הבוקר, יצאתי עם הקפה לנשום אוויר בגינה,
ישבתי לי במיקרו אקלים שהוא נפלא גם בשלהי יוני בצל הצאלון,
הציפורים צייצו ברקע,
אוויר נעים ליטף את פני
ולפתע חשבתי...
עד כמה הזוי הדיסוננס וקיצוני בין ציוצי הציפורים
והשלווה שמתקיימת לה ברגע הזה,
לבין אי השקט והפחד שרק לפני כמה שעות הציפו
ועדיין ממתינים בי, מוכנים בדריכות לאזעקה הבאה
וכאילו זה לא מספיק - המערכה באיראן..
במישור מקביל, ללא כל הודעה מוקדמת,
מתחוללת לה כבר כמה ימים,
מערכה פנימית של אישויים עתיקים
(בנוסף ומעבר לסאגה משבוע שעבר שנרגעת לפחות לעת עתה..)
שדווקא עכשיו מוצאים את הדרך לצוץ ולעלות על פני השטח
ולהפוך את המצב לאפילו עוד יותר מורכב ממה שהוא גם ככה
מורי דרך רוחניים מסבירים את האינטנסיביות הזו
שהולכת ומתעצמת בשינוי התדר שאנחנו עוברים
מהחושך אל האור, או אל יותר אפשרויות של אור
במעבר בין העידנים אל עידן הדלי- עידן הלב.
ואני יודעת שכבר כתבתי על כך כמה מילים בשבוע שעבר,
אבל האמת, שהמחשבה שכך ממש הצליחה ולו קצת להרגיע אותי.
היא איפשרה לי להתרחק טיפה מההזדהות החזקה
שבה פגשתי גם אני השבוע אישויים, מתוך הצל של עצמי,
(כן, כאלה שכבר הייתי בטוחה שעיבדתי עד תום)
לצד דפוסי הישרדות שלא האמנתי שאפגוש שוב...
ובגלל שאני שומעת מסביבי שאני לא לבד,
חשבתי לשתף אותך במה שעובר גם עלי..
המרחק שמתאפשר בפרספקטיבה הזו משאיר פתח לנחמה
כשהוא עזר לי לראות את הסיפור מנקודת המבט של ההתפתחות שלי
ולהיחלץ מהמסקנות ההישרדותיות האוטומטיות של הצללים שבי,
שמאיימות להטביע אותי שוב בסיפורי הנחיתות, הבדידות
והצמא להכרה
אחד השיעורים שלי, (אולי של כולנו?) הוא לפתוח את הלב...
אבל.. איך - עומדים על רגליים אחוריות דפוסי ההישרדות ומתנגדים -
איך אוכל לפתוח את הלב
כשמתוך הפרספקטיבה של הנחיתות אני כל הזמן פוגשת חוסר אישור וביקורת,
שמחזקות את האמונה שאני לא מספיק טובה
ואת תחושת הנחיתות
ואת התגובה ההישרדותית שלי להיסגר
ולמגנט אלי עוד שיקופים של חוסר...
(או שמא הן דווקא אלה שבהן אני מתמקדת.. ??)
כשכן.. נוצר לו מן לופ אינסופי ששובה בתוכו
לכן ההסתכלות דרך הפריזמה של ההתפתחות
מאפשרת ולו לרגעים להסתכל מהצד,
לא להזדהות ב 100% עם הסיטואציה,
להתייחס אל ההצפה האמוציונלית כמו אל בוץ עכור
שעלה מן המצולות הנפשיים על מנת להתנקות.
צללים שעכשיו, במעבר האנרגטי העוצמתי שמתרחש -
יכולים להיות מוארים ולהתפוגג (אמן)
על ידי אותן אנרגיות אור ייחודיות וחדשות
כל עוד אני מזוהה אתם, אני מאמינה להם
והדפוסים ההישרדותים מנהלים אותי סביבם
ומשאירים אותי בלופ
אבל כשאני מצליחה להיות במרחק ולו מינימלי -
דרך ההבנה הזו שיש פה משהו הרבה יותר גדול ממני שקורה,
דרך תזכורת לכך שאנחנו במסע התפתחותי,
שכל מה שקורה בחוץ הוא שיקוף של חלקים שבי שקוראים לי לריפוי,
ולרוב.. יופיעו בחיים בצורה שלא תהיה לי נעימה,
על מנת שאוכל להשתחרר מהם...
ככל שבמרווח הזה אוכל להיעזר בכלים טרנספורמטיביים
ולהתמסר אל האור, להאמין בו,
עוד ועוד מהבוץ העכור יוכל להתנקות,
רגשות קשים יותמרו לנעימים וממלאים,
ביחד עם הקלה בתחושות
וחיבור נוכח למודעות הערה שאני
שגדולה בהרבה מתפיסת העצמי המוקטנת שסיגלתי לי לגבָּי
ושם...
יש מרווח,
יש נשימה,
יש... (הרבה יותר מאין)
כי... דברים שרואים משם... לא רואים מכאן..
~ ~ ~ ~
אותי זה הצליח לעודד...
אז כתבתי, בתקווה שגם אותך
(ואם את זקוקה לתמיכה עם הכלים הטרנספורמטיביים הללו,
כתבי לי ואשמח להיות עבורך (אפשר גם בזום)
חיבוק ותפילה לימים יפים,
ושבו בנים ובנות לגבולם,
אמן,
גלית אליאס
💓💓💓💓💓
מפגש זוגי חד פעמי:
כמתנה עם משמעות ליום ההולדת או ליום הנישואין -
סדנת יום זוגית (פרטית) בפוטותראפיה
שתדליק ותחזק את הניצוץ שביניכם
ותפעים את הלבבות באהבה 💓💝
(אפשרי גם כמפגש חברות!)
לפרטים נוספים יש לפנות במייל galitel2@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה