לרגל יום המעשים הטובים- איך לשחרר דְפוּס תָפוּס?

יום המעשים הטובים 

הוא עוד הזדמנות בשבילנו להוסיף טוב לעולם

ו.. וואוו.. כמה טוב נוסיף לסביבה שלנו

ככל שאנחנו טובים לעצמנו,

מדייקים את מי שאנחנו באמת

ומתנקים מדפוסים תפוסים שנדבקו אלינו

דרך הביוגרפיה האישית וגם זו הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה

דְפוּס תָפוּס (בין היתר) הוא כל מצב שבו נשמע את עצמנו אומרים משהו כמו:

"אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי"

גם אם זה קורה ללא מילים

ומופיע כטעם מריר של שיפוט עצמי, אשמה ובושה,

אותם המצבים בהם מציף אותנו תסכול על מצב שחוזר על עצמו -

עשויים להיות  לנו כשער לזיהוי דפוסים 

שכנראה כבר לא משרתים אותנו

ויום המעשים הטובים וגם פסח שבפתח

מביאים אתם (עוד) הזדמנות לשחרור מהעבדות אליהם:

זה מתחיל בזה, שכילדים חווינו לא פעם כאב ותסכול,

היא } למשל, חוותה נטישה ודחייה -

כאשר לא מצאה במבטים שהופנו כלפיה מספיק השתאות ואישור,

(על אחת כמה וכמה אם היו אירועים בהם באופן ישיר

כעסו עליה, נזפו בה, או השתיקו אותה, 

שלא לדבר על מעבר לכך אם היכו ובטח ובטח אם היתה התעללות)

אל נוכח אלה, אימצה לה דפוסים הישרדותיים

כמו בין היתר עשייה (עודפת), שאיפה להצטיינות, 

נחישות (אוחזת) ונטייה לחתור למטרה ביתר עוז.

דפוסים  - שאגב אוצרים בתוכם איכויות נפלאות רק שהן מוקצנות ולא מאוזנות -

אשר אז "הצילו" אותה מההרגשה שהיא לא מספיק,

כי לכאורה "הוכיחה" שהיא כן מספיק טובה

כששקדה והצליחה 

ולכאורה הרגישה בטוחה כשנאחזה

כי ככה לא ינטשו אותה... (האמנם??)

והחיבור של השניים הוביל למן אוטומט כזה

שהיא כל כך עסוקה במטרה

שהיא גם מוגנת מלראות את התגובה של האחר

כי כל כך מפחיד שלא יהיו מרוצים ממנה שעדיף שלא לתת לזה מקום

הדגם הזה, מעבר לכך שלא באמת מקָיֵים את הבטחתו -

כלומר לא באמת מחזק את תחושת המספיקות שלה,

אף יוצר תרעומת פנימית בתוכה,

מצד אותו הקול האותנטי, שישנו בכולנו 

שיודע שאני שווה וראויה מעצם היותי

מה שמעלה כעס שבין היתר מופנה החוצה

ומשחזר גם לדור הבא את אותו הדגם

וחוסר סבלנות כי לכאורה "צריך להספיק" 

ושוב עולה אותו חוסר שביעות רצון מעצמה -

הפעם על התנהגותה לילדיה -

אותו הטעם המוכר שמלכתחילה התחיל את כל הסיפור -

אלא שהפעם ממנה אליה,

מלבה את הכאב ומשאיר אותה שבויה במעגל סגור.

לכל אחד מאתנו דפוסי הישרדות כאלה,

שמספרים לנו שהם מצילים אותנו

אבל למעשה משאירים אותנו שבויים 

במעגלים סגורים

העניין הוא שאחד הסוהרים פה הם השכל

ולכן להבין זה חשוב,

אבל זו יכולה להיות גם מן מלכודת...

כי זה בהחלט לא מספיק..

ההסכמה להרגיש היא תנאי הכרחי לשחרור

הרגש הוא כמו הפלזמה שעליו תהליך הריפוי מתחולל

הסכמה להרגיש מהמקום המכיל, המחבק את החלק הכואב.

מה שעלול להקשות עלינו הוא ההרגל התרבותי הרווח

להימנע מלהרגיש ולנוע בין הדחקה לבין הצפה (או שפריצים של כעס)

לכן ההתייחסות אל עצמנו כאל שני חלקים -

החלק הילדי הכואב את הכאב והחלק הבוגר -

האם הפנימית המחבקת אותו -

מאפשרת להרגיש מנקודת המבט של הצופה החווה

ולטרנספורמציה להתרחש.

אם יש בך הסכמה לנסות,

הנה לך:               הנחייה קצרה 

לשחרור מדפוס תפוס, כזה שכבר לא משרת אותך:

ראשית נתבונן על עצמנו

ונבחר דפוס שאנחנו מעוניינים לשחרר

גם אם כרגע אנחנו מזהים רק את ההתנהגות הלא רצויה ולא את הדפוס כולו 

ונמשיך בכתיבה:

אני מתכוון/נת להשתחרר מ........              (למשל: המקום שחותר קדימה בחוסר סבלנות)

הטריגר שמפעיל את הדפוס הזה הוא......... (אם ידוע לך) (למשל: כשאני מפרשת וחווה חוסר שביעות רצון ממני)

כשזה קורה מה שבעצם קורה לי זה.... (למשל: אני נדרכת, מתנתקת ממני רגשית ומחפשת "מה לעשות" עכשיו)

ואז מה שקורה זה..... (איך הדגם פועל) (למשל: אני בחיפוש ועשייה חסרת תכלית, בניתוק רגשי ובחוסר סבלנות)

וזה כל כך קשה לי כי הפרשנות שלי היא ש..... (למשל: אי לא מספיק טובה)

ואיך שהדגם עוזר לי ................... (לכאורה ע"י עשייה אוכיח שאני כן מספיק טובה)

ואיך שהדגם מחבל לי ................. (למשל: למעשה אני מתנתקת מעצמי, לא בחיבור, תוך שממשיכה להתקיים תחושת חוסר הסיפוק)

כשזה קורה ואני בהקשבה לגוף, מה שקורה ברמת התחושה זה...  (למשל: מחניק לי בגרון)

ועכשיו בנוכחות פנימה הרגשות הערים הם............... (מילה אחת כמו תסכול, עלבון, עצב, פחד...) (למשל עלבון ועצב)

תוך כדי שנדמיין חלק ילדי שלנו מרגיש את הרגשות האלה,

נביא חלק אימהי שבתוכנו לחיבוק החלק הילדי

ובתוך החיבוק העוטף והנעים הזה נתן לרגשות להיוולד,

נשהה עם הסכמה להרגיש

לאורך 8 נשימות

בהקשבה לגוף, נניח את השאלה אל מול החלק הילדי:

מה את~ה רוצה/ צריך ממני? (למשל לתת לי יד, להישאר אתה בחיבוק)

ונבדוק איך אנחנו יכולים להתחיל לתת זאת לעצמנו.

נחזור שוב לתשומת לב אל הגוף,

נבחין במה שקורה,

האם משהו השתנה?

ננצור את ההבטחה לעצמנו

ואת ההתכוונות להשתחרר מהדגם שבחרנו

ולאט לאט נחזור לכאן ולעכשיו

בסקרנות ובפתיחות לאפשרויות חדשות שבפנינו כעת

~~~~~~~~~~

יום מעשים טובים מלא בטוב ושמח!

~~~~~~~

אגב, 

יכול להיות שתעלה התנגדות לשחרר,

לעיתים מקורה בכך שלאותם דפוסי התנהגות ישנם רווחי משנה

ועד שלא ברור למערכת שלנו שהיא בטוחה בלעדיהם, היא לא תשחרר אותם..

במקרה כזה, או סתם אם את~ה רוצה ליווי בתהליך כזה,

אני פה בשבילך עם כלי טרנספורמטיבי מופלא,

שמוביל אותנו לעומק העומקים שם אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו

משם אנחנו יכולים לחזור להיות הגדולים שאנחנו באמת,

כך שהשחרור מהדפוסים הולך ונהיה יותר ויותר נוח.

מאחלת לך חיבור נעים ומצמיח

לאותם החלקים שקוראים לך לריפוי,

פה בשבילך,

גלית אליאס

מומחית החזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

פה בשבילך במגוון דרכים:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן

 

"את כזו שתלטנית, אני לא יכול יותר .."(+טריק מהפכני)

 זו התלונה שלו שחזרה על עצמה שוב ושוב

וכמעט בכל פעם שהתחילו לדבר,

היו מגיעים לפיצוץ, כשהוא מתוסכל מהשתלטנות שהוא חווה ממנה

וההתקוטטות ביניהם מעצימה יותר ויותר,

עד שהם כבר לא יכולים יותר -

ואחד מהם פורש כשהכעס והתסכול מוסיפים עוד שכבה לחומה

שנבנית אט אט ביניהם ככל שהם לא מצליחים לדבר.

הפעם אני מביאה את הצד שלו בלבד 

ונכון שהציפייה השכיחה תהיה שהיא תפסיק להשתלט עליו,

אבל אני רוצה להראות אפשרות אחרת (בתוספת טריק מהפכני!)

אפשרות שלא משאירה אותו תלוי באם ומתי היא תצליח לשנות משהו מהתנהגותה,

כזו שחושפת בפנינו חלקים שקריטי לגלות,

אשר מתוך הגילוי והריפוי שלהם נוכל ליצור מצב

שבו - ראשית הוא לא יחווה את אותו התסכול באותן הסיטואציות בהן בעבר חש נשלט

ואפילו - יאפשר לשינוי במקומות בהם תיחלש עד תיעלם 

הנטייה שלה { לחרוג מגבולותיה אל גבולותיו - מה שמתפרש כהשתלטות בעיניו

יכול להיות שעולה בך התנגדות להמשיך לקרוא,

שמתודלקת מהמקום שרוצה לתקן את המצב -

"כי אם הוא רק לא יהיה מתוסכל והיא תמשיך להשתלט

אז מה זה שווה??..."

ואני מציעה לומר להתנגדות הזו תודה, 

לשים אותה בינתיים בצד (תמיד אפשר לחזור אליה)

ולהיווכח במה שגילינו יחד -

כשהוא } היה מוכן לשים את המקום הצודק הזה בצד

אותו המקום שבהתחלה לא עניין אותו כלום חוץ מזה שהיא כבר תפסיק עם השתלטנות שלה...

כשהתחלנו לחקור את מה שקורה לו שם כשהוא חווה ממנה שתלטנות,

(שזו נקודת המוצא אותה כדאי לאמץ כדי לפתור פלונטרים שבינו לבינה,

כזו שבה מי שמדבר - בִּמְקוֹם להוכיח את האחר ולבקר ולשפוט אותו,

חוקר ומסתקרן - מה בעצם קורה בעולמו הפנימי כשהאחר... (משתלט למשל. )

בחקירה הזו,

הוא } היה בהקשבה לגוף ולרגש, 

(כך השכל מפנה מקום גם לתבונה של הגוף ומאפשר גם לה להשתתף)

ותיאר מה שקורה לו כשהוא מגיע לדבר אתה.

ואז, הוא נוכח שעוד לפני שהוא מתיישב מולה,

מתחיל בתוכו מאבק פנימי בין הקול האותנטי שלו לקול פנימי נוסף 

שמדרבן אותו להתכונן:

מה כדאי לומר, מה לא כדאי, איך בדיוק לומר, וכו'

שברירי שניות שבהם תוך כדי הדיבור הפנימי החצי מודע הזה הגוף שלו נדרך 

ובד בבד עולה תסכול שמספר לו ש "אין מוצא", ש "לא משנה מה - היא לא תהיה מרוצה"

וככה כשהוא בדריכות פיזית שמלווה בחוסר אונים הוא מתיישב מולה.

זאת אומרת שמי שהשתלט עליו מלכתחילה הוא אותו הקול הפנימי שלו

שרודה בו ומרחיק אותו מהקול האותנטי שלו,

ומעלה בו את התסכול על הנשלטות והדיכוי (של העצמי)

(קול שמקורו בילדותו, אז חווה את הציפייה הזו שיתנהג כמצופה ממנו ואהבה שהיתה מותנית בכך)

האבסורד הוא שהיא... דווקא מדרבנת אותו לחזור לקול האותנטי שלו -

כי מתוך הביוגרפיה שלה היא מאד רגישה ל "אחד בפה ואחד בלב" -

מה שהיה מבלבל אותה מאד כילדה,

כשההורים שלה היו אומרים כלפי חוץ אמירות

שהיא יכלה לחוש שאינן תואמות למה שהם באמת מרגישים.

לכן, כשהיא מרגישה את ה"זיוף" הזה שיש לה חושים מאד חדים אליו,

היא קופצת ומנסה לתקן אותו, כי זה צורם לה,

מה שהוא חווה כהשתלטות ואי קבלה שלו (לכאורה) כמו שהוא.

מי שמתקוטט פה למעשה הם

הילדה שהיא שמתוסכלת מחוסר האותנטיות

והילד שהוא שלא מרשה לעצמו להיות אותנטי אבל כָּמֵהָ לכך

כלומר גם הוא... מתוסכל מחוסר האותנטיות..

המאבק מתחיל בתוכו עוד הרבה לפני שהם מדברים -

משנשמע הקול מקצץ הכנפיים שלו שנושא הבטחה שרק ככה יהיה לו מקום,

הבטחת שווא מן הסתם שמובילה אותו שוב ושוב אל התסכול

של הקבלה~אהבה בתנאי.

כאשר היא { בסה"כ הפנס שמאיר על המאבק הפנימי הזה ומדגיש אותו

ומאחר והרבה יותר קל (לכאורה) להשאיר את המאבקים בחוץ

שם הם נשארים, בלופ אינסופי

והנה הגענו לטריק...

יש כמה קווים מנחים שמובילים אותי בעבודה מול זוגות

ועוזרים לי לא להיבלע למריבות שבינו לבינה...

אחד הקווים המנחים הללו אומר

שכל מה שהיא { תנג'ס לו עליו, זה לטובתו הגבוהה,

או בנתיב ההתפתחות והריפוי שלו.

(וזה כמובן הדדי כלומר גם לטובתה הגבוהה לעבוד על המקום שהוא חווה כמשתלט)

זאת אומרת שבמקרה הזה -

הטריק יהיה: בכל פעם שהוא חווה ממנה השתלטות,

ברגע שההכרה מגיעה,

לעשות פּוּס

ולבדוק - איפה הקול הפנימי מקצץ הכנפיים שלו - השתלט עליו,

להתחבר למרכז שלו, לקול האותנטי, לעשות rewind,

או "מהתחלה.." ולהעז להביא את עצמו כפי שהוא !

כך לא רק שלא יריבו בכל פעם שהריטואל הזה יחזור,

אלא -

זה יהיה הסימן שלו לחזור לעצמו 

ולהיות אותנטי ובניהול הקולות שבתוכו.

(במקביל ישנה העבודה שלה על הקושי שלה

שתיתן לו עוד פּוּש נוסף מצידה)

ככל ששניהם לוקחים בעלות וניהול החלקים הפנימיים שלהם,

ברכות, בקבלה, באכפתיות ובאהבה

כך יוכלו להיות גם אמפטיים ואוהבים יותר זה לזו.

ואם אני רוצה להכליל את הטריק ולהרחיב את ההגדרה שלו:

אז לגבי כל דבר שאתם רבים עליו,

בשלב בו ההכרה מגיעה ומאפשרת לעצור לרגע את ההאשמות

ולצאת לרגע מעמדת הקורבן שסובל מהאחר,

אפשר לשים אחת מן השאלות הבאות כהכוונה לריפוי:

1. להוסיף "כמוני" בסוף המשפט המתוסכל - "היא משתלטת עלי כמוני.." ולזהות איפה גם אני משתלט על עצמי..

2. לשאול - איך מה שקורה פה הוא לטובתי הגבוהה ומה הוא בא להזכיר לי ?

3. איזה זיכרון ילדי המצב המתסכל הזה משחזר ומה הייתי צריך~כה כילד~ה ולא קיבלתי ? 

    ואז לבדוק איך אני יכול למלא את הצורך הזה ביני לביני או ביני לבין החלק הילדי שבי בשלב הראשון...

ככל שההתבוננות הזו תהיה בהקשבה אל הגוף,

וממקום רך ומיטיב כלפי עצמנו, כך נקדם את השינוי,

נוכל להתקרב יותר לעצמנו וכך גם לאחר

ובין היתר התקשורת שלנו תהיה יותר אכפתית ואוהבת.

אמן!

אשמח לשמוע ממך מה גילית על עצמך

ואם הטריק הזה עזר לך... ?

המשך שבוע נפלא,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

 פה בשבילך במגוון דרכים:

• תהליך אישי מוקלט בוידאו  עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום?  . פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן

איך אוכל לדבר אליו בשקט, כשהוא זה שאשם בתסכול שלי?

+ הפתעה לרגל יום האישה הבינלאומי

"אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי,

זה המשפט שרץ לי שוב ושוב בראש, וגם:

איך זה יכול להיות שהוא לא רואה אותי,

הוא כל כך עסוק בעצמו,

אני מדברת אתו והוא בכלל לא מקשיב למה שאני אומרת,

הוא מיד מתגונן ומצטדק ואני נשארת בעין הסערה,

חסרת אונים ולבד..

בא לי לצרוח ולהיעלם... 

אז איך אני יכולה לדבר אתו בשקט???... 

רק לצרוח אני יכולה"

~~~

מן הסתם ככל שהיא סוערת יותר

אצלו יופעל מוד ההישרדות ויִידָרך יותר,

תהיה שם עוד יותר התגוננות, הצטדקות, לפעמים התקפה,

וסביר להניח שלא תהיה שם הקשבה,

פחות אם בכלל תהיה לו אפשרות לראות אותה..

והאמת, שבמצב הזה, גם אין לו אפשרות לראות אותו עצמו..

אז... הנה לנו תזכורת חשובה :

,If it's histerical

.It's historical

זאת אומרת שכל אותם מצבים בהם אנחנו נסערים,

מגיבים אמוציונלית ולא משנה באיזה אופן - (fight/flight/freeze)

הם בעצם תגובה לחוויה קדומה, שהתעוררה בנו בסיטואציה הנוכחית.

לכן השלב הראשון והקריטי להרגעה -

הוא די ההיפך מהאוטומט -

במקום לְצָפּוֹת ולחכות ולדרוש ולתבוע את זה שהאחר יענה על הצורך שלנו,

מה שכאמור מייצר בדיוק את ההיפך -

ולמרות שהפיתוי והסיפור שזה הדבר האמיתי אותו אנחנו צריכים -

השלב הראשון הוא לעשות u-turn

שמאפשר לנו לראות את השחקנים החשובים באירוע:

לראות את החלק הילדי הזועק שבתוכי

ולהגיע אליו מתוך האב~אם הפנימיים שאנחנו עבורם.

זאת, במקום להגיע אל בן הזוג

כאילו הוא אבא~אמא שלנו

כשאנחנו שבויים בתפיסה את עצמנו כילד~ה הזקוק.

נכון,

זה בניגוד להרגל הנפוץ כל כך בתודעה ההשלכתית שאנחנו חלק ממנה,

זה גם בניגוד לתפיסה שאומרת "בשביל זה אנחנו ביחד, לא?? אחרת אני יכולה להיות לבד.."

יחד עם זאת, אני מזכירה כי התובענות והדורשנות הזו

אינם באמת מקדמים 'יחד',

והאמת היא שאנחנו לא ביחד כאמא ואבא אחד של השני,

זה לא הטעם של הזוגיות שרובנו רוצים בה -

הטעם הטיפולי, בו כל אחד עם הצרכים שלו תלוי באחר...

משאיר אותנו חסרים, 

מקבצי נדבות 

ולא ממש אטרקטיביים.

אולי אפילו - מוציא את הכיף מהזוגיות..

כי מערכת יחסים זוגית איננה מערכת יחסים שתפקידה למלא צרכים.

למרות...

שאוטומטית, ובלי משים -

כשאנחנו יוצאים מבית הורינו, כל אחד והחסכים שלו -

אנחנו מתייחסים אל הזוגיות כאילו היתה כזו...

כשאנחנו מבינים זאת,

אם הפיתוי להישאר צודקים לא מבלבל אותנו,

ה u-turn יהיה לנו יותר אפשרי.

(שווה לנסות, זה ממש משחרר מתחים בשנייה :-)

אם כי לא תמיד אפשר להצליח לבד,

בגלל התפיסות שמקבעות אותנו בכיוון ההפוך,

אבל יש לי דרך מופלאה שמלמדת את שינוי הכיוון הזה!! 

ועליה אני כבר מספרת וגם על אפשרות להעמיק - בהמשך הרשומה)

לא לדאוג,

אני כבר שומעת את התסכול מזמזם בך...

אני לא מתכוונת שמעכשיו כל אחד יתעסק עם ענייניו

ושאין משמעות לביחד,

אלא דווקא כדי שנוכל להיות אחד עבור השני,

כדי שנוכל להקשיב, לראות, לתמוך, לחבק,

כדי שנוכל להיות אמפטיים זה לזו -

אנחנו צריכים קודם כל לצאת מהבוץ

ש... כאמור רק לאם ולאב הפנימיים שלנו יש הכוח להוציא אותנו ממנו

זאת אומרת שמלכתחילה, 

נִימָשך באופן לא מודע

במיוחד לאנשים שיזכירו לנו את הבוץ הזה,

שבאוטומט שלהם יפעלו באופן שמדגיש את החסכים שלנו

ואז... יעלה התסכול,

אבל - לא בשביל שנשפוט, נבקר, נוכיח אותם שהם לא טובים

ונדרוש מהם לשנות את ההתנהגות שלהם,

אלא, כדי שתהיה לנו גישה ישירה למילוי החסרים שלנו -

(כשהתסכול פה - הוא השער המושלם לכך)

כן...

על ידי האם והאב הפנימיים שלנו

ואז....

ככל שאנחנו ממלאים וממלאים,

אנחנו הופכים בין היתר תלותיים פחות,

אסופים יותר,

מתקרבים יותר לאני הבוגר השלם שאני,

והופכים להרגל את לקיחת הבעלות על התסכולים שלנו.

אז נוצרת אפשרות לשתף בהם את בן הזוג (על פני לשטוף אותם ולהאשים אותם בהם)

ואז, כשאני מכילה את הסערות שמתחוללות בתוכי

הסיכוי שאפעיל את המוד ההישרדותי אצל האחר קטֶן,

ומכאן האפשרות שהחלק התבוני - האנושי במוח - 

זה שיש בו היכולת האמפטית שלנו

יהיה פעיל...

ואז... הללויה - אוכל לחוות נראות..

הבנה..

אז - הלב יסכים להיפתח וללבלב.

כי בכלים ובשפה של הפחד

יש שיפוטיות, האשמה, ביקורת, הטחות, דורשנות, צדקנות,

תובענות, תוכחה, הקטנה, ביטול, זלזול, ציניות וכו'...

אבל...

אנחנו בעצם בעצם,

כולנו...

צמאים לאהבה

והשפה של האהבה - יש בה:

הסכמה להרגיש, (שוב בניגוד גמור להרגל האוטומטי) 

שמאפשרת הכלה וטרנספורמציה,

שמאפשרת שחרור של הרגשות הקשים,

ומתוך החוסן שנוצר ככל שאנחנו מסכימים להרגיש -

הלב מסכים להיפתח למרות שאולי ניפגע,

כן, כי אנחנו - האב~האם הפנימיים - פה למקרה שיעלה צורך,

והחלקים הילדיים שלנו יותר ויותר אסופים

ופחות ופחות משתלחים, כי הם יודעים שאנחנו פה אתם לעד,

שאני אוהבת אותה, את הילדה הקטנה שבי,

אני רואה את היופי שלה,

אני שמחה בה, בדיוק כמו שהיא

מה שמשחרר אותי וותר ויותר מהתלות באישור האחר

ומכל הפלונטרים שזה ממשיך ומייצר

הנפרדות הזו

היא הבסיס לחיבור בריא וממלא,

היא הבסיס לאהבה שרק הולכת ומתחזקת

כי כשהלב פתוח החיים יפים יותר 

נכון שזה בניגוד לאוטומטים שלנו,

אבל זה היופי במערכת הגאונית שאנחנו -

היכולות לרישום מחדש

ויש דרך שמאפשרת לנו להגיע לשם ישירות

ולעשות תיקון,

או לעבור את השיעור,

או ליצור חיווטים חדשים במוח,

או בכל שם אחד שתרצו לקרוא לזה

מנקודת המבט הזו -

זוהי המטרה של כל מצב מתסכל בחיים -

לא להקשות לנו על החיים,

אלא להיות השער לריפוי

כדי שהחיים יהיו יפים יותר ויותר,

כדי שנוכל לחוות יותר אהבה, יותר שפע,

יותר חיוניות.

וכדי שזה יהיה לך זמין ואפשרי למימוש, 

כשאני מלווה אותך יד ביד לשם,

לרגל יום האישה הבינלאומי,

אני מזמינה אותך ליהנות מהנחה משמעותית

בכל אחד מהתהליכים המוקלטים שמלמדים אותך בדיוק את זה:

האישי  - איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום -

במקום תמורת 270 ש"ח, יהיה זמין עבורך עד חצות של ה 8.3.22 תמורת 200 ש"ח בלבד!

פרטים ואפשרות לרכישה  בלחיצה כאן

והזוגי קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר -

במקום תמורת 400 ש"ח, יהיה זמין עבורך עד חצות של ה 8.3.22 תמורת 300 ש"ח בלבד

פרטים נוספים בלחיצה כאן

❤❤

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן    - 

"ילדתי לא מזמן, התינוק עלי 24/7, ואני ובן הזוג כל הזמן רבים..."

 כך התחילה נ. את השיחה הראשונה שלנו.

"אני לא מוצאת לו שום מסגרת טובה מספיק,

הוא לא ישן בלילות, היתה תקופה שגם לא אכל באופן סדיר,

אז מרוב לחץ הייתי מאכילה אותו מתוך שינה...

אני מרגישה שעוד רגע אני משתגעת

ואם זה לא מספיק- נוספים על זה גם מתחים עם האיש שלי,

כי הוא חושב שאני מגזימה ולא מסכים אתי

וגם כי אנחנו כבר ממש לא מצליחים להיות ביחד,

בשום צורה..."

