחות, מגע וטיפול אנרגטי ללא מגע)

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

בחזרה אל הלב (שיתוף אישי וגם: איך לדבר על קושי)

שנים שאני מתנהלת מהראש,

כל כך שכללתי אותו שאפשר אפילו לומר 

שאני מגדירה את עצמי (ולא פעם מוגדרת) ע"י איכויות חשיבה,

יכולת למידה והתמקצעות בהן,

כשבעצם... 

זו אחת הדרכים שלי -

שלא במודע מן הסתם -

להפחית את עצמת הרגשות. או - להרגיש פחות, 

את הכאב בכל אופן... (לכאורה)

כילדה מאד מאד רגישה,

הייתי צריכה לפתח מנגנון הגנה מספיק נוקשה

שיחספס וישמור עלי מפני ההצפה 

של הדמעות שזלגו להן בלי שליטה

במיוחד כשהייתי ערה לעיניים חסרות האונים של המבוגרים סביבי

פעורות כלפי בתחנונים שאפסיק...

כל זה כאמור היה לא מודע,

אם כי לגמרי מוטבע בזכרוני...

חוסר האונים שלהם~שלי והלבד 

שמגייסים מערך הגנה להתמודד מול העוצמה הרגשית הזו

שנתפסה בעולמי הילדי כבלתי נסבלת.

כך פיתחתי לי מיני הרגלים,

כשכלתנות, עודף עשייה, עודף שליטה, אחיזה ועוד...

תוך שהתרחקתי יותר ויותר מהלב שלי

ובעוד שמתקיימת בי הידיעה של המהות הבסיסית הזו שלי,

שיש בה רגישות רבה, אינטואיציה וחיבור למהות...

הרי שהגישה אליה נהייתה סבוכה יותר ויותר עם השנים.

כך שנים התנהלתי בריחוק. ממני ומהזולת.

ריחוק שלכאורה הגן עלי מפגיעה, מלהרגיש את עוצמת הרגשות,

אך באותה המידה הרחיק אותי מעוצמת החיים

ומהחיבור אלי ולבינת הלב שלי..

מן הסתם למנגנוני ההגנה הללו היו רווחים רבים,

למשל הם איפשרו לי תחושת אונים (אשלייתית אמנם),

כאמור כך יותר בטוח (כמובן לכאורה כי אני בהחלט נפגעת),

ושם אני ממש צודקת... (לא שזה באמת ממלא אותי אך בהחלט כוח מפתה)

ועוד שכאלה..

כבר שנים שאני תועה בדרך חזרה אליו,

בין ערפילים והטעיות של התפיסות שמסתירות לי

אותי,

את האמת שלי,

את הרגשות שלי,

את הרצונות שלי,

את מה שנכון לי...

ומובילות אותי לבחירות שפחות מדויקות לי,

נאחזת בהסברים שכליים שמשאירים אותי

מול דלתות שנסגרות

שכאילו מנסות לומר לי - זה לא הכיוון...

ואני לומדת,

לא פעם בדרך הקשה והכואבת

(לכן ה "לכאורה" סביב יכולת ההגנה של המנגנונים מפני פגיעה)

להקשיב לקולות השונים,

לשהות ולהעז להרגיש,

לא ממקום שמזוהה אמוציונלית,

אלא מהמקום הבוגר שאאוץ' מרגיש את הכאב ולומד להפסיק להתכחש לו,

מעז להיות ברגשות הפגיעים שמאחורי התסכול והכעס,

מאפשר לסקרנות להחליף את השיפוטיות והאשמה

ולי להביא את עצמי ממקום חשוף ופגיע

שמדבר את עצמו תוך שאני מרגישה אותי

ולא באופן מנותק - כועס - שיפוטי - מוכיח - שכלי - צודק - החלטי (או דומיהם)

כי כשהלב מוגן מאחורי בריח,

אני מרגישה בעיקר את אלה - הכעס והתסכול,

שמקשיחים את הלב עוד יותר 

ומעצימים את הניתוק שלי מעצמי ומהאחר...

וזה מאד מבלבל כי הרגש אפילו לא מספיק להיוולד

וכבר מגיעה חוסר סבלנות או תסכול ש"מקצר תהליכים"

ומקשיח אותי - לכאורה כאמור - על מנת להגן...

אבל משאיר אותי ל ב ד

ככל שאני צועדת בדרך הזו ומחוייבת אליה,

גם כשאני לא ממש רואה בבהירות,

גם כשמציף הלבד וחוסר האונים,

ככל שאני מאפשרת מרווח בו אני מרגישה

ואוספת את החלקים הילדיים הללו אלי,

אני יכולה לדבר את עצמי יותר מהלב.

