למה כל כך הרבה זוגות מתגרשים ? ואיפה הקאטץ' ?

אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול - 

את היום בו הוא הציע לי נישואין. 

הייתי בעננים, זרחתי, ריחפתי, 

היה משהו כל כך מבטיח באהבה שלנו אז.

ובכל זאת, לא עבר זמן רב מהרגע שעברנו לגור יחד 

ועד למריבה הראשונה שלנו.

כן, גם אותה אני זוכרת, 

מריבה שהביאה עוד ועוד מריבות, 

כל אחת מוסיפה עוינות, כעסים ותסכולים שהולכים ומצטברים. 

זה לא שלא ניסינו לטאטא אותם, אבל לשווא. 

זה כבר לא היה אותו הדבר, 

המרחק בינינו הלך וגדל, וחיינו זה לצד זו, 

אמנם באותו הבית, אך בחיים מקבילים.

הסיפור הזה לא יוצא דופן, 

והתסכול מהדינמיקה הזוגית לעתים כל כך גדול 

שלמעלה מ 30% מהזוגות הנשואים, 

מוצאים את עצמם שוב על מדרגות הרבנות הפעם כדי להתגרש.

על פניו נראה כאילו אין אופציה אחרת מפירוק.

בהחלט ישנם מקרים בהם פרידה היא הבחירה הנכונה, עם זאת, לרוב זו איננה האמת,

אלא שבני הזוג לא מודעים לחלקים בתמונה הרחבה, אותם אני מביאה כעת.

ברור לי שלו היו רואים את התמונה הרחבה, כפי שאנחנו כזוג והזוגות אותם אני מנחה - רואים היום - המציאות וגם הסטטיסטיקה היו נראות אחרת.

הנה משהו שאף אחד לא מדבר עליו

למעשה, מתחת לפני השטח, יש לנו 'שותפים' סמויים בקשר, 

הם מגיעים אתנו built-in,  וסביר להניח שגם לך הם מוכרים היטב.

לא, זה לא אומר שאת בהכרח מנהלת את העניינים כשהם בפעולה, 

ובכל זאת, סביר להניח שיש לך היכרות כזו או אחרת אתם –

בנוסף אלי ואליו, שותפים אתנו בקשר :

האישויים שלי – והאישויים שלו

חווית הערך העצמי,

דימוי הגוף הפנימי,

הרצונות,

הצרכים הלא מסופקים,

הכמיהות,

התפיסות המחשבתיות (הלא מקדמות ולרוב לא מודעות שלי)

האמונות הפנימיות (כנ"ל)

מצבי הרוח,

המוטיבציה וה'אי–מוטיבציה',

בקיצור - העניינים הלא פתורים שלי, ושלו.

ממילא מעצם היותם תת הכרתיים, הם חזקים ומניפולטיביים 

ומה שמכפיל את העוצמה שלהם - 

זה הדינמיקה והאינטראקציות ביניהם שמסבכות את העניינים.

כשהאישויים שלי, 'מדברים' עם האישויים שלו, 

(בלי שהאני הבוגר שלי ושלו יכולים להתערב) -

נוצרת  א נ ד ר ל מ ו ס י ה.

זאת אומרת שבעצם, ולוּ בחלקים מהיום יום שלנו, 

אלה לא ה 'אני והוא המודעים' שנפגשים זה עם זו, 

אלא אישויים לא מודעים שמנהלים כל אחד מאתנו ביד רמה ו'מדברים' ביניהם.

מעורפל ? הנה דוגמא :

נניח שקמתי בבוקר במצב רוח ירוד. (סתם, לא קשור אליו)

הוא - ראה את הפנים הנפולות שלי, הרגיש דחייה, נעלב, 

והפנה לי עורף כמגננה. (ת'אמת, מה שהיה יכול לעזור לי זה דווקא חיבוק.)

כתגובה להפניית העורף שלו – 

(גם אם זו התבטאה במימיקות מינוריות, כמעט ולא מורגשות)

סביר להניח שמצב הרוח שלי ירד עוד יותר, 

וזה - עשוי להגביר את חווית הדחייה שלו מנגד,

והסחרור הזה רק הולך ומסתבך, וכמו בספירלה מטה, 

אנחנו צוללים ו- מתרחקים. כי ככה בטוח יותר. 

(לפחות לכאורה, כל עוד האישויים מנהלים אותנו 

באופן לא מודע ומשאירים אותנו במקום הצודק והמאשים)

אבל גם כשהתרחקנו, מן הסתם המצב לא משתפר,

כי אז אני אומרת לעצמי –

" למה אני צריכה אותו לידי ?

כבר עדיף להיות לבד,

סבבה, יש לי מצבי רוח, אני אתמודד אתם,

לפחות כשהוא לא יהיה פה – הם יהיו נסבלים יותר.

כל עוד אנחנו ביחד מתווספת לכך האכזבה מהציפייה הלא ממומשת בזוגיות,

כי למה צריך בן זוג אם הוא לא עזר כנגדי ? "

זאת אומרת שההתרחקות שהיתה אמורה לכאורה להגן עלינו 

לא עושה את העבודה, אלא להיפך – רק מעצימה את כאב הלב.

והאמת היא, שעמוק בפנים אנחנו כמהים ל'ביחד'. 

אנחנו יצורים חברתיים, שצריכים חיבוק, ותמיכה, והבנה, 

צריכים שיראו אותנו ויקשיבו לנו, 

צריכים לבטא ולשתף במה שעובר עלינו. 

כל אלה מתאפשרים דווקא כשהלב שלנו פתוח 

(ולא כשהוא סגור – הוא הכיוון שההתרחקות לוקחת אליו).

אבל.. יש פה קאטץ'...

העניין הוא שלמרות שאנחנו כל כך צריכים שיראו ויבינו אותנו, 

שיפרגנו לנו ויתמכו, כל כך צריכים שיתוף וחברות ועוד כאלה, 

האישויים שלנו – לא באמת מאפשרים לנו לקבל זאת.

לא (רק) בגלל שקשה לבן הזוג לתת לנו 

אלא בגלל שאנחנו לא מסוגלים לקבל ולהכיל זאת (!!!)

(לכן זה בכלל לא יעזור אם נתגרש... כיוון שהחלפת בן זוג לא תפתור את העניין)

אל דאגה.. זה לא אומר שככה זה, וזהו זה לעולמים

ה 'אישויים' הם לא מי שאנחנו, אלא מגננות והגנות 

שצברנו על עצמנו ולעצמנו לאורך החיים

ויש לנו האפשרות, שלא לומר – מחובתנו ההתפתחותית - 

לשחרר ולצמוח מעבר להם.

כלומר – למשל אם אני תלויה באישור הסביבה ומתלוננת שהוא לא מפרגן לי,

סביר להניח – שכשאבדוק פנימה, אגלה שאני לא רגילה לקבל פרגון,

כאילו השריר הזה של היכולת להכיל ולהתמלא בהודיה, 

ובקבלת תמיכה ופרגון - מנוון אצלי.

ומה שבעצם יכול לאפשר לי לקבל פרגון – 

לו אני מצפה מהאיש שלי - תלוי קודם כל בי.

במילים אחרות- בעיבוד האישיו הזה – באישור של עצמי את עצמי.

בנוסף לזה או כתוצאה מכך –

הדרך שלי לבטא את הצורך תהיה לרוב בתלונה, או דרישה, 

מה שממזער את הסיכוי שהאיש שלצידי ישתף אתי פעולה..

חלילה, זה לא אומר שאני מסתפקת במה שאין 

ועם זה עלי לחיות או שרק מעצמי אוכל לקבל זאת, ממש לא  !

אלא שכצעד ראשון – והנה מסלול היציאה מהקאטץ' -

 עלינו לפתור את האישויים שלנו,  

לעבור דרך שכבות האבק שמסתירות לנו את האני האותנטי שאני, 

להתחבר לחוסן הפנימי שלנו,  

לנקות את הספקות, חוסר האמון שהצטבר, התלות, הפחדים, 

כל אלה שבונים את המחסום שסוגר את הלב, 

כי איך אפשר ליהנות באמת ממערכת יחסים כשהלב שלנו סגור ?

