מה עשיתי כשהוא התלונן עליה שהיא כל הזמן מבזבזת ולא פירגן לה למרות ההכנסות הגבוהות שלה ???

לפעמים הם מגיעים טעונים מאד...

-          - ״שתביני, זה קרה אחרי שהיא אמרה ש..״

-          - ״רגע , גם אני רוצָה להוסיף משהו ..״

כל אחד מהם מוסיף עוד פרטים לתמונה

הוא - בתקווה שהצדק יצא לאור והיא תודה שזה הוא שצודק, 

היא מצדה מנסה להוכיח בדיוק את ההיפך..

הוא מתלונן בחוסר אונים שהיא מבזבזת

ולא נשאר להם כסף מכל הנכנסות שלה -

יהיו מפוארות באשר יהיו,

ובשם הבזבוז הזה לא מרשֶה לעצמו לפרגן ולו במילה טובה אחת

על פאר הכנסותיה, שכן הם לא זוכים ליהנות מהם (כך מנקודת מבטו)

היא מתלוננת שהוא לא מפרגן לה 

ולא סומך עליה

ולא רואה אותה

ולא משאיר לה ברירה אלא לפצות את עצמה בכסף

על המחנק שהיא חשה בבית שלה עצמה..

ובעצם מה שהכי קשה לה זה הריחוק שלו ממנה,

היא מרגישה שהיא מאבדת אותו, מאבדת שליטה, זה לא בידיים שלה

ואלה - מעלים תחושת חוסר אונים נוראית,

כזו שמערבלת לה את הבטן וחונקת לה בגרון

ואז כמו טובעת שעושה כל תנועה אפשרית כדי להינצל,

היא 'מתנועעת' בבזבוזים, בכעסים, בתלונות,

ואפילו.. היא לוחשת, היא ממש מרגישה שנאה כלפי כל מי שמייצג עבורה

את ההתרחקות שלו..

היא פשוט בחוסר בטחון .

האדמה רועדת לה תחת הרגליים.

והם יכלו להמשיך עוד ועוד

כל אחד מנקודת מבטו,

כל אחד עם הפרשנויות (המאד לא אובייקטיביות מן הסתם) שלו לסיטואציות

עד שהתחלנו להתבונן לעומק,

ואז הכל התבהר..

זה כבר לא היה במישור של הצדק

כי לגמרי שניהם צודקים כל אחד מנקודת מבטו ,

אך כאמור זה ממש לא העניין...

שנים שהיא הרגישה לא נראית בחברת הילדים בבית הספר, 

שנים שלא היה לה מקום,

שהייתה שם חוסר יציבות בסיסית בחוויה שלה,

כן.. בדיוק אותו חוסר היציבות שהיא מרגישה היום כשהוא מתרחק ממנה...

בשלב מסוים בהתבגרות שלה, בבת אחת עשתה מעשה

והפכה מ'לא נראית' ל 'מנהיגה'.

פתאום כולם ראו אותה.

בחוויה שלה אז – היא סוף סוף קיבלה את המקום שלה.

העניין הוא...

שעד היום, אלה הן שתי האפשרויות מבחינתה -

להיאלם ולחוות חוסר בטחון מוחלט,

כמו אין לה מקום,

או להתבלט, להשתלט ולהיות בקיצוניות ההפוכה – להוביל ולנהל את העניינים.

אלא שאף אחת משתי האפשרויות הללו, לא באמת מספקת.

אף אחת מהן לא מגיעה מתוך מקום שקט שבאמת יודע את מקומה ובטוח בו.

כל אחת מהן מגיעה אמנם מקצה אחר שלה,

ובכל זאת מתוך חווית הישרדות רעועה,

מחווית ה 'אין לי מקום בטוח' שמובילה לקיפאון והיאלמות מחד (freeze)

או למלחמה בכל הכלים מאידך (fight).

כך או כך, החוויה היא של כיווץ, של מגננה או מתקפה- של מלחמה.

ולא כפי שהיינו רוצים לחוות את חיינו –

מתוך שקט, בטחון ושלום.

לכן, זו לא האמת, או הצדק שישפרו את מצבם,

כי לא פה עניין, מה גם ששניהם צודקים –

כל אחד מנקודת מבטו,

ואפילו אפילו אם היא תגיד לו שהוא צודק, או הוא לה -

הם לא באמת יירגעו, זה לא מה שיביא להם מזור.

אז מה כן ?

(אתייחס כאן לצד שלה, אם כי לכל אחד מהם יש ריפוי להתרחש בעומקיו)

ככל שהיא תרפא את החלקים בתוכה שחוו אז (ועד היום) חוסר בטחון,

משמעו בעצם – 

ככל שתיווצר בתוכה הידיעה שיש לה מקום בטוח,

כך היא תוכל מתוך שקט להיות קשובה לרצונה, ולרצונו.

לא, לרוב אין באמת סתירות בין הרצונות שלהם,

למרות שככה זה אולי מרגיש כלפי חוץ,

לרוב האמוציות והמקומות הלא פתורים שלנו מייצרים מסך וערפל,

שבמקום שנצליח ללכת ביחד אל האור.. 

אנחנו מוצאים את עצמנו בחושך ועלטה..

כי כשהיא בידיעת המקום שלה, בכלל ובתוך הקשר הזוגי בפרט,

כשברור לה הערך שלה,

ככל שברור לה שהיא ראויה לאהבה, והיא מוערכת מעצם היותה,

אין היא חווה עוד סכנה כשהוא הולך לחברים למשל..

וזהו המזור שמאפשר גם חווית בטחון ושקט פנימית לשניהם

וגם פתרון ענייני לסוגיות שעולות.

(מן הסתם יש כמה וכמה אישויים כאלה)

בכלל, כשתשומת הלב מופנית פנימה

כל אווירת המלחמה - התקפה / הגנה

מתרככת ...

כשהתהליך הוא תהליך זוגי, (וגם אם לא – כשהדברים מדוברים,)

יכול להיות שהוא ימצא שהרבה פעמים בדיוק אותו דחק שיצרה מולו -

גרם לו ללכת עוד יותר לחברים ממה שהוא רצה, כמקום מפלט.

ומתוך החיבור שהיא מייצרת אל השקט שבתוכה,

תוך שהוא יכול לחוש אמפטיה אליה לכשהבין את ליבה,

ומתוך החיבור שנוצר בינו לבינו בתהליכי הריפוי שלו,

יוכלו לפתור את הסוגיות הענייניות לשביעות רצונם

וגם - ובעיקר - 

לחוות שיתוף וחברות, בטחון ו א ה ב ה.

אמן ואמן

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

מה עשיתי כשהוא אמר לי שהוא איבד תקווה מהזוגיות ??

"... אני אומר לך את האמת אני מיואש..
כל כך הרבה פעמים נתתי צ'אנס -
עם טיפול ובלי טיפול,
עם החלטות שלקחתי על עצמי להשתנות -
והשתניתי,
והיא .. שום כלום !
נטועה בשלה
עם האנטי,
ההשתלטויות, וההתעמרויות שלה בי,
עם ההתעלמות המעצבנת הזו שלה מקיומי -
כאילו אני לא קיים,
כאילו אני אוויר,
אז די !
אין לי כוחות כבר להכיל עוד אכזבות ,
הרמתי ידיים. "

זה מה שהוא אמר בתחילת הפגישה שלנו
אמירה שללא ספק מתחה עוד יותר את האווירה בחדר,
שממילא לא היתה נינוחה כשהגיעו.

אמירה שהערימה עוד משוכה לעבור מעליה –
לפני שיוכלו שוב לדבר מלב אל לב
כשהם מתבוננים זה בעיני זו
ומוכנים באמת באמת להקשיב.

כי כשהיא, (או כל אחד מאתנו) שומעת את הצד השני
מבטא כך את מה שהוא מרגיש -
זה מיד מעלה את חומות ההגנה שלה עוד מטר למעלה
כי אם הוא מיואש ורווי אכזבות -
מוטב לשמור חומה גבוהה בינינו,
ויש סיכוי קלוש שתעז לפתוח את הלב,

זה – גורר מן הסתם תגובה אצלו - כאילו שהתמסרו בפינג פונג -
ותורו אל מול החומה שנבנתה מצדה – להוסיף עוד שכבה של חומה משלו
ליתר בטחון..

כל עוד אנחנו עסוקים בחומות ובמגננות,
אין מצב שנהיה מסוגלים להקשיב , שלא לדבר על להתחשב
או בכלל לראות אחד את השני...

מי כמוני יודעת כמה קשה וסבוך זה עשוי להרגיש,
כמה פרצות יש לו ליאוש להתפרץ ולהשתלט עלינו
להוציא לנו את הרוח מהמפרשים,
ולהוביל אותנו אל אובדן תקווה

אבל רגע, הרי מה באמת הוביל אותו לומר זאת ?
סביר להניח שהיה זה (בין היתר)
החשש שלו להיפגע שוב.

ככל שהחשש להיפגע מכניע את הכמיהה לאהבה ולחיבור
כך נערים חומות ומגננות בינינו
לכאורה כך נהיה מוגנים מפני הכאב,
למעשה זה משאיר אותנו "מוגנים" גם מפני האהבה, השמחה,
החיוניות שהלב הפתוח מאפשר לה להתקיים.

לכן, הדרך שתאפשר לה ולו לפתוח את הלב
(היא הדרך שתאפשר לבחירה באהבה ובחיבור- להרגיע את הפחד)
תהיה קלה או אולי נאמר קצרה ובטח נעימה יותר
ככל שהיא והוא יצמחו כל אחד מהם להיות הגדול.ה שהיא.וא
ככל שירפאו את המקומות הלא פתורים בתוכם.
כך ייבנה בהם חוסן פנימי שכזה שיאפשר ללב להיפתח
לא בתנאי שלא ניפגע,
אלא למרות שהאהבה פוגעת.

כי המקום הזה שהלב מסכים להיפתח בו
כל כך ממלא, ומאפשר לנו לחוות את החיים במלואם
ולא כאילו הם עוברים לידינו

בתהליכים שאני עוברת עם זוגות אני רואה את הנס הזה מתרחש שוב ושוב -
ככל שאנו מייצרים חוסן פנימי,
ככל שמתרחש ריפוי אצל כל אחד מבני הזוג
כך הם נכונים ממקום שלם, פתוח, ובטוח יותר –
להקשיב זה לזו ולפתוח את הלב.

והנס הזה בכל פעם שהוא מתרחש
(ולשמחתי אני עדה לו כמה וכמה פעמים בכל יום :-) ,
ממלא את החדר כולו בתקווה ובשמחה.

נכון, לא כולם יכולים להגיע אלי לחדר..
ובכל זאת – ממש בוער בי לאפשר גם למי שלא בא
להצליח לחולל ניסים שכאלה בחייו – הזוגיים ובכלל..

לכן שקדתי והקלטתי וערכתי וכתבתי את כל התכנים שקריטי להבין
(כן – אלה שכשאני מלמדת אותם אני שומעת את האסימונים נופלים מולי)
והוספתי הנחיות שבהן אני מלווה אותך צעד צעד לשם –
לחולל את הנס וליצור את השינויים להם את מייחלת.

גם אם רק את עושה את התהליך
וגם אם שניכם בקטע

בעלות של פחות משתי פגישות זוגיות את/ם מחוללים בעצמך/כם
בסלון שלכם את הנס הפרטי שלכם !
כך שהשנה החדשה תהיה הכי נפלאה שהיתה לכם ever עד כה..

ועכשיו - רגע לפני שאני מוסיפה את המע"מ למחיר
(החל מנובמבר לשמחתי זה הולך לקרות)
זה יוצא לך כדאי במיוחד

לקבלת גישה ישירה לערכה הנשית
שתעזור לך לחולל את הניסים להם את מייחלת יש ללחוץ כאן

לקבלת גישה ישירה לערכה הזוגית שתיקח אתכם צעד צעד
ותעזור לכם יחד לחולל את הניסים להם אתם מייחלים יש ללחוץ כאן

בברכת שמחת תורה
ושמחה גדולה

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

עזבי אותו (אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול זוגי) - את יכולה לבד !

הנה הוא אוטוטו פה.. ראש השנה..

ואתו ארוחה, ועוד ארוחה ועוד ארוחה... והרבה משפחה..

שאִתָם.. בין היתר מלא הזדמנויות לחיכוכים ופיצוצים..

עם בן הזוג, ועם אחותו, או בעלה, או אמא שלו ... :-) 

מה כדאי לעשות כדי שהחג הזה יעבור בשלום במלוא מובן המילה ?

גם על פני השטח וגם  מתחתיו..

" אני לא יכולה לסבול את זה שכל פעם שאנחנו בארוחה חגיגית

הוא לא מפסיק לדבר..

על כל דבר יש לו מה לומר,

תמיד הוא צריך להראות שהוא מבין בכל דבר..

ואין לי שקט .. !!

לכל מקום שאני הולכת אני שומעת אותו נואם את דברו..

לא יכולה לסבול את זה.. "

היא סיפרה לי , כולה אדומה רק מלהיזכר בכעס שעולה בה בסיטואציות הללו..

" מה אני יכולה לעשות ? אם אני מעירה לו, הוא נעלב,

אם אני שותקת, אני כמו פקעת עצבים..

וזה מרחיק אותי ממנו ורק מוסיף על כל המתח שממילא קיים בינינו.."

הנטייה הטבעית שלה היתה לחפש דרך לשנות אותו..

"מה אני יכולה לעשות כדי שהוא יפסיק לדבר  ??"

----------------------------------------------------------

העניין הוא.. שבדר"כ כשזה הכיוון, (לחפש איך לשנות אותו) 

זה רק מחמיר את המצב..

אז מה אפשר לעשות בכל זאת ?

כשבדקנו פנימה ... למה זה כל כך מעצבן אותה -

הסתבר..

שכשהיתה בת 5, היתה לה גננת שהכריחה את כל הילדים לאכול

והיא שנאה את האוכל שהיה בגן,

וממש הרגישה חדירה לפרטיות שלה,

ופולשנות מצד הגננת שמכריחה אותה לאכול אוכל שהיא ממש שונאת..

עד כדי כך היתה לה קשה החוויה..

שיום אחד היא פשוט ברחה מתחת לגדר.

מבחינתה - אז כילדה - לא היה לה מוצא אחר.

היא ברחה כדי שתוכל שוב 'לנשום' ולהרגיש בטחון -

קולטת ?? היא - ילדה בת 5 (!) ברחה מהגן ..

החוויה ההיא -  מלווה אותה עד היום כמעט בכל המישורים -

אותה הפולשנות המכריעה מצד הגננת,

ואתה חוסר האונים, שהותיר לה שתי אופציות בלבד -

או להיכנע לפלישה בניגוד לרצונה

או לברוח ..

זה קורה בכל פעם שמבקשים ממנה משהו -

אלה הן האופציות - 

או שהיא נכנעת לבקשה (אין שם בחוויה שלה כלל אופציה לבדוק מהו הרצון שלה)

או שהיא מחפשת איך לברוח .

וככה, היא בעמדת "תיטָפלו אלי" 

שמזמינה 'טפילים' למיניהם

ומשאירה אותה - או בכניעה להם - בניגוד לרצונה

מה שכמובן מביא אתו כעס פנימי, ותסכול לא קטן,

או בבריחה -

שגם זו אופציה שמן הסתם לא מביאה תחושה שלמה ומסופקת.

בשתי האופציות - אין לה בחירה, אין מקום לרצון שלה, יש חוסר אונים.

כך גם כשהאיש שלה מדבר בארוחות המשפחתיות..

ו'פולש לה למרחב' הווקאלי שלה -

או שהיא נכנעת לזה (ומתבשלת בתוכה)

או שהיא בורחת (לא תמיד יש לה לאן פיזית.. ובכל זאת היא בחיפוש אחרי מפלט..)

וכשאין לה לאן לברוח -

עולה ומציף אותה שוב חוסר האונים  (ההוא)..

כך היה - עד הגילוי והריפוי  שהתחוללו בפגישה.

אלא שמאז... כל החוויה שלה השתנתה !

מאז הבוגרת שהיא - נמצאת שם, 

לא עוד בחוסר אונים, אלא בחיבור, ובתחושה של הגנה וביטחון.

כי הבשורה המשמחת היא - 

שככל שהיא מרפאת את המקום הזה בתוכה,

ככל שמשתחררות ממנה שאריות חוסר האונים,

כך הדפוס משתנה,

ומתוך הטרנספורמציה, היא מוצאת את עצמה יותר ויותר

מחוברת לבחירה שלה,

מחוברת לרצון שלה,

חיה בשקט בתוך עצמה, בלי תלות בשקט שבחוץ..

ובין היתר... היא עוברת גם את החג בשלום .

--------------------------------------------------------------------------------

במילים אחרות...

הרי זה לא חדש ש... לטנגו צריך שניים

אז למה בכל זאת...

היא מחכה/ דורשת/ מתלוננת שהוא יפסיק :

לדבר /

להאשים /

לבקר /

למה בכל זאת היא מחכה/ דורשת/ מתלוננת שהוא יתחיל 

לחבק

לתמוך

לדאוג...

אם גם היא בטנגו הזה

הרי שיש גם לה היכולת לחולל את השינוי שהיא רוצה...

ולקחת את הריקוד הזוגי שלהם לכיוון אחר לגמרי...

(למרות שהכי טבעי ומפתה זה לחכות שהוא יפסיק או יתחיל ל...

ובכל זאת... אחרי כך וכך ימים/ חודשים שלא לומר שנים שהוא עוד לא...)

איך עוברים לשם ? את אולי שואלת..

ישנם כמה צעדים ספציפיים (אפילו שהם חד צדדיים)

שבכוחם לשנות את הריקוד הזוגי -

לכזה שתומך ואוהב ומחבק..

וכן, זה מספיק אם רק אחד מאתנו מתחיל לצעוד אותם !

בדיוק כמו בסיפור שלעיל..

נכון,

זה לא מה שיוצא לנו באופן טבעי...

נכון ,

יש שם כמה מכשולים שמקשים עלינו לעשות זאת לבד

ביניהם נמצא גם הכעס עליו, וחוסר החשק שוב לוותר..

אז אני ממש לא מדברת על וויתור,

ולא על פשרה, או על צעד כזה שיוצאים ממנו בתחושת נחיתות...

אפילו להיפך, אני מדברת על כמה צעדים כאלה

שמחזקים, את הקשב אל הקול הפנימי, האותנטי .

ואז - כשפועלים מתוך חיבור -

גם יוצאים גדולים,

וגם.. מצילים את הזוגיות ..

והאמת, שצריך לדעת איך, מה ולמה, כדי להגיע לשם.

ואני, אחרי שהתרסקתי בעצמי,

ומתחתית השברים שלי ושל המשפחה שלי  -

למדתי על בשרי את הדרך..

אני - יכולה להוביל לשם מבלי שגם להצטרך להתרסק,

מבלי שהבית יהיה בסכנת פירוק.

כדי שתדעי את כל הסודות והפרטים שקריטי להבין,

כדי שיהיו בידייך הכלים שתומכים בלימודי הריקוד הספציפיים הללו,

כדי שתוכלי את לעשות את הצעד התימני הייחודי הזה

כך שאת בעצמך לוקחת את הזוגיות שלכם לרמה אחרת -

הכנתי לך ערכה אישית שאין כדוגמתה, בה אני -

• מלמדת אותך את כל הסודות

• מנחה אותך צעד צעד את כל השלבים -

         כך ש - גם את יוצאת גדולה ,

         וגם - מצילה את הקשר הזוגי שלך.

מה שיפה בערכה הזו הוא 

שאם הוא מחליט להצטרף אליך - וזה מה שקורה הרבה פעמים באיזה שהוא שלב...

היא מותאמת גם להתקדמות של שניכם כזוג.

אפשר להיעזר בה לבד, ואפשר בשניים.

כך או כך - מחוללים שינוי !


אז אם את רוצה להתחיל את השנה ברגל ימין

ולחולל את השינוי המיוחל בקשר הזוגי שלך -

המפתח בידייך והוא נמצא בלחיצה כאן.


מאחלת לך שתהא זו שנה מלאה כרימון

במתיקות, ובְרָכּוּת, ובשמחה

בחיבוקים, בחום ובאהבה


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

מן טריק מעולללה שלמדתי ואני רוצה לספר לך עליו

כבר כמה חודשים שיש לי הזכות להיות בליווי עסקי אצל קרן כהן.

היא מגדירה את עצמה 'מנטורית עסקית' אבל בשבילי היא הרבה יותר מזה..
היא אלופה ומקצועית במָלֶא מובנים.

בכל אופן לא על עסקים רציתי לספר לך,
אלא על איזה טריק שעל הדרך למדתי ממנה :

בכל פעם שמישהו כועס, מתוסכל, לא מרוצה, תקוע,
You name it – כל אותן הסיטואציות שמשאירות אותנו בדרך כלל בחוסר אונים מולן,
היא משתמשת בטריק הזה, וזה עובד !

המנגנון ההישרדותי שלנו מתוכנת להגיב באחת מהאופציות הבאות על אוטומט :
או שאנחנו נלחמים (Fight)
או שאנחנו קופאים (Freeze)
או שאנחנו בורחים (Flight)

כן, כן... אף אחת מהן לא ממש ממש משרתת אותנו
אולי פעם כשהיינו האדם הקדמון -
לא היתה לנו ברירה אלא לברוח מהאריה או להילחם בו..

אלא שהיום..
אל מול ביקורת, למשל, כשאני מגיבה באותה הצורה... זה לא ממש מקדם -
לא אותי,
לא את האחר
ולא את הסיטואציה.. לפחות לא למקום שהייתי רוצה.

הטריק הזה שלמדתי מקרן, בין היתר מוביל אותנו להגיב אחרת,
לא מהאוטומט,
וגם, הוא עוזר לנו לשחרר פחדים, חסימות, כל מיני דברים שתוקעים אותנו..
והוא למעשה 4 משפטים קצרים.

קרן אימצה אותו מדרך שנקראת ה'אופונופונו'

והאמת שזה די מדבק..

אז מצאתי את עצמי בתקופה האחרונה -
פתאום משתמשת במשפטים הפשוטים הללו ,
וראיתי כי טוב -

דברים שהיו תקועים השתחררו,
סיטואציות לא נעימות זרמו למקומות טובים יותר,
הצלחתי לקדם כל מיני דברים שרציתי ..

ואני - מה שטוב לי – מיד מעבירה הלאה..
כל מי שקורא אותי, יודע שאני לא מניחה .. (לא את הידע ולא למי שמוכן לקרוא אותו :-)

בקיצור, קרן מקיימת סמינר יום בדרך האופונופונו
זהו סמינר לימודי חוויתי, כי קרן כמו שהיא מיומנת כבר שנים,
לוקחת כל ידע תאורטי והופכת אותו לכלים פרקטיים
ומיד גם הופכת את זה לחגיגת תרגול ויישום במקום..

היא בחרה את התאריך בסמוך לראש השנה – (זה הולך לקרות ב 28.9)
כדי לייצר חגיגת ניקוי תודעתית במסה קריטית
ולקבל ביחד את השנה החדשה אחרי הכנה תודעתית מתאימה.

מה שהיא תלמד שם זה איך מחוללים בפשטות שינויים תודעתיים
ככה שיתבטאו בפיסי כפי שאנחנו רוצים,
ואיך לשחרר ולהתנקות מפחדים, חסמים, מכשולים ומעכבים
בדרך למימוש גדול יותר

עכשיו סמינר האופונופונו במחיר הרשמה מוקדמת ,

וגם- אני אהיה שם , אז נוכל להיפגש !
(אם את נרשמת תכתבי לי ואולי נמצא זמן לקפה ביחד)

וחוץ מזה, יש לי העונג לתת לך קופון
שמקנה לך 10% הנחה נוספת על המחיר המוזל להרשמה המוקדמת.

הנה זה פה בשבילך בלחיצה פה

והקופון שלך הוא thankyou

אז נתראה שם !

גלית אליאס,
מומחית בהחזרת אהבת למקומן.

כאן יש בחינם ערכת מדיטציות לשינוי חסמים שקשורים ביצירת רווחה כלכלית והצלחה עסקית
בעזרת הו'אופונופונו

וכאן יש מדיטציה של קרן שזכתה כבר ליותר מ- 13,000 צפיות ב-10 חודשים – גם היא ניקוי אמונות וחסמים בעזרת הו'אופונופונו

איך היתה החופשה הזוגית שלי הקיץ הזה ?

כל כך רציתי לנסוע באוגוסט לחו"ל עם המשפחה...

סגרתי שבוע ביומן והתכווננתי לשם -

הורדתי את חוליו, והייתי עם היד על הדופק,

היו לי כמה אופציות ליעדים, תקציב אפשרי בגדול,

וחיכיתי..

הצצתי מבעוד מועד וראיתי שבטיסות שברגע האחרון

יש אחלה מחירים - אפילו 99$ לאדם למרות שכבר חופש..

אחוזת התרגשות חיכיתי לרגע שיהיה מספיק אחרון

בשביל התאריכים שהיו נוחים לנו..

הגיע הרגע לצייד הטיסה שלנו,

חוליו הפך להיות בשבילי סוג של סידור או תהילים -

כזה שפותחים בו השכם והערב, ועוד כמה פעמים בין לבין..

אממה..

ברגע אחד (כן, כנראה רוב עמישראל תכנן על אותו השבוע..)

החליפה בחוצפה הכתובת "אזלו כל הטיסות"

את כל היעדים שהיו שם רגע קודם.

לא האמנתי..

אבל אני, כמו שאני – לא מוותרת, אופטימית, מקווה שימצא פתרון -

ממשיכה לנסות,

"אולי רומניה ?" אני שואלת, ונענית בשלילה..

ומיום ליום, החלון שיועד לטיול הזה - הולך ומתקצר..

"שלושה ימים הולך ? " אני ממשיכה להתעקש..

עד.. שהבנתי שזה לא יקרה .

לפחות לא בשבוע הזה..

ותוך כדי שאנחנו בחופש אבל לא טסים..

אני מוצאת את עצמי עובדת,

כי מה זאת אומרת ?

איך אני יכולה להרשות לעצמי לא להיות בחופשה וגם לא לעבוד ????

ואז...

בשיחה שביני לביני, משהו התבהר לי -

-          " הרי מה היינו עושים עכשיו בכרתים ? "  שאלתי את עצמי,

-          "היינו קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר טעימה,

הולכים לים, נחים, משחקים,..." עניתי לי

-          " אז למה בעצם שלא יהיה לנו כרתים כזה פה ? לפחות בינתיים.. כל עוד אין טיסות שמתאימות.., זה די דומה, יש לנו אחלה בית, האמת יותר טוב מכל צימר שנמצא,

חוף סבבה וקרוב, אוכל בריא וטעים, יאללה .. "

וכך "נכנסתי לשמחה" שציפתי מחופשה בכרתים להכניס אותי אליה

ונתתי לה להישאר אתי אפילו שאנחנו בבית..

והאמת שהיה ממש כיף,

ים, מוזיאונים, הצגות, אוכל מעולללה, ובעיקר שמחה וחופשששש

אז נכון..

לא תמיד, שלא לומר – לרוב, זה לא קל ליישם כזה,

בטח לא כשמדובר בתחושות שביני לבינו.

לרוב, אנחנו נותנים משקל על מה שמחוצה לנו

כאילו הוא שאחראי לתחושות שלנו –

ומחכים ל 'חופשה בכרתים',

מצפים ל 'חיבוק ותמיכה',

נפרדים מבן הזוג כדי 'להשתחרר'..

כשבעצם בעצם, העניין האמיתי הוא להצליח ולהרשות לעצמי

להתחבר אל התחושה בלי לצפות שהחוץ יאפשר לי אותה...

לא, זה ממש לא קל..

לא רק שזה לא טבעי לנו,

ממש זורם לנו בדם ההרגל למשל לצפות מבן הזוג שיתמוך כדי שיהיה לי טוב,

או לבחור להיפרד ולעזוב כדי שיהיה לי סוף סוף שקט וכו'..

ושלא תביני אותי לא נכון,

אין לי כל כוונה לוותר על נסיעות, טיולים, חיבוקים ותמיכה,

אלא רק על התלות בהם.

והיופי הוא שככל שאני מצליחה להשתחרר מהתלות הזו

וליהנות מהחופש ביום יום, או ליהנות מהרכות שלי אל עצמי או

ליהנות מחופשיות בתוך הקשר הזוגי,

כך אני מוצאת שאלה 'מגיעים אלי' בקלות יותר גם מן הסובבים אותי.

זה תהליך, פנימי, שמאפשר לנו יותר ויותר לממש את הכמיהות העמוקות שלנו

ולהגשים אותן בחיינו.

אחת הסיבות שזה קשה לעשות את זה לבד היא שאנחנו שבויים בהרגלים שלנו,

כמו שיהודית רביץ שרה "מה שרואים משם .. לא רואים מפה .."

לכן חשוב שמישהו מקצועי שיודע את הדרך יעזור לי להגיע לשם..

עוד סיבה ללמה זה קשה, היא שכגודל הכמיהה – כך גודל הפחד..

ולכן מצד אחד אני מאאאאאד רוצה למשל רכות בקשר הזוגי שלי

אך מצד שני אני מאאאאד פוחדת להתמסר במידה שתאפשר לי ליהנות מרכות שכזו..

וגם עם הפחד הזה.. קל יותר להתמודד כשיש מי שמנחה מהצד..

אני פה בשביל מי שבשל לצעוד בדרך למימוש הכמיהות העמוקות שלו
בתוך הקשר הזוגי ובכלל..

ולמי שלא, בינתיים שווה לתרגל :

בכל פעם שאני מצפה/ מחכה/ מתלוננת ש "הוא לא .." או "למה הוא כן.. "

בכל פעם כזו להחזיר את תשומת הלב פנימה, אלי,

לבדוק מהו הצורך שגועש בתוכי,

להקשיב, להיות , להכיל,

עד שמשהו אחר מתאפשר שם.

לחיים מלאים בשמחה וסיפוק והגשמה
אמן

שבת שלום

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.