לא כדי שפלוני יעשה מה שאני צריכה,

כי אני פה בשבילי,

לא מהמקום השיפוטי שיודע יותר טוב ממנו,

לא מהמקום הכועס והמתוסכל, כי ביני לביני עברתי את המשוכה הזו

ואני בחלקים הפגיעים שמעבר לה,

פגיעים שלא תלויים בו כי הם מוחזקים על ידי.

שם נוצר בטחון שמאפשר לי להביא אותי ול ש ת ף מהלב,

תוך שאני לוקחת בעלות ואחריות על חלקי.

נכון, זה מפחיד, לפחות אותי, כי זה מאד קרוב,

ושם רואים אותי באמת

ומיד קופץ לו הפחד מדחייה ונטישה 

שכשיראו באמת מי אני - יברחו 

ואני הרי - ואולי זו הסיבה - כבר התרגלתי להיות זו החזקה שתומכת ומושיעה 

כי שם "בטוח" לי ...

אבל... כבר לא מספק. ורחוק. ומשאיר אותי בבלבול,

באשליית אונים אבל כזו שנשענת על קנה רצוץ

ומובילה שוב ושוב אל חוסר האונים..

אני בדרך חזרה אל הלב,

לא שזה תמיד קל וסוגה בשושנים...

אבל חווית החיים הופכת יותר ויותר נעימה,

ועוד ועוד דלתות וחלונות אפשריים נפתחים בדרכי

יפות ומבטיחות לא פחות מאלה שצילמתי לאחרונה בבארי ובקפריסין:

ורגע לפני שאני נפרדת מהלב 💕

אני מעדכנת שבקרוב נפתחת עוד קבוצת נשים בתהליכי פרי(ד)חה

אז אם יש לך מכרה כזו שזה יכול להתאים לה,

בלחיצה כאן נמצאים כל הפרטים.

המשך ימים יפים ומשמחים,

💓💓

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לקום בבוקר בחיוך? קורס מעשי on-line  לזוגות   - 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom .אישיות או זוגיות
• בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? 
• יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית 
• ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. 
• פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

  

 

איך להצליח(!) לדבר על משהו שמציק/ מעצבן אותי?

מה שבטוח - וכל מי שהתנסה בכך (ומי לא??...) ידע לומר -

זה שכשאני עודני עצבנית, 

או: כל עוד הדבר מציק לי,

או: כל עוד יש בי שיפוטיות וביקורת עליו... -

לא משנה מה אעשה...

כל דרך שאנסה לדבר בה על כך - תוביל למריבה או ריחוק בינינו...

בין אם הגעתי בווליום נמוך או גבוה,

גם אם אני בטוחה שאני מדברת "יפה"

וגם אם הטיעונים שלי ממש אבל ממש הגיוניים...

כל עוד אני טעונה על הדבר,

ה"עטיפות" היפות הללו לא עושות את העבודה,

הצד השני מרגיש את ההסתייגות שלי (וחווה אותה כהסתייגות ממנו)

הסתייגות שאפשר לחוש בגוף כ'מתח' -

שמעלָה אוטומטית את המתח בגוף של האחר 

ומשם הדרך להסלמה סלולה ובטוחה...

ומה שבטוח זה שכך- הקשבה, הבנה וחיבור לא יהיו שם..

ואז.. לא פעם קורה שמאחר ואנחנו כבר יודעים לאן הדברים יתגלגלו...

אנחנו נמנעים יותר ויותר מלדבר על מה שמציק לנו

אבל גם הכיוון הזה מעצים את הריחוק בינינו

ומשאיר אותנו רחוקים ממימוש הכמיהה שלנו לחיבור.

על פניו אין מוצא.

והתסכול שהולך וגדל מחזק את האופציה להיפרד 

כדרך היחידה לצאת מהפלונטר,

פתרון לכאורה... שלמעשה מייצר אינספור בעיות נוספות

ובהחלט לא פותר את הבעיה -

אז איך בכל זאת אפשר לדבר על משהו שמציק לי 

באופן שהאחר יקשיב, יבין והעניין המציק ייפתר ?

אבל רגע לפני האיך, עוד כמה מילים על

למה זה לא  מאפשר לנו 

לשוחח כשאני מגיעה עם ה"מתח" הזה -

(בין אם זה כעס/ שיפוטיות/ צדקנות/ או דומים לאלה..)