~~~~

ראשית, בלי קשר לנ. ולאיש שלה באופן ייחודי, 

חשוב לדעת - 

וזה משהו שאם אני הייתי יודעת כשהייתי בשלב הזה... וואוו -

יש מצב שהחיים שלי היו נראים אחרת לגמרי.. 

אז חשוב לדעת - שזוהי פאזה, אמנם מורכבת  - 

ועדיין - זו פאזה בחיים שמביאה אתה 

יציאה מאיזון ואפשרות לחזור לאיזון מחודש.

(וככל שנבין אותה החזרה לאיזון מחודש תהיה קלה ומבורכת יותר)

 

בעת לידה של תינוק ובמיוחד של הילד הראשון לבני הזוג,

מופר האיזון שהיה קודם, ומשתנים "סדרי העולם" המשפחתיים.

אז, בין היתר, יצר הקיום האנושי מפנה את כל המשאבים-

הפיזיים - והנפשיים מהאֵם לתינוק:

למעשה זה מתחיל כבר בהיריון - שם העוּבָּר מקבל עדיפות

ולמשל יקבל אספקת ברזל בלי תלות במצב מאגרי הברזל של האם.

כך זה ממשיך גם בשנה - שנתיים הראשונות לחייו של התינוק-

בהן הורמונלית יופר האיזון באופן כזה בו המאזן ההורמונלי בין היתר

יקטין את החשק המיני ויגביר את הדאגה והטיפול האימהי לתינוק.

זהו כוח קיום הישרדותי חזק שפועל עלינו

וכדאי לדעת שכך.

(אני מדברת ככלל שיש לו מן הסתם יוצאים מן הכלל)

מתוך הבנה שכך הם פני הדברים,

קל יותר יהיה לקבל את המצב בהבנה (מצד בן הזוג)

והוא יוכל - בתקווה - פחות לקחת את הדברים באופן אישי - כעלבון, כדחייה... 

כך פחות ישכנעו אותו רגשות שמובילים למסקנות כמו: "אולי זה נגמר בינינו",

מתוך היאוש שתובע "ככה אני לא מוכן להמשיך כל חיי".

זהו מצב זמני .

ויחד עם זאת שהתסכול שפוגש בנן הזוג עשוי להיות קשה,

ההבנה שזהו שלב זמני ולא אישי עשויה להקל ולו במעט.

הידיעה שזו פאזה זמנית שמפרה את האיזון מטעמים של קיום האנושות,

תאפשר (אולי) יותר הבנה ויותר מרחב נשימה.

יותר אורך רוח והכלה שיאפשרו לאיזון מחדש בקצב המתאים

לחזור אט אט לשגרה שמיטיבה לכולם בהתאם לצרכים - 

גם של התינוק וגם של ההורים.

זה באופן כללי.

יחד עם זאת

ומעבר לכך - ישנו תמיד סיפור הרקע הילדי של האם והאב

ומעניין להיווכח בשחזור שהוא עובר הפעם דרכם:

"אנחנו באים משתי משפחות הפוכות לגמרי..."

היא ממשיכה לספר לי:

"אצלי בבית כל הזמן דאגו לנו ועטפו אותנו בצמר גפן,

אצלו - אפשר להגיד שהוא גדל לבד..."

לכאורה - ההיפך לגמרי -

למעשה - אלו הם שני קצוות שמחזיקים בדיוק את אותו התסכול.

אם לשם הדוגמא - 

גדלתי לאם מזניחה ויש בי צמא למגע, רכות ויחס אוהב 

(באופן טבעי והגיוני)

אני עשויה למצוא את עצמי נוהגת באחד מהקצוות כשאני הופכת לאם בעצמי:

או שאני מתנהגת בדיוק כמו האם שהיתה לי וממשיכה את ההזנחה לילדי,

או שאני מתנהגת בצורה ההפוכה - שמנסה לפצות על החוסר שלי

ומעניקה טיפול בדאגת יתר (עד כדי חנק) לילדי.

זאת כל עוד לא ריפאתי את הכאב על ההזנחה שחוויתי כילדה.

(וזה נכון לגבי כל דבר שחווינו)

כדי שאוכל לרפא את אותה ההזנחה -

תת המודע שלי ימשוך אותי לבן זוג מהקצה ההפוך -

שוב - הפוך לכאורה

כי אותו התסכול קיים אצל שני הקצוות.

ההתנהגות המפצה לא באמת מצליחה להרגיע את התסכול...

ואז - 

נריב על זה.

כי אני מפצה ומגזימה בעודף דאגה לילדים

והוא  לא חושב שככה צריך כי לא כך גדל בעצמו (ובלא מודע לא בחר בפיצוי)

והנה לנו הזדמנות לריפוי והתמרה של הכאב ההוא

ריפוי ושחרור מהכאב הילדי 

והתמרה שתאפשר לנו להפסיק את השחזור של אותו התסכול מדור לדור !

אלא שהשינוי האמיתי לא יתאפשר אם נשנה רק את ההתנהגות -

זה שינוי שמשאיר אותנו בין הקצוות..

(בין ההזנחה לפיצוי העודף של הטיפול במקרה הזה)

לא פעם אנחנו טועים ומנסים לשנות מצבים

כשהמיקוד שלנו הוא בהתנהגות.

תוך שאנחנו מתעלמים מהמטען הרגשי שנמצא שם - 

עד שלא נביא את תשומת הלב אל המטען הרגשי שההתנהגות נושאת -

נמצא את עצמנו נעים בין הקצוות,

ממשיכים לריב ולהתווכח,

ומתקבעים עוד ועוד בתוך התסכול הישן ההוא

שגם ממשיך ועובר לדור הבא...

אז מה כן ??

כשאני עובדת אתה על התסכול שכרגע עומד בפניה,

והיא מביאה את תשומת הלב אל הגוף ונותנת ממש לרגשות הקשים להיות,

עולה הסיפור של הילדה שהיא היתה כמתבגרת ווכחנית,

נו, ברור... 

בבית שבו ההורים עוטפים עד כדי חנק,

הדרך של הילד המתבגר להתחבר לעצמו אך טבעי שתהיה בווכחנות 

ואין גיל מתאים לכך מגיל ההתבגרות..

וככל שהיא נותנת תוקף לתסכול של הילדה,

מאפשרת לה להתרחב אל המרחב הטבעי שלה,

מגיעה הקלה פיזית והמחנק משתחרר,

מגיעה הקלה רגשית ובטחון מחליף את הפחד

(אותו פחד שהועבר אליה בעודף הטיפול מהוריה שניסו לחסוך ממנה את תסכולי החיים - לשווא)

מגיע שקט מנטלי שיכול לראות ולהיווכח 

בנפרדות הבריאה בינה לבין התינוק שלה, -

נכון - שעדיין תלוי בה כמספקת צרכיו ויחד עם זאת -

נוצר אמון באינסטינקטים הבסיסיים שיש לו ויכולת לסמוך עליהם.

מתאפשרת חוויה כללית של שקט ורוגע.

אותה חוויה שיש לתינוק שמקבל את צרכיו מאם טובה דיה

במילותיו המדויקות של ויניקוט.

(לא יותר מידי ולא פחות מידי)

מתוך מצב שכזה - 

הטיפול בתינוק שלה יהיה מזין ומטפח יותר

תוך שהיא דואגת גם לעצמה

וחוזרת להיות גם האישה שהיא לצד היותה אם.

כך נוצר איזון מחודש שלוקח את כוווולם בחשבון

וככל שזה יתרחש בהכלה, -

כל אחד לתסכולים שעולים בו -

כך יוכלו בני הזוג לעבור את הפאזה הזו 

ולצאת ממנה מחוזקים ואף קרובים יותר זה לזו.

גם פה -

ככל שנימנע מהאשמות, והשלכת התסכול על האחר,

ככל שננצל את ההזדמנות שהתסכול עולה - להכלה וריפוי

כך נוכל להיות טובים יותר לעצמנו וגם לסובבינו.

אמן!

אשמח לשמוע את דעתך,

איך היתה לכם התקופה המאתגרת הזה?

עד כמה ההתוודעות לתוכן הנ"ל עושה לך סדר ומרגיע?

פה בשבילכם ❤❤

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:

• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן

מה קורה במוח כשמתאהבים? (פוסט וולנטיין'ס פוסט)

וגם: איך להמשיך ולהפעיל את המנגנון הזה בתוך קשר זוגי ארוך טווח? 

תרגום סימולטני מתוך מאמר מאת: Michael Merzeniche PhD 

שפורסם ב Medscape.com לרגל יום האהבה הבינלאומי

"

מה שקורה לנו במוח כשאנחנו מתאהבים,

קשוח לא פחות מסערה של כימיקלים שמשוחררת בו..

המערכת העצבית של המוח מקבלת שוב ושוב 

מנות גדושות של דופמינים ונוראדרנלין שמציפות ושוטפות אותה.

אלו הם הכימיקלים שגואים ומעוררים בנו התרגשות וחמימות שמוקרנת מאתנו לכל עבר.

דופמין הוא כימיקל המקושר לתגמול

זו הדרך של המוח להתכוונן לתוצאה טובה כלשהיא

שאמורה להיות מודגשת וזכירה -

ובמקרה הזה - דופמין משוחרר כשאני מקבלת משהו נפלא ממך -

כפי שאנחנו נוהגים בהתאהבות,

או כשיש לי העונג לתת לך משהו

אהבה/ התאהבות הינו בהקשר הזה - מנגנון נתינה~קבלה של משהו נפלא

אותה מערכת משחררת גם נוראדרנלין

בגלל החידוש והתרגשות שבדבר.

זו הדרך של המוח להדגיש שיש פה משהו טרי, 

חדש שקורה וכדאי לשים אליו לב

זה גורם לנו להרגיש ב ח י י ם!

כמעט ואין זמן אחר בחיים

בהם מרגישים חיוּת שכזו 

כמו שמורגשת כאשר מתאהבים ❤

ככל שמערכת היחסים מעמיקה,

העונג שמצופה מהאהבה גורם לנו לרצות עוד ממנו.

אחד הדברים המופלאים בדופמין הוא 

שהוא מופרש בהתחלה רק בזמן ההתרגשות,

אבל אח"כ, אחרי שהמוח למד - הוא חכם מספיק

על מנת לשחרר אותו מראש בזמן הציפייה -

לחיבוק, לנשיקה או לנוכחות של האהוב.

למעשה החמימות מתחילה להופיע -

עוד לפני רגע החיבור ..

זה גורם לנו לרצות מזה עוד...

וזוהי.. כמו שרובנו זוכרים ממש סוג של התמכרות -

הרצון לראות שוב ושוב את אותו אהוב..

ופה חשוב לדעת... שזה נכון לא רק לגבי אהובים..

למשל אם ממש נהנה לשתות כוס מרטיני אחרי יום עבודה - כך כותב המאמר מדגים -

בסופו של דבר זה בגלל איך שזה מאפשר לך להרגיש -

למשל רגוע,

למרות שלאורך זמן, אותה תחושת רוגע עשויה להיווצר כבר אחרי השלוק הראשון..

הרבה לפני שהאלכוהול עשה את העבודה -

מאותה הציפייה שנוצרה במוח.

(נקודה למחשבה איך לרתום את המנגנון הזה ולהפעיל אותו ביוזמתנו...)

~~~~~

כשהקשר מתבגר, זה הופך מ"התמכרות" ל"היקשרות"

וזה קורה בשתי צורות:

אחת כשאנחנו ממש מתחברים למישהו -

ממש מתוגמלים מהנוכחות שלו -

אז המוח משחרר אוקסיטוצין,

זה תורם להרגשת אמון מול האדם הזה,

מישהו שאמור להיות אחד אתך - 

נוצר קשר במובן הבסיסי כימיקלי במוח.

זה גם סוג הקשר שנוצר בין הורה לילד -

ובכלל נוצר בין אנשים שנמצאים בחיבור בצורה כה חיובית וממושכת.

נוצר בונד כימי - שמורגש גם כשהם יחד וגם כשהם רק חושבים זה על זו.

הדבר הקריטי השני שמתחולל בנו בהקשר הזה

קשור לפיתוח תחושת אני (self)

כשאני מרגיש/ חושב/ עושה משהו, אני משייך אותו למקור -

אותו מקור שהוא "אני"

{ פה- אני חורגת מהרצף של התרגום ומוסיפה

ששני ההיבטים הלכאורה הפוכים הללו הינם קריטיים לקשר בריא -

האחד - ההיקשרות המחברת בין בני הזוג

והשני - תחושת הייחודיות האישית - הנפרדות, האחרוּת של כל אחד מהם.

בתוך תהליכי הריפוי במסעות הזוגיים -

אנחנו נותנים לגיטימציה לייחודיות האישית של כל אחד מאתנו

ומתוך נפרדות בריאה - יכולים לייצר חיבור בוגר ומזין }

~~~~~

איך נוכל להיעזר במידע הזה על מנת להתרחב לאהבה,

להעמיק את מערכות היחסים, ו/או להתכונן לקראתה?

