לפעמים כשאנחנו מדברים
אנחנו מרגישים כאילו הצד השני
בכלל, אבל בכלל לא מבין אותנו,
יש לזה כמה סיבות אפשריות,
אחת מהן מוסברת נפלא
במטאפורת המעלית של הדי שלייפר:
(הדי שלייפר היא מטפלת זוגית בחסד עליון)
מטאפורת המעלית של הדי שלייפר,
מתייחסת ל"מעלית" פנימית
שנוסעת בתוכנו בין 3 קומות:
הפנטהאוס
הלובי
והמרתף
הפנטהאוס הוא הקומה החושבת,
ממנה יש לנו נקודת מבט גבוהה
יש בה הרבה חדרים מלאים במחשבים מתוחכמים,
יש בה סיפריה גדולה,
מעבדות מחקר,
ומסקנות אינטלקטואליות חשובות.
השפה של הפנטהאוס היא
שפת החשיבה
ואז ישנו הלובי,
שהוא משכן הלב,
הֵיְכָלָם של הרגשות שלנו.
הלובי הוא המקום בו
אנחנו מרגישים לעומקנו.
מהלובי אנחנו מדברים
את שפת הלב,
היא פרסונלית, רגשית,
חומלת ורכה
ומתחת להם נמצא המרתף,
שם הרגשות הלא מעובדים שלנו שוכנים,
הבכי, הצעקות, הטלטולים, הגניחות,
זה המקום בו אנחנו לא מצונזרים
ומביאים את עצמנו בצורה גולמית.
מידי פעם המעלית לוקחת אותנו לשם.
במרתף יש לנו הרבה מידע בסיסי
שאין לנו גישה אליו בפנטהאוס או בלובי.
אין מילים במרתף, יש רק צלילים, ריחות,
תחושות, אמוציות לא מעובדות...
כך שעל מנת שהשיחה תהיה בחיבור אמיתי,
משמעותית, מזינה, פורה,
עלינו להיות (באופן אידיאלי)
באותה הקומה של עולמנו הפנימי.
יש שיחות פנטהאוס מדהימות,
ישנם שיתופי לובי מרגשים
וישנם רגעי מרתף נפלאים.
(מבוסס על מטאפורת המעלית של הדי שלייפר)
זאת אומרת,
שלפעמים כשיש תסכול מחוסר תקשורת,
מספיק יהיה להבחין בכך
שכל אחד מכם נמצא כרגע בקומה אחרת,
לעלות או לרדת לקומה זהה
ולחזור לדבר באותה השפה.
אחד התסכולים הנפוצים בהקשר הזה,
מתגלע כאשר היא { (לרוב) משתפת בקושי רגשי
כלומר נמצאת בלובי,
והוא } (שוב לרוב) מנסה מיד למצוא פתרון
כלומר נמצא בפנטהאוס
ולמרות שכולו רצון וכוונה טובה,
עולה בה תסכול,
שמעלה מן הסתם גם בו תסכול
והשיח מתפוצץ
כי מה שהיא { צריכה בעצם,
זו הקשבה מהלב, חמלה, אמפטיה.
מספיק חיבוק ממנו } והבטחה-
"אני פה אתך,
את אהובה בכל מקרה,
גם אם את טועה (וכולנו טועים)
אני מקבל אותך כמו שאת..."
בעוד שההרגל שלו }
בהשפעת התרבות והחינוך שלנו
הוא למצוא פתרונות
ואז...
למרות שהוא פועל בדיוק כפי שחונך,
הוא מוצא את עצמו ואת הפתרונות
נהדפים באכזבה,
מה שמעלה אצלו תסכול
ומייצר פלונטר
שעשוי להרגיש כבלתי פתיר.
עכשיו...
כשיש לכם ה"מעלית" הזו,
תוכלו באופן מודע -
ראשית להבין מה קורה,
להבחין באיזו קומה כל אחד מכם,
ואז,
לעצור לרגע, לנשום,
לקחת דקה,
לעלות או לרדת קומה
ולהמשיך את השיח,
הפעם באותה השפה.
מאחלת לכם שיחות מקרבות ומחברות,
תוך יצירת מרחב זוגי בטוח ואוהב
אמן!
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
נ.ב
לפעמים האמוציות שבמרתפים
משתלטות ולא מאפשרות לנו לעשות rewind
ולהתחיל מחדש,
לפעמים יש לנו צורך בחיווט מחדש
שקשה לנו לעשות בעצמנו.
בדיוק לשם כך נועד האינטנסיב הזוגי,
יומיים אינטנסיביים
בהם אתם עוברים דרך משמעותית,
ומקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה.