המתח הזה יוצר חייץ רגשי,

ביני לביני - לרגשות הפגיעים הרכים יותר שמתקיימים מתחת למתח

וגם.. ביני לבין האחר

ואז... אמנם אני רוצה שהוא יבין אותי,

אני רוצה חיבור,

אבל.. אני מגיעה עם ניתוק...

מעצמי 

וממנו...

הניתוק הזה מיד מעלה את הצורך של האחר להתגונן -

ובמילים אחרות את המתח שלו שמייצר ניתוק גם אצלו,

שלו מעצמו

ושלו ממני

והנה שנינו,

כל אחד מתבצר בעמדתו,

שלרוב היא מאד הגיונית ומשכנעת

ובכל זאת... אין מוצא...

(למרות אגב... שלרוב... בכלל אין לנו ויכוח על הדבר,

כלומר - ואני עושה פה ספויילר -

כשאנחנו מצליחים לדבר, לרוב אנחנו יכולים להגיע בקלות רבה להסכמה)

ושלרגע לא ישתמע מכך

שהכוונה שלי היא לוותר על עצמי, על התסכול שלי,

על הרגשות או הצרכים שלי,

חלילה...ואף ההיפך הוא הנכון...

הכוונה היא רק להצליח לוותר על המתח 

(להגיע למקור שלו ולענות על הצורך שיש שם כך שהמתח יתייתר, אפרט בהמשך)

כי כל עוד אני מגיעה מתוחה, עם כלי המלחמה שלעיל,

(בין אם אני "התחלתי" ובין אם אני ממשיכה בתגובה)

אני לוקחת חלק פעיל בשדה המלחמתי הזה

ובמלחמה כידוע.. זה או אני או הוא,

ובעיקר... כולנו מפסידים...

(זאת אומרת שככה אני בהפוך על הפוך מבטיחה לעצמי שלא אקבל את מבוקשי...)

אז מה כן?

בהחלט יש אפשרות אחרת.

כזו שנמצאת בקומה שמעל לשדה הזה...

אלא שהיא דורשת ממני 

(ורצוי שגם מבן הזוג אבל אפילו אם רק אחד מתחיל, אפשר להגיע לשם יחד)

לעבור דרך המתח למה שמאחוריו,

לזהות את הרגשות הרכים שלי, 

ו ל ה כ י ל (בעצמי את מה שמתחולל בי)

להיות בחיבור אלי, אל החלקים שבי שזקוקים ל... 

נראות, הבנה, הקשבה, אמפטיה, תשומת לב, אהבה וכו וכו...

וכמו להשקות את החלקים הצמאים שבי 

ולמלא אותם באלה בעדינות וברכות.

בשלב הזה - כאשר הוא קורה במלואו -

מתרחשת טרנספורמציה,

וזה כבר מרגיש כמו נס גלוי,

עוד לפני ובטח אחרי שאחזור לשיחה עם האחר.

הללויה... 💝

נכון.. 

שלא תמיד יהיה לנו קל לוותר על הכעס...

כי זה מצידו ינסה לשכנע אותנו שהצדק אתנו

ואנחנו חייבים להילחם עליו,

כי אחרת לא נשיג את מבוקשנו

והוא כזה פתלתל ממזר.. 

כי כך כאמור, הוא משאיר אותנו בדיוק במקום המתוסכל ללא מבוקשנו..

ועדיין... בפתיינותו... דורך אוטומטית את המערכת שלנו..

אז כחלק מלקיחת שרביט הניהול עליה,

הנה עוד זווית שמאפשרת לראות יותר מהתמונה הגדולה,

היא זו שמזכירה לנו שהכעס -

למרות שהוא מוצדק והגיוני והכי הכי טבעי שנרגיש אותו,

עדיין,

כשאנחנו אוחזים בכעס -

אנחנו נאחזים ומתבצרים במקום.

(לעומת האפשרות לשינוי שנפתחת כשעוברים למה שמתחת לו)

וסביר להניח שנמשיך להרגיש את אותו התסכול 

חוזר על עצמו שוב ושוב בחיינו.

(גם אם זה רק בתוך הקשר הזוגי - כי שם זה הכי קרוב לבית שאפשר,

עדיין יהיה שחזור של התסכול בלופים... 

ולא... פרידה מבן הזוג הזה לא באמת פותרת את העניין הזה לפחות)

אם כן, האפשרות היחידה לשינוי,

כזה שיאפשר לנו לדבר במקום לריב,

להקשיב, להבין, להגיע להסכמות ולהרגיש את הביחד נעים ומחזק,

מתחילה בשחרור של העומס הרגשי הזה, שנמצא מתחת לפני השטח

ומנהל את העניינים 

ואותנו מהתפיסה שמשאירה אותנו במקום.

זה מה שנקרא הכלה -

שהינה במהותה תהליך טרנספורמטיבי,

בו אנחנו שוהים בהתבוננות וחיבוק מהאם הפנימית שבנו

כלפי החלקים והרגשות הפגיעים

וכשזה קורה - כאמור זה כמו נס -

הרגשות הקשים משתחררים מהמערכת

ויש לנו גישה יותר ויותר

לאותו חוסן פנימי וחיבור למסוגלות ולעוצמה שלנו

ומשם אנחנו יכולים לנוע מאהבה

(על פני תנועה מתוך הפחד כאשר אנחנו במוד הישרדותי)

אני לא אומרת לא לכעוס, או לא לשפוט,

(לכעס יש תפקיד חשוב כשהוא מזכיר לנו את הגבולות שלנו

ומסתיר מאחוריו תסכול על צורך שלא מסופק - אליו נכוון)

אני רק אומרת לא להשליך את אלה על האחר,

או לפחות לא לצָפות להקשבה כשזה מה שאנחנו עושים..

וגם... אחרי מיצוי מסויים- 

לעבור לשלב הבא של הכלת הרגשות שמאחורי ומתחת לכעס.

ונכון, שזהו האוטומט שלנו - להישאר בכעס ולהשליך אותו -

כי ככה גדלנו, 

כי זה מה שקורה סביבנו,

כי זה עדין השיח הרווח בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה...

אבל...

זה שייך למוד הישרדותי של תקופה הישרדותית

שבמובנים מסויימים תמה. 

היום אנו חיים בתקופה שכבר לא באמת הישרדותית, 

לפחות לא כמו פעם.

לכן השיח הזה כבר לא מתאים ובין היתר...

לא מאפשר לנו לממש את הכמיהה העמוקה ביותר שלנו כבני אדם -

להיות בחיבור

ולנוע מאהבה 💖

לסיכום-

כשמשהו מציק לנו, או מכעיס, או מתסכל,

כדאי שנתחיל בחיבור לעצמנו,

משמע  לעבור אל מאחורי ומתחת לכעס

ולהסכים להרגיש את הפגיעות,

כשבו זמנית נוכח בנו גם החלק הבוגר שמכיל אותם -

וכשאנחנו ממש מצליחים להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה...

מגיעה אותה הקלה פיזית ורגשית (טרנספורמציה)

ולרוב גם התבהרות מנטלית ואתה מגוון אפשרויות לפתרון

שאינן מהסוג של "או אני או אתה".

אז.. וכדאי רק אז...

(כשהמטען הרגשי שלי התנקה ולו במעט)

לגשת אל האחֵר ולדבר.

זאת אומרת שנגיע עם פחות שיפוטיות, פחות כעס, פחות תסכול... פחות מתח,

מה שמגדיל לאין ערוך את הסיכויים 

לכך ש(גם) הוא יקשיב, יבין ויהיה אתנו ביחד בדבר

~~~~~

ועכשיו... קצת טכניקה:

כדי שיהיה קל לזכור,

שמתי בראשי תיבות את מה שלמיטב הבנתי 

הם העקרונות הראשיים בשיח אימגו זוגי 

והנה הם פה בשבילכם:

נ . ר    ה . ג . ש . מ . ה (לגמרי במקרה מתאים לחנוכה)

נ - נראות - התבוננו זה לזו בעיניים תוך כדי השיחה

ר - הביאו רצון טוב והתכוונות להגיע בלב פתוח זה לזו. בואו בעיניים טובות

ה - הקדישו זמן לשיחה. זמן בו שניכם פנויים.

ג - היו ערים לגשר שעובר בין הלבבות שלכם

     כשאחד מכם - המקשיב, עובר אל עולמו של האחר - המדבר

ש - שיתוף - מי שמדבר מגיע בהתכוונות לשתף את האחר 

      ולא לשטוף אותו:-), לשתף מנקודת מוצא של חקירה פנימית,

     כשמי שמדבר מביא את דבריו ב I Position כלומר מהחוויה הסובייקטיבית שלו,

     לא כאמת אבסולוטית שכן אלו הם פני הדברים: כל אחד חווה סובייקטיבית

     ואין אמת אחד צודקת יותר. שנינו צודקים באותה המידה

מ - היו בתשומת לב ובכבוד למרחב הזוגי המתקיים ביניכם בכלל ובפרט תוך כדי השיחה  

ה - הקשבה - המקשיב מגיע כאורח, בסקרנות ובלב פתוח לשמוע את החוויה האישית של מי שמדבר,

     וזוכר את הנפרדות שביניכם. בשיח אימגו המקשיב משקף את דברי ה'שולח'. 

     חוזר עליהם ונותן לו 'הד'.

אלו הם העקרונות שכשמצליחים ליישם אותם

אפשר לדבר על הכללללל....

ואז קונפליקטים - לא רק שלא מרחיקים ביניכם -

אלא אף מאפשרים קרבה וחיבור מלב אל לב  ❤❤

בהצלחה! 

וחג חנוכה מלא בניסים משמחים!