שואל כותב המאמר ועונה לסיכום:

ראשית עלינו להיות מודעים למכניקה של המוח,

ולייצר מצב של אספקה של דופמינים ונוראדרנלין.

את זאת אפשר לעשות על ידי כך שמעשירים את החיים

בהפתעות, חיוניות, אתגרים ורגעים מעניינים -

בנוסף, נוכל לחיות את החיים באופן מלא תחושת תיגמול וחדשנות,

כשאחת הדרכים להגביר תחושת תגמול -

היא על ידי כך שנהפוך להיות נדיבים יותר -

כן... בכל פעם שאנחנו בנתינה,

בכל פעם שאכפת לנו ממישהו - משתחרר דופמין במוח

כמובן שאפשר גם לשבת ולחכות לקופידון - שיירה את החץ,

או לאחֶר שיתן לנו על מנת שנקבל :-)

אבל אז אנו עשויים להיכנס למאבק כוחות כזה

בו שנינו מחכים לשווא שהאחר יתחיל קודם.. 

במקום זאת, 

ככל שניקח לידינו את המושכות

ונהיה בעצמנו אדם חיובי, אוהב ונדיב יותר -

כך נעצים את המנגנון הכימי הזה במוח

ואת תחושת האהבה שמקימה אותנו לתחייה

ו... מעבר להנאה מעצם החיים כשאנחנו כאלה,

לרוב גם נופתע לגלות עד כמה זה מדבק -

וסוחף גם את האחר לחגיגה!

~~~~~

זה יכול להיות עניין של החלטה!

והנה השראה מצוינת 

לאדם שהצליח להביא את האיכויות הללו ובגדול -

עוד תוכן שהיה זמין ברשת לכבוד יום האהבה הבינלאומי:

להרבה ימים מלאים באהבה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

All you need is love ... טא טא טא טא דם.............. ♥️ טריק לוונטיין אוהב ♥️

 נראה לי שעליתי על משהו !! :-)

ואני מתחילה בסיפור קצר:

כבר שנים שאני שותה קפה עם סוכר,

בעצם מאז ומעולם,

כולם סביבי כולל הילדים הגדולים שלי -

מזמן למדו ליהנות מהקפה שלהם נטול מתיקות,

אבל אני כל כך אהבתי דווקא את המתיקות שבקפה,

שבכלל לא היתה לי מוטיבציה לנסות להיגמל ממנה...

(מלבד המוטיבציה הבריאותית שמרחפת מעלי כרעיון כבר שנים)

באופן שהפתיע אפילו אותי,

מצאתי את עצמי לפני כשבועיים

מסיימת את הקפה כשמתוק לי מידי בפה..

אחרי כמה כוסות כאלה,

הגיעה ההכרה והבחנתי בכך באופן מודע

ואז - חשבתי לעצמי -

שאולי זה הזמן שלי לנסות להפחית/ להוריד את הסוכר מהקפה

ואכן, זה מה שעשיתי,

ובמשך כמה ימים 

לפעמים שתיתי בלי סוכר

ולפעמים הוספתי קמצוץ ממנו..

אחרי כמה ימים כאלה ובהם כמה וכמה כוסות קפה לא מתוקות -

שמתי לב שכשאני שותה את הקפה

עם מעט הסוכר - מה שאני מחפשת בו - זה את המתיקות,

שמן הסתם לא מספיק היתה בו

ו פ ת א ו ם הבליח במוחי הרעיון -

לנסות בקפה הבא -

להביא את תשומת ליבי ולמקד את בלוטות הטעם שלי

בטעם של הקפה. 

כלומר במה שיש ולא במה שחסר..

זו היתה פריצת דרך עבורי כי נקודת המבט החדשה 

איפשרה לי להצליח ליהנות מהטעם של הקפה

במקום לערוג למתיקות שאיננה

ואני יכולה לספר לך שעכשיו - אני מצליחה 

ממש ליהנות מהקפה שלי כשהוא ללא סוכר.

ו... מה בין הקפה והסוכר לבין מערכות יחסים ???

אנחנו חיים בתרבות שנושמת, מטיפה וטובלת באשמה, שיפוטיות וביקורת.

גדלנו וחונכנו על זרי הביקורת.

בִּשְמָה לימדו אותנו להיות טובים יותר (לכאורה לפחות)

זאת אומרת שהנטייה הטבעית שלנו תהיה לחפש את מה שחסר

דרך אחרת להסביר זאת תהיה להזכיר

שהתודעה הקולקטיבית שאנחנו חלק ממנה,

הינה תודעה הישרדותית.

- אף שמנקודת מבטי - אנחנו בתהליך יציאה מההישרדות הזו -

ועדיין, בהישרדות כמו בהישרדות -

אם אני עוברת למיקרו - הגוף של כל אחד מאתנו -

החלק הפעיל יותר במוח שלנו במצב הישרדותי הינו החלק האחורי -

גזע המוח, שנקרא גם מוח הזוחלים ואחראי

על הפעולות האוטומטיות של הגוף וכן על ההישרדות שלנו,

וככזה הוא מתוכנת לחפש את הסכנה 

על מנת להיות מוכן אליה כשהיא מגיעה.

מה שמתורגם במצב שהינו דמוי הישרדותי -

להתמקד במה שאין, בחסר.

(וזהו רק אלמנט אחד שבו מתבטא המוד ההישרדותי 

שמנהל את רובנו למרות שאיננו בהישרדות אמיתית)

~~~~~~~

יום האהבה הבינלאומי יכול להיות לנו 

כהזדמנות נפלאה - 

ליציאה מהמוד ההישרדותי דרך התרגול ה"קטן" הזה - 

למקד את הפוקוס שלנו בטעמים של מה שיש

במקום להיות מפוקסים על מה שחסר -

ואפשר אף להגדיל ולתרגל- הוקרת תודה על היש.

