Menalon trail - סיפור דרך יום 1+2

בעצם הגענו ל 5 ימי צעידה, 

הקדמנו יום לנסיעה ברכב מנמל התעופה של אתונה לסטמניצה שבפלופונז - 

נקודת המוצא של המסלול, שם השארנו את הרכב, 

ובסוף המסלול הקפיצו אותנו אליו בחזרה.

בדרך מאתונה עצרנו להשתאות מתעלת קורינתוס, איך אפשר שלא…

ומשם בחרנו להמשיך בכביש הלא מהיר.

כאילו במיוחד בשבילנו.. 

בדיוק כשהגענו לגשר השוקע שחוצה את התעלה, 

נסגר לנו המחסום והתחילה ההצגה -

ירדנו מהאוטו וצפינו במעבר של כמה ספינות שעברו בתעלה 

ועל מנת שיוכלו להמשיך בדרכן צריך היה לפנות עבורן את הכביש.

אז זכינו לראות במו עינינו את הכביש שוקע ואז עולה בחזרה .

(ככה זה נראה כשהכביש שקוע, והוא הופך לגשר כשהוא עולה בחזרה)

כשעלה, חצינו אותו המשכנו בדרכנו לאפידאורוס, 

אתר ארכיאולוגי עם אמפיתיאטרון מרשים, 

אף ש20 יורו לאדם- מופקע ולא מוצדק בעינינו, 

היה נחמד להצליח לשמוע את מי שעומד במרכז הבמה 

בלי שהרים את הקול, גם כשהיינו בשורה העליונה של האמפי.

כשהתקרבנו לסטמניצה כבר הייתי עייפה והתחלפנו בנהיגה - 

לא היה לי מושג אז שיד אלוהים בדבר… 

סטמניצה היא כפר עם כבישים צרצרים, מפותלים 

ובשיפועים שחלקם מתקרבים ל 90 מעלות, 

בקיצור- ממש ממש לא בשבילי ומזל שטל היתה על ההגה 

כי בשלב מסוים אני הייתי בעיניים עצומות ..

אז היתה סאגה קטנה עם ה over booking במלון 

(שהזכרתי באחד הפוסטים הקודמים) 

אבל כולם היו סופר אדיבים - המדריך שהתקשרתי לבכות לו, 

שכנה שעברה במקרה ושמעה אותי מדברת אתו 

וגם בעל המלון שהיה מופתע מהטעות ודי מהר נמצא לנו מלון חליפי מהמם, 

עם פלגי מים בחצר וחדרים מפנקים. 

למחרת יצאנו למקטע הראשון שבעינינו היה המושלם מכולם!

הנופים נפתחו בפנינו בעליות ובירידות, 

ביקרנו במנזר תלוי מקסים עם נזירים אדיבים שכיבדו אותנו 

בקפה מהביל וברחת לאקום הכי טעים שאכלתי מימי

 

(בתמונה השלישית אם מגדילים אפשר לראות אותו מהמשך המסלול)

הקסם נמשך עם עוד מנזר והאמת, שהכי טוב שאתן לתמונות לדבר בעד עצמן :

אינסוף מים, ירוק בעליות ובירידות…

כשיצאנו מהירוק לכביש הגישה אל הכפר 

גילינו שהמלון שלנו נמצא עוד חצי שעה של הליכה בעליה מהסרטים.. 

הרמתי ידיים ביאוש והתקשרנו לנהג מונית. 

לא הספקתי לסיים לשאול אם יוכל לבוא לאסוף אותנו 

וקול במבטא מוכר שאל - ״את מדברת עברית?״ 

מודה שזה היה רגע מנחם מאד בשעת המצוקה ההיא 

והוא דאג לסדר לנו מונית. 

צירוף המקרים קיבל טוויסט נוסף כאשר נהג המונית שהגיע אלינו 

הבין תוך כדי הנסיעה שאנחנו הן הבנות 

שהוא מקפיץ לנו את הציוד יום יום מכפר לכפר. עולם קטנטן :-)

הגענו, התקלחנו ויצאנו לבילוי ולטברנה 

שהמדריך המליץ עליה בשם tefthis 

שבאמת היתה מעולה והתענגנו על מרק הדלעת הראשון שלנו 

מבלי לוותר על סלט וצזיקי משובח.

משם חזרנו ונפלנו שדודות לשינה .

למחרת אחרי שאגרנו כוחות בלילה, 

יצאנו אופטימיות אל היום השני והיינו רגועות 

כי החלטנו ללכת ׳רק׳ 15 ק״מ ולא את חיבור המקטעים המקורי ל 19.

לא ידענו שזה יהיה בפועל (לפי המדידה של הטלפון) 18 ק״מ 

וגם לא לקחנו בחשבון את הצינון שהכביד עלי והשרירים והעליות וכו..

אבל למרות כל אלה המסלול היה מהמם ביופיו, 

רובו בתוך יער ורוב התמונות יעבירו זאת הרבה יותר טוב ממילים :

חבל על הזמן..

אף שהגענו ל Elati שהיא נקודת הסיום של המקטע, (דימיטסנה- אלתי), 

המלון שלנו היה בנימפסיה ולשם הקפיץ אותנו ידידנו נהג המונית שכשלתי לזכור את שמו..

מסיימת עם תמונה למזכרת של אחד השלטים 

המוצבים מידי כמה ק״מ לאורך המסלול ומציינים כמה ק״מ נותרו לסיום 

המקטע וכמה שעות צפי לסיום, 

הערכה שאנחנו מצאנו רחוקה בפער מהמציאות שלנו :-)

לחיים טובים עם טיולים מהנים וחברות טובה 

ותקווה שאנחנו מגיעות לישראל אחרת - שפרץ בה השלום (כמו שאמר דרור מהבוקר :-)

גלית

Menalon trail - סיום סיפור דרך

למרות הברכיים והגרון ובצל הקיטורים שלי 

כשהנתיב התארך בסופו בכיוון שמתרחק מהכפר לגדיה אליו צעדנו - 

עשינו זאת 💪💃 וסיימנו היום את המקטע האחרון 

ולמעשה את המסלול כולו! ממש מרגיש כמו אליפות!

זה רק התחיל וכבר נגמר ! הזמן טס לנו!, 

אם כי זה לא מה שיגידו השרירים שלי :-)

היום (ה 5 להליכה) היה בסימן נופים אנושיים 😊 

זה התחיל כבר כשנכנסנו לארוחת הבוקר במלון הדי נידח בכפר נידח אף יותר 

ופנים מוכרות מאירות אלי - איילה רבין ה HR המיתולוגית שלא ראיתי למעלה מעשור!

עשינו סלפי, השלמנו קצת פערים ויצאנו למקטע האחרון שלנו, 

בהליכה דרך הכפר הציורי Valtesiniko:

המשכנו לטפס, עדיין בכפר, 

בשיפוע בלתי נתפס שאפילו המצלמה לא מצליחה להעביר, אבל הייתי חייבת לנסות :

איך שיצאנו מהכפר חנתה לידינו מכונית 

ושני בחורים צעירים וחמודים יצאו ב׳אהלן׳ 

ומשם צעדנו יחד לאורך כל היום. 

כמובן שככל שהתארכה הדרך ובמיוחד הירידות, 

לא הרסתי לעצמי את המוניטין ושמרתי על הקצב המזדחל 

בהתאם למגבלת הברכיים אבל עיכבנו אותם רק קצת :-)

היום עבר לנו די מהר בשיחות ובצחוק

וכשפגשנו את הנחש, שה AI זיהה כסוג של צפע הצטרף גם קצת פחד

מרוצים ורצוצים הגענו ללגדיה שגם היא כפר - עיירה ציורית 

שגגות הרעפים האדומים שלה כמו מתבלים ומקשטים את ההרים הירוקים שמסביב, 

וגם בה כבכל הכפרים בהם ביקרנו, 

ניחוח עשן האח שמחממת פה את הבתים מוסיף את התבלין שלו ומעצים עם התענוג כולו

ואיך אפשר שלא לסיים יום כזה עם צזיקי וסלט עלים ברוטב ויניגרט דבש, 

כזה יפה וכל כך טעים שאי אפשר לתאר, 

מזל שהיה לנו רק מזלג.. אם היתה כפית לא היתה נשארת טיפה בצלחת

המונית שלנו, אותו הנהג שמקפיץ לנו את הציוד ופגשנו במקרה ביום הראשון 

החזירה אותנו לרכב, ששמחנו לראות שציפה לבואנו 

ויצאנו לקפה בסטמניצה ב Senate cafe המהמם שחבל שלא צילמתי 

את הסצנה המטורפת שהיתה בתוכו , 

כשאח סגור ממתכת מחמם את החדר שהומה מאנשים בכל הגילאים, 

זוג שמשחק שש בש, חבורה של חברים וכמה משפחות כולם בחדר החמים והנעים 

נהנים מאחלה קפה (אפילו חלב שקדים היה להם) ועוגת מיץ תפוזים מצוינת! סיומת משובחת

לא נשארת עם חוב, 

רק מתחילה דף חדש ליום הראשון והשני כי זה נהיה כבד לאפליקציה, קישור לשם בקרוב.