~~~~~

אם אתם מרגישים שזה קשה לכם ליישם לבד,

אין דאגה 💕

אפשר גם להגיע לפגישה אחת של 3 שעות (אפשר גם בזום)

בה אנחנו לומדים בדיוק את זה -

איך לדבר ולא רק לא להגיע לפיצוץ...

אלא לשמור על האהבה שלכם מלבלבת ושמחה..

עלות פגישה כזו 680 ש"ח בלבד

לתיאום יש לפנות אלי :

במייל galitel2@gmail.com 

או בטלפון 052-8892401

פה בשבילכם,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

💓💓💓💓💓💓💓

~~~~~~~~~~~~~~~~

פה בשבילכם במגוון דרכים נוספות

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

 

"אנחנו זה מקרה אבוד..." (+ נוסחא ליציאה מכל מריבה זוגית)

"אנחנו זה מקרה אבוד..."

היא אמרה

ואני, שיודעת שלרוב זו לא האמת,

למרות שאני לגמרי מכירה את ההרגשה הזו... 

ביקשתי שתספר לי עוד קצת..

והיא המשיכה:

"הוא לא מקשיב לי, אנחנו בכלל בכלל לא מדברים,

כשאני מנסה לדבר אתו, הוא מיד נאטם, 

מתגונן ואיכשהוא מתחמק ממני,

אנחנו כאילו מדברים בשפות שונות,

בכלל, הוא עושה הכל כדי לא להיות אתנו -

ולא רק שהוא מגיע מאוחר מהעבודה, גם אז הוא כל הזמן בטלפון שלו..

אין לי מושג מה קורה אתו,

אנחנו כבר כל כך רחוקים... בכל כך הרבה מובנים שזה מרגיש כמו הסוף...

אני לא יודעת בשביל מה אני צריכה את זה,

זה רק מתסכל ומעצבן אותי כל יום מחדש

ומרוב שאני עצבנית עליו, אני מוציאה את זה על הילדים

ומסתובבת עם פרצוף חמוץ.

האמת?... אני חושבת שאנחנו בכלל לא מתאימים,

תאמיני לי עדיף שניפרד... "

~~~~

ואני... לגמרי מכירה את זה..

את הניתוק והריחוק שנוצר לאורך השנים

כשהמריבות, אי ההבנות והתסכולים מצטברים בינו לבינה...

ואם אביא דוגמא פצפונת אבל מייצגת -

אז שנים שהייתי בטוחה שאני מדברת יפה וברור,

עד שיום בהיר אחד... 

יכולתי לפתע להבחין (כאילו מהצד) במעטה המוכיח שהיה עוטף את דברי

ולא רק שלא איפשר לאיש שלי אז להקשיב,

אף היה מנתק אותו כל כך, שבכלל לא שמע אותי

ובאופן לא מפתיע.. נשארנו תקועים באותה הנקודה...

אבל מאז...

עברו המון מים בנהר..

והיום - שנים רבות אחרי שלמדתי איך,

והנחיתי עשרות זוגות, בני ובנות זוג

אני יודעת לזהות את הרחשים התת קרקעיים

ולאפשר להבנה עמוקה ומדויקת להתרחש.

כל אחד את עצמו

ואז... גם את האחר

שם מתרחש הנס שממיס את החומות הבצורות שנבנו ביניהם

ומאפשר מפגש כנה, קרוב ואמיתי.

נכון שעל פניו כל אחד שונה

וכל זוג מביא את הסיפור הייחודי שלו,

עם התפאורה השונה והבלבדית שלו,

אבל מתחת לפני השטח... ישנם כוחות דומים שמפעילים אותנו

וכשיודעים להקשיב לשפה הבלתי מדוברת,

מבלי להתבלבל מזו המדוברת שמרחיקה אותנו מהפתרון,

מתחילים להיסגר מעגלים, נוצרים חיבורים,

מתאפשרת הבנה כזו שמדליקה שוב את הניצוץ בעיניים.

כי האיש של רוני (שם בדוי כמובן) מהסיפור שבפתיח 

בסך הכל רוצה שיראו אותו בעיניים טובות

(ומי לא???)

וכשהיא כל הזמן מתלוננת על מה שלא עשה

וכמה הוא מאכזב אותה ואת הילדים...

די הגיוני... שהוא מעדיף בכלל לא להגיע הביתה.

לא בגלל שלא אכפת לו ממנה,

לא בגלל שהוא לא אוהב אותה,

לא בגלל שהוא לא איש משפחה,

(למרות שבפרשנות שלה כל אלה מתקיימים גם יחד 

ומעלים את סף התסכול שלה והביקורתיות ממנה)

אלא רק בגלל שהוא לא יודע איך להתמודד 

עם התסכול והכאב שהוא פוגש בבית שמופנה כלפיו בהאשמה...

הוא לא אשם...

ולא...

גם היא לא אשמה בכך.

~~~~~~

אנחנו מגיעים לתוך קשר עם כלים הישרדותיים

שלא מתאימים לקשר האוהב והמיטיב לו אנחנו כמהים..

כחלק מתודעה השלכתית 

למדנו בעיקר להאשים את האחר,

אף אחד לא לימד אותנו לדבר בצורה שמקרבת,

נכון שזה מה שאנחנו הכי צריכים

אבל לרוב מה שקיבלנו כילדים היה ההיפך - וזה מה שנצרב לנו ב"דיסקט"

על מנת שנוכל לחיות באופן שאנחנו רוצים,

עלינו להתאים לכך את התכנים שצרובים בתת המודע שלנו,

את ההרגלים האוטומטיים.

ולהחליף אותם באחרים שמשרתים אותנו,

להחליף את התכנים שתואמים תודעה הישרדותית

בכאלה שמאפשרים לנו רווחה ואיכות.

וזה שיפט תודעתי

שהזוגיות - ודווקא הקונפליקטים שלה

מדרבנת אותנו לעבור.

למשל אני יכולה לומר עד מחר שאני רוצה קירבה

ולהתלונן שהוא לא מפרגן לי ואיך זה שהוא לא רואה אותי,

אבל כל עוד לא קיבלתי את זה כילדה -

זה כאילו אין לי הרצפטורים לקבל זאת מבחוץ

וכשהוא יפרגן לי, ממילא אני לא אאמין לו, 

או שאהיה בטוחה שהוא צריך ממני משהו...

אם אני מתלוננת ודורשת ממנו משהו... 

סביר להניח שלא קיבלתי זאת או שקיבלתי יותר מידי - 

ואז לא נבנה בי החוסן הפנימי במובן שאני בחוויה של תלות בחוץ -

כאילו אני מסתובבת עם "קערה ריקה" של הצורך הזה..

וכשאני מגיעה מהמקום הקבצני שדורש ותובע ומתלונן...

אני רק משחזרת שוב את החוסר בתוכי

ובמקביל... מייצרת התנגדות אצל האחר להעניק לי את זה בדיוק...

אז מה כן??

את השיפט התודעתי הזה אנחנו עוברים ביחד 

בתהליכים הזוגיים והפרטניים שאני מלווה,

זו המומחיות שלי להעביר אנשים ובני זוג במיוחד,

מתודעה הישרדותית לתודעת רווחה.

אבל בינתיים, כדי שתוכלו לעשות צעד משמעותי בעצמכם,

הנה כמה שאלות התבוננות שיאפשרו לכם לצאת מכל מריבה ולהשלים:

אז קחו לכם איזושהיא מריבה שחוזרת על עצמה,

ושבו כל אחד רגע לחשוב ולענות על השאלות הבאות,

כל אחד לעצמו:

1. כשאת מתבוננת על התלונה שלך במריבה, 

מה בעצם את~ה צריך~כה ? מה הצורך הלא מסופק שלך כאן?

מה שנמצא מתחת או על פני השטח שאת~ה בעצם צריך~כה זה...

מעבר לכעס, לצדקנות, לתסכול, אי שם קרוב ללב שלך - מה שאת~ה צריך~כה זה...

(למשל: התחשבות, תשומת לב, חום, נראות, שקט, ביטחון, הקשבה, הבנה, אכפתיות וכו'...)

על הצרכים אין לנו ויכוח.

2. עד כמה הצורך הזה נענה בבית בו גדלת?

    (לרוב או שלא נענה, או שנענה בעודף, בכל אחד מהמצבים

     לא נוצר מצב בו התמלא בך)

3. עכשיו, נסו לראות איך אתם יכולים למלא אותו עבורכם בעצמכם,

כן, אני יודעת שזה עשוי להישמע מוזר ולא הגיוני,

אבל כמו בדוגמא שנתתי, אנחנו צריכים לייצר "רצפטורים לקבל",

להגיע עם קערה שמלאה ולו במעט כדי שנוכל לקבל עוד מזה.

איך תוכל~י למלא ולו במעט? להעניק לעצמכם. 

למשל: לתת תשומת לב, חום, רכות, קבלה, התחשבות וכו'.

(עצם ההתבוננות הזו, ממלאה גם היא) 

