מה עושים כשהוא שוב מנסה לתקן אותך ? רגע לפני שאת מתייאשת ממנו – כדאי לקרוא..

"את צריכה לשים לב שתמיד כשאת... "

או

"הנה, תראי איזה כיף להם .. למה את לא מנשקת אותי כככה ? ... "

מכירה את זה ?

את האמירות הללו שמנסות לתקן אותך..

ואפילו אם יאמרו בעדינות לכאורה ,

כשהן נאמרות-  את מרגישה כמו בבת אחת נבנות חומות לתפארת ביניכם

נפערים בך חרכי ירי

ואת מוכנה להתקפה חזרה..

מנגנון ההישרדות הזה מופעל על ידי המוח הקדמון

ומוכן לפעולה בכל פעם שיחוש איום

אם ע"י ביקורת,

דחיה,

התרחקות וניכור

או כל דרך אחרת שהסאב טקסט שלה יהיה – "את לא מספיק.."

כולנו רוצים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו

ויאהבו בדיוק את מה שיש

אנחנו כמהים לחיבוק, לביחד, לשותפות

כזו שתאפשר לנו לחוות שקט וביטחון.

אנחנו כמהים לבן זוג  שיבין וימלא את הכמיהה העמוקה שלנו לחיבוק חם ואוהב

(זה הדדי כמובן וגם הצורך שלו הוא כזה, וכשהוא מנסה לתקן

הוא בעצם מביע את החוסר שהוא מרגיש, רק שהדרך בה הדברים נאמרים

מייצרת את ההיפך ובהמשך אתן לזה מענה)

אלא ש..

מי זו באמת ה"אני " הזו שכל כך רוצה שהוא יקבל אותי כמוני ?

עד כמה אני מקבלת את עצמי כפי שאני ?

ובינינו.. מה אני לרוב רגילה לקבל ?

לאורך חיי קיבלתי אהבה ככה וככה,

באופן לא מודע בניתי לי את החומות והמגננות שלי

שיודעים לזהות סכנה כביקורת, שיפוט, האשמה..

ועם זאת

תמיד תמיד מאירים בזרקור מנגד את הכמיהה הלא מסופקת שלנו לקבלה ואהבה

ועם שני הקצוות הללו מועצם התסכול מהפער.

דמייני את האני האותנטי כגרעין פנימי שעטוף בהמון שכבות

באותו אני שבמצרף החוויות שלה לא היתה מספיק קבלה ,

אגורים מצבורים של תחושת חסר וצער מחד

וגם של התנגדות לכך ותסכול מאידך

ואלה שמהווים את הקליפה הם כמו קולטנים לסביבה

כל עוד הקולטנים הם כאלה –

זו האהבה שנהיה מסוגלים לקבל (כן, האהבה החסרה, הביקורת, הניכור..)

אכן, מילים קשות, אני יודעת, ומכירה עד עמקי נשמתי את הכאב,

ובכל זאת – רק כשנקבל זאת – רק אז נוכל ליצור את השינוי המיוחל

כי ההרגל שלנו הוא לכעוס עליו ולהתלונן ולהבטיח לעצמנו שהגיע הזמן להתגרש,

כי מגיע לנו טוב יותר..

אבל – עם הקולטנים הללו אנחנו לא יכולות לחוות חוויה אחרת

ולכן ההתנתקות ממנו – לא היא שתיצור את השינוי המיוחל.

כיוון שהקולטנים עלינו - אתו, או בלעדיו..

אז, שאלת השאלות היא מה כן ???

הנה לך נקודת מבט שונה שמאפשרת שינוי אמיתי

גם בתחושות וגם במציאות הזוגית :

בעצם, כל עוד אנחנו עם הקולטנים הללו

אנחנו לא באמת יכולים לחוות את מה שהליבה כמהה לו

כלומר באיזה שהוא אופן ביזארי לכאורה

למרות שזה בדיוק הדבר שהכי קשה לנו,

נימשך כמו אל אש למי שיעורר את הקושי הזה בנו

כי אנחנו לא יכולים אחרת

כי השאיפה שלנו להתפתחות תוביל אותנו אל מי שיציף את הקושי

אבל הנה הפאנץ' –

כדי שנוכל לרפא אותו..

למשל- אם נתייחס לכל סיטואציה מתסכלת כזו

כאל קריאה פנימית של מה שנמצא מאחורי ובתוך החומות

ונגיע אליו פנימה ונרפא

אז נוכל להתחיל וליצור את השינוי המיוחל ,

אז נוכל לרפא, לחבק, לדאוג, להיות עם החלקים הפנימיים הללו שחיכו לנו כל כך הרבה

ברכות וקבלה של מה שיש (אני מלמדת אתכם צעד צעד איך עושים זאת באינטנסיב הזוגי)

כך שהקולטנים ייחלשו ויעברו שינוי.

ככל שנוכל למלא בעצמנו את הכמיהה העמוקה שלנו לאהבה, לקבלה שלמה של מה שיש ..

כך ניצור לנו חוסן פנימי, שאט אט ייתר את החומות

וייצר לנו קולטנים אחרים שמוכנים ובנויים לקבל אהבה ורכות גם מבחוץ

כך – הכמיהה שלנו לאהבה, לקבלה, לשותפות וביחד תוכל לבוא על מימושה

ראשית מבפנים

ובהמשך – מבן הזוג שלנו.

אם את רוצה ללמוד איך ליצור את השינוי הזה -

איך לדבר את הצורך העמוק שלך

בלי ליצור התנגדות וחומות אצל בן הזוג,

ואיך למוסס את הקולטנים

בקיצור איך לחזור להיות הזוג האוהב שהייתם –

אם את רוצה להתחיל את השינוי יחד

ולצאת עם כלים להמשך –

האינטנסיב הזוגי הוא בדיוק מה שאת צריכה.

לפרטים נוספים יש ללחוץ פה.

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

להתראות !

"הפעם כל כך נפגעתי ממנו .. שאין עוד אופציה אחרת מגירושין.." + הפתעה בשבילך בסוף

ראשית תודה על ההיענות הנדיבה לבקשה שלי

מהשבוע שעבר לראיון קצר

וכן.. יש תמורה בעד האגרה..

תוך כדי השיחות הללו התחדדו לי כמה תובנות משמעותיות ,

והנה אני כבר כותבת לך את הראשונה -

האמת, זו חזרה על עצמה כמה פעמים,

בין היתר בשיחה עם נירה

(כן, זה שמה הבדוי כמובן..)

כדי שכולנו נוכל ללמוד מזה אני מביאה בקצרה את הסיפור שלה -

אז ככה - היום הם גרושים כבר למעלה מעשור..

האם היא בטוחה שזה היה הצעד הנכון להם אז ?

ממש לא..

הוא נשוי לאחרת וכרגע לא במסגרת האפשרויות

ובכל זאת המחשבה הזו עוברת בראשה מידי פעם

הם גרים בקיבוץ

הקשיים והסוגיות הלא פתורות ביניהם התחילו מעט אחרי שנולדה בתם

וכן.. הם שיבשו להם את היום וגם את הלילה

-"חשבתם על טיפול אז ?" שאלתי

-"טיפול ? בקיבוץ ? לא בא בחשבון !"

ולכן הם משכו את זה עוד קצת... ועוד קצת...

ומצאו כל מיני דרכים לעקוף את הבעיות 

עד שיום אחד..

באופן מפתיע ובלתי צפוי..

היא נכנסה הביתה וראתה אותו שותה קפה עם מישהי..

זהו. היא קיבלה אז את ההחלטה בשניות,

מבחינתה היה זה צעד שובר אמון

היא כל כך נפגעה שלא היה דבר שיכול היה לעצור אותה –

היא מתגרשת ממנו נקודה.

גירושין כן !

-"אז מה טיפול לא, וגירושין כן ?" הקשיתי..

-"כן, בשלב הזה -  עומק הפגיעה היה כזה .."

שבכלל לא היה מקום ל'לא נעים' שהדיר את רגליהם מטיפול השלבים קודמים יותר

והדרך לגירושין היתה נחושה ונחרצת..

היום היתה פועלת באותו האופן ?

לגמרי לא בטוח ..

אבל אז, מתוך הפגיעה לא ראתה שום אופציה אחרת.

אז מה היה פה בעצם ?

היו מיני עניינים לא פתורים

איכשהוא טיטאו את רובם מתחת לשטיח 

ונתנו לזמן לעשות את שלו

אלא ש..

כמו שאני כותבת ולא אחת -

במקרים שכאלה הזמן לא עושה את שלו. 

ואם כבר ...

הוא פועל לרעתנו

והעניינים הידרדרו למצב כזה שכבר הגיע

לנקודת אל חזור –

גירושין נקודה.

ישנו מודל מעניין מעולם הזן

שמתאר 6 שלבים אותם עובר כל דבר באשר הוא עלי אדמות –

כן.. גם מערכות יחסים..

קוראים לו מעגל עץ התפוח (מבוסס על הרצאה של ניסים אמון)

והנה 6 השלבים :

השלב הראשון – שלב ההנצה :

בעץ התפוח - הזרע שנקלט באדמה.
במערכות היחסים הוא מקביל להתאהבות - 
ההתרגשות, הפרפרים, החיזור, התחושה של הפוטנציאל שקיים בינינו והרצון לפרוח יחד

השלב השני - שלב הגדילה,
זה השלב שעץ התפוח צומח ומתפתח, 
ואנחנו במערכות היחסים מוכנים להתבגר ולעבור לגור יחד למשל

השלב השלישי - שלב הפרי
בו עץ התפוח מניב פירות,
ואנחנו למשל יולדים ילדים, או יוצרים יחד כל יצירה משותפת אחרת,
שמאפשרת לנו להעמיק את ה 'ביחד' שלנו.

השלב הרביעי- שלב הריקבון  -

השלב בו עץ התפוח מניב פחות ופחות פירות,
הגזע שלו הופך יותר ויותר חלול..
במערכת יחסים בריאה - הריקבון הוא פיזי - הזקנה של אחד מאיתנו או של שנינו,
במערכת יחסים שאינה בריאה - הריקבון מתייחס לסבל שנוצר לנו מהביחד שלנו.

השלב החמישי -המוות
עץ התפוח מת.
במערכת יחסים בריאה - המוות של אחד מבני הזוג, 
שמוביל את השני להתאבל. שלב עיכול האבידה, האובדן.
במערכת יחסים שאינה בריאה - המוות  מתייחס לשלב הפרידה / הגירושין
שמביא אחריו גם הוא עיכול ועיבוד רגשי של האובדן - 
אובדן הפנטזיה, חורבן הבית, המוות של ההבטחה, של התקווה, של החלום שהתנפץ..

השלב השישי והאחרון - תקופת האחסון
הזרעים של העץ ממתינים באדמה ומתכוננים להתעוררות מחודשת,
אנחנו בשלבי עיכול והחלמה מהמוות שפקד אותנו - בין אם פיזי או רגשי,
מעכלים, משלימים, מרפאים את הפצע שנוצר, מחברים את החלקים שאבדו בדרך..
מרפאים את השבר וכאב הלב,

ו... מתכוננים לשלב הבא - ההנצה .

ובחזרה לנירה -

שאלת השאלות היא-

האם הם באמת היו בשלב הריקבון ?

ולא היה מנוס מפרידה ??

או שמא היו שם עניינים שאפשר לפתור ?

ומהו הגבול הדק הזה שמגדיר את המצב כריקבון

או שאלה סימני 'בשלות יתר' שנוכל לטפל בהם ?

חשוב לך לדעת באיזה שלב אתם ?

היית רוצה לקבל כלים להתמודד עם המצב ?

נכון לעכשיו, בגלל שאני נוסעת לפריז בסופ"ש הקרוב..

אוכל לפנות זמן לשיחה כזו בת חצי שעה

(עלי, במתנה !)

לשלוש זוגות בלבד.

בשיחה נאבחן בצורה מדויקת וממוקדת את השלב בו אתם מצויים

ואתן לך כלים ייחודיים וכיוונים שלא חשבת עליהם לפתרון

אם חשוב לך להיות אחד מהשלושה –

השאירי מייל ומס טלפון ונתאם לנו שיחה

להשתמע !