ממקום שמאתגר ומגייס סקרנות לראות 

מזוויות חדשות את מה שיש (בשונה מהזוית שמחפשת את החוסר)

~~~~~~

אנחנו רגילים להסתכל על מי שלצידנו באופן מקובע,

כלומר מתוך הנחה שאנחנו יודעים עליו הכל,

ומבינים יותר ממנו מה קורה בתוכו,

לא פעם אנחנו שמים אותו בתבניות (חלקן לפחות לא ממש מחמיאות)

ואם אנחנו יודעים הכל -

אז מן הסתם פחות חשוב להקשיב לו

כי ממילא אני יודעת בדיוק מה הוא הולך לומר..

פעם שמעתי משפט חכם ועתיק שאומר משהו דומה ל:

" אם אני בטוחה שאני מכירה אותך,

כאילו הימתתי אותך בקרבי "

חזק.. בוטה אבל יש בזה לא מעט..

שהרי אנחנו כיצורים אנושיים

כל הזמן מתפתחים, משתנים, עוברים דרך שמעצבת אותנו,

וכשמישהו שהכיר אותי לפני 20 שנה,

נשאר עם רשמים ומתייג אותי דרכם

(זה כמובן לא בא מרוע, אלא מהמקום הפגוע שלו בסיטואציה ההיא)

זה לא מאפשר לי בקלות להביא את מי שאני

ובטח שלא מאפשר לו לראות את מי שאני במלואי

(כמובן שאני לא תלויה בו בלהביא את עצמי וזה המקום לצמוח אליו)

זאת אומרת שהנטייה הזו

עוצרת אותנו מלראות בדיוק את מה שאנחנו רוצים לראות לא פעם -

את אותו המקום הפגיע,

שמלא באהבה,

כמה לחיבור,

לנראות,

לקשר...

אלא שזהו פלונטר עם אין מוצא

כשאותו מוד הישרדותי מנהל אותנו

כיוון שהוא מספר לנו שזה מה שיציל אותי -

ושעלי להמשיך לראות את מה שחסר -

כדי שלא אתאכזב,

כדי שלא אפגע...

אז... איך אפשר אחרת??

איך לצאת מהפלונטר ההישרדותי הזה ? 

ולו צעד קטן לשם:

נתחיל עם מה לא.. :

מן הסתם כשיש טינה, כעסים, תסכולים, אכזבות

יהיה לנו קשה להניח אותם בצד, 

וגם לא יהיה נכון להתעלם מהן, להדחיק, להשתיק

ופשוט ככה משום מקום לחפש את מה שטוב ...

(לפעמים זה יהיה אפשרי ומגניב שכך.)

אם ישנם מטענים כאלה שמקשים עליך לראות את מה שטוב בו,

כדאי להתחיל קודם כל להביא את תשומת הלב 

אל אותם המקומות הפגועים שהתעוררו בתוכך,

למשל אם ניקח לדוגמא מצב בו הוא מתייג אותך באופן מקטין שפוגע בך,

עצם זה שזה פוגע בך,  כלומר עצם זה שזה הפעיל אותך אמוציונלית -

זה סימן שיש בתוכך איזהשהוא חלקיק שמאמין לו,

מזכירה את הקו המנחה :

"If it's histerical, it's historical"

זאת אומרת שהשלב הראשון, אחרי ההבחנה בכך שהופעלת, 

יהיה לעשות u turn לעולמך הפנימי,

כדי שנוכל להגיע לדיסוננס הפנימי הזה, ולהשרות בו שלום,

בעצם לפגוש את אותו מקום ילדי שאז התערער -

ולהזכיר לו את האמת - 

שאת~ה  בדיוק כמו שאת~ה ראוי~ה לאהבה,

לחבק ולאפשר לעצמך לגדול לשלם~מה שאת~ה

כשהשער לצמיחה הזו - הוא התסכול שלך (ממנו או בכלל)

הרי כל קונפליקט,

כל מה שמפעיל אותנו אמוציונלית -

הוא בעצם הריפוי שלנו שקורא לנו ורוצה להתרחש.

כן.. אני יודעת כמה מפתה להישאר בהאשמות על הצד השני

ובהזדהות עם הכאב שעלה בנו,

אבל אלה... רק מחפרים אותנו יותר עמוק בבוץ..

יותר עמוק בכמיהה למתוק

ובאפס יכולת ליהנות מהטעמים האחרים שזמינים לנו וערבים לחיך ולגוף

אז הנה לנו עוד מועד לתזכורת -

יום האהבה הבינלאומי - או יום הוולנטיין, 

לשנות כיוון ולהגביר עוד ועוד את האהבה בחיינו

כי.. אין מדויק יותר ממילותיהם של הביטלס הגדולים -

....All you need is love, love

Love is all you need

וכשאני מנצלת את הפגיעה מהאחר,

כשער להגיע דרכו אל המקומות הפגועים שבתוכי,

להביא אליהם אהבה וריפוי,

הרי שהוספתי עוד אהבה אלי

ואז, אני יכולה גם לראות אחרים ממקום אמפטי יותר

ולהביא גם אליהם יותר ויותר אהבה מזינה...

לחיי האהבה ♥️♥️

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:

• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן

אם הוא בגד בה... מה זה אומר עליה.. ??

לפני כמה ימים מצאתי את עצמי בדו קרב

 - יש לומר אבוד מראש - מול החתולה שלי...

כן..

גם תוך כדי הקרב היה לי ברור שהוא אבוד מראש

ובכל זאת זה נמשך... מאחר והתנהל במוחי דו קרב מקביל: 

בין הקול הזה שהיה לו ברור- לא רק שזה קרב אבוד מראש, אלא שהוא לגמרי מיותר

לבין קול אחר שניצח והוביל אותי להפסד בקרב עם החתולה -

קול שהגיע מירכתי המוח העתיק שלי

וחווה זלזול, ביטול והתעלמות מצד החתולה (חח.. כן)

שנכנסה שוב הביתה למרות שאמרתי לה "לא"!"

וכידוע, כשהחלק העתיק במוח הוא המוביל...

אין זרימת דם מספקת לחלק החושב... 

מה שהוביל להתנהגות שלי (?) 

שכללה צעקות, גערות קשות (על החתולה ..😲 שאגב אני ממש אוהבת...)

ושליחת ידיים מסלקות.. שהיו -ליטרלי - בשר תותחים,

התנהגות שהובילה להכרעה בנוק אאוט של 3 שריטות עמוקות ב 3 מאצבעות יד ימיני...

תוך שהיא יוצאת מהבית מתוך יאוש (והנה שוב אני נופלת בפח ומאנישה אותה)

ועד כמה שהסיטואציה היתה מגוחכת...

היא העלתה על פני השטח תכנים מעולמי הפנימי

שביקשו את תשומת ליבי האמפטית,

בעוד שהציפייה היתה כמובן לקבל את האמפטיה מן החוץ,

מה שהיה חסר סיכוי ... כי הלחץ שלי הפעיל את כל מי שהיה סביבי 

(ולחץ לא מאפשר אמפטיה - בהמשך יהיה ברור למה...)

וניסה להרגיע אותי ... לשווא.

בדיעבד .. אחרי האירוע התיישבתי עם עצמי

והסכמתי להרגיש את אותן תחושות שמוכרות לי מאי אז

אותו תסכול ש: 'לא רואים אותי'

(שכזכור - עלה מהחתולה שנכנסה הביתה למרות שאמרתי לה "לא"...)

תסכול שכבר מזמן לא מורגש ביום יום שלי -

כי היה אחת הכיכרות המרכזיות של התכנים הפנימיים שלי לעיבוד וריפוי -

אבל הנה עלתה עוד שארית כדי להתנקות

ומתוך אמפטיה וסליחה לעצמי סגרתי עוד מעגל בנושא.

ואז...

אחרי כמה ימים - שמעתי קולות של תגרת חתולים בחוץ

וראיתי חתולה אחרת נלחמת מלחמת חורמה בחתולה הקטנה והמתוקה שלי

והבנתי -

או נזכרתי ש -

it's not about me -

שזה - אגב, מסר שקיבלתי כבר מזמן מאיזה בת קול שמימית..

ומידי פעם הוא חוזר ומהדהד בחיי:

זה בכלל לא היה קשור אלי .. (כאילו דאאאא)

היא עוברת תקופה קשה עם האיום הזה בחוץ

ומנצלת כל הזדמנות להימלט למקום בטוח בתוך הבית...

ואז... עלה בי צורך עז להגן עליה

וכהרף עין הפרשנות השגויה ההיא התחלפה בתרגום ענייני של הסיטואציה 

והחלק החושב במוח שבו נמצאת אגב גם היכולת האמפטית שלנו

הצטרף לחלק ההישרדותי במוח שנרגע כי נוצרה בהירות שלא מדובר באיום עלי

שהרי it's not about me...

והשלום והאהבה חזרו לשרור בינינו.

אבל...

למה אני מספרת לך על זה בעצם?

כי לא פעם, הפרשנות שלנו לדברים

דורכת אותנו ומפעילה את החלק ההישרדותי במוח

שלא רק שמוביל אותנו להתנהלות שמסלימה ומוציאה את כולנו פצועים,

גם לא מאפשר לאינטגרציה במוח להתקיים

ולנו לראות באמפטיה ובאנושיות את המצב

(זה אגב בדיוק מה שאנחנו עושים בפגישות זוגיות עם האימגו

מצליחים להביא כל אחד את נקודת מבטו החשובה ואת הצרכים שלו

באופן שמאפשר באמת לאחר לא רק להקשיב אלא להיות באמפטיה,

מצב בו אינספור פתרונות עניניים מתאפשרים גם במצבים שנקודת המוצא שלהם היא לכאורה "אין מוצא"  )

צילמתי ליד בית.. קצת נראה שוויץ אבל לא :-)

כן..!

ואני מתחילה בדוגמת קיצון, אולי קצת מתריסה -

גם כשהוא } בוגד בה { (!!) ... it's not about her !!!

אלא קשור לאיזה שהוא חוסר שקיים בו ומחפש מילוי..

נכון, לרוב לשווא.. 

נכון,  לא פעם הוא ישליך עליה את התסכול ויאשים אותה בכך

נכון, זה גם יהיה סופר טבעי מצידה לחוש כך...

ובכל זאת - זה לא קשור אליה!

לא שלרגע ישתמע מדברי שזוהי התנהגות ראויה בעיני...

ובכל זאת ההפרדה וההבחנה בינו לבינה קריטית 

לבריאות הנפשית ולמערכות היחסים שלנו

ורובנו חיים את הערבוב הזה,

לכן התחלתי דווקא בדוגמא הקיצונית הזו.