לחצי כאן לקבלת פרטים נוספים
אנחנו מרגישים כאילו הצד השני
בכלל, אבל בכלל לא מבין אותנו,
יש לזה כמה סיבות אפשריות,
אחת מהן מוסברת נפלא
במטאפורת המעלית של הדי שלייפר:
(הדי שלייפר היא מטפלת זוגית בחסד עליון)
מטאפורת המעלית של הדי שלייפר,
מתייחסת ל"מעלית" פנימית
שנוסעת בתוכנו בין 3 קומות:
הפנטהאוס
הלובי
והמרתף
הפנטהאוס הוא הקומה החושבת,
ממנה יש לנו נקודת מבט גבוהה
יש בה הרבה חדרים מלאים במחשבים מתוחכמים,
יש בה סיפריה גדולה,
מעבדות מחקר,
ומסקנות אינטלקטואליות חשובות.
השפה של הפנטהאוס היא
שפת החשיבה
ואז ישנו הלובי,
שהוא משכן הלב,
הֵיְכָלָם של הרגשות שלנו.
הלובי הוא המקום בו
אנחנו מרגישים לעומקנו.
מהלובי אנחנו מדברים
את שפת הלב,
היא פרסונלית, רגשית,
חומלת ורכה
ומתחת להם נמצא המרתף,
שם הרגשות הלא מעובדים שלנו שוכנים,
הבכי, הצעקות, הטלטולים, הגניחות,
זה המקום בו אנחנו לא מצונזרים
ומביאים את עצמנו בצורה גולמית.
מידי פעם המעלית לוקחת אותנו לשם.
במרתף יש לנו הרבה מידע בסיסי
שאין לנו גישה אליו בפנטהאוס או בלובי.
אין מילים במרתף, יש רק צלילים, ריחות,
תחושות, אמוציות לא מעובדות...
כך שעל מנת שהשיחה תהיה בחיבור אמיתי,
משמעותית, מזינה, פורה,
עלינו להיות (באופן אידיאלי)
באותה הקומה של עולמנו הפנימי.
יש שיחות פנטהאוס מדהימות,
ישנם שיתופי לובי מרגשים
וישנם רגעי מרתף נפלאים.
(מבוסס על מטאפורת המעלית של הדי שלייפר)
זאת אומרת,
שלפעמים כשיש תסכול מחוסר תקשורת,
מספיק יהיה להבחין בכך
שכל אחד מכם נמצא כרגע בקומה אחרת,
לעלות או לרדת לקומה זהה
ולחזור לדבר באותה השפה.
אחד התסכולים הנפוצים בהקשר הזה,
מתגלע כאשר היא { (לרוב) משתפת בקושי רגשי
כלומר נמצאת בלובי,
והוא } (שוב לרוב) מנסה מיד למצוא פתרון
כלומר נמצא בפנטהאוס
ולמרות שכולו רצון וכוונה טובה,
עולה בה תסכול,
שמעלה מן הסתם גם בו תסכול
והשיח מתפוצץ
כי מה שהיא { צריכה בעצם,
זו הקשבה מהלב, חמלה, אמפטיה.
מספיק חיבוק ממנו } והבטחה-
"אני פה אתך,
את אהובה בכל מקרה,
גם אם את טועה (וכולנו טועים)
אני מקבל אותך כמו שאת..."
בעוד שההרגל שלו }
בהשפעת התרבות והחינוך שלנו
הוא למצוא פתרונות
ואז...
למרות שהוא פועל בדיוק כפי שחונך,
הוא מוצא את עצמו ואת הפתרונות
נהדפים באכזבה,
מה שמעלה אצלו תסכול
ומייצר פלונטר
שעשוי להרגיש כבלתי פתיר.
עכשיו...
כשיש לכם ה"מעלית" הזו,
תוכלו באופן מודע -
ראשית להבין מה קורה,
להבחין באיזו קומה כל אחד מכם,
ואז,
לעצור לרגע, לנשום,
לקחת דקה,
לעלות או לרדת קומה
ולהמשיך את השיח,
הפעם באותה השפה.
מאחלת לכם שיחות מקרבות ומחברות,
תוך יצירת מרחב זוגי בטוח ואוהב
אמן!
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
נ.ב
לפעמים האמוציות שבמרתפים
משתלטות ולא מאפשרות לנו לעשות rewind
ולהתחיל מחדש,
לפעמים יש לנו צורך בחיווט מחדש
שקשה לנו לעשות בעצמנו.
בדיוק לשם כך נועד האינטנסיב הזוגי,
יומיים אינטנסיביים
בהם אתם עוברים דרך משמעותית,
ומקפיצים את הזוגיות שלכם לרמה הבאה.
לחצי כאן לקבלת פרטים נוספים
מקסים!!!!!
השבמחק