~~~~~~

ככל שתסכימו לענות לעצמכם מתוך המקום הפגיע,

מנבכי הנפש, מהלב,

כך תגדילו את הסיכויים שהמריבה הזו תתאדה,

וכשזה קורה - זה כמו נס שמתרחש מולכם באחת,

המחשה לעוצמת הרכות..

אחת הסיבות שעומדות מאחורי החשש הטבעי להיות בפגיעות,

נובעת מהפחד להיכנע 

אבל... זה בדיוק העניין -

שאנחנו כבר לא במלחמה... לא רוצים להכניע ולא להיכנע,

יש מקום לשנינו,

זה לא או אני או אתה,

אלא גם וגם, win-win!

אם איעזר בדימויים מעולם החי,

בתוך מריבה זוגית אנחנו לפעמים כמו זאבים זה לזו,

וכשאני מדברת על להרשות לפגיעות לדבר,

אין הכוונה להפוך לטרף - ככבשה...

אלא...

להגיע לחוסן פנימי כזה שמרגיש כלביאה ואריה

ומתוך החוזק להעז להביא את הרוך שבמעמקי הלב.

ופה אנחנו מגיעים לשלב 4 - השיתוף:

עם התובנות שעלו, ומתוך התכוונות לרכות של לביאה,

פנו זמן ומרחב לספר זה לזו מה הצורך,

על איזה חוסר הוא יושב,

איך אתם מתכוונים להמשיך למלא אותו בעצמכם

ואם מתאים לשני הצדדים - אפשר להוסיף בקשה קטנטנה מבן הזוג למילוי.

למשל :

הצורך שלי בנראות מעלה בי תסכול גדול,

שעולה בכל פעם שאני חווה או מפרשת התנהגות של הזולת כהתעלמות ממני.

זה יושב על חוויות ילדות שלי (אפשר לפרט)

ולכן אני מתכוונת להיות יותר בעדינות אל עצמי.

יהיה לי נחמד אם בכל פעם שנחזור מהעבודה

ניקח לנו דקה לחיבוק נוכח.

~~~~~

נכון, התמונה מורכבת

ואני מנסה לתאר חלקים שלה ומן הסתם מצליחה חלקית...

אבל כשאנחנו עושים תהליך כזה, זה מה שקורה...

יחד אנחנו מצליחים לעשות את השיפט הזה

ולעבור ממוד הישרדות לאיכות,

מתודעת קורבן שמתלונן על המצב ומאשים,

(זה בהחלט דורש מאתנו לוותר על להיות צודק

ולהיפתח לאפשרות ש... כולנו צודקים ויותר מזה... שזה לא באמת מה שמשנה)

לתודעה של שגשוג!

יחד אנחנו מצליחים להבין לעומק מה קורה אצל כל אחד,

מה מייצר את המריבות ומהם הצרכים העמוקים -

שכשאלה מתמלאים...  הלב מתמלא בשמחה!

והזוגיות הופכת מזוגיות של קבצנים,

לזוגיות גורמה!

אין הרבה זוגות כאלה, 

כי זה דורש מאתנו לוותר על הפנטזיה 

שכשהי~וא י~תשתנה הכל יסתדר...

אבל זו... אפילו באגדות לא מתקיימת

ולעומת זאת החלופה - מאפשרת באמת איכות חיים נדירה ❤

אז אם אתם מהזוגות הנדירים הללו

יש ל בשבילכם דרך ייחודית 

שמתחילה ביומיים אינטנסיביים שעושים את הפתיח המשמעותי לשיפט

וממשיכה בעוד 8 שבועות של שחרור מהמריבות

וסוללת את הדרך לביחד מחוייך :-)

פרטים נוספים בלחיצה כאן

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.

נ.ב

נותר מקום אחרון בסדנה הנשית הרגשית בצילום ותמונות בשישי הקרוב

