השבוע נכנס הכוכב 'ונוס' לסיבוב השלישי בנסיגתו לאחור.
נסיגה זו - מעצימה את הריחוק בינך לבין האיש שלך, למרות שבפועל יכול
להיות
שדווקא- יש לכם יותר
הזדמנויות מבד"כ לבלות זמן משותף.
מוזר .. (האם ?)
השפעת הנסיגה של 'ונוס' מורגשת גם אל מול נושאים בהם תמיד
היו לכם חילוקי דעות שלא נפתרו. כאלה שכשסיימתם לריב, פשוט הנחתם אותם
בצד -
בתקווה שהם יִשְכְּחו מכם..
ו... הנה הם שוב צצים פתאום (אכן פתאום ?)
התנועה של 'נפטון' במסלולו בשביל החלב מתווספת להשפעות הקיץ,
ומפגישה אתכם שוב ושוב – הרבה יותר מבדרך כלל - עם הצורך לפתוח את
הארנק -
מה שלפעמים מרגיש כאילו הכסף זורם ממנו החוצה בלי שליטה..
(הוא שהזכרתי אחד הנושאים בהם
יש חילוקי דעות לא פתורים
שצצים (פתאום?) ועולים שוב על פני השטח)
ההשפעה של תנועת 'מאדים' ניכרת בעיקר מול הילדים. מאד יכול להיות
שאת מרגישה שסף הסבלנות שלך הולך ומתקרב אל הקצה.
הם בודקים את הגבולות, הם צריכים את תשומת ליבך, חם גם להם,
וכשאת לא מספקת להם מה שביקשו כאן ועכשיו – צרחות בגובה רב
הן לגיטימיות מבחינתם, והם נוקטים בצעדים קיצוניים על מנת להשיג את
רצונם..
סף סבלנות שכזה משפיע מן הסתם גם על מה שקורה בינך לבינו..
וזה שאת שוברת לו את המילה מול הילדים מידי פעם.. כבר כמעט בלתי נמנע..
'צדק' – האם יש כזה ? את עשויה לשאול.. את שכל כך משתדלת, ויוצאת מעורך
כדי לספק לכוווולם את מה שהם רוצים, כדי שאף אחד לא ירגיש חלילה חוסר
או תסכול..
ולמי באים בטענות ?
ומי יוצאת אשמה בסוף ?
ברור..
"למה לא הזכרת לי לקחת את הארנק ? " הוא נוזף בך והוא כבר
בן 36..
"נו.. באמת.. איפה עכשיו ה... " נשמע קול נוסף בדרגת האשמה
מתקדמת שמופנה אליך
ו.. מה לעשות.. האשמה מנקרת ומעכלת בתוכך..
לא עוזר לך כמה שאת אומרת לעצמך (או בקול רם) –
"אבל – זו לא האחריות שלי.. אתה כבר גדול ! תדאג לבדוק לפני שאתה
יוצא שהכל במקום "
לא, זה לא עוזר כי הקולות האלה אמנם נשמעים מגרונך (ובשכלך)
אך בתוכך (ברגשותייך), במקביל לקולות השכלתניים,
ישנו גרעין ולו קטנטנטנן שמאמין שאת
באמת אשמה..
והגרעין הזה- עדין ורגיש ופגיע..
לכן כל תנועה ולו קלה - ימינה שמאלה או אחורה, אפילו של הכוכבים
שבשמיים,
מעוררת אותו לחיים ומשאירה אותך עם טעם מר..
למרות המאמצים המטורפים שלך לדאוג שהכל יהיה בסדר
למרות (ואולי בגלל..) שאת בכללללל לא דואגת לעצמך – פשוט כי לא נשאר
זמן וכוח..
למרות שאת כל כך משתדלת –
במקום שיוקירו לך תודה על כך..
מזדחלות להן האשמה, חוסר הסיפוק, הפחד מההתפרקות הבלתי נמנעת -
(כך הפחד מספר לפעמים), האכזבה מעצמך ומהאיש שלך , וממה שביניכם..
תודה ל'שמש' שזורחת שוב ושוב בכל בוקר מחדש, מאירה לנו את היום,
ומוסיפה ולו זיק של תקווה ש- אולי היום - נצליח ליצור לנו את היום
שתמיד רצינו לעצמנו -
יום בו אנחנו יודעות מהו הערך שלנו, וקורנות אותו מבפנים,
אנחנו קשובות ונוכחות, נושמות ומחוברות פנימה לקול הפנימי שלנו
מזינות את עצמנו פיזית ורגשית,
ומתוך המקום המלא שלנו – אנחנו אימהות רכות יותר, סבלניות ואוהבות,
ומתוך המקום השלם שלנו – אנחנו בנות זוג שוות,
אהובות ואוהבות, שמחות ומסופקות,
מחוברות לעוצמה שלנו ומכאן מעצימות את הסובבים אותנו,
ולו מתוך הדוגמא שאנחנו חיות.
על מנת לעזור לשמש, להפציע ולהאיר ולהפיץ תקווה בליבנו
כי עולם כמנהגו נוהג אלא אם אנחנו משנים מנהגים שלא מיטיבים אתנו,
וכדי שנוכל להפוך תקווה למציאות – ולזרז את 'צדק' ו 'שלום' (כוכב
דימיוני J )
הנה לכם פה :
תהליך זוגי בו ביומיים אתם מייצרים לעצמכם את המציאות שאתם חפצים בה
או
ערכה דיגיטלית בעזרתה אתם יכולים בעצמכם (!)
להחזיר את האהבה הביתה.
(לכתוב מעלה אין כל קשר שידוע לי על תנועת הכוכבים ועל הכוכבים בכלל..
נכתב בהשראת יוסי אש מאש- לידור,
תודה.)
בברכת קיץ ממוזג ונעים,
בחיק משפחה וזוגיות אוהבת ומחבקת
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.