בעזרת ה ניפגש בארץ ביחד עם החטופים כבר ביום שני ✨🙌

גלית

Menalon trail - סיפור דרך המשך

בעצם הכל התחיל כששמענו על הקמינו, 

שהוא נתיב הליכה בן כמה מסלולים באירופה, 

בו במקור ואולי גם היום צועדים צליינים 

אל הכנסיה בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד.

חלפו כמה שנים מאז ועד שהזמנו כרטיסי טיסה לחלק הצרפתי. 

היינו אמורות לצעוד מטולוז לליון במשך 10 ימים. 

הבטיחו לנו שזה קלי קלות כי תוואי ההליכה נוח וקל למרות המרחק היומי, 

בטח למי שהלכו בשביל ישראל - 

ואנחנו כבר אז גמענו חלקים משמעותיים ממנו, אז היינו רגועות.

הטיסה היתה אמורה להיות ביולי 2020.

אבל במרץ… הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. הטיסה בוטלה והרעיון חזר למגירה.

השנה, החלטנו לנסות שוב והזמנו כרטיסים לחלק הפורטוגזי. 

אבל הפעם, מה שהוביל שוב לביטול הטיסה 

היתה מלחמת איראן שפרצה ביוני. 

(כן, איבריה ביטלה לנו את הכרטיסים ביוני למרות שהיו לאוקטובר..) 

מפה לשם כשלא הצלחנו למצוא כרטיסים חלופיים לספרד, 

נתקלנו בסיפור דרך של המנלון ביוון ושינינו כיוון לכאן.

אממה… 

לא ממש עמדנו לעומק על ההבחנה בין המסלולים. 

כלומר ראינו את אורכי המקטעים וגם את הפרשי הגבהים 

אבל ההערכות האופטימיות בפער שצוינו באתר המנלון 

לגבי זמני ההליכה גרמו לפחות לי לחשוב שאיכשהוא, אולי, יהיה בסדר. 

לא כל-כך רציתי להפנים שמדובר במסלול אחר לגמרי, 

קל הוא בטח לא, גם למי שצעדה בגאון בשביל ישראל, 

כי עם כל הכבוד לישראל, הר המנלון מתנשא לגובה של 1981 מ׳ 

(לעומת מירון הגבוה בהרי ישראל שמתנשא ל 1281 מ׳) 

ופה, לאורך כל המסלול - במשך 5 ימים ברצף, 

אנחנו יורדות ועולות ויורדות ועולות 

(היום לפי האפליקציה של הכושר באייפון הוא ספר לנו 160 קומות, 

וביום הראשון 130 והשני 115)

ויש עליות שמתארכות ומתארכות ומקטעים שהשיפוע לא נתפס 

לא לעיין לא לשרירי התאומים וגם לא לקצב שהלב רגיל לפעום בו.

אבל רגע לפני שאני ממשיכה לקטר כמה היה לי קשה 

ובלי להוריד מכך- אספר שארגנו לנו טיול סופר מפנק :-)

המלונות בהם אנחנו לנות פשוט אגדתיים, 

באחד הערבים התפנקנו בסאונה, 

מתיחסים אלינו כל כך יפה ובאדיבות, 

היום הבעירו לנו את האח(!) המיטות סופר מפנקות, שלא לדבר על הנוף מהחלון:

בנוסף, במסגרת הפינוק קיבלנו הדרכה אישית 

בתחילת המסלול ממדריך מקומי שגילה לנו כמה סודות 

ובעיקר.. מקפיצים לנו את הציוד 

כך שאנחנו סוחבות רק תיק קטן עם מים וארוחת צהרים קלה - 

לא שזה משקל שאנחנו רגילות לשאת על הכתפיים 

והנה חזרתי לקטר.. אז אני ממשיכה -

היום (ה 4 בהליכה) כמו שאפשר להבין היה מאתגר במיוחד, 

צעדנו 18 קמ׳ אף שנרשם במפות 15, 

מנימפסיה למגוליאנה- כפר קטן עם טברנה אחת ובית קפה בכיכר מקסימה 

(בשלב הזה עוד נהניתי מהדרך :-) 

שצופה לנוף המטריף הזה שבאמת חבל על המילים כי לא יצליחו לתאר עד כמה  

ומשם המשכנו לכפר ולנטיציקו, 

במסגרת ההתחכמות של החיבורים. 

למרות שהקפדתי על העצירות לנשום ולתת מעט מנוחה לגוף (גם בעליות) 

הגעתי באפיסת כוחות (המזל שלי הוא שטל החברה הטובה אתה אני צועדת, 

היא חברה כל כך טובה שמקבלת באהבה ובהבנה את המגבלות שלי ולא מתלוננת :-)

בכל זאת, בעליות שהמשיכו גם בתוך הכפר אל המלון שלנו, 

מצאתי עוד טיפה כוח להתלונן על המארגנת שעשתה לנו כמה פשלות - 

הראשונה היתה כשהגענו למלון ביום הראשון 

וגילינו שהבוקינג שלנו לא מופיע שם והם מלאים- 

אבל אני מקדימה את המאוחר וחוזרת לתלונה אחרת 

שהצעתי לכתוב לה שקשורה לכך שחלק מהמלונות שבחרה לנו 

נמצאים במרחק גדול מתחילת הכפר ואחרי יום כל כך ארוך, 

כל מטר מרגיש כמו 100- במיוחד בעליות המוטרפות 

שאני באמת לא מבינה איך אנשים חיים פה 

והולכים בהן כל בוקר למכולת.. (חוץ מהעליות דווקא נראה שחיים פה טוב מאד )

אז אחרי שמיציתי את הקיטור..

אומר שהמסלול היום אף שהיה קשה היה מרהיב ביופיו, 

ובאופן מפתיע שונה מזה שבו צעדנו בימים האחרים. 

בכלל אפילו שאנחנו מטיילות באותו האזור, 

לכל יום הנופים הייחודיים שלו ואלה ריגשו אותנו היום:

בסופו של יום (ושל כוחותי) 

הגענו למלון המפנק שלנו להערב- Valtenitsiko Studio, 

שצופה לעמק המרהיב ממנו הגענו, 

קיבלה אותנו במאור פנים אפרודיטה והציתה לנו את האח :-)

מרוב עייפות לא היינו רעבות אז אין לי על קצה הלשון מנה יוונית לתאר 

ובכל זאת אספר שהמלון בו לנו אתמול ושלשום הינו בבעלות של שף 

ומנת הפטריות המוקפצות בברנדי שהזמנו לארוחת הערב שלשום 

היתה מנה מעולה, אז אם יוצא לכם להגיע ל Nymfasia Resort- מומלץ.

כבר נהיה מאוחר ומחר, מסתבר לפי המפות שסקרנו הערב - 

צפוי לנו עוד יום לא קל, אף שהמדריך תיאר כקליל… 

לכן אני נשארת עם חובי ואמשיך ואשלים מחר את החסר, 

שווה לחכות כי בעיני היום הראשון היה הכי הכי מכל הימים.

עוקבות מרחוק אחרי הרגשות הסוערים בארץ, 

בתקווה שהחטופים ישובו בשלום 

ובחיבוק לכל הכואבים שאהוביהם לא ישובו עוד ❤️

גלית

Menalon trail- סיפור דרך

אולי זו ההתרגשות שסוף סוף עבדה תקוותנו, 

ונחתמה העסקה לשחרור החטופים- הודעה שקיבלנו הבוקר- 

שהשאירה אותי ערנית בשעה שביומיים הקודמים כבר ישנתי עמוקות - 

כדי לשבת ולכתוב רשמים וחוויות ולשתף בנופים המרהיבים 

מהטיול בהר המנלון שבפלופונז ביוון,

אולי זה שילוב מנצח עם המערכת החיסונית שלי 

שהתגברה על הצינון שאפף אותי מהרגע שירדתי מהטיסה,

ואולי זו ההתגמשות שהובילה אותנו לבחירה בהקשבה לגוף הדואב 

מיומיים של הליכה אינטנסיבית בעליות ובירידות 

(שהרגישו אינטנסיביים אף יותר עם הצינון והגרון הכואב), 

שמשמעותה - ללכת היום רק חלק מהמקטע המתוכנן 

וליהנות בשאר היום מהכפר המקסים ויטינה

היום- (השלישי במסלול המנלון) 

הלכנו עם מנה גדושה של אופטימיות (זהירה אבל מאד ערה).

אפילו פה השמיים התבהרו ומזג האוויר התחמם 

וההליכה מויטינה הקסומה לנימפסיה - 5.8 ק״מ 

היתה מלווה בנופים מרהיבים ביופיים:

לעומת היומיים הקודמים 

ולאור הבשורות הכל כך משמחות מהבוקר, 

ההליכה היום היתה לנו ככ קלילה 

שלא התאפקנו וחזרנו בחזרה ברגל 

אחרי ששתינו קפה בטברנה (היחידה שיש) בנימפסיה, 

לשיטוט תיירותי מהנה בחנויות התיירים ובכנסיה המרהיבה 

שמבחוץ עושה רושם אפרורי וסתמי ומבפנים מפתיעה בעושר ובצבעוניות שלה.

קינחנו במרק דלעת מצוין ובדאקוס 

שזה מאכל יווני מעולה שלא בא לי לכתוב ממה הוא עשוי 

כי למי שלא טעם אותו זה ישמע הכי פשוט ולא מפתה, 

ובכל זאת אחרי שאוסיף שוב שהוא פשוט מעולה, 

אגלה שהוא צנים, שעליו שכבת עגבניות מרוסקות 

ופטה עם שמן זית ותבלין כלשהוא. 

כמו הרבה מאכלים פה ביוון, 

שהם לכאורה שיא הפשטות ולא נשמעים משהו מיוחד, 

איכשהוא הכל תמיד מעולה ברמה של ללקק את האצבעות. 

אולי זה המרכיבים ואולי שילוב הטעמים המנצח וכנראה שגם וגם.

~ ~ ~

המנלון הוא טרק בהרי המנלון שבארכדיה שבפלופונז ביוון, 

באורך כולל של 75 ק״מ שמחולק במקור ל 8 מקטעים 

שאפשר ללכת ברצף מכפר לכפר. 

אנחנו כמו ישראליות טובות התחכמנו וחיברנו חלקים 

שנראו לפי נתוני המסלול קצרים מידי 

(היה איזה עניין עם הפרשי קצבים בינינו לבין המתואר :-) ל 5 ימים.

אחרי יומיים אינטנסיביים של 17 ק״מ ביום 

(אף שהמסלול מוגדר כ 14~15, האפליקציה של הטלפון מדדה לי מעל 17) 

השרירים כל כך כאבו לי והברך אמרה לי די, 

ובטח שהאף המטפטף ואפיפות הצינון - 

אפשר היה לראות בברור את ההיגיון 

בחלוקה המקורית של המסלול ובחרנו לנו כאמור 

את אחד המקטעים שבתכנית המקורית חיברנו ליום אחד.

יכול להיות (אחמיא לנו) שאנחנו יותר תואמות 

לקצב של היוונים שיודעים לנוח - כך אומרים - 

מאשר לנטייה הישראלית שהובילה אותנו לצופף ולהספיק,

כי כבר ביום הראשון, (עכשיו אאזן ואוריד) 

כשעקפו אותנו השלישיה ההולנדית, 

הזוג הגרמני ואח״כ 3 הצעירים שדילגו 

וכאילו ריחפו על גבי המסלול - 

התברר לי לגמרי שהקצב האמיתי שלי איטי משמעותית מזה שחשבתי…

אפרופו מנוחה וקצב העזתי לשחוט פרה קדושה 

ולעצור תוך כדי העלייה כדי לנוח (!)

וגיליתי שזה מאפשר לי חידוש אנרגיה באופן כל כך ברור ומשמעותי 

שמבחינתי - אימצתי ואני מתכוונת לא רק מילולית ולא רק בטיולים 

אלא להרחיב ולאמץ את הרעיון בהכללה -

מנוחה,

שהייה,

לנוח בין לבין ואולי במיוחד בעליות 

בלי הדאגות שברקע שנמצאות להן ביום יום השגרתי 

כשאני בארץ ומטילות ספקות אם עשיתי די, מספיק טוב וכו׳..

דאגות שכל כך לא קיימות בראשי בימים פה 

שעכשיו כשאני כותבת ומבינה עד כמה - 

אני מקדישה דקת חגיגה כי זה כל כך לא ברור מאליו 

ועל הדרך מוסיפה עוד תקווה שהחזרה של החטופים תושלם ובמהרה ✨

ובינתיים נהיה כבר מאוחר 

ולפנינו מחר ארוך ומחובר מקטעים, 

אז בתקווה שיעבור בקלות אמשיך מחר לכתוב 

על היום הראשון והשני וגם על הרביעי - בו ב״ה נצעד מחר

גלית