~~~~~~

גם כשהוא } לא רוצה שהיא { תלך למסיבה כי הוא מקנא

וגם כשהיא מרגישה כלואה (כי יש בתוכה חלק שנכנע לרצונו 

וזו עבודה שלה בפני עצמה שלא אתייחס אליה כאן כדי להצליח להגיע לפואנטה)

גם במקרה הזה - it's not about her,

זה לגמרי אודות הפחד שלו לאבד 

פחד הנטישה שלו שלימד אותו - שכשהוא יחזיק חזק חזק הוא יוכל לשלוט במצב -

מה שאולי (?) באמת הציל אותו כילד,

אז - היה בהישרדות אמיתית

אבל היום... כשהפחד שלו מושלך עליה...

זה רק מייצר את ההיפך - מעצם הקושי שזה מייצר אצלה,

מתסיס את האווירה וגורם לה לרצות רק לברוח...

שזה - אופס... בדיוק האובדן ממנו הוא פוחד...

~~~~~~

ציור של יא יוי קוסמא מתך התערוכה במויזאון תל אביב

כשאנחנו מצליחים לזכור שככלל -

האחר לא באמת רוצה לפגוע בנו

אלא רק... להגן על עצמו -

לא שזה בהכרח ימצא חן בעיני,

לא שזה תמיד יהיה מקובל עלי,

לא שאוכל לאפשר לזה להמשיך לקרות -

אבל זה יהיה בהחלט פחות פוגע

ויאפשר לנו לתקשר ממקום אנושי ואכפתי.

ולא, זה לא מייתר את העיבוד הרגשי

של אותו הצד שנפגע,

למעלה מכך - כדי להצליח להגיע למצב בו

מתאפשרת ההפרדה הזו ומופיעה אמפתיה אמיתית -

ריפוי רגשי הוא הגשר האולטימטיבי לכך.

כלומר ככל שהיא תעבד את כאב הבגידה למשל,

שכולל בין היתר אזכור כואב של חווית ערך עצמי דָרוּס,

כאב מפלח מתוך חווית נטישה, דחייה, 

חוסר משמעות, ביטול, קנאה, שנאה, כעס עד כדי זעם,

אשמה, כישלון ועוד ועוד רגשות קשים מנשוא,

שחווית הבגידה העלתה על פני השטח,

ככל שהיא תנצל את ההזדמנות לעיבוד הרגשות הללו,

כך תוכל לחוש הקלה (!)

ובנוסף לה התבהרות לגבי הנפרדות הבריאה בינו } לבינה {

ומתוך כך בין היתר גישה זמינה יותר לאמפטיה שבה,

ראשית עבור עצמה וביום מן הימים גם כלפיו. אולי..

~~~~~~~~~

או בדוגמא השניה -

ככל שהוא יעבד את פחד הנטישה

והיא תעבד את ההרגל לוותר ולהכניע את עצמה,

כך יוכלו להחליף בשיחה את מאבק הכוחות

ולמצוא אינספור פתרונות שממלאים את הצורך שלה ושלו גם יחד.

בהיבטים נוירולוגים אפשר לתאר זאת כך:

כשאנחנו במוד הישרדותי זמין לנו רק החלק האחורי הפרימיטיבי במוח

וזה אומר שיש ניתוק עצבי מהחלק החושב

שבו מתקיימת היכולת שלנו לאמפטיה.

לכן - כשאנחנו בהישרדות  - אין אמפטיה, אין אנושיות, אין "אחֶר"...

יש רק אני פצוע, כאב וניסיונות מכאיבים 

להפסיק את הכאב הזה שמן הסתם רק מעצימים אותו (לכל הכיוונים) 

ככל שנעבד, תיווצר אינטגרציה בין החלקים במוח

ונוכל לחוות גם שיפור באיכות החיים וגם באיכות מערכות היחסים שלנו.

~~~~~~

לסיכום והשלמת התמונה - אני מביאה את דבריו של דר' דניאל סיגל

שהוא פסיכיאטר, פסיכולוג ומדען דגול שכתב עשרות ספרים- חלקם רבי מכר

והוא מזכיר לנו שבריאות (מנטלית ובכלל) מתאפשרת מתוך אינטגרציה.

על מנת שתתקיים אינטגרציה, עלינו ליצור ראשית מובחנות והפרדה

ורק אז - משמתקיימת היכולת להיות שונים -

רק אז ליצור חיבור -

חיבור כזה שלא מבטל את הייחודיות של כל אחד מאתנו.

לעומת מצב של ערבוב - כמו שנוצר כששמים פירות בבלנדר -

מה שמייצר עיסה אחידה שמעלימה את הייחודיות של כל פרי -

בסלט פירות - מתקיים חיבור כזה שמשאיר גם את הייחודיות של כל אחד.

אז...

תוך כדי שאנחנו נעזרים בתסכול -

שמעלה את התכנים הפנימיים והתסכולים שהיו קבורים בתוכנו -

ומנצלים את ההזדמנות לריפוי אישי -

כל אחד פנימה לעצמו ,

מתאפשרת בין היתר יותר ויותר מובחנות,

יש יותר לגיטימציה פנימית להביא את הייחודיות שלנו -

אנחנו עומדים מאחורי עצמנו,

נוצר חוסן פנימי,

קבלה שלנו כפי שאנחנו,

אהבה לעצמנו בכל תנאי -

וככל שזה מתאפשר אלינו פנימה -

כמו קסם זה גם יכול להתאפשר החוצה מאתנו אל האחר

זאת אומרת שברוב המקרים נמצא את עצמנו מלכתחילה מעורבבים בקשר,

כשההשלכות, התסכולים, המריבות מרחיקות אותנו זה מזו וכל אחד מעצמו,

אבל (!)

כאשר אנחנו לומדים לקחת את הקושי

ולהיעזר בו כמקפצה פנימה, כשער לעולמנו הפנימי,

ככל שיש ריפוי -

כך נוצרת מובחנות מחד וחיבור בריא מאידך.

הללויה!

לחיי הריפוי שהשער אליו הוא דווקא הקונפליקטים הזוגיים,

ריפוי שמאפשר חיבור כזה בו כל אחד מאתנו

קורן יותר ויותר בבהירות את הייחודיות שלו

אמן!

גלית אליאס

מומחית להחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

                  פה בשבילך במגוון דרכים:

• איך להשתחרר מכל פלונטר או הרגל ב 21 יום? תהליך מוקלט בוידאו עם כל התכנים והכלים שקריטי להכיר להכלה וטרנספורמציה. פרטים נוספים בלחיצה כאן

• פגישות פיזיות/ Skype~ Zoom . בלחיצה כאן אפשר להגיע לתיבת המייל שלי ונתאם

• איך להקפיץ את הזוגיות שלכם אלעל ביומיים? יומיים אינטנסיביים - בהם נפגשים פיזית ואתם לומדים את התיאוריה ואת הפרקטיקה. פרטים נוספים בלחיצה כאן  
• 
  
• קורס מעשי (דיגיטלי) לזוגות שרוצים לקום עם חיוך בכל בוקר  - פרטים נוספים בלחיצה כאן