ככל שהלב פתוח – בין היתר - נוכל לבקש באופן שיעשה חשק לבן הזוג לתת,

ולא רק כי טכנית נדע להשתמש במילים הנכונות,

אלא בעיקר כי תהיה לנו מסוגלות רגשית לבקש וגם לקבל ממקום שלם,

שלא תלוי בפרגון או אישור או whatever , 
אך בהחלט רוצה ומעוניין בו, ובָשֶל להתמלא ממנו.

תארי לך איזה כיף זה שאפילו כשאת קמה בבוקר במצב רוח ירוד, 

הוא שם בשביל לחבק, (גם כי את מסוגלת לבקש),

שאת משתפת אותו במה שעובר עליך והוא לא רק שומע, 

הוא ממש מקשיב לך (ללא שאריות אשמה, שיפוט או ביקורת),

תארי לך שאתם תומכים זה בעשייה של זו (מבלי שהיא מאיימת עליכם), שותפים ביומיום,

מתכננים ביחד את החלומות שלכם, 

מחיים את התשוקה, וכו' וכו'... חבר ש'חזר', אהובך משכבר.

זה לא אומר שאין ביניכם חילוקי דעות, 

זה ממש לא אומר שאתם מוותרים או מתאפקים כדי להימנע מכאלה, 

אלא שיש פחות ופחות כוחות תת קרקעיים 

שמנהלים בשבילכם את העניינים 

וכל אחד מכם יותר קרוב אצל עצמו, 

מודע ומכיל את המתחולל בתוכו, 

כך שהזוגיות שלכם יכולה לפרוח וללבלב.

על איך ניגשים ל'אישויים' שלנו וצומחים מתוכם ? 

אכתוב בפעם הבאה.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

גם אם הוא (או היא) לא בעניין כרגע, 

הנה משהו שיכול לעזור (לחצי פה) - 

ככה תצליחי בעצמך לחולל את השינוי לו את מייחלת  

מצאתי אהבה חדשה

לפני קצת יותר משבוע חזרתי מברלין,


וואי, איזה כיף היה, ברלין נפלאה ! 

יש בה הכל, היא יפה, נעימה, מרגשת,

הברלינאים מקסימים, הם מסבירי פנים, ויעשו הכל כדי לעזור,

(כן, בניגוד לסטיגמה הרווחת, בהיותם חלק מהעם הגרמני)



קראתי מלאאא לפני שנסענו, ניסיתי להבין מה ואיפה,

אבל איכשהוא גם בגלל השמות בגרמנית 

וגם בגלל עודף אינפורמציה הלא מאורגנת שמפוזרת ברשת

לא ממש הצלחתי לגבש תכנית ברורה.

כמה ימים קודם לנסיעה, כשבדקתי את התחזית.... חשכו עיני,

קנינו את הכרטיסים חודשיים מראש בלי לחשוב פעמיים,

כי כבר הייתי בעבר בינואר באירופה אפילו בלונדון הקרה והקור היה לגמרי אפשרי 

אלא שהאופטימיות שלי התערערה אל מול המסך שהציג: 

מינוס 7 מעלות בליל ההגעה,

התחממות צפויה למחרת למינוס 3 (ביום !!) 

ולמחרת התחממות נוספת ל 0 מעלות...

ברררר התחלתי לדאוג,

וכמה שדימיינתי את ה בררר... כשהרגשתי אותו הוא היה הרבה יותר ברררר ממה שיכולתי לדמיין...

אבל ברלין,כמו ברלין, לא אכזבה,

פגשנו אנשים מיוחדים, ראינו מקומות נפלאים, 

היה מ צ ו י ן !



כשחזרתי התגבשו בלבי כמה אהבות ישנות שלי

לאחת שמפעימה בי בגדול את שמחת היצירה

בימים אלה. החלטתי להתחיל לכתוב מדריכים 

קצרים לטיולים בחו"ל, כאלה שיש בהם את כל מה 

שאין באינטרנט, את כל המידע שחסר, או הארגון שחסר בו. זה שאני מלקטת בטיול שלי.

כל מיני המלצות ייחודיות על פנינות חמד שמצאנו במקרה, 

כאלה שרק המקומיים יודעים עליהם ואין עליהן אינפורמציה ברשת,

וגם על כל מיני טריקים שיש לי, שעוזרים לי לעשות את הטיול קל וכיף ומרגש כל כך.

(כולל איך לקנות כרטיסי טיסה בזול, איזו חבילה סלולרית שווה ומה אפשרת לעשות כשיש כזו, 

מה כדאי ללבוש כשקר, או כשחם במיוחד, בקיצור - כל מה שלמדתי על בשרי אני מגישה פה באהבה)

אפילו פתחתי דף (בתולי למדי עדיין) בפייסבוק "טיול מושלם ברחבי העולם - כל מה שצריך לדעת" 

ושמתי בו  את החלוץ: המדריך המלא לברלין בחורף, 

אפשר לרכוש אותו שם (וגם בלחיצה פה) תמורת 38 ש"ח. 

תמצאו בו :

• מסלולים ל 3 ימים מלאים, כולל מפות ממוקדות (לחיצות ל google maps),
• מה כדאי לעשות ובאיזה סדר, 
• קצת על התחבורה בברלין,
• קצת על הברלינאים וקצת על קניות 

כל מה שצריך לדעת לחוויה מושלמת בברלין הנהדרת גם בחורף הקר שלה.

והנה כמה תמונות שצילמתי:

בקרוב יהיו גם :

פירנצה - פנינות רחוב נפלאות שלא כתוב עליהן ברשת, הגלידה הכי טובה, (גם עליה לא תמצאו מידע 
             באיטרנט) ועוד כמה מקומות שווים במיוחד!
פריז - המלצות, טיפים, מקומות שכדאי לבקר ולהתגורר בהם. 
פרטים בקרוב.

עוד על המדף :

גישה ישירה לחלק הראשון בלי התחייבות בלחיצה כאן

לחיי היצירה וההתפעמות שלה בלבנו !

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

עכשיו זה מוכח, זה עובד ויש לזה הוכחות מדעיות, הנה :

האמת, שאני לא צריכה הוכחות, כי אני רואה את הנס הזה מתרחש יום יום 

אצלי בחדר העבודה,

איך זוג נכנס כועס וספקן, גב אל גב

ויוצא בחיוך עם תקווה ושמחה בלב


אבל מי שלא מכיר את הדרך הזו שבה אני עובדת

בין אם ניסה טיפול זוגי שלא עזר (מספיק או בכלל)

ובין אם לא ניסה אף פעם,


עשוי לחשוב "מה היא כבר יכולה לחדש לי ??

את לא תשתני, ואני כבר לא אוהב, וזהו, זה אבוד..

חבל על המאמץ ... "


אז זהו שלא.

זה ממש לא אבוד !


וכן, יש לי הרבה מה לחדש, גם בהיבט התבוני

כי תוכלו להבין את מה שקורה לכם מנקודת מבט חדשה

כזו שממנה הדברים נראים אחרת לגמרי,

כזו שאפילו רק מלהבין דרכה - כבר נופחת בנו תקווה,


וגם בהיבט הרגשי , כך שתוכלו שוב להרגיש את החיבור ביניכם,
וואלה !


והנה ההוכחה שהבטחתי -

ביום עיון שהתקיים בשבוע שעבר 

התארח חוקר המוח ד"ר עידו דוידסקו מאוניברסיטת ניו יורק

עידו הביא אתו 2 ערכות של EEG  שבכל אחת -המונחת על הקרקפת - 

יש 14 אלקטרודות, וההתנסות הייתה לבחון את רמת הסינכרון בין שניים. 

כמו שאפשר לראות בסרטון מטה רואים שניים שיושבים זה מול זה 

עליהם נבדקה רמת הסינכרון ביניהם.

כאשר הם יצרו קשר עיין - רמת הסינכרון שנמדדה הייתה 44. 

כאשר אחזו גם ידיים היא עלתה ל-184. 

כאשר דיברו בדרך שהאימגו מלמדת אותנו. 