~~~~~~~~~~~~

אפשרויות נוספות:

אפשר בלימוד עצמאי בקורס דיגיטלי: 

• איך לעבור את הקיץ בשלום? קורס מעשי on-line  לזוגות   - פרטים נוספים בלחיצה כאן
• 
  
• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? קורס אישי on-line    . פרטים נוספים בלחיצה כאן

ואפשר גם בפגישות פרונטליות:

• פגישות פיזיות~ Skype ~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  

בנוסף - חדש על המדף:

מתנה ליום ההולדת או ליום הנישואין -

סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה 

שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם

כך שתוכלו לחזק את האהבה 💓💝

בלחיצה כאן פרטים נוספים

 

איך לחולל ניסים ב 8 השבועות הקרובים? רגע לפני חנוכה...

לכל אחד מאתנו אישיו כזה או אחר

שאנחנו פוגשים שוב ושוב בחיים,

מן "The story of my life",

שלפני שאנחנו מתחילים את דרכנו ההתפתחותית

משאיר אותנו במעגלים סגורים -

שבויים בתוך הסיפור -

שמסמא את עינינו ולא מאפשר לנו לראות את 

התמונה הרחבה יותר -

בה מתקיימות אפשרויות רבות לשינוי המצב

וליציאה מהתסכול.

וכאילו זה לא מספיק...

בעוד שזה קורה לכל אחד מאתנו

הרי שבתוך הזוגיות זה מכפיל, משלש ומרבע את עצמו

תוך שהפלונטר הולך ומסתבך..

העניין הוא שכשאנחנו בתוך הסיפור

הוא כל כך משכנע,

שלא לומר מפתה להאמין לו -

שאי אפשר לצאת ממנו בעצמנו,

כדי להצליח לשנות -

יש דברים שעלינו להבין ברמה הקוגניטיבית

ובעיקר...

ישנה בשלות רגשית שעלינו להגיע אליה

רק אז יכול להתחולל שינוי

וכשזה קורה - והשינוי המיוחל מתרחש בחיינו ...

זה נחווה כלא פחות מ - נס  (!)

~~~~~

אני יודעת שלא פעם להגיע לטיפול נתפס כמשהו מאיים

לפחות לאחד מבני הזוג..

לכן, כדי שבכל זאת זה יהיה לכם אפשרי 

לחולל לעצמכם ובעצמכם את הנס הפרטי שלכם,

הקלטתי וצילמתי כל מה שקריטי לדעת - 

ברמה של הידע

וצירפתי הקלטות, תרגילים וכלים כאלה

שמייצרים את הבשלות הרגשית הנדרשת

כך שתוכלו במו עצמכם לייצר לכם את הנס 

ולפחות להתחיל לשנות את הסיפור שעוצר אתכם

מלקום בחיוך זה אל זו בכל בוקר.

הקורס המעשי לזוגות שרוצים לחייך זה לזו בכל בוקר

במיוחד לקראת החנוכה,

כשהשיח על ניסים נמצא באוויר 

ואפשר לתפוס עליו טרמפ -ולהמריא יחד אל השינוי המיוחל

וכן...

יש מחיר מוזל כי אני כל כך מאמינה בדרך הזו

ולא רוצה שהכסף יהיה מה שיעצור אתכם מלחייך זה אל זו :-)

וגם אחריות יש !,

אם לא מתאים לכם אחרי שבועיים -

כספכם מוחזר במלואו!

מכאן אתם יכולים רק להרוויח..

אז הנה זה -

כל הפרטים בלחיצה כאן

פה בשבילכם!

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן 

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

נ.ב

אם את מעוניינת ללכת בדרך אישית לשינוי משלך

חשבתי גם על זה :-)

והכנתי לך רצף של הדרכות מוקלטות 

ובהן תרגילים טרנספורמטיביים במגוון כלים ייחודיים,

ומובילות ישירות אל השינוי לו את מייחלת ב 21 ימים!

כל הפרטים נמצאים בלחיצה כאן

נ.ב 2

אם עוד לא שמעת 

הסדנה הנשית הרגשית לנשים בפוטוראפיה

חוזרת  שוב ותתקיים ב 9.12!

נותר בה מקום אחד אחרון חביב

אולי הוא שלך?

פרטים והרשמה בלחיצה כאן

                                                   קצת מאיך שזה נראה בסדנאות קודמות: