איך מתמודדים עם התמכרויות? (לעבודה/סקס/מסכים וכו...) ע"פ 'Gabor Mate

 הגיע אלי סרטון מקסים - (ששמתי קישור אליו בסוף הרשומה הזו)

גם בתוכן וגם באופן בו הוא מועבר

בנושא התמכרויות,

סרטון מבית היוצר של After school,

הפעם מפי Gabor Mate.

התמכרויות - נושא שלא מספיק מדובר (בעיני)

ורווח יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב,

ולא.. אני לא מתכוונת רק להתמכרויות לסמים ואלכוהול,

אלא התמכרויות למין, לפורנוגרפיה,

לריגוש, לספורט, למסכים... 

ורשימת האפשרויות עוד ארוכה..

בסרטון הקצר הזה 

'Gabor Mate מסביר בצורה כל כך בהירה 

כשקולו מלווה בציורים צבעוניים שממחישים עוד יותר -

מהי התמכרות ?

ממה היא נובעת ?

ואיך אפשר להירפא ולהיגמל מהתמכרות באשר היא?

סרטון כל כך מוצלח שחשבתי שכדאי לך גם ליהנות ממנו

והקדשתי לו פוסט

שזה אומר כמה שעות של תרגום סימולטני :-)

וזהו. חבל על כל מילה נוספת, הוא לגמרי מדבר בעד עצמו

הנה זה פה:

"

התמכרות הינה תהליך פסיכולוגי פיזיולוגי מורכב

שמתבטא בכל התנהגות בה אדם :

נהנה/ מוצא הקלה/ משתוקק למשהו שמענג 

בטווח הקצר 

אבל סובל ממנו בטווח הארוך

והוא לא מוותר עליו למרות ההשלכות השליליות בטווח הארוך.

כלומר - השתוקקות, עונג, הקלה בטווח הקצר

עם השלכות שליליות בטווח הארוך,

בלי יכולת להפסיק למרות ההשלכות השליליות.

שימו לב שלא כיוונתי - הוא אומר - לשום חומרים בהכרח -

אמרתי כל התנהגות -

אז זה יכול להיות קשור לסמים למיניהם:

קוקאין, מריחואנה, ניקוטין, אלכוהול,

אך יכולה להיות התמכרות גם לסקס, לאינטרנט, לפורנוגרפיה, 

לאכילה, לקניות, לספורט, לעבודה ועוד...

ההגדרה הרשמית של התמכרות

בהתאם לתרבות האמריקנית היא

שזו הפרעה שמתחילה במוח,

לרוב בהשפעת גורמים גנטיים

ואני אומר - זה פשוט לא נכון!

הגדרה נפוצה נוספת להתמכרות -

היא שאדם בוחר, שזוהי בחירה

אבל למה שאנשים יבחרו במשהו

שאח"כ יענשו עליו???

אז מה כן?

לבני אנוש שני צרכים בסיסיים ראשוניים משחר ילדותנו:

הצורך בחיבור, בקשר (attachment) -

אותו קשר קרוב לבן אנוש אחר - אמאבא

שיטפל וידאג לנו ואנחנו ניקשר אליו.

בני אדם כמו כל בעלי החיים, הינם יצורים 

שחיבור הינו קיומי עבורם.

אנחנו חייבים להיות מחוברים וקשורים

כדי לשרוד כך שהאם/ב יטפל בנו ואנחנו נתחבר אליו.

זהו צורך הישרדותי קיומי.

העניין הוא,

שאותם אנדרופינים -  

כימיקלים מרגיעים שהירואין למשל וכל השאר

מדמים כשהם מוזרקים לגוף -

את אותה תחושת מלאות שחשים ב attachment היקשרות וחיבור

אם ניקח גור עכברים,

וננתק במוח את החלק שמייצר אנדרופינים,

הוא לא יילל ולא יחפש את קרבת אמא שלו

ואז - סביר להניח שימות 

וכשאנחנו חוזרים לילדות המוקדמת אצלנו בני האנוש -

במקרים בהם התינוק במצבי סטרס וטראומה -

אותה מערכת שמייצרת אנדרופינים לא מתפתחת כראוי

ואז בבגרותו - הירואין נותן לו את הנחמה הזהה

לאספקת האנדרופינים המנחמת והמרגיעה.

אז מתפשטת בגוף הרגשה של מלאות, אהבה וחיבור,

לכן זה כל כך עוצמתי.

כאמור ישנו הצורך בחיבור,

שברור שלנו כבני אנוש - היצורים שנולדים חסרי אונים

ותלויים במטפלים בנו לאורך הכי הרבה זמן,

אל תוך ההתבגרות ומעבר לכך -

הינו גם קריטי והישרדותי 

שבלתי אפשרי לנו בלעדיו

לצד הצורך בחיבור ובקשר,

ישנו הצורך באותנטיות -

שמשמעה חיבור פנימה אל עצמנו -

פשוט לדעת מה אנחנו מרגישים ולפעול בהתאם -

כלומר - חיבור לאינטואיציה.

אם נסתכל על ההתפתחות שלנו כבני אדם- 

לאורך מאות אלפי שנים חיינו בטבע.

ושם - מי שלא מחובר לאינטואיציה שלו - לא שורד,

כלומר שהצורך בחיבור פנימה והקשבה עצמית שבין היתר

הינה קשב לחושים שלנו - הישרדותי במקורו

בדיוק כמו הצורך בחיבור לאחר.

אם אתה מתחיל להקשיב לאינטלקט שלך במקום לאינטואיציה

אתה לא שורד

זאת אומרת שיש לנו פה 2 כוחות הישרדותיים עצמתיים -

שני צרכים הכרחיים לקיום -

הצורך בחיבור ובקשר

והצורך באותנטיות - בחיבור לרגשות, לצרכים, לאינטואיציה

אבל...

מה קורה ...

אם האותנטיות שלך מאיימת על הקשר שלך ?

אם החיבור לרצונות, לרגשות, לצרכים

בקונפליקט עם אלה של אמאבא?

למשל - נניח שאת ילדה בת שנתיים ואת כועסת 

כשלא נתנו לך עוגייה לפני ארוחת ערב,

אבל ההורים שלך לא יכולים להתמודד עם הכעס,

בגלל שהם גדלו בבתים בהם היתה הרבה מידי תוקפנות וכעס,

לכן הם חרדים שהם יזיקו אם יאפשרו לכעס להתבטא

ואז הם נותנים לך את המסר (באופן עקיף או ישיר)

ש"ילדה טובה לא כועסת"

המסר שאת מקבלת הוא 

לא רק שילדה טובה לא כועסת,

אלא שילדה כועסת לא מקבלת אהבה,

כי אז הם קרים אליה, מפנים גב, ידברו אליך לא יפה,

לא יסתכלו עליה... ילדה כועסת לא מקבלת אהבה

הם לא מבטאים אהבה ברגעים הללו.. לא...

אבל את חייבת לשמור על הקשר הזה..

ניחוש... 

מה הולך להידחק? ...

נכון.. האותנטיות שלך !

כך בכל פעם מחדש.. 

וכך אנחנו מתחילים לאבד את הקשר לעצמנו,

לרגשות שלנו, לאינטואיציה

זאת אומרת שמהר מאד,

מה שהיה פעם הישרדותי לנו,

הפך להיות לא כזה בסטינג הפחות הישרדותי של היום

שבו להישאר אותנטי זה אומר לאיים על הקשר והחיבור שלנו (להורינו)

ניתוק שהולך ומתעצם עם השנים

עד שאנחנו מוצאים את עצמנו בשלב מסויים

תוהים, מי לעזאזל אנחנו ?

ושל מי החיים הללו ?

מי זה שחווה את זה?

ומי אני בעצם??

פה נוצר שוב הצורך בחיבור מחדש

ושם... נוצר הריפוי האמיתי והממלא כל כך

זאת אומרת שבגלל שאנו נאלצים לוותר על האותנטיות שלנו

על מנת לשרוד בחיבור למטפלים בנו -

אנחנו מאבדים את עצמנו.

פה אנחנו חוזרים לטראומה -

זה דבר אחד לזהות שהכל התחיל ומקורו בכאב ילדות 

(חוסר כל שהוא)

ודבר אחר לגמרי להתמיר את הכאב ההוא 

(למלא את החוסר)

 

אבל רגע... 

פה עלינו קודם להבין מהי טראומה -

לרוב חושבים שטראומה זה משהו שקרה לך -

למשל גירושין של ההורים בגיל צעיר,

מריבות של ההורים,

אמא בדיכאון ולא פנויה,

אלכוהוליזם של אבא,

פגיעה פיזית או מינית,

אובדן של קרוב,

אלה אינן טראומות,

אלה טראומטיים!

טראומה היא לא מה שקרה לך

אלא מה שקרה בתוכך!

וכתוצאה מאירועים טראומטיים שכאלה,

מה שקורה בתוכך - זה 

שמתחיל ניתוק רגשי,

ניתוק מהגוף,

ומתוך כך קשה עד כדי בלתי אפשרי להיות נוכח ברגע הזה

ומתפתחת נקודת מבט שלילית על העולם,

נקודת מבט שלילית על עצמך

ונקודת מבט מתגוננת אל מול האחר

והתפיסה המחזיקה את נקודות המבט הללו

ממשיכה להתגשם במציאות חייך,

ולהוכיח לך שהיא מוצדקת...

במילים אחרות -

ההתמכרות איננה הבעיה 

אלא ניסיון לפתור בעיה (!)

ולכן השאלה האמיתית היא -

ממה נוצרה הבעיה?

מהו המקור עליו מנסה לפצות ההתמכרות

כלומר ההתמכרות הינה ניסיון

למלא חוסר שמקורו בילדות,

כשלכאורה ישנו איזהשהוא סיפוק מיידי 

שנותן אשלייה של מילוי אותו חוסר,

ולמעשה מגדיל עוד יותר את הבור או החוסר או הבעיה -

בטווח הארוך.

זאת אומרת שמה שחשוב זה לא רק לזהות

את מקור העניין - מה שקרה לפני 10/20/35 שנים או יותר,

אלא לזהות את התופעה כפי שהיא מתבטאת בזמן הווה

ולהתמיר אותה 

ואפשר לעשות זאת על ידי חיבור מחדש לעצמך

על ידי שחזור הקשר שלך 

עם הגוף- קודם כל

ועם הרגשות שאבדו אז

וכשזה קורה - 

כשהקשר לגוף ולרגשות ולעולם הפנימי נמצא שוב -

זה מה שנקרא החלמה וריפוי,

(ופה באנגלית יש משחק מילים -)

מה שנקרא לעשות recovering

זה בעצם למצוא מחדש re-cover

זאת אומרת שהריפוי הוא למעשה לחזור לעצמנו,

להתחבר לעצמי מחדש

כאשר אובדן העצמי הינו מהות הטראומה

כך שהמטרה האמיתית של טיפול בהתמכרויות

וכל סוג של ריפוי,

היא ליצור חיבור מחדש לעצמנו "

והוא מסיים בציטטה שלו עצמו והנה היא בתרגום חופשי כמו כל שאר הנ"ל:

"אנחנו אולי לא יכולים לקחת אחריות על העולם שיצר את המיינד שלנו

אבל אנחנו יכולים לקחת אחריות על המיינד ולייצר לעצמנו עולם מיטיב."

למקרה שלא רואים את הסרטון בצפייה דרך הטלפון

יש ללחוץ כאן כדי להגיע אליו

~~~~~~~~~~~~~~~

הדרך בה אני עובדת -

עם עצמי ועם מי שמגיע לתהליכים הטרנספורמטיביים שאני מנחה -

עושה את זה בדיוק -

מאפשרת לנו לחזור אל הגוף, להתחבר מחדש אל הרגש,

להיות בחיבור יותר ויותר יציב אל עצמי המקורי

ולפרוח תוך שאנחנו יותר ויותר מתנקים מתפיסות תפוסות

ומאמונות מגבילות שאימצנו לאורך השנים,

לממש את עצמנו במלוא עוצמתנו.

ובאמת, ליהנות מהחיים!.

בין אם נקודת המוצא היא התמכרות

ובין אם היא הרגל לא רצוי,

זוהי דרך מופלאה - ובטוחה ללכת בה

אם יש לך או למכריך כזה הרגל שהגיע הזמן להשתחרר ממני,

בלחיצה כאן ניתן להגיע לתיבת המייל שלי

ונתחיל בתהליך קצר מועד

כזה שהשינוי מורגש תוך כדי תנועה די מההתחלה.

פה בשבילך במגוון דרכים נוספות:

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

ואם הוא } אומר לה { אמירות מקטינות? (vice versa)

 "למה את תמיד כזו מקובעת??!!"

או

"אתה כזה קמצן ! (בליווי עווית מסתייגת וזה - באנדרסטייטמנט), למות..."

לצערנו (!!) הנטייה הזו לשים אחד את השני בתבניות מקטינות

מאד נפוצה,

גם אם זו התבדחות על חשבון האחר

וגם אם זו אמירה רצינית.

כך או כך הנטייה הזו פוגעת בכולם -

במי שנאמרת כלפיו - מן הסתם,

בקשר הזוגי - שכן - היא מרעילה את המרחב הזוגי

ומובילה להתרחקות והימנעות, (או מריבה)

ובמי שאומר אותה וחווה דרכה ביקורת, שיפוט וביטול

שמרעילים פנימה לא פחות מאשר החוצה

בהינתן מצב בו רובנו נכנסים לקשר

עם כמיהה עמוקה שיראו אותנו וישמחו בנו בדיוק כמו שאנחנו,

(כמיהה שלרוב לא סופקה מהדמויות שטיפלו בנו

ולא אתייחס פה להאם זה אכן תפקידו של בן הזוג)

מעֶבֶר לתסכול שהנטייה הזו להקטין מעוררת -

אצל מי שהיא מופנית כלפיו -

היא עשויה לעורר ולהגדיל את הספק - "אולי אני באמת לא מספיק"

שממילא מתקיים שם משהצורך להיראות לא סופק בילדות,

כך שככל שמתווספות אמירות מקטינות,

יותר ויותר מתקבעת האמונה המגבילה הזו - גם אם לא במודע -

"אולי אני באמת לא מספיק..."

פה אני רוצה להביא עיקרון מנחה שעשוי להרגיע ולומר

שאם זה מתסכל אותי שמישהו אומר לי אמירות מקטינות,

(ולא משנה אם אני מגיבה בכעס הודף או בהתעלמות וניתוק)

זה מוכיח שישנו מאבק פנימי בתוכי:

בין הקול שיודע שאני כמו שאני זה נפלא -

קול ששייך לידיעה פנימית כזו מעצם היותי נשמה עצומה,

שאמנם הולך ונדחק לפינה ככל שהיו אמירות מקטינות עם השנים,

אך קיים שם והוא שדובר את האמת (!)

לבין קול פנימי שנבנה מאותם הקולות החיצוניים 

ששמעתי לאורך החיים - ש"משהו בי לא מספיק".

והוא שדובר שקר (!)

קול זה אגב יכול להיבנות גם רק מכך שהמבט שהיה מופנה אלי

לא היה מבט רך, מקבל ואוהב.

עד כאן - הבעיה,

השאלה היא איך לעשות את ההפרדה הזו 

ולא לקחת את מה שלא שלי?

אז נכון -

מצד אחד כאמור לעיל - כל מה שכבר "נכנס" -

מזכיר לי שיש בתוכי ולו שבריר אמונה שאולי זו האמת...

ופה - נדרשת עבודה פנימית לנקות את הספק, להתמיר את האמונה,

לגדל את עצמי, להכיל, לקבל ולאהוב.

(כן... זה לא לגמרי פשוט כמו שנשמע, ובכל זאת ישנה דרך שמובילה לשם)

לצד זה,

ההרגל להתערבב עם מה שסביבנו כל כך נפוץ,

שְפֹּה אני רוצה לספר סיפור קצר שיכול להבהיר יותר בקלות

איך לעשות את ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

הפרדה שכאמור תתאפשר יותר 

ככל שאני מחוזקת ומחוברת ובקבלה לעצמי:

את הסיפור אני מביאה מתוך אחד הפרקים 

בסדרה המופלאה CROWN,

בה בימים אלה אני צופה בנטפליקס.

(וואוו כמה שאני נהנית..

הפכתי להיות מסיונרית שלה - לרוץ לראות אם טרם..)

באחד מהפרקים מביאים את הסיפור על וינסטון צ'רצ'יל

שלקראת יום הולדתו ה 80 הזמינו לו צייר מודרניסט שיצייר אותו.

כל תהליך הציור היה מורכב מסיבות שלא אפרט כרגע

ואז ביום ההולדת שהיה גם יום ציון אירוע ממלכתי במקביל, 

וינסטון צ'רצ'יל נאם וחשף את הציור שהיה תחת כיסוי בד,

כך שראה אותו לראשונה ביחד עם הקהל המכובד שנכח באירוע.

הוא כל כך התאכזב, וכל כך כעס ממה שראה... 

שלא היה מוכן לקבל את הציור.

והנה אני מגיעה לפואנטה -

הצייר בחר להגיע לביתו, לברר אתו מה הוא לא אהב,

ווינסטון צ'רצ'יל אמר לו את דברו בצורה מאד נוקבת, 

שהיתה יכולה בקלות להיתפס בעיני הצייר כמקטינה ומעליבה מאד -

ולמרות זאת, הצייר אמר לו בביטחון שקט - משהו כמו:

"אני מבין שמאד התאכזבת, אבל בעצם אין לך שום דבר נגד הציור או נגדי,

העניין הלא פתור שלך הוא עם הזיקנה והרפיון שבו הגוף שלך נמצא"

כי הציור העביר את התמונה האמיתית - (מודרניסט.. אמרנו) 

ולא את התדמית שצ'רצ'יל היה רוצה לשדר דרכו,

את אותה מציאות שהזקנה שצ'רצ'יל התכחש לה ניכרת בה.

לא יודעת אם זה באמת מה שקרה במציאות,

בכל אופן זוהי דוגמא מופלאה להפרדה 

בין העניין הלא פתור של מי שמולי - שגם כשהוא משליך אותו עלי,

הוא עדיין שלו,

וככל שאני נקייה מאשמה, ומהתפיסה "אני לא מספיק..."

ההפרדה הזו בין מה ששלו ומה ששלי - מתאפשרת

ואני מוצאת את עצמי לא כועסת, לא נעלבת, לא מתנתקת

ולא מגיבה באופן אמוציונלי אחר,

כי ברור לי שזה - לא שלי. רק הושלך עלי 

ואני יכולה להחזיר את זה באהבה וברכות לשולח.

~~~~~

על זה אני רוצה להוסיף משפט שיש אומרים שהוא סיני עתיק,

ויש שטוענים שמקורו פורטוגזי..

בכל אופן הוא אומר בתרגום סימולטני:

"כשאני בטוחה שאני מכירה אותך,

אני כאילו ממיתה אותך בקרבי..."

משפט חכם שמזכיר לנו -

שאנחנו יצורים שעוברים שינוי מעצם היותנו בחיים,

מן הסתם שינוים פיזיים

וגם - ככל שאנחנו בתהליכי צמיחה והתפתחות -

שינויים שמתאפשרים מהיפרדות מחליפת ההישרדות -

והתקרבות ומימוש האיכויות המופלאות 

של הנשמה העוצמתית שאנחנו חלק ממנה.

מכאן: מה שהייתי אתמול הוא לא בהכרח מה שאני היום 

וכשאנחנו רואים את האחר והוא אותנו

בתוך התבניות המקטינות של מה שהיינו בעבר -

זה גם עשוי להקשות עליו להטמיע את השינוי

וגם לא מאפשר לבן הזוג המקטין - להכיר וליהנות מהשינוי

ולפעמים בכלל להיות ער לו ...

לכן,

בנוסף לעניין ההפרדה בין מה ששלי למה שלא,

מתווספת האפשרות לתרגל נקודת מבט חיובית -

עיין טובה לעצמי ולאחר,

לא ממקום שמתעלם ממה שלא מרוצים ממנו,

אלא ממקום שרואה גם את מה שכן ונותן ולוּ מיני זרקור עליו,

מתוך הבנה שמה שנתמקד בו יגדל

ולכן ככל שנעריך מהלב, נוקיר, נכבד ונשמח במה שאנחנו אוהבים -

יהיה לנו יותר מזה

ומי פה לא רוצה עוד נחת שכזו ?

(רגע, רגע, פה קריטי לשים לב

ולא ליפול למלכודת של התעלמות ממה שלא מרוצים ממנו

מתוך אשלייה שאם לא נתייחס לזה שה יעלם..

אלא -

היכן שמתקיימת התנהגות לה אנחנו לא מסכימים -

נדרשת קבלה (לצד אי ההסכמה) כחלק מתהליך הריפוי, שמחולל התמרה

והתמוססות הקליפות ההישרדותיות תוך חשיפת האיכויות הנפלאות למימושן.)

אז...

לחיי הרכות והקבלה

שמאפשרות לנו באופן אבסורדי -

דווקא מתוך זה שאנחנו מקבלים את מה שיש -

גם כשהוא לא הרצוי..

לגדול להיות השלם שאנחנו

פה בשבילך במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

גלית אליאס 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך.

מה אפשר לעשות כשעולה קושי ? (תסכול/כעס/פחד...)

מי מאתנו לא מכיר את העננה הזו,

שלפעמים מגיעה משומָקום 

(לכאורה משומקום.. עד ש.. "רגע... מה 'הוריד' אותי?".. וגלינג.. נופל האסימון..)

ולפעמים.. לגמרי ברור מה או מי זה שהביא אותה -

עננה שמכבידה ומציקה עד כדי לא מניחה..

כשזה קורה לך -

בין אם היא יותר תסכול או כעס או אפילו חרדה -

מהו ההרגל שלך להתמודד אתה?

יש שבורחים לשינה,

יש שבורחים לעשייה (מי כמוני יודעת...)

יש שמדליקים סיגריה (כזו או אחרת)

יש שבורחים לטיפה המרה,

יש שמרחיקים להתאהבות חדשה

ויש... עוד אינספור דרכים..

בין אם ההרגל הוא כזה או אחר,

הקטץ' הוא שכל אלה הינם בגדר בריחה

וככאלה הם כאילו משככים את הקושי 

עם דגש על ה "כאילו"...

וגם... לרובם תוצאות לוואי והשלכות לא משהו

ובעיקר - 

הם לא באמת פותרים את הקושי

אלא רק 'מרדימים' אותו.

אז נכון

שכל עוד אין פתרון אחר אפשרי באופק...

וכל עוד אנחנו שבויים של ההרגל,

הוא יצליח להשלות אותנו בכל פעם מחדש ש"הפעם יעזור באמת",

כשלמעשה רק ילך וירחיב את הקרע

ויעמיק את הנזק של תוצאות הלוואי...

אבל אני לא באתי היום לבאס,

כמו שפתחתי - כולנו מכירים את הלופ הזה,

בין שאנחנו מודעים לו ובין שלא בא לנו להיות במודעות אליו..

מה שחשוב לי היום להבהיר הוא -

שיש דרך אחרת!

כזו שבאמת באמת ממוססת את הקושי,

משחררת אותנו ממנו

ומאפשרת לנו ליצור לעצמנו חיים טובים יותר

(עד כדי להיפטר מהקשיים ולהישאר עם אותו בן זוג

על פני להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הקשיים,

וגם כמובן בלי קשר לבן זוג...

כן.. קשה להאמין לזה אני יודעת,

אבל לרוב זו באמת לא אשמתו/ה :-)

העניין הוא כזה-

עד גיל 7 אנחנו יותר יצורים חושיים מאשר יצורים חושבים

וככאלה - אנחנו בעיקר חשים בגוף את שמתרחש סביבנו,

אממהה... שבדיוק בשנים הללו

אנחנו חסרי אונים מעצם היותנו תלויים במטפלים שלנו

וכמה שאלה יעשו כמיטב יכולתם,

יהיו חוויות של חוסר אונים, תסכול, חוסר וכו' שנחווה

ו...כן - ייצָרבוּ בגוף שלנו, כי הוא השדה הפעיל בשנים הללו.

אז.. בהיותנו חסרי אונים -

באמת בריחה היא הערוץ שמציל אותנו

(אחד מה Fים - Fight/Flight/Freeze),

אלא שהיום למרות שאיננו באמת חסרי אונים -

למרות שאנחנו בוגרים שאינם תלויים באחר -

כל עוד לא התמרנו את התכנים ההם -

אנחנו עדיין חווים את הסיטואציה 

מנקודת המבט הפגועה ההיא

במילים אחרות אפשר לומר -

שהגוף שלנו כל כך אוהב אותנו

שהוא מחזיק עבורנו את כל הרגשות הקשים 

והחוויות הלא נעימות במנעד של תחושות גופניות

(בהן מוצפנים גם דפוסי חשיבה ואמונות שגויות 

שלא אלה ולא אלה משרתים אותנו)

וזה יכול להיות מערך שמחזיק שנים... אפילו עד יום מותנו -

אם אנחנו ממשיכים לברוח -

כשבכל פעם שהקושי עולה - (גם אם מודחק) 

מתווספת עוד שכבה לתסכול

והגוף ימשיך להחזיק (וקצת להתפרק תוך כדי מן הסתם)

כששכבות התסכול הופכות להיות כמו מגנט

שמושך אלינו שוב ושוב את אותם המצבים

(כי כאמור ישנם דפוסי חשיבה ואמונות

שמובילים לדפוסי התנהגות שמייצרים 

שוב ושוב את אותם מצבי מציאות מתסכלים)

למשל:

הוא { צמא להרגיש שרואים אותו,

צמָא שנוצר כילד שהוריו היו עסוקים מידי

ובכל פעם שהיא } לא רואה אותו, הוא { 

חש מחנק בגרון, 

מרגיש עצב, עלבון, בושה, תסכול..

עוברת בראשו מחשבה לא בהכרח מודעת: "לא באמת אוהבים אותי"

ואוטומטית מגיב בהסתגרות

אלא שאז... 

היא עוד יותר לא רואה אותו 

כי עם ההסתגרות שלו היא } חווה דחייה

ולכן נמנעת יותר מלהתקרב -

מה שמעצים ומגביר את התסכול שלו...

שלא לדבר על זה שמלכתחילה- 

כדי לא להסתכן בלהרגיש את התסכול 

מהסכנה המובנית בו מילדות (ב 4 הרבדים - גוף - רגש- מנטלית - אמונה)

ש'היא לא תראה אותו'-

הוא מרוחק. 

לכאורה כדי להגן עליו

ולמעשה - הוא מגביר את תסכול ה"לא נראה" במו ידיו..

זוהי דוגמא ללופ שמשאיר אותו שבוי עם התסכול

ולכאורה מילוט לבריחה כל שהיא הוא כמו אוויר לנשימה,

רק שזה לא באמת אוויר נקי ומזין...

והבריחה הזו רק מקבעת את התסכול שלו (וגם שלה) עוד יותר.

יחד עם זאת (!) 

היופי הוא..

שהמנגנון המופלא הזה בא עם מפתח לפתרון בִּילְט אין

הגוף הזה שכל כך אוהב אותנו,

יכול בקלות להשתחרר מאותם הזיכרונות שאגר

כשאנחנו לומדים איך לאהוב אותו בחזרה,

ולמלא את הצרכים שלא סופקו והותירו בנו חלל

עם ציפייה כמוסה שהאחר (בן הזוג) ימלא.

ולאהוב אותו בחזרה אומר בין היתר להסכים

לשהות עם הרגשות והתחושות 

עד שטרנספורמציה מתרחשת.

כן...

רגש- אמוציה - emotion

הוא אנרגיה בתנועה - energy in motion

אורך החיים של רגש כשאנחנו מאפשרים לו לנוע

הינו 90 שניות בסה"כ (!!)

העניין הוא שאנחנו לא. 

כי אנחנו בעיקר בשכל, בניסיון עקר לפתור שכלית את המצב

ואז הפלונטר - שהרגש הוא ה'פלזמה' שלו - נשאר תקוע.

ואז התסכול חוזר שוב ושוב.

מתסכל.. לגמרי,

אבל גם גאוני -

כי החזרה הזו שוב ושוב על אותו התסכול 

עשויה להוביל אותנו להסכים לנוע בכיוון הנכון.

התסכול הזה בונה בנו מוטיבציה והסכמה לריפוי אמיתי.

אחרי שאנחנו מבינים ונוכחים שהבריחות לא מועילות לנו.

עכשיו נדרשת פה רק הכוונה

הכוונה שתאפשר לנו להעז

לשהות בתחושות,

לשהות עם הרגשות הקשים 

(שעבור הילדים שהיינו היו קשים מידי לכן נוצר ההרגל לברוח) 

שהייה שתוביל אותנו לטרנספורמציה,

שתשחרר אותנו - איזו הקלה - מהלופ.

נכון,

זה בניגוד להרגל שלנו - 

שהוא כאמור - לברוח,

נכון,

זה דורש נחישות והתמדה,

זהו תהליך ולמרות הקסם שמתחולל בכל טרנספורמציה...

שמורגש פיזית בגוף וגם בחיים,

על מנת להטמיע אותו - עלינו לחזור שוב ושוב

כאילו אנחנו סוללים דרך חדשה ומייצבים אותה

ובעיקר - 

נכון, זה כל כך מפחיד ובניגוד לאינסטינקטים,

ולכוחות האגו - מניפולציות שכל ופחד

ולכן ליווי מהיימן הינו הכרחי.

עם יד על הלב, אני לא מכירה דרך 

שמאפשרת כזו העמקה וכזה ריפוי בכזו מהירות...

והתנסיתי בלא מעט כלים בחיי.

השינויים שעוברים מי שאני מלווה בדרך המופלאה הזו

מ ד ה י מ י ם!

וכל כך חבל לי לראות ולשמוע שוב ושוב

עד כמה ההרגל לברוח נפוץ, 

בעיקר כי לא יודעים (/מאמינים) שיש אפשרות אחרת

הדרך שבה אני עובדת משלבת כלים אנרגטיים עוצמתיים

ומאפשרת למי שהולך בה 

להשתחרר מהפלונטרים הללו שמכבידים פיזית ורגשית, 

להתחבר למרכז הווייתו

ממקום נקי, להשיל קליפות אגו מיותרות,

להיזכר במהותו, ליצור חוסן פנימי

ולהיות יותר ויותר בבחירה

(ופחות בבריחה ובתגובה אוטומטית למצבי החיים)

וזה כל כך זמין, אפשרי ומוגש באהבה

שמה שנותר לי הוא להזמין אותך להתנסות.

אם יש משהו שיושב עליך,

איזה  story of your life 

שהגיע הזמן להשתחרר ממנו,

לחיצה כאן מובילה לתיבת המייל שלי, (galitel2@gmail.com)

נתאם לנו זמן ונתחיל תהליך

כאמור זוהי דרך ריפוי שמתבטאת במהירות בחיים,

לכן התהליך קצר יחסית - 8-10 פגישות

ומציאות החיים משתנה לנו מול העיניים

למיטיבה, מזינה ונעימה יותר

אני מתארת לי שהשכל פה עשוי להיכנס 

ולעורר התנגדויות והסברים ל'למה לא',

מאחר ואין אפשרות לקלוט זאת דרך השכל,

עם כל הכבוד לו ויש כבוד...

אם הלב שלך מרגיש שזה נכון,

זה הרגע ללחוץ כאן ולהתנסות.

פה בשבילך /כם במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

גלית אליאס 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

אם נפרדתם ויש לכם הרהורי חרטה - זה בשבילכם כמתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם לשנה החדשה:

 (בהחלט גם מתאים למי שיש הרהורי פרידה)

כולנו גדלנו על :

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

סופי אגדות שהשרישו בנו את התקווה

שְֹלוּ רק נמצא את אהבת חיינו -

השאר כבר יסתדר מעצמו...

מה שמוביל למסקנה המתבקשת -

שאם נמצא את עצמנו רָבִים הרבה כזוג...

כנראה ש "זה לא זה" ו... "עלינו להיפרד"

כשהאמת היא,

שלאהבה שלוש פאזות אותן כולנו עוברים -

השלב הראשון - שלב ההתאהבות -

אז - באמת הכל וורוד ומרגיש גן עדן,

אלא שההתאהבות מבוססת על אשליה,

כיוון שבשלב הזה אנחנו רואים את התמונה בצורה סלקטיבית,

בה ברורים לנו רק החלקים שחיוביים בעינינו

וכשאדי ההתאהבות מתנדפים...

התמונה המציאותית מתבהרת ואנחנו מתחילים לראות 

גם את מה שפחות סקסי בעינינו,

עולה אכזבה ו... אנחנו מתחילים לריב -

הרי לנו שלב מאבקי הכוח,

אז אנחנו רבים ורבים,

עד שנמאס לריב... ואנחנו מתחילים להתרחק

והרי לנו שלב ההתרחקות.  

התרבות הזו בה אנו חיים,

זו שגידלה אותנו על happyli ever after

לא רק שלא ציידה אותנו בכלים כדי להגיע לכזה 'אושר ועושר',

הרי שלרוב - ההיפך - קיבלנו דוגמא 

(ואנחנו במיוחד כילדים לומדים בעיקר ממה שאנחנו רואים)

ל 'איך לא לנהוג',

דוגמא ל 'איך לא לנהל מערכת יחסים' -

'איך לא לדבר',

'איך לא ליצור שיתוף פעולה'

דוגמאות להרגלים שמייצרים ריחוק

למרות שהכמיהה העמוקה של כוווולנו היא לחיבור

זה לא מפליא..

אנחנו אפשר לומר הדור הראשון שלא באמת חי בהישרדות אמתית,

מאחורינו דורות על גבי דורות

שעברו קשיי חיים אמיתיים, שסגרו את הלב.

אנחנו הדור הראשון שלא באמת חי בהישרדות

אבל עדיין מתנהל כאילו כן

מה שראינו בבית -

הוא מה שנמצא את עצמנו חיים כבוגרים,

או בדיוק ההיפך שזה אותו הדבר -

במובן ששניהם מחזיקים את אותו התסכול

ומה עושים עם התסכול?

גם את  זה אף אחד לא לימד אותנו...

איך להכיל אותו,

מה שכן... למדנו להשליך אותו בהאשמה על מי שמולנו

ואכן -

זוהי עדיין השפה השגורה סביבנו

כזו שמפנה אצבע מאשימה

וחיה מתוך אחד מה Fים רוב הזמן (fight/flight/freeze)

כשאלה הם פני הדברים

וקשה לנו בבית, (אמרנו... שלב מאבקי הכוח והריחוק)

מתוך האפשרויות שבידינו (אמרנו האשמה)

אין לנו אלא להאשים אותו/ה

ולהיפרד ממנו/ה - כאילו אז תגיע הרווחה

אם כבר נפרדתם - הרי שסביר להניח שכבר גיליתם

שאופס... זה לא ממש עובד ככה

לא שבהכרח לא נכון להיפרד,

ישנם מקרים בהם זה הצעד הנכון,

עדיין - זה לא צעד שמספיק על מנת ליצור רווחה 

שלא לדבר על כך שבחלק גדול ממקרי הפרידה-

היא באמת לא היתה הכרחית.

כי מה שאנחנו רוצים בעצם זה 

להצליח להיפרד מהתסכולים

וזה... לא אומר בהכרח להיפרד זה מזו

ההיפך -

ככל שההתאהבות שלנו היתה חזקה יותר -

אמנם סביר שנמצא את  עצמנו מתכתשים יותר -

ויחד עם זאת אנחנו מתאימים יותר זה לזו

למסע של צמיחה אישית זה לצד זו

(מה שנקרא Imago matchׂ)

כזה שגם אם בתחילתו הינו רווי מאבקים,

נקודת המבט החדשה הזו -

שמציבה את האחר כמי שמזכיר לי את התסכול שממילא מתקיים בי

ולא כאשם בו -

בנוסף לכלים שמאפשרים לכל אחד מאתנו

להכיל, למוסס והלתמיר את התסכול -

סוללים לנו דרך מופלאה לחיים נעימים יותר ויותר

ו...זה לצד זו ❤

העניין הוא שאת הדבר הלכאורה בסיסי הזה..

לא מלמדים אותנו..

כן.. כבר אמרתי..

אך, לשמחתנו הידע והכלים נמצאים עבורנו

והנה לנו הזדמנות נפלאה ליצור לנו 

happyli ever after  אמיתי

נכון...

זה מחייב שניים

כמו כל טנגו

זה לא אומר שנצליח ב 100%,

ובטח לא 'על ההתחלה',

אבל כמו כל דבר שלומדים -

ככל שמתמידים בו הוא הופך להרגל החדש שלנו

ואם כבר נפרדתם - 

אז בכלל יש לכם יתרון נוסף:

כי הפחד ש 'זה יתפרק' כבר פחות מאיים,

מה שמאפשר לראות את הדברים נכוחה,

באופן שמפריד בין מי שאנחנו באמת

לבין ההרגלים הלא רצויים שלנו,

לרפא את המקומות הפנימיים שיצרו אותם

וללמוד איך להחליף את ההרגל הישן בחדש שמקדם.

ברור.. שגם אם הפרידה היא רק מחשבה,

או דיבור,

התהליך הזה מתאים 

כי הוא מייצר בהירות,

כל אחד צומח ומתחזק

ומתברר יותר אם השניים מחוייבים לדרך -

וכן.. גם את זה כבר אמרתי -

המחוייבות ההדדית הזו הכרחית

בין אם היא פעילה ובין אם לא

(כלומר- אחד עושה דרך והשני לא מתנגד לה ונע בהשפעת אדי ההתפתחות)

מה שעוד יותר יפה זה שאני מדברת

על תהליך קצר מועד -

כזה שתוך יומיים - סה"כ 12 שעות -

עוברים את השלב הראשון האינטנסיבי -

(אפשר לחלק גם ליותר מפגשים קצרים)

כבר אז התמונה מתבהרת, 

גם סימני השאלה מתחלפים בסימני קריאה

וגם מקבלים כלים להמשיך ללכת בדרך הזו הלאה

אחר כך אנחנו נפגשים בתדירות נמוכה לתקופה קצרה

כדי לוודא שאתם מצליחים להישאר על דרך המלך הזו

ב happyli ever after  שלכם..

אמן ואמן!

התקופה המוטרפת הזו בה אנו חיים

דוחקת אותנו לדייק את עצמנו -

הכלים בהם אני נעזרת מופלאים לשם כך

ומאפשרים לכל אחד מאתנו להיות יותר נאמן לעצמו,

יותר קרוב לעצמו

ומתוך כך יותר קרוב למי שאתו

פגישות ממשיכות להתקיים גם בימי הסגר,

אצלי בגינה, 

כשהירוק שמסביב והאוויר הצח נותנים לנו רוח גבית תומכת

ואם עולה השאלה "כמה זה עולה?"

אז ככה... 

נתחיל בכך שהתמורה היא 

פחות מעשירית ממה שיעלה לקחת עו"ד גירושין,

וגם פחות מתהליך זוגי רגיל

שפגישה ממוצעת שלו עולה בסביבות 400 ש"ח לשעה,

אז התמורה ל 12 שעות היתה מגיעה ל 4,800 ש"ח.

בגלל שאני לא רוצה שהכסף יעכב אתכם,

למרות שגם הסכום הזה מתקרב לעשירית מעלות עו"ד מגרש,

התמורה עבור האינטנסיב הזוגי

היא לפי 200 ש"ח לשעה + מע"מ 

כלומר 2,800 ש"ח כולל מע"מ (אפשר ב 3 תשלומים)

ויותר מזה - מאחר ואתם לא מכירים אותי,

אתם לא מתחייבים מראש על כל התהליך,

מגיעים ל 3 שעות ראשונות ואם לא מתאים לכם -

ניפרד כידידים תמורת עלות של פגישה רגילה - 400 שח בלבד

בקיצור -

הסיכוי שזה יצליח עולה בעשרות מונים על הסיכון...

אז אם מחשבות על פרידה מקננות לכם

ויש לכם ספק לגביהן -

האינטנסיב הזוגי הייחודי הזה

הוא הדרך הבטוחה לברר אותו

כאן עבורכם

גם בתהליכים אישיים

וגם בתהליכים זוגיים,

בלחיצה כאן מגיעים לתיבת המייל שלי ומשם נתקדם

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

 

*** 3 גורמים קריטיים לזוגיות מאושרת

רגע קט לפני הסגר,

הנה לכם צידה לדרך שבכוחה לא רק להפיח תקווה,

אלא ממש להתוות כיוון ודרך

בה בניגוד לקולות המספידים אותה -

זוגיות לאורך זמן יכולה לגמרי להיות

כזו שהולכת ומשתבחת עם השנים,

דרך 3 הגורמים הללו:

אכן, כולנו גדלנו על: 

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..."

מן חלום כמוס שמלווה אותנו במודע או שלא

ומוביל אותנו בטעות להניח ש:

"אם אנחנו כל הזמן רבים .... זה כנראה לא זה.."

האמנם?

מנקודת המבט דרכה אני רואה את פני הדברים -

"לא בהכרח" 

תהיה תשובה שהיא understatemet ל "ממש לא !"

מי שחי בזוג תקופה כזו או אחרת בחייו

בטח כבר גילה שה "אושר" הזה לא מגיע מעצמו

וגם אם סיפור האהבה היה מבטיח בתחילת דרכו

הוא משנה פנים לאורך זמן.

יש לכך סיבות טובות, עליהן לא אתעכב הפעם,

מה שכן - אפשר בהחלט לומר

שככל שהחיבור הראשוני - מרגיש כהתאהבות -

יש לנו V על הגורם הקריטי הראשון

שנדרש לזוגיות מאושרת.

בו זמנית אגב - קראש התאהבותי מבטיח לנו 

שלב מסוים של דרך חתחתים,

כי אנחנו נמשכים באופן לא מודע-

אל מי שאחרי שההתאהבות מתפוגגת

נגלה שהכי לוחץ לנו על הכפתורים -

כלומר מי שהכי קשה יהיה לנו לחיות אתו (!)

אבל זוהי רק פאזה -

אם (!!!) אנחנו לוקחים את הזוגיות שלנו לשלב הבא (לזוגיות המודעת)

וכאן נכנס לתמונה הגורם השני - שכבר אתייחס אליו, 

רק אוסיף ואומר לגבי ההתאהבות -

שאמנם הינה גורם קריטי,

אך לא הכרחי - 

אפשר בהחלט ליצור זוגיות מאושרת

גם כשהקשר לא התחיל בהתאהבות,

יחד עם זאת, אם כן היתה כזו - 

ככל שהיתה הדדית וחזקה יותר -

ככה יש לנו בסיס לחזור אליו

(וכאמור ככה גם צפוי לנו שלב מאתגר ומגרה פצעים)

ובכן,

הגורם השני חיוני לשלב שאחרי שההתאהבות מתפוגגת -

אז מתחילים מאבקי הכוח

וכאמור ככל שההתאהבות חזקה - ככה אלה,

ואז מתחילים להתרחק - כי נמאס לריב,

עד כאן מה שקורה לכולנו באופן טבעי

אבל (!!) -

הגורם השני - מביא אתו אפשרות נוספת -

והיא - לצמוח יחד לזוגיות מודעת, מאושרת וממלאת

הגורם הזה הינו נקודת מבט חדשה

שמזכירה לנו שבעצם בעצם,

כל מה שמתסכל אותי, תמיד תמיד 

במקורו של דבר קשור אלי

או במילים אחרות:

if it's histerical it's historical

אם זה היסטרי, זה קשור להיסטוריה שלי

בניגוד לתפיסה הרווחת שבה נפוצות אמירות כמו:

"בגללה אין לי חברים.."

"בגללו אין לנו כסף, הוא מבזבז הכל..."

"מאז שהכרתי אותו אין לי חיים..."

וכו' וכו'

אמירות שמחזיקות את נקודת המבט הילדית - הקורבנית

שתלויה בגורם המטפל שאחראי/ אשם במצבי,

מה שהיה נכון עבורנו כשהיינו ילדים - תלויים בהורינו

אך איננו המציאות עבורנו כמבוגרים (!)

בניגוד לתפיסה הקורבנית הזו,

כשאנחנו מבינים שבעצם בתוך כל הסיפורים הללו

גם אנחנו משתפים פעולה

יש לנו היכולת לשנות את המצב

כשאני אומרת "משתפים פעולה" אני מתכוונת

למשל  לזה:

כשהוא } מתלונן ש"היא מקטינה אותו" -

למעשה יש אי שם בתוכו קול שמאמין (בטעות) שהוא קטן

אמונה שמתסכלת אותו } עוד הרבה לפני שפגש אותה {  

וכשהוא נלחם/ נכנע לה בתסכול 

הוא למעשה מדבר מהמקום שיודע שהוא גדול,

אבל לא לגמרי בטוח בכך כי אמא/אבא/מורה/ מישהו אחר

ערערו את הביטחון שלו כשהיה ילד רך עם לב פתוח 

והנה לנו שני קולות פנימיים שנאבקים בתוכו -

במאבק שמושלך החוצה אליה

כל עוד הוא } נלחם בה - שהיא { מקטינה אותו,

המאבק הפנימי ממשיך להתקיים בו

ואמנם היא { יוצאת אשמה מבחינתו

ולכאורה הוא צודק,

אך למעשה התסכול בעינו נשאר

והוא ממשיך להרגיש גם קטן וגם לבד...

לעומת זאת, 

ככל שנזכור לעשות U- turn 

בכל פעם שעולה תסכול או קושי,

ובמקום להשליך אותו החוצה על מי שלצדנו -

נשכין שלום בתוכנו -

גם הרווחנו ריפוי של המאבקים הפנימיים שלנו

וגם חסכנו מאבק זוגי.

(* לא התייחסתי כאן לצד שלה, 

שברורררר שמתקיים במקביל :-)

הרי צריך שניים לטנגו הזה ולכן גם לה יש פה הזדמנות לצמיחה -

תלוי במניע שלה למה שבסופו של דבר מורגש מצידו כהקטנה,

בכל אופן סביר להניח שהמניע הישרדותי וגם היא מוזמנת

לנצל אותה לריפוי אל רווחה)

זה נכון לגבי כל תסכול או קושי

ככל שנהיה מחוייבים לצמיחה האישית 

ונאמץ יחד את נקודת המבט הזו -

כאילו נסללת עבורנו דרך המלך

הללויה!

אז יש לנו גורם ראשון שהוא

הבסיס של ההיכרות שלנו - ההתאהבות,

גורם השני שהוא נקודת מבט כזו שמזכירה לי

שכל מה שמתסכל אותי בא להזכיר לי 

מאבק פנימי על מנת שאשכין בו שלום -

כך גם כל אחד מאתנו הופך שלם יותר

וגם הולכות ומתמעטות המריבות בינינו

וגורם שלישי שהוא

 חיזוק החיבור בינינו ❤❤

בזוגיות האוטומטית - ככל שאנחנו רבים -

ככה אנחנו מתרחקים.

עם נקודת המבט שלעיל (הגורם השני) - 

נוכל פחות לריב,

רק שזה לא בהכרח יבטיח לנו קרבה וחיבור...

יחד עם זאת,

כשאנחנו לומדים לדבר את המקומות הפגיעים שלנו,

כשאנחנו מעזים להתקרב,

לפתוח את הלב לאהבה למרות שהיא פוגעת,

לא בתנאי שלא ניפגע..

אז... החיבור שבינינו לא רק שלא דוהה לאורך השנים -

הוא משתבח ומעמיק.

נכון, זה לא בהכרח פשוט,

יש מנגנוני אגו עקשים שלא עושים לנו חיים קלים,

יש הרגלים שהוטבעו בעומקנו

ובכל זאת - זה אפשרי!

אין זו עבודה רציונלית, ולא מספיק להבין זאת,

זוהי דרך ללכת בה,

כזו שהשינוי עובר דרך הגוף מאפשר שחרור

ברמה הפיזית, הרגשית, התפיסתית והרוחנית - כלומר:

תחושות מהגוף,

רגשות קשים שהוטבעו ונקברו בתוכנו,

תפיסות מחשבתיות מקובעות ושקריות

ואמונות שגויות שכבר לא משרתות אותנו

דרך שכשהולכים בה מציאות חיינו הופכת מיטיבה יותר.

~~~~~~~~~~~~

לשמחתי, אני זוכה להיווכח בניסים שמתרחשים

בתהליכים אישיים וזוגיים שאני מלווה,

ואני יכולה לומר בפה מלא -

ככל שישנה מחוייבות לעצמנו - 

כך הניסים זמינים לנו יותר

ההולכים בדרך נדרשים למחוייבות לעצמם

ואני - מביאה אתי מגוון כלים מחוללי שינוי

בין אם בתהליכים אישיים,  (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

ובין אם בתהליכים זוגיים (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

בהדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או בתכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

מאחלת לנו ימים יפים,

גלית אליאס, 

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממני אלי

מה מדליק אותך ?? אפרופו חנוכה... ומה יאפשר להישאר דלוקה?

 ואני לא מתכוונת בהכרח בהקשר הסקסואלי..

למרות שלא באמת נדרשת הבחנה

ובכל זאת לצורך הפשטות אתייחס למה שמדליק

ומה מאפשר להישאר דלוקות - בהיבטי היום יום

כי במילים אחרות זה: לחיות את החיים

או לתת להם לעבור

ואנחנו לא רוצות שזה יקרה...

הרבה פעמים אני יכולה להבחין בהבדל

דווקא כשאני לא בחיבור לתשוקה שלי, לאש שבתוכי,

אולי אגיד ללב שלי,

אז - מתגנבת לה תחושת חוסר סיפוק, החמצה,

משהו כבד שמעיק עלי,

לפעמים מודע ולפעמים באחורי התודעה,

אז, אני יודעת שאני לא בחיבור.

זה קשור אצלי לא פעם לניסיון לקבל אישור

שנמצא שם תמידית -

וגם כשאני עובדת על המקום הזה

עדיין יש שאריות שנכון שהן חלשות יותר

אבל... עדיין מצליחות להשתחל ולנהל אותי

עד שתשומת הלב שלי מגיעה (לרוב בדיעבד לצד המועקה)

בכלל סטרס הוא מנגנון ניתוק משוכלל :-)

כך שכל דבר שילחיץ/ יטריד/ יפחיד וכו',

יוביל להפרשת הורמוני הסטרס, המערכת ההישרדותית תופעל,

וכהרף עין נבנות חומות בינינו לבין הלב.

 

ברגעים בהם אני בחיבור - לעומת זאת -

אני בחוויות שלמות ושקט פנימי

שלא תלוי בדבר, בטח לא במשהו או מישהו חיצוני

יש שם יש נקודה. סימן קריאה.

זו מן תחושה עילאית בה אני יודעת

שאני אהובה כפי שאני מעצם היותי

ולא... זה ממש לא תמיד היה זמין לי

הקטע הוא שמה שעומד בינינו לבין החיבור ללב

הוא חומות של מנגנוני הגנה

שמספרים לנו שהם מגנים עלינו

ואז מוליכים אותנו לכיוון ההפוך (!)

מזה שיכול ליצור את החיבור

כי כדי לפלס את הדרך אל הלב והאש הפנימית,

עלינו לעבור דרך החומות

בעוד שההרגל לעומת זאת

הוא להסתובב ולברוח

אף אחד לא לימד אותנו להכיל תסכול,

למדנו (דרך חיקוי לרוב) לברוח ולהימנע ממנו.

זה, אגב מסתבך עוד יותר בקשר זוגי

כי בנוסף, כנשים, תורבתנו להיות "טובות" ומסכימות"

ואם עולה אי הסכמה או משהו שלא תואם את רצוננו/ דעתנו,

עולה בנו מתח ו... ההרגל לברוח ממנו

מייצר מצבים בהם

אנחנו לא תמיד נאמנות לעצמנו,

לא משמיעות את קולנו,

לא מביאות את מי שאנחנו באמת עכשיו,

פוחדות מקונפליקט.

(גם שחלקנו מאד תחרותיות אבל רובנו לא)

זוהי התנייה חברתית מאד נפוצה

שמקורה באהבה מותנית שקיבלנו מהורינו -

כאשר לא פעם היה המסר:

את אהובה רק בתנאי שתעשי את מה שמצפים ממך

ואנחנו... רוצים אהבה תמיד,

כך שמהר מאד למדנו להתאים את עצמנו כדי לקבל אותה

אז..

אותו הרגל לא רק שמפריע לנו ליצור מערכות יחסים כנות,

להביא את עצמנו באינטגריטי ובאותנטיות לתוכן,

גם מרחיק אותנו מהאש התמידית הזו שמתקיימת בתוכנו

כי בעצם מערכת היחסים שלנו עם עצמנו

מכילה חומות בין מי שאני מרשה לעצמי להיות לבין מי שאני באמת...

אותן החומות שמעלות מועקה,

אותן החומות שביני לבין הלב שלי, 

לבין אש התשוקה לחיים שבוערת בתוכי תמידית

גם כשאינני מחוברת אליה.

מה הדרך אם כן להתחבר אליה?

וכך לחיות את החיים במלואם, בחיוניות, בתשוקה,

בחיבור אל הלב?

בדיוק ההיפך מההרגל  :-)

ככל שנצליח להישאר ולהיות באי הנוחות,

בין אם זה תסכול או אי הסכמה,

ככל שנצליח להעביר את המסר פנימה לתאים

שאין שם סכנה אמיתית כפי שהיא נחווית,

ככל שנתייחס לתסכול הזה כאל סימן,

כמו שער דרכו נוכל להיכנס ולהגיע אל הליבה,

שער שעובר דרך תכנים מודעים ושאינם מודעים

ומחזיק מאחוריו הנחת יסוד לרוב שקרית -

כאמונה שגויה שנמצאת שם ומנהלת אותנו בחיים בכלל,

ככל שניקח את הזמן ונוכל לשהות במתח הזה

ולשאול את עצמנו מה יש שם מתחת לפני השטח

שאני מאמינה שעשוי לקרות

שמותח אותי ומכווץ ומדליק לי נורות אזהרה כאלה?

ואז - מאחר ורוב האמונות הללו מקורן בילדות המוקדמת -

סביר להניח שנתפכח לאמת - שהן מוטעות

ונוכל להתבגר אל נקודת המבט הגבוהה יותר

(ולא.. אני לא מתכוונת להבנה שכלית אלא לשיפט רגשי)

כך נוכל גם ללמוד על עצמנו ולהבין:

למה במצבים מסוימים אני שותקת?

למה במצבים מסוימים אני כועסת?

למה במצבים מסוימים הלב מתחיל לפעום בחוזקה?

למה במצבים מסוימים אני כן מדברת אבל לא אומרת את כל האמת שלי?

ככל שנצליח להרגיע את תחושת הסכנה

ולהביא סקרנות והקשבה רכה,

כך נוכל לעבור דרך החומות ולהעמיק את החיבור פנימה,

ומתוך כך את החיבור שבינינו

ככל שנצליח להיות נוכחות עם התכנים שעולים,

נתוודע לעצמנו יותר, נסמוך עלינו,

נאהב אותנו,

נוכל לעמוד בבהירות על הגבולות שלנו,

כיוון שתהיה לנו בהירות לגביהם

נכבד את עצמנו יותר, 

כי אנחנו לגמרי ראויות לכבוד ואהבה :-)

ובו זמנית, במקרה של אי הסכמה,

נוכל לאפשר לאחר לספר את נקודת המבט שלו

מבלי שהיא תאיים על זו שלנו,

להתעניין ולהסתקרן לגבי הצרכים של האחר,

להקשיב לו להבין וליצור חיבור כנה יותר -

לא מתוך מקום שמשתיק את עצמנו או מוותר עלינו,

אלא מהמקום שמכבד את עצמינו ואת האחר,

מה שיאפשר לאינטימיות שבינינו לבין עצמנו

ובינינו לבין האחר להעמיק ולהתבסס.

ככל שהחומות מתפוררות

כך החיבור אל הלב, החיוניות ושמחת החיים זמינות לנו,

כך החיים מחייכים אלינו יותר ❤

ימי החנוכה מביאים אתם את הפוטנציאל לניסים,

הזדמנות מעולה לנסות להדליק את האש הפנימית

או יותר נכון -

לעבור דרך החומות ויותר בקלות ולהתחבר אליה !

חנוכה שמח ומלא אור

פה בשבילך

עם מגוון כלים ודרכים ללוות אותך אליך,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

סקס - לא מה שחשבנו...

האנרגיה המינית -

הינה האנרגיה הכי חזקה על פני האדמה -

היא היא זו שאחראית להמשך קיומנו כמין האנושי, 

יחד עם זאת העמסנו עליה מטען אמוציונלי כה כבד -

כך שנושא המיניות הוא אחד הנושאים אם לא 'ה'

המעכירים על מערכות יחסים זוגיות.

התרבות בה אנו חיים מזינה אותנו בתפיסות ואמונות, 

שבונות בנו באופן קולקטיבי התניות חברתיות

ונרטיבים תרבותיים המבוססים על 

אמונות שגויות ורעילות כאלה -

שבין היתר מצליחות לפגוע (גם) 

בהנאה הכל כך טבעית בבסיסה -

ממיניות ועונג.

מה כדאי לכולנו לדעת אם כן, (וגם לשנות)

כדי שנוכל להחזיר למיניות את הקלילות שלה

ולעצמנו את האפשרות ליהנות ולהתענג עליה בפשטות?

כתבתי על כך בהרבה פוסטים קודמים,

הפעם אני מוסיפה עוד כמה פיסות מידע

בהתבסס על הרצאה שניתנה ע"י אורלי וורמן

המביאה את משנתה של Emily Nagoski

מתוך הרצאתה: Pleasure is the Measure

אמילי מתארת כמה עיוותים הנפוצים בחברה המערבית

ופורסת בפנינו את התמונה הרחבה

המסבירה ולו חלק מהעיוות, 

כך שכשאנו נוכחים בו- יש בכוחנו לשנות את המצב:

אחת האמונות השגויות הנפוצות מתייחסת למיניות 

כאל צורך, כאל מניע - אומרת נגוסקי.

אלא ש, בעוד שרעב, צמא, צורך בשינה - כולם אכן מניעים,

הרי שמיניות איננה מניע.

בלי אוכל/ מים/ שינה  - נמות,

אבל... אף אחד לא מת מזה שלא היה סקס בחייו.

לעומת זאת, נכון יהיה להגדיר מיניות כתמריץ, 

כזה שדוחף אותנו לחקור בסקרנות.

רק שזה מסתבך... כיוון שאהבה היא כן מניע,

ידוע שללא אהבה אנחנו יכולים למות:

מחקרים מצאו שהנזק של 15 סיגריות ליום שקול לחיים ללא אהבה

מבחינת הסיכון למוות.

אם כן, אהבה הינה בהחלט צורך, סקס איננו כזה.

לצד זו, רווחת אמונה שגויה נוספת

שמייצרת ציפייה שנמלא אחד את צרכי השנייה

בכלל ובהקשר המיני בפרט,

ציפייה שאחראית ללא מעט מתח בין זוגי

(ומקור לברקסים בהקשר המיני)

ועל אלה מתלבש נרטיב תרבותי - תלוי חינוך

שעדיין מאד נוכח 

המחלק את המין האנושי ל 2 טיפוסים:

(מבוסס על גישתה של Kate Mahnne - מזהירה - 

עשוי להיות קשה לקריאה :-)

אבל בהחלט עושה סדר, שווה להמשיך לקרא)

ה human beings - להם (לרוב גברים) מחוייבות מוסרית להיות מצויינים

וידיעה פנימית שהכל מגיע להם

וה Human Givers להן (לרוב נשים) מחוייבות מוסרית 

לתת את מלוא אושיותם, גופם, התקוות והחלומות שלהן 

וחייהן לטובת האחר.

הסינדרום של הנותן האנושי מאמין שיש לו מחוייבות מוסרית

והוא חייב להיות ער לצרכים של האחר,

שכשזה לא קורה - זה נתפס בעיניו (ולא רק) ככישלון

ומגיע לו עונש על כך.

(זוהי תפיסה שמושרשת בנו דורות על גבי דורות

מודעת ולא מודעת... כך שְאֵל מולה עשויה לעלות התנגדות נשית

שמפעילה ברקסים בהקשר המיני - והנה לנו עוד דוגמא 

למקור לברקס שעוצר את האנרגיה המינית ומסרבל אותה

למרות עוצמתה)

לעומתו הסינדרום של הלוקח האנושי - ה human being -

עלול לייצר מצב של גבריות רעילה.

לפי הנרטיב הזה: בנים טובים מבנות,

בנות חייבות להיות נחמדות

ולספק צרכים של בנים (כאן כאמור כבר עולות התנגדויות)

בנים גדולים וחזקים, בזים למי שלומד,

יכולים לשאת כל כאב,

מותר להם להרגיש כעס, ניצחון וחרמנות,

לפי הנרטיב עצב אסור בתכלית האיסור לגברים להרגיש-

זה רק לְבָּנוֹת.

הערך שלך כאדם  נמדד על פי כמה פעמים קיימת יחסי מין

לכן כשמישהי מסרבת לך -

היא שולטת בך למרות שהיא אמורה להיות פחות ממך...

הדרך היחידה בה לבָּנִים מותר להראות אהבה 

היא דרך חיבור פיזי בעת קיום יחסי מין

ואם היא { לא מאפשרת, זה כאילו היא מרעיבה אותך

וזה מסוכן (!)

כי אם בנות {{ חלשות מבנים יש להן חובה מוסרית 

לתת לך את מה שאתה צריך..."

אמונות אלה מייצרות תערובת מסוכנת ביותר

כשהגבריות הרעילה אומרת: 

" אני צריך סקס כדי להזין את  נשמתי,

מגיע לי, אני צריך, אחרת אמות!

ומי ששומר על כך חלש ממני ובר שליטה 

ולכן אני צריך לקחת את זה גם אם בכוח..."

~~~~~~~~

אני רוצה להאמין שהבסיס הנרטיבי הזה הולך ומתפורר,

יחד עם זאת, ברור לי - כמי שפוגשת זוגות -

שעדיין מתקיימות בחברה שלנו יותר מאשר שאריות שלו,

שמייצרות בלבול ומעכירות את המרחב הזוגי

ולמעשה מכבידות על שני בני הזוג ומרחיקות אותם

מליהנות ממיניות זורמת ומענגת

ובהחלט גם זה מזו...

לכן, ככל שנצליח לשנות את הנרטיב ולזכור :

שלא נמות בלי מיניות,

לעומת זאת בלי אהבה...  דווקא כן

רק שסביר להניח שמתוך הנחות יסוד ואמונות

המבוססות על הנרטיב שלעיל

לא יכולה לצמוח אהבה...

וככל שנזכור שבעצם אהבה היא הדבר לו אנו כמהים

אותה אפשר לחוות בכל מיני דרכים,

גם דרך סקס,

ככל שנפנים שסקס לא באמת מה שיגדיר את הערך שלו } 

או שלה {

כך נוכל להתנקות מהתסריט הזה 

שמייצר כל כך הרבה כאב שמוביל גברים

להכאיב לכאורה כדי לשחרר אותו.. 

(מה שלא באמת עובד מן הסתם..)

ככל שנזכור שלכולנו האופציה להיות הנותן,

לכולנו חובה מוסרית לעשות טוב לעצמנו ולאחר,

כך נוכל לחגוג את החיים (גם את המיניות שלנו)

ככל שנשחרר את הציפייה 

שהאחר מחוייב למלא את הצרכים שלי -

שמקורה בהיותנו עוּבָּרִים ותינוקות,

ציפייה שמשאירה אותנו בעמדת הקורבן הקבצן,

ככל שניקח בעלות ואחריות כל אחד לצרכים שלו -

כך נוכל ליצור לנו מערכות יחסים מזינות, 'גורמה',

כאלה שכיף להיות חלק מהן - 

בין אם בנתינה ובין אם בקבלה בתוכן.

~~~~~~~

התכנים הללו הוטבעו בנו כבני התרבות המערבית

במשך דורות על גבי דורות

אבל (!!)

הגיע הזמן לנקות אותם ולהתנקות מהם!

לחיי האהבה 💓

אני כאן בשבילכם במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

"את כל הזמן נותנת לי הוראות.. אפילו לא מילה טובה אחת."

 זו היתה התלונה העיקרית שלו,

שהעיבה עליו והכבידה כל כך...

שהוא מצא את עצמו מתרחק ממנה יותר ויותר

מה שְמִן הסתם הֶעֶצים את ההערות שלה

ואז... עוד יותר את ההתרחקות שלו,

עד ש... הם הרגישו כמעט זרים

והפרשנות שלהם למצב היתה ש: האהבה נגמרה

אבל...

כשרק התבוננו לכיוון הנכון,

מהר מאד התבהרה תמונה אחרת לגמרי...

בכל פעם שהיא { מעירה לו, 

או מבקשת ממנו שיעשה משהו

כמו למשל להכין בקבוק לתינוקת, 

לקום להרגיע אותה כשהיא בוכה,

או להרים את המסיכות שפזורות בכמה מקומות בבית..

הולכת ונוצרת מעליו } עננה

שמכבידה ומעיקה באזור הלב והגרון,

עננה שמביאה אתה תסכול ועצב 

כאלה שלרוב הוא לא מודע להם

ויחד עם זאת מעיבים עליו,

תסכול שהמילים שלו -

"לא רואים אותי,

לא מתייחסים למה ומי שאני באמת.."

תסכול שמביא אתו כאב ישן

שלמעשה הוא } מכיר 

עוד הרבה לפני שהכיר אותה {

תסכול שמעלה את הכעס והעלבון גם יחד:

הכעס שהרגיש כלפי אבא שהיה מקטין את אמא ומבטל אותה,

והעלבון של אמא שנתנה לזה לקרות שוב ושוב

שכילד הזדהה אתה וכָּאָב את הביטול שחווה מנקודת מבטו

מה שהוביל אותו להבטיח לעצמו ללא מילים -

"לי זה לא יקרה.."

אלא ש...

באופן שאינו תלוי בנו,

מה שספגנו כילדים -

גם (ואולי בעיקר) אם תסכל אותנו -

הוטבע בנו באופן שהתסכול חוזר על עצמו

בעיקר בקשרים משפחתיים וזוגיים

ומוביל אותנו - שחיים בתודעה השלכתית -

להשליך את התסכול ולהאשים את בני הזוג שלנו 

ש"בגללם אני כל כך עצבני/ מתוסכל/ לא יכול יותר.. "

כשלמעשה...

בזכות זה שהם מעוררים את התסכול,

יש לנו האפשרות וההזדמנות לרפא את אותם המקומות,

לשחרר את אותם התסכולים שנכלאו בתוכנו

כך שאנחנו ממגנטים אלינו ולוקחים חלק פעיל

בחוויות חיים שמשחזרות את אותם התסכולים בדיוק

ובלי להתכוון - אם אנחנו לא מנצלים את ההזדמנות לריפוי -

אנחנו מעבירים בדיוק את אותם התסכולים לילדים שלנו.

אז - כשאומרים לי - בדיוק בגלל זה אני רוצה להתגרש...

אני מזכירה, שזה שארחיק ממני את מי שמעורר את התסכול

לא באמת ישחרר את הפלונטר האמוציונלי שמתקיים בי

ותהליך ריפוי ושחרור של אותם המקומות הפנימיים

שהמצבים המשבריים בזוגיות רק מעוררים

הוא קריטי והכרחי בדרך לחיים טובים יותר

(והוא גם מייתר לרוב את הרצון להתגרש)

כי אותו הפלונטר מכיל בתוכו בין היתר 

גם דגמים התנהגות והרגלים הישרדותיים

שפוגעים באיכות החיים בהיבטים שונים נוספים

ובגדול משאירים אותנו ב ה י ש ר ד ו ת

(כמובן שהתמונה מורכבת יותר ואני פה מביאה וקטור צר שלה על מנת להסביר)

ככל שאנחנו מסתכלים על המציאות בכלל

ועל מה שקורה לנו בזוגיות שבפרט

מנקודת מבט שזוכרת ששנינו נפגענו לרוב באותם הֶקְשֶרים,

רק שלכל אחד מאתנו מנגנון הישרדותי הפוך,

כך נוכל פחות להישאר בעמדת הקורבן,

פחות להילחם או לרצות לברוח

ויותר להתייחס לסיטואציה כהזדמנות להשתחרר 

מכבלי התפיסה בהם אנחנו שבויים.

היופי הוא שכשעובדים עם הגוף,

אנחנו יכולים ליהנות מחכמת הגוף ובינת הלב  -

להם יכולת הרבה יותר רחבה מהשכל,

ובעזרתם נוכל להשתחרר מהתפיסות התפוסות שהשכל ייצר...

נכון שברחנו לשכל וזה "הציל אותנו" לכאורה

במנגנוני הישרדות ותפיסות שגויות למיניהן,

אלא שלמעשה, אלה משאירים אותנו במצב הישרדותי

ועם לב סגור שמְסָפֶּר לנו ש: "ככה לא ניפגע"

לכאורה,

כשהלב סגור פחות נרגיש את הפגיעה,

אבל אז... גם פחות נרגיש רגשות נעימים,

פחות שמחת חיים, פחות א ה ב ה.

כילדים חסרי אונים כנראה שלא יכולנו אחרת,

אבל היום - בעזרת החיבור לרובד הפיזי והרגשי,

אנחנו יכולים לבסס חווית האונים

שמאפשרת לנו להעז לפתוח את הלב

לא בתנאי שהאהבה לא תפגע בנו...

אלא למרות שהיא פוגעת

כך שכבוגרים שלומדים ומסוגלים להכיל תסכול

אנחנו יציבים יותר, בטוחים יותר,

מבטאים את עצמנו מתוך שקט פנימי,

מבטאים את הצרכים שלנו

ופועלים יותר ויותר בנאמנות לעצמנו.

וכל זה קורה בזכות התסכולים הזוגיים

שמעוררים את המקומות הלא פתורים לנו

כדי שנוכל לפתור אותם!

ואז - החיבור שמתאפשר בינו לבינה }{

הוא חיבור מלב אל לב

~~~~~

לחיי האהבה 

ויכולת הריפוי המופלאה שלה,

אני כאן בשבילכם במגוון דרכים לריפוי שכזה:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

"אני לא יכולה יותר עם הצעקות שלך..."

 " אני לא יכולה יותר עם הצעקות שלךָ,

זה מלחיץ ומפחיד אותי,

זה פוגע בילדים,

אני הרוסה מלראות אותם בחוסר אונים מולךָ כשאתה צורח!

די! אני לא מוכנה לזה יותר!"

כך פתחה רונית } את השיחה שלנו.

אז ראשית מובן ומוסכם ללא כל עוררין

שאלימות - גם מילולית -

אינה מקובלת בשום מצב.

ובהמשך לכך, בהחלט לרוני { -

יש עבודה פנימית על חוסר היכולת שלו להכיל תסכול

שמתבטאת בהתפרצויות מילוליות קשות

יחד עם זאת,

מאחר ובתהליכים אותם אני מלווה

איננו מחפשים מי אשם ומי צודק,

כי לא שם הפתרון האמיתי שיוביל לשינוי המצב

ויותר מזה, 

מאחר וברור לנו שבכל דינמיקה זוגית יש שניים -

מה שנקרא לטנגו (כן, גם זה..) צריך שניים -

בחרתי להביא את הדוגמא הזו כדי להדגים

איך (אפילו) מתוך סיטואציה קשה כזו

יש לכולם הזדמנות נהדרת לריפוי

ולא...

אני לא מתכוונת שרונית } אשמה בזה שהכעיסה אותו

(נכון, כי אנחנו לא מחפשים אשמים... ו -)

כי אפילו אם היתה מכעיסה אותו

אין שום הצדקה לאלימות.

אנחנו רוצים להגיע למצב שכולנו 

מסוגלים להכיל תסכול

כך שנוכל לבחור איך להגיב 

וגם - אם ואיך לבטא אותו.

אני מתכוונת לקסמים שמתרחשים 

כשאנחנו קשובים לעולמה הפנימי של רונית

שהתגלה לנו כשבדקנו מה החלק שלה בטנגו

או : כשחשפנו מה זה בא ללמד או לרפא עבורה:

כילדה - כך היא סיפרה - היא גדלה 

עם אב שהיה נוהג להתפרץ באופן לא צפוי

ועם אֵם שהיתה חרדה מהתפרצויותיו 

ולקחה על עצמה להיות המגן האנושי של בנותיה מפניו כשכעס.

באותו האופן -

לוקחת רונית באופן אוטומטי את התפקיד הזה

ונחלצת בחרדה לגונן על ילדיה מפני ההתפרצויות של רוני.

אלא ש... 

בדיוק כמו שזה לא באמת הרגיע אותה כילדה,

זה לא מרגיע היום אף אחד, גם לא את ילדיה שלה.

זאת אומרת, שרונית מצאה עצמה נמשכת לרוני -

שלוֹ התפרצויות כעס לא נשלטות,

על מנת שתהיה לה ולו ההזדמנות לרפא את הדפוס

שאחרת יועבר גם לדור הבא - ילדיהם

בדיוק כפי שהועבר אל רונית ורוני כשהיו ילדים.

במילים אחרות

אותם המקומות שבהם נפגענו כילדים

מוטבעים בנו באופן שגורם לנו להמשיך ולהנציח אותם

ובין היתר להעביר אותם לדור הבא

אלא אם כן ... אנחנו מחוללים ריפוי.

זאת אומרת שנימָשך למי ש"ישתף אתנו פעולה"

בתוך דפוסים מכאיבים שמוכָּרים לנו

וכל עוד אנחנו שבויים בתוכם -

התסכול ימשיך ואף יתעצם.

עד ש...

נחולל ריפוי בדפוס ההוא -

ננקה את ההטבעה ההיא,

נביא מזור לחלק הילדי המתוסכל שבתוכי

ונצמח להיות בוגר בריא ויציב

ואז -

שניהם (כן.. כי גם לה ישנן התפרצויות כאלה)

יצליחו מחד להכיל את התסכול כאשר זה עולה

ולהגיב באופן שאינו מתפרץ באלימות החוצה

ומאידך לחוות פחות ופחות פחד וחרדה ויותר ביטחון

כאשר ישנה התפרצות מהאחר

כך שיוכלו להגיב מתוך השקט שאלה מאפשרים.

כך - גם ילדיהם יזכו לחוויה נעימה יותר בחייהם.

יחוו הרבה פחות חרדה ופחד והרבה יותר יציבות וביטחון

אפילו מול מישהו שמאד כועס.

~~~~~~

לרובנו ישנה נטייה להימשך למקום הצודק,

ואז, כשאנחנו משתפים חבר/ה בקושי שלנו,

הנטייה הזו לא רק שלא מקדמת אותנו -

היא מרחיקה אותנו מהפתרון...

אבל, 

אם בכל פעם שעולה תסכול

נציב את השאלה :

מה זה בא ללמד אותי?

מה יש לי פה הזדמנות לשחרר? לרפא?

נוכל לשנות כיוון ולנוע לעבר ריפוי ושינוי אמיתי

על ידי שחרור מאותן הטבעות שהוטבעו בנו כילדים

שכשאנחנו שבויים בהן

לא רק שהן מתסכלות אותנו שוב ושוב,

הן גם מסתירות לנו פרטים חשובים מהתמונה הרחבה.

בדרך שבה אני עובדת 

לא רק שאנחנו זוכים להבחין ולהבין מה זה בא ללמד אותנו,

אנחנו מנקים את הדפוסים הללו מהגוף הפיזי והרגשי -

(מאחר ושם הוטבעו לא מספיק להבין בראש).

זהו תהליך מרגש ומפעים

שמאפשר לנו לעשות קפיצות התפתחותיות משמעותיות

בזמן קצר יחסית

כאלה שגם עוזרות לנו לשנות הרגלים שלא משרתים אותנו

כמו לצעוק, להיות מוצף בחרדות, להיות תלוי בניקיון יתר/ להתמרד נגדו וכו'

וגם יותר ויותר להצליח לדבר במקום לריב.

(הכי כיף כשעוברים תהליך בשניים, 

 אם כי זה אפשרי גם אם רק אחד מאתנו הולך בדרך הזו)

אז...

לחיי האהבה לעצמינו

שבסופו של דבר היא היא זו

שמאפשרת לנו ריפוי לכל אותם המקומות

בהם לא קיבלנו ממנה מספיק כילדים,

כך שלמדנו להמשיך ולא להעניק ממנה לעצמינו

ובלי משים להזין את התסכול במו ידינו.

ועכשיו... בזכות התסכולים הזוגיים

אנחנו יכולים להיווכח בכל המקומות בהם היא חסרה

ו... ללמוד איך להצליח לשנות כיוון.

~~~~~~

פה בשבילך/כם במיוחד לשם כך-

כדי שתוכלו אז לחוות נחת, אהבה, שותפות וחברות

בתוך הזוגיות שלכם ובכלל

וזה אפשרי להגיע לשם אתי במגוון דרכים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

הסוד לחיי סקס טובים יותר / Laurin Betito

כך Laurin Betito מתחילה את ה Ted talk שלה: (קישור אליו בסוף)

"

האם מישהו זוכר מי דיבר אתו (כילד/ מתבגר) על עונג מיני?

האם אי פעם בכלל היה מישהו שדיבר אתכם על עונג מיני?

האם למדנו זאת בשיעורי חינוך מיני?

או שמא רק לימדו אותנו איך לא להיכנס להיריון...

האם הורינו שוחחנו אתנו על עונג?

כתינוקות -

כל מה שאנחנו יודעים זה עונג,

עונג הכי טבעי לנו -

ומרגיש טוב,

בכלל בלי קשר לסקס.

עד... שמישהו אומר : "אל תיגע/י בעצמך"

ואז אנחנו מתבגרות,

וכשאנחנו מבטאות עניין בסקס- 

איך מכנים אותנו? -

"פרוצות"

 נכון?

ובאופן מפתיע- 

אפילו היום אנחנו עדיין שומעים הערות כאלה

אנחנו מכתירים את הסיפוק הגברי

אבל מביישים נשים באותו ההקשר בדיוק...

אנחנו עדיין מקבלות מסרים שליליים

מהמשפחה שלנו, מהתרבות, מהדת..

ואז כשאנחנו גדלות ונכנסות לקשר זוגי,

אנחנו אמורות באופן פלאי פשוט לעוף על זה!

~~~~~

הסילוף התרבותי הזה יוצר עיוות סביב סקס

שמעכיר על מערכות יחסים

ועלינו כנשים שמרגישות שמשהו אתנו לא בסדר..

היא פוגשת לא מעט נשים שמתייחסות לסקס

כאל עבודה שגרתית,

כמשהו שהן "צריכות לתת"

לא כמשהו שהן חולקות,

אפילו לא כמשהו שהן מקבלות,

ואז - מה שקורה לרוב -

נשים נמנעות מסקס ומאינטימיות

זה משאיר אותן מתוסכלות, בבדידות,

ואת בן הזוג שלהן מתוסכל ובודד

והן תוהות - מה לא בסדר אתי??

האם אני לא אוהבת את בן הזוג שלי?

האם אני לא נמשכת אליו?

אבל כמובן שכשהן חושבות על זה הן מגלות

שהן אכן נמשכות אליו, ואוהבות אותו,

למעשה כשהן במעשה אהבה הן בהחלט נהנות ממנו

אז... מה הבעיה בעצם??

ברור שאם מערכת היחסים קשה ולא נעימה

ויש כעס כלפי בן הזוג,

סביר להניח שלא תתעורר תשוקה אליו.

ובכל זאת מה לגבי אלה מאתנו

שמערכת היחסים שלנו היא בסה"כ נעימה,

מה קורה שם?

מה שקורה הוא שאנחנו צריכים להבין

איך התשוקה מופעלת אצל נשים:

ראשית - אצל רובנו הנשים

תשוקה אינה דבר קבוע 

היא לא סטטית שנשארת באותו הגובה,

יש עליות וירידות 

ולעיתים - מאד מאד דרמטיות

בנוסף 

תשוקה אצל נשים איננה ספונטנית

במערכת יחסים ארוכת טווח.

(זה יכול לקרות גם אצל גברים

אבל אצל 75% מהנשים ואולי 25% מהגברים זה כך)

וכשהיא אומרת מערכת יחסים ארוכת טווח

לא משנה באיזה גיל בני הזוג

כשמחקרים מראים שהתשוקה הספונטניות מתחילה לדהות

בין 6 ל 18 חודשים מתחילת הקשר

אז אנחנו מאבדים את הספונטניות הזו -

אותה תחושה של חשק ועוררות מינית תמידיים שיש לנו בתחילת קשר

והיא הופכת להיות מורגשת יותר בראש ובלב

כאשר היא מופעלת בעיקר כתגובה לגירוי חיצוני -

שזה אומר שכשבן הזוג מעורר אותנו -

אנחנו מגיבות לכך והתשוקה מתעוררת.

אז מה עושים?

אנחנו חייבות להתחייב לכך -

ולבחור במיניות

לבחור בכך מתוך הבנה שזה טוב לנו

מוך הידיעה שזה יוביל לעונג והנאה

וזהו לפי Laurin Betito מאמץ מודע לבחור במיניות

והיא נותנת דוגמא:

מי ממש ממש אוהב ללכת לחדר כושר?

לרובנו דרוש מאמץ לצאת לשם,

אז השעון המעורר מצלצל, ב 5:00- 6:00 בבוקר

ולמרות שאת יודעת שאת צריכה את האימון הזה

בשביל היום שלך, את יוצאת מהמיטה בקושי,

עם אוףףף צריך ללכת לחדר הכושר,

מתלבשת- ואז כבר יותר בקלות ממשיכה לחדר הכושר.

אז את הולכת לחדר הכושר, מתעמלת,

זה ממש מרגיש מצוין, יוצאת משם כמו חדשה,

רעננה, מלאת חיוניות,

ואת אומרת לעצמך - וואו היה מצוין,

אני חייבת לקום גם מחר בבוקר!

אני כל כך אוהבת את זה..

אוקי...

למחרת בבוקר, אותו השעון מעורר באותה השעה...

האם את תקפצי בשמחה מהמיטה??

לא..

למרות שכל כך נהנית יום קודם...

אין לך תשוקה ספונטנית לחדר כושר...

לכן - הבחירה המודעת בסקס קריטית לחיי סקס טובים יותר.

~~~

הצעד הבא לשדרוג הסקס 

הוא היכרות והבנה של הגוף שלנו:

לרוב, נשים לא ידעו לזהות את היוני שלהם

לו היה בשורה עם יונים רבים אחרים

בעוד שגברים היו מצליחים בכך בקלות..

זאת למרות שכנשים בורכנו באיבר שכל מטרתו היא עונג

ולא מדובר רק בקצהו שאותו כולנו מכירים כדגדגן,

מדובר במערך שלם:

תמונה מתוך הסרטון:

75% מאתנו הנשים,

לא יחוו ולא יכולות לחוות אורגזמה מחדירה בלבד

ולא משנה כמה זמן הוא ינסה,

10 דקות או 10 שעות,

זה פשוט לא יקרה!

אנחנו זקוקות לגירוי הדגדגן כדי להגיע לסיפוק מיני 

בעצם מה שהיא מנסה לומר הוא - 

שיש 2 עובדות שאנחנו חייבים להכיר בהן -

כדי לשפר את הסקס בחיינו:

אחת - שהתשוקה אינה ספונטנית במערכת יחסים ארוכת טווח

אלא מתעוררת כתגובה (לרוב)

והשנייה ש(לרוב) נשים מגיעות לסיפוק דגדגני 

כיוון שלרוב הנשים זוהי הדרך היחידה 

וזה לגמרי נורמלי וטבעי

תסכולים נפוצים של נשים שלא מצליחות כך או אחרת,

מבוססים על אי הבנות ומסרים תרבותיים שגויים

שמייצרים תסכולים שמכבידים על האנרגיה המינית 

ו... מעכבים את העונג.

~~~~~~~

מיניות בריאה הינה זכות אנושית בסיסית

לפי ארגון הבריאות העולמי -

וזה כולל עונג מיני

ויתור על סקס פוגע בנו

וגם במערכות היחסים שלנו -

מחקרים מראים שמי שמקיים יחסי מין בשגרה -

חי זמן ארוך יותר, מרגיש טוב יותר 

וזוכה למערכות יחסים טובות יותר

ואנחנו... בהחלט לא רוצים לוותר על זה ❤

אם כן מהו הסוד לחיי סקס טובים יותר?

הסוד הוא ההבנה שמיניות היא דבר משתנה,

שעובר שינוי לאורך השנים ומתפתח,

מה שהרגיש טוב אתמול,

יכול להרגיש לא משהו מחר,

התשוקה שלנו יכולה להיות חזקה ולפעמים חלשה

התשוקה שלנו משתנה ומתפתחת -

בתוך מערכות יחסים ובתוך עצמנו

וזה הדבר הראשון שחשוב שנזכור.

שנית -

אנחנו חייבים לתת עדיפות לעונג שלנו

זהו שיפט תודעתי 

וזה מה שאנחנו צריכים לטובת חיי מין טובים יותר.

כך Laurin Betito מסיימת את הרצאת הטד הקצרה שלה

והנה היא פה למעדיפי הוידאו:

קישור לשם בלחיצה כאן  - כי אני מבינה שבטלפון הוידאו לא זמין.

ופה אוסיף כמה מילים ממני לסיכום ההרצאה הזו-

העיוותים בתפיסה שלנו לגבי סקס -

שמקורם במסרים תרבותיים שגויים -

מכבידים ומקשים עלינו ליהנות ממיניות -

למרות שהגוף שלנו נוצר לעונג

ככל שננקה את המסרים הללו

שמכתיבים לנו מה נכון ומה לא,

מה צריך ומותר ומה לא בסדר,

ככל שנצליח להתחבר ולהקשיב למה שנכון לנו -

כי הגוף יודע -

ככה נצליח לאפשר לאנרגיה המינית שהיא היא אנרגיית החיים

לזרום בחופשיות בתוכנו

וכוווולנו נרוויח מכך !

לחיי העונג והאהבה

שהינם לגמרי ברי השגה ❤

במיוחד במערכות יחסים ארוכות טווח

והרבה יותר בקלות ממה שאנחנו נוטים לדמיין !

כאן עבורכם -

כדי להוביל אתכם לשם

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך ❤❤

אינטימיות לה ~ סקס לו ולהיפך / Amy Color

 התגלגלתי אל ה Tedx talk הזה 

והייתי חייבת לשתף בכל טוב הזה:

גישה אל הסרטון נמצאת למטה,

למעדיפים לקרוא הנה הוא מתורגם סימולטנית בידי:

" 

כשזה מגיע לענייני סקס כולנו זקוקים לתמיכה,

ולכן אני כאן -

כך פותחת Amy Color ומוסיפה

כמו הפעם הראשונה בה פגשתי את קווין וג'קי ושאלתי:

באיזו תדירות אתם "נפגשים" ? 

קווין אנפף: " פפפפ.... כמעט בקושי... רק בשבתות.."

בעוד שג'קי לעומתו אמרה: "וואוו... כל הזמן!, כל שבת!!!"

יכול להיות שזה נשמע שהעניין פה הוא הסקס

אבל בעצם... מדובר באינטימיות

חוסר באינטימיות הוא הסיבה העיקרית למשברים זוגיים,

זה החוסר באינטימיות שמוביל בני זוג להפוך לשותפים לדירה

וככל שהמרחק ביניהם גדל, 

הם עשויים לחפש חיבור וקשר במקומות אחרים,

להיסגר זה לזו,

או לקיים מפגשי לילה עם בן & ג'רי

מערכות יחסים וחוסר סיפוק מיני

יכולים להתבטא כהתנהגות הרסנית

כמו זעם, דיכאון, אובססית קניות, 

זה לא משנה אם אתם עושים את זה 

פעם בשבוע,

או פעם בשנה

או כל יום...

ללא אינטימיות אנחנו מרגישים בדידות ואשמה.

כיוון שסקס ואינטימיות זה לא אותו הדבר

INTO ME SEE -

אינטימיות אמיתית - זה כשאתה מרגיש בטוח מספיק

להיפתח ולהביא את עצמך במלואך.

זה מה שמאפשר לך להרגיש אהוב, בחיבור,

אפילו אם אתם לא פיזית ביחד.

זה הלב, הבית והבסיס של מערכת היחסים.

קווין וג'קי בעבר היו מחכים בציפייה למפגש האהבה שלהם,

אבל, החיים קורים,

ועכשיו במקום לעשות אהבה הם נותנים תירוצים

(ובאנגלית זה נשמע טוב יותר:

instead of making love they make excuses)

והסקס שלהם הפך שגרה טכנית,

משום שמשהו חסר -

אינטימיות..

רק שהמחשבה על "לדבר עלינו" מאיימת

פן יעלו עכשיו עוד עניינים לא פתורים...

אז... הם הולכים על ביצים,

ומדברים על "אתה מוכן בבקשה לזרוק את הזבל?"

במקום.

היא מותשת,

הוא עסוק בצפייה בפורנו...

אז.. - איימי קולור שואלת -

איך אם כן מחזקים את האינטימיות

ומגבירים את הסיפוק המיני ?

תקשורת זה חשוב, לדבר זה חיוני בהחלט,

אבל רק דיבורים לא מקדמים את חיי הסקס שלכם מעצמם

צריך לעקוף את המריבות ולנטרל את הטריגרים שלהן,

לשחרר את ההתנגדויות

ולחזור לחיבור פיזי -

שם אתם יכולים להישען זה על זו

כשאתם בטוחים שהכל יהיה בסדר.

ג'קי - אשת עשייה עם רשימת  to do אינסופית,

לא רוצה לשבת מול מטפל ולומר בפני אישהּ

שהיא לא אוהבת את המגע שלו,

היא לא רוצה לפגוע בו

וקווין - הוא בכלל לא רוצה לדבר על רגשות...

הוא ענייני, מדבר על עסקים,

שיח רגשי איננו בשבילו.

הוא רוצה לתקן את זה ולחזור לעניינים

אינטימיות, חיבור וסקס 

לא יכולות להיות מובנות רק על ידי דיבורים,

נדרשת התנסות וחוויה

והנה לכם דרך נפלאה לכך:

אתם יודעים איך זה כשאתם עומדים לאכול שוקולד משובח

לאט לאט, מריחים, מתענגים על הטעם בכל החושים,

מְמְמְהֶהֶהֶ  

(קשה להעביר לכתב :-) אולי באנגלית ברור יותר: mmmhhh)

  

הצליל ובלוטות הרוק מכינים את כל הגוף

לעונג בלתי נשכח שהוא עומד לחוות

שמרגיש נפלא עוד לפני שטעמתם אותו

גיליתי - כך אומרת Amy Color -

שהצליל הפשוט והחושני הזה

יכול גם להעלות באופן דרמטי אינטימיות, חיבור ומיניות מענגת

מממההה

כשאתם משמיעים את הצליל הזה יחד

הנשימה שלכם, גלי המוח והדופק מסתנכרנים

ועל ידי התאמת התדרים הזו 

אתם מתכווננים ו"מדליקים"

את "תחנת ה מממההה"

זה הצליל של ה "אוההה כן"

שעובר דרך מערכת העצבים שלכם

דרך עמוד השדרה אל המוח,

תוך שהוא מייצר תגובה פיזיולוגית -רגשית

שזו ההגדרה של המילה "מצב רוח"

האם אתם רוצים להיכנס למצב הרוח הזה?

ממממהההה

קדימה!

תוך שאתם מניחים כף יד על בית החזה,

ומפיקים את הממממההה הזה

אפשר ממש להרגיש את הויברציה של בית החזה

כשאנחנו שואפים, ועם הנשיפה - ממממהההה

3 פעמים

גם אם אתם לא מרגישים זאת בהתחלה,

שווה לנסות ולהיווכח באפקט של הצליל הפשוט הזה

כשמשמיעים אותו יחד זה מול זה

כשג'קי מכונסת, קווין אוסף אותה אל זרועותיו

עוטף אותה ברכות ומחבק בהחזקה נוכחת

הוא הסופרמן שלה, היא מרגישה בטוחה

להוריד את ההגנות שלה, את הרשימות

ולהתרווח אל החיבוק שלו - בדיוק כמו שהיא אוהבת

נוכח - יציב, ידיו עוטפות אותה ללא כל תנועה

ממממההההה

והם מתנדנדים יחד....

קווין זורח - הם בתוך העולם הפרטי שלהם

תוך כמה נשימות פשוטות

החזקת הגיבור המהירה והפשוטה הזו 

יכולה להוביל לנשיקה מענגת

(במקום הניקור הקודם שהיה ביניהם),

להטמיע חיבוק בטוח במקום חיבוק אגבי,

להימנע ממאבקים אמונציונלים

כשהם מבקשים זה מזו בצורה ברורה ומתחשבת,

זה מאפשר לגופים שלהם לתקשר בצורה שמשרה בטחון

שזהו הבסיס הקריטי לאינטימיות פיזית ורגשית

ג'קי גם הבינה שקווין כמו הרבה גברים,

מגיב כשהוא מרגיש שיש משמעות לבקשה -

כך שהיא שינתה את הבקשה שלה ל:

"האם אתה מוכן לזרוק את הזבל בשבילי?"

וקווין הבין שהיא { מגיבה כשהיא מרגישה אהובה,

אז הוא למד לומר לה :

"אני אוהב את החיוך שלך... וגם שאת מכינה לזניה..."

היא נהגה להתלונן שחיבוק אתו היה מוביל ישירות להתגפפות

ומכוון כולו למטרה אחת - סקס,

מה שבין היתר הזכיר לה במודע או שלא

חוויות לא נעימות שחוותה סביב סקס בעברה

והוא התלונן שהיא מעולם לא הגיעה לסיפוק מיני..

אז עכשיו - 

הם ארגנו להם צלוחית ממתקים ריקה

וכשאחד מהם רצה קצת "סוכר" - הוא שם ממתק בתוך הצלוחית

כך שכהשני מסכים - הוא מוסיף ממתק משלו.

שוקולד משמעו - אחד ה ממממההה שלהם

סוכריות ג'לי - מסמלות ממממההה אחר שלהם

מן שפה ללא מילים שאפשרה להם להעלות את 

רצונותיהם האינטימיים ולהגיע להסכמה

באופן משחקי כך שהמשחק המקדים שלהם

נמשך כל היום

וכידוע - 

הציפייה היא מעוררת התשוקה המינית הטובה ביותר

מממההה :-)

עכשיו...

היא מוכנה לעוד אבל... קווין מתקשה להישאר במשחק

לאורך זמן..

כן...

זה מה שקורה לרבים בתרבותנו 

כתוצאת לוואי מעודף צפייה בפורנו

ההבדל בין פורנו למציאות הוא

שצפייה פורנו היא הרגל שלוקח אותך לפנטזיה

כשרק היד ואיבר המין משתתפים במשחק,

בעוד שהדבר האמיתי הינו

חווית חיבור רב חושית שמעוררת את הגוף כולו.

אתה נדרש לשתף גם את הראש..

תאר לך שאתה צופה במשחק כדורגל,

לבד,

בבית

בחושך,

המון...

ופתאום... אתה מנסה לשחק על המגרש עם הקבוצה כולה...

הגיוני שהמעבר משם קשה..

ושמידי פעם המוח שלו לוקח אותו לפנטז על סצינה וירטואלית

שתוביל אותו לסיפוק..

מה שלא מאפשר לו ליהנות ממה שממש עכשיו מתקיים כאן -

חוויה רב חושית מענגת -

לו רק מצליח להיות נוכח בה

וכשהיא שמה לב שכך -

היא למדה להניח את כף ידה על החזה שלו

ולהזכיר לו מממממההההה

כך להחזיר אותו ללא מילים להיות נוכח

ללא אשמה, ובלי שתהרוס את האווירה

~~~~~

לא פעם גיוון נתפס בעינינו כריבוי משתתפים,

במקום זאת נוכל לזכור שגיוון מכיל את כל הכלים שלנו -

אצבעות, לשונות, דימיון, סקרנות וצעצועים,

הישארו סקרנים אודות מה מענג אותך

ולעולם לא תשתעממו

בואו נחליף את השם של סקס ל"עונג"

כי מאד נפוצה ההתייחסות לסקס כאל חדירה

כשהמטרה שלה היא אורגזמה

למעשה - האורגזמה היא רק השיא של העונג המיני

ותאמינו או לא, זו לא מחייבת זקפה.

ישנם מספיק מקרים כדי להוכיח

שסקס משובח מתקיים ללא זקפה כלל -

ואני יכולה להוכיח זאת במילה אחת -

היא אומרת ומוסיפה -

לסביות...

ידוע שכ 40% מהגברים בגילאי 40

וכ 50% מהגברים בגילאי 50

סובלים מקשיי זיקפה

ובנוסף שמעט מאד נשים מגיעות לאורגזמה בחדירה,

אז גברים בבקשה... 

הפסיקו להיות כה קשים עם עצמכם

~~~~~~~

אני רוצה שכל איש ואישה ידעו -

כך היא אומרת -

שאפילו ללא ה"כלי" המתבקש,

יש לכם כל מה שנדרש

על מנת להיות מאהבים מדהימים

ולחוות חיי סקס מהנים ומענגים

אני רוצה שקווין וג'קי וכל אחד מכם

ירגיש בטוח מבחינה מינית,

האם אתם מוכנים?:

מה שהופך אותך למאהב נפלא

הוא היכולת לקרוא את האחר - ולזהות מה מענג אותו

ומה שהופך אותך להיות פרטנר נפלא 

הוא הביטוי של העונג שלך כך שהאחר יבין

כשאתם מתחילים את המפגש האינטימי

עם הצליל ממממהההה

אתם עולים יחד למגרש המשחקים באותה השפה

כו שקווין אומר -

הכל טוב, אני יודע מתי טוב לה,

אנחנו מתווכחים פחות,

קל לנו בהרבה יותר להתגבר על אי הסכמות,

מאשר קודם,

הוא מרגיש תמיכה, מקורקע ומסתבר שהוא 

בעל הרבה יותר טוב וכך גם בוס, אבא וחבר.

הם מרוצים בקשר שלהם,

וגם התדירות של המפגשים שלהם גדלה משמעותית

בגלל שגם היא מרגישה הרבה יותר בטוחה

היא הצליחה לשחרר את הטראומה שלה,

את הרשימות שלה,

הם נהנים!

הממתקים שלהם נאכלים :-)

בארגז הכלים שלהם יש סקרנות,

כלים נטענים למיניהם,

חליפת סופרמן ודרך להידלק.

כי כשאנחנו מרגישים כזה בטחון באופן בו אנחנו מייצרים חיבור,

השמיים הם הגבול - 

והרצונות והתשוקות שלנו ברי השגה

הבטחון הזה מייצר את הבית, הבסיס

לקשר ששניהם כמהים לו

והעולם הרבה יותר נעים כשאתה מסופק.

אינטימיות טובה יותר לה,

סקס טוב יותר לו

וההיפך

דאגו לעצמכם,

היו בחקירה סקרנית לגבי העונג שלכם,

בכל דרך שתתאים לכם,

הביאו אותה כמו שוקולד

והפכו את העולם שלכם ליותר כיפי, מהנה ומענג "

והנה הסרטון במלואו בשפת המקור

עם הבדיחות שלא הצלחתי לתרגם כראוי לעברית:

פה בשבילכם,

בתהליכים זוגיים שקשורים לסקס וגם כאלה שלא,

וגם בתהליכים אישיים

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

ובראש ובראשונה זו שממך אליך

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הנה חלק מהדרכים שיכולות להוביל אותך ליהנות יותר מהחיים:

פגישות אישיות, (לחצי כאן ותגיעי ישר לתיבת המייל של, כתבי לי ונתאם)

תהליך זוגי (אינטנסיבי או בתדירות שבועית, (פרטים בלחיצה כאן)

הדרכה מוקלטת (כמו זו שבלחיצה כאן)  שבמחיר סמלי מלמדת אותך כל מה שצריך לדעת על כעס, כולל תהליך שמוביל לבשלות רגשית לשינוי.

או תכנית דיגיטלית נשית להחזרת אהבה הביתה - למקרה שאת רוצה בשינוי והוא בינתיים יושב על הגדר. בלחיצה כאן פרטים נוספים