(זו שבה אנחנו מדברים תוך כדי הפגישות הזוגיות)

רמת הסינכרון קפצה ל-475 !

מדהים לראות את הפעילות המוחית ב-live .

הנה זה פה :

בחיי שלא הייתי מעזה להבטיח לכם משהו אם לא הייתי בטוחה בכך,

אני את שלי אמרתי,

עכשיו תורכם לקפוץ למיים,

והם הרבה יותר מלטפים וחמימים ממה שאתם יכולים לדמיין,

פה בשביל ללמד אתכם לשחות :-)

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

זכרונות מברלין

Cheap flight,
Expensive passport...
גיליתי יום קודם שהדרכון שלי בתוקף רק לחודש וחצי :-(

תענוג שעלה לי 1000 ש"ח.

בכלל, כמה חבל שאי אפשר להעביר את כל האינפורמציה שנאגרה אצלנו
למי שרק נחת,
כדי שלא יחזרו על הטעויות שלנו,
ולמשל לא יקנו כרטיס משדה התעופה במחיר של מונית (פי 10 מעלות הכרטיס הנכון)

או

כדי שלא יסעו כמונו שוב ושוב מהמלון ל zoological gardens
למרות שזה בדיוק דקותיים ברגל :-)

ידע יקר מפז
למשל, כי בברלין יש גם אוטובוסים
וגם רכבת תחתית
וגם U
וגם S שזה סוג של רכבת
וגם רכבת רכבת
וגם טראם
בהחלט יש מצב שפספסתי ולא דייקתי,
ובכל זאת די מכובד הניסיון שנצבר בנו,

חבל גם שאי אפשר להעביר את ההסתגלות לקור
מינוס 7 מעלות בלילה,
ביום - הרבה יותר חם - מינוס 3..
זה קר
מאד קרררר

אם משאירים את היד מחוץ לכפפה כדי לצלם
יותר מכמה שניות,
צריך להשקיע אחר כך מאמצי חימום אינטנסיביים

 גם אם כרגע לא יורד שלג,

 ורק לחשוב על אופניים... ברררר,
למרות שהברלינאים לא עושים לעצמם הנחות,
וראינו לא מעט רצים שלא ויתרו על הריצה של יום א',

מסתבר שלדעת שזו הטמפרטורה הצפויה לא ממש עוזר...
כמה שתכוננו נפשית,
אין כמו הדבר האמיתי,
ובמיוחד כשזה מתווסף להלם הראשוני - מהמפגש עם הקור.
בבוקר הראשון לקח לנו כמה שעות טובות להוציא את הראש מתוך הכובע
ולהסתכל מסביב ברחובות

הנה משהו שכן אפשר להעביר -
טיפ לימי החורף הקיצוניים הללו -
יש כריות חימום קטנטנות שאפשר לקנות גם שם (בדקטלון 5 יורו ל 10 יח')
ששמים בתוך הכפפות והן ממש ממש ממש חמות
אפילו בשלב מסוים רותחות.
וזה תענוג.. כשקר בחוץ וחם בתוך הכפפות
או בתוך הנעליים.

(זה חד פעמי, אחרי 5 שעות מפסיק לחמם)

הציל אותנו לגמרי
ואיפשֶר לנו לטייל למרות הקור לאורך כל היום
ברחובות המושלגים והיפים כל כך של העיר,
ובגנים (המושלגים כעת) רחבי הידיים שלה

tiergarten

בחצרות הנפלאות של השכונה היהודית Hackesche Hofe

בשוק הפשפשים במיטֶה :

  ואיך אפשר בלי - החומה. חומת ברלין, החלק המצויר שנקרא the east side gallery

את הבחורצ'יק שבתמונה מטה - פגשנו יושב בוואן שלו ומצייר להנאתו,
מוכר ציורים למחייה,
כמובן שקנינו אחד מקסים ויחיד ומיוחד,
הסתכלתי עליו ותוך כדי השיחה לא יכולתי שלא לבדוק
אם הוא יושב שם עם תנור או ככה סתם,
למרות הקור שבחוץ
מצאתי רק שאריות של קטורת.

גיבור, או צעיר, או נחוש, אולי כולם..

נפלאה ברלין,
ו"גרמניה - הארץ הכי טובה בכל אירופה" על פי פארוק שישב לידי,
ערבי ישראלי מג'נין במקור, שחי בגרמניה 50 שנה (היום בן 81)

תענוג, מומלץ בהחלט

מה גורם למריבות לצאת משליטה ? ואיך דווקא זה קשור לאהבה ?!

"קרה היום משהו מאד קשה בינינו..."

היא נשמעה חנוקה ומבוהלת מהצד השני של הקו, והמשיכה -

"האמת היא, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל,

אבל כבר הרבה זמן שכמה עניינים לא סגורים בינינו

מונחים בצד ואנחנו מתעלמים,

מתנהלים כאילו הכל בסדר כשבעצם לא.

עד היום בבוקר עוד יכולתי להשלות את עצמי שכן, 

עכשיו כבר לא..

זהו הוא הודיע לי שהוא עוזב . "

השבוע, היא לא היתה היחידה

היו כמוה עוד 6 (!!!) שיחות דומות,

כאילו אין מקום יותר למראית העין

והגיעה השעה להסתכל על מה שיש, להיווכח,

לבחור (באהבה) וללכת לעברה. 

כי נכון שהפיצוץ כשהוא מגיע - מרגיש כאסון,

עם זאת - הוא בלתי נמנע. כמו סכר שעלה על גדותיו

והמים לא יכולים שלא להישפך ממנו.

מה קורה "באוויר" שמשפיע על כל כך הרבה זוגות

ואיך זה קשור למה שמביאה 2017 ?

האמת, שהאינטנסיביות הזו לא ממש חדשה,

היא רק הולכת ומקצינה,

ו 2017 מביאה אתה 'הזמנה' עיקשת שדוחקת אותנו קדימה,

דוחקת בנו לעבד ולטפל במקומות הלא סגורים האלה.

הבשורה המשמחת היא- (כן, יש גם כזו),

שזה לא קורה כדי להקניט אותנו,

ולא כדי לערער, או להפריע, 

אלא כדי שנוכל להביא אור אל החושך.

כדי שנוכל להחליף את האשמה, השיפוט והביקורת

בקבלה ובאהבה (אמן)

ראשית של עצמנו, ואז גם של סובבינו.

זה כאילו יש פחות ופחות יכולת ספיגה,

כמו הגענו למקום רווי מספיק באשמה והאשמה,

בביקורת ושיפוט, בחוסר קבלה ואהבה של עצמנו,

ואין מקום יותר להכיל אותם, 

יותר מזה - מגיע לנו טוב יותר -

איכות החיים שמתאפשרת כשהלב אומר אהבה (על פני (ה)אשמה).

ואם זה לא מספיק מרגיע אותך שזוהי צרתם של רבים,

הנה מה שמציל אותי כשעולה קושי כלשהוא, 

רגע לפני או אחרי שאני הולכת לאיבוד :

אני נושמת...

טרוויאלי לכאורה, ולמרות זאת היא רדודה מאד אצל רובנו,

אז... 

קחי נשימה,

בנשיפה - התמסרי עד כמה שתוכלי לאדמה

ושחררי אליה את המיותר לך בכל המישורים -

במישור הפיזי - התחושות,

במישור הרגשי - חלק מהספק, ומהפחד,

במישור המנטלי - דפוסי חשיבה שלא משרתים אותך

במישור הרוחני - אמונות שגויות.

בשאיפה - התענגי על האופן בה היא ממלאה אותך במשהו חדש ורענן

שימי לב מה מתעורר בתוכך,

ותהיי שם עבורך, כאם הפנימית של כל חלקייך.

ותזכרי שמה שעולה, עולה כדי להתנקות ולהשתחרר,

"... שזוהי הרפתקאה שאת מוזמנת לעבור,

מסתוריות שמזמינה אותך לפענח אותה,

סוד שמזמין אותך לגלותו." (הדי שלייפר)

פה בשבילך כדי לעזור לך להגיע לאיכות שהלב יודע,

הלב שלך יודע,

ולי יש המפה לשם :-)

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן