יום שלישי, 6 בינואר 2015

סקס, בגידות ומונוגמיה בעידן המודרני + קו פתוח לשאלות בנושא ובכלל


לא פעם אני שומעת אותם מספרים לי –

"..אתו זה אחרת.. הוא באמת אוהב אותי,
הוא מבין אותי , חושב בדיוק כמוני, אנחנו כאילו נפשות תאומות..
אני מרגישה שחזרתי לחיים מאז שהכרתי אותו,
כל כך כיף שוב שמישהו מתעניין בי וממש אכפת לו ממני..
עכשיו אני מבינה עד כמה כבויה הייתי לפני שנפגשנו
הלוואי שהיינו נפגשים לפני 20 שנה.. ולא הייתי נשואה עכשיו..
ובכל זאת .. אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד דבר כזה אחרי שכבר מצאתי.. "

כן.. זה קורה הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לתאר ..
סקרים מראים ש 85% מבני הזוג החילוניים בישראל מעידים על עצמם שהם בוגדים בבני זוגם.

השאלה הנשאלת היא .. עד כמה זו באמת המציאות ?
האם הוא באמת הנפש התאומה שלה ?
או
שזו למעשה בריחה מהתמודדות עם הקשיים שעוברים עלינו כחלק מהמסע הזוגי ?,
ולאורך זמן היא תמצא את עצמה במקום דומה מאד גם עם אותה 'נפש תאומה'
(אם תחליט לוותר על נישואיה ולרוץ אל זרועותיו המפתות ..)

כלומר האם זו מציאות או אשליה שעשויה היטב ?

לאהבה בקשר הזוגי המחייב כמה פנים  –

בתחילה היא מציגה עצמה כגן עדן מפתה- זהו שלב ההתאהבות (1)
אלא שאז מתנפצת האשלייה-

ומתחילים מאבקי הכוח (2)
פתאום מתחילים להופיע סדקים
ואם בהתחלה היינו עיוורים לחסרונות של בן הזוג,
כהרף עיין אנחנו רואים רק או בעיקר את החסרונות..
ומסיבות שונות אנחנו מוצאים את עצמנו רבים ומתווכחים לא מעט..

השלב השלישי אליו מתגלגלת האהבה בקשר הזוגי המחייב
הוא שלב ההתרחקות (3),
נמאס לנו לריב, אין לנו כבר כוחות למאבקים,
כל כך מכאיב לנו האחד ליד השני,
ש'מוטב' שנתרחק

ואט אט אנחנו מוצאים לעצמנו נתיבי מפלט שיקטינו עד כמה שניתן את הביחד שלנו

אנחנו מעדיפים להישאר בעבודה, (הבוס לוחץ ויש המון לחץ ..)
מול המחשב,
לרוץ המון, להתאמן לטריאטלון או אולימפיאדה אם אפשר..
לצאת עם חברים..
והמפלט הרחוק מכולם – שעלול לייצר את הקרע הכי עמוק בקשר – להיקשר אל
'הנפש התאומה' שהגיעה איך לא ? בול בזמן כשכבר היינו על סף יאוש..

כמה שזה מחייה בדיוק אז ה'המראה' הזו,
שוב מרטיט הלב, הפרפרים בבטן והתחושה שחזרנו לחיים..

ופה.. במקום להיסחף אל הפנטזיה ולהתנפץ אתה על החוף בהמשך..
(סליחה שאני קוטעת את המנגינה הרומנטית.. )

זה הזמן לבדוק :
מה זה שם שחסר לי בקשר הזוגי שלי,
ומה קוסם לי ברומן,
זה הזמן להתחייב בפני עצמך שקודם כל תנסי
ליצור בבית שלך , בקשר הזוגי שכבר יש לך את מה ש'במקרה' מצאת ומפתה אותך

נכון, זה לא בהכרח יהיה קל,
נכון, זה מחייב אומץ לב ופתיחות,
ובהחלט מחייב את ההסכמה שלנו לפגוש את הקושי שבן הזוג מעלה
אותו קושי שהבריח אותי ממנו עד כה..

אבל..
פה טמון האוצר האמיתי



כי כשעושים דרך שכזו (גם בלי רומן אגב) כשעוברים מזוגיות לא מודעת
לזוגיות המודעת,
כשמעבדים את הקושי ומתקרבים האחד לשני..
מגיעים לגן העדן האמיתי – 

לא כזה שיתנפץ לנו בפנים עוד חודש / חודשיים
אלא חיבור בין הלבבות שהולך ומתהדק
ומאפשר לנו לפתוח את הלב, ולצמוח להיות שלמים ושמחים יותר.


"מאז היומיים אתך דברים ממש ממש טובים קורים בינינו...
ולחשוב על זה שהגענו אליך על סף גירושין.. תודה תודה ! הצלת לנו את הבית . " (רותי ח.)


ואגב – סקס בגידות ומונוגמיה בעידן המודרני הוא שם של סדנה בפריז
שאני נוסעת אליה בפברואר. (איזה כיף לי ..)

שתהיה לך שנה מ ע ו ל ה
של חיבור ופעימת לבבות
של אהבה וחברות,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן


אם יש לך שאלה או סוגיה שבא לך לשתף אותי
אפשר ללחוץ פה ולכתוב לי . תשובה מובטחת !
או לכתוב ל:  galitel2@gmail.com



יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

זה מה שיש לי לתת לך לכבוד השנה האזרחית שבפתח




הנה סרטון שיעשה לך את השנה החדשה מעולה,
וישביח את חגיגות סוף השנה,

ככל שנצליח ללמוד, להעתיק, לקבל השראה ולתת בעצמנו דוגמא שכזו.. אשרינו

צפייה מהנה

ושנה מ ע ו ל ה !



יום שלישי, 16 בדצמבר 2014

איך זה שחתונה ובן זוג לא מגיעים עם הוראות הפעלה ??



אפילו לא מלמדים אותנו פסיק ממה שכדאי ורצוי שנדע ..
לא בבית ספר, לא באקדמיה.. ובינינו.. גם לא בבית ..

כמה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו כל כך רוצות חיבוק,
ובמקום לבקש אותו.. כאילו דווקא ובהפוך על הפוך.. 
אנחנו נובחות איזה נביחה כועסת
שרק מרחיקה את החיבוק עוד כמה קילומטרים הרחק מאיתנו ??

והאמת היא .. שהקשר הזוגי יכול להיות גן עדן של ממש !
הוא יכול להיות עבורנו 
הבית, 
מקור התמיכה, 
מעוז השותפות 
והחיבור שלנו,

אבל כל עוד אנחנו פועלים על אוטומט.. לרוב זה מרגיש ההיפך ..

והקטע הוא שדווקא מתוך הקושי,
דווקא מתוך המקומות הכי חורקים וכועסים.. 
אנחנו יכולים ביחד לפרוח,

הרי ההיפך מאהבה = אדישות , (ולא שנאה למשל..)
וכל עוד יש שם רגשות של כעס, חוסר אונים, תסכול,
זה מן ההוכחה שיש על מה לדבר, שיש שם רגשות ביניכם,
שנכון.. אולי כרגע מתבטאים בצורה לא נעימה ..
אך כל עוד לא מדובר באדישות..
ישנה שם אהבה שמחברת ביניכם.. גם אם היא עמוק עמוק מתחת לשכבות אחרות
וכמובן כשהיא מורגשת יותר בין המריבות..

אז דווקא עכשיו, כשכולם עוד יכולים להרוויח (כל אחד מכם וכל אחד מן הילדים ..)
שווה וראוי לעשות צעד משמעותי האחד אל עבר השני,
וכל אחד פנימה אל עצמו



גם אני עשיתי את הצעד הזה..
רק שאני נזכרתי לצעוד אותו רק אחרי שכבר ממש כמעט התגרשנו,
רק אחרי שכבר חיינו בנפרד 3 חודשים,
אחרי שחווינו את החורבן במלוא עוצמתו..

ובאמת שלא צריך להיזכר רק אז..
הנה לך הזדמנות מיוחדת לקבל וללמוד "הוראות הפעלה" לביחד מודע

לקראת חנוכה – להביא את האור הביתה.



חנוכה של אור ושמחה,
גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

אפרופו חנוכה המתקרב.. איך להביא את האור ולהצית את אש האהבה בקשר הזוגי ?



זו שאלה שנהיית רלוונטית הרבה יותר לאורותיהם הדולקים של נרות חנוכה
שכאילו מבטיחים לנו חום, שמחה, משפחתיות..

אל מול החמימות שהחג הזה מייצג,
ככל שיש קרירות שנושבת בלבבות שלנו.. הא דוקרת הרבה יותר מאשר בימים אחרים..

איך נוכל ללמוד מן המהות  הזו שחנוכה מביא אתו,
וליצור לנו חמימות כנה ואותנטית בינינו בהשראת החג ?

חשוב לזכור לפני הכל, שהקושי קיים בתוכנו, עוד הרבה לפני שהכרנו את בן הזוג,
באיזה שהוא שלב.. הוא מתעורר בתוך הקשר הזוגי.
והוא מורגש כקושי, עד שאנחנו מודעים לכוונה שמאחוריו.

בהגדרה נימשך אל מי שיהיה לנו קשה לחיות אתו,
כן, כן, אל מי שילחץ לנו על הכפתורים, ויזרה לנו מלח על הפצעים
במקום למרוח לנו קרם עליהם.. (!?!)

אלא ש..
זה מרגיש ככה כל עוד אנחנו לא מודעים לכך שהקושי בתוכנו
ולכך שהאחר הוא למעשה מאמן הכושר שלנו,
זה שמזכיר לנו כל הזמן איזה 'שרירים' אנחנו עוד צריכים לחזק..
כדי שיחד נוכל לצמוח ולפרוח .

אמנם בהתחלה כמו בשלב הלא מודע, התזכורות יהיו לנו לא נעימות..
אך עם הזמן.. אנחנו פוסעים לתוך גן העדן.

טוב, אני זוכרת איך הרגשתי פעם, לפני שעברנו תהליך שכזה בעצמנו,
ומניחה שאם הייתי שומעת אז את הצירוף 'גן עדן' בהקשר של נישואין
זה היה במקרה הטוב מעורר בי גיחוך,
ובמקרה הפחות טוב חוסר אמון מוחלט..

אלא שמה שקורה כשאנחנו לוקחים אחריות על מה שקורה בינינו,
כל אחד על מה שהוא פוגש כקושי,
ומזכירים לעצמנו שגם אם זה לגמרי מרגיש כאילו הוא עושה לי דווקא,
(כי כבר אמרתי לו אלפי פעמים שאני לא אוהבת ש...)
וגם אם לפעמים אנחנו ממש מתייחסים אליו, והוא אלינו כאל אויב,

ככל שאנחנו לוקחים אחריות.. אנחנו בכיוון אל הפתרון.

כשאנחנו בודקים איך הוא כמאמן הכושר שלנו מקדם אותנו אל עבר שלב טוב יותר של עצמנו,
אנחנו מתקדמים לעבר גן העדן .
ואפילו יותר מזה – הרי תת המודע שלי משך אותי אליו כדי שזה מה שיקרה,
אז הוא פשוט נמצא שם לטובתי הגבוהה,
(גם אם זה לא מרגיש ככה לפעמים..)
כדי להזכיר לי את החלקים שמתעוררים בתוכי וקוראים לי שאהיה שם לרפא אותם.

אחרי הכל.. התסכול הוא לא אחר מאשר מתנת צמיחה עבורי..

למשל.. אם בכל פעם שהוא נכנס הביתה, הוא לא מסתכל לעברי,
ואני כל כך נעלבת ומרגישה דחויה..
האוטומט שלי ילך לכיוון של האשמה וכעס בחזרה על ההתנהגות שלו,
וכשאני אומרת 'לקחת אחריות על החלק שמתעורר בי', אני מתכוונת –
להיות עדה לעלבון, לכעס שעולה, לבדידות שמזדחלת בתוכי,
ובמקום לנטוש אותה ולצאת בהאשמות אליו..
להיכנס פנימה, ולהיות עם החלקים העצובים האלה,
לתת להם את מה שהם כל כך צריכים – חיבוק, אהבה, הבטחה..
ככל שאני אהיה שם בשבילי.. המציאות תוכיח לי שאני לא לבד גם מבחוץ,
אבל ראשונה צריכה להיות פה אני.

ומה זה אומר תכל'ס לקחת אחריות ? מה עושים ?

ערים לתחושות, נושמים פנימה,
מסכימים לתת להן להיות,
בתשומת לב לגוף ולמה שמתעורר בהיבט הפיזי (מועקה/ לחץ/ כאב..)
תשומת לב למה שמתעורר בהיבט הרגשי (צער/ עלבון/ קנאה ...)
תשומת לב למה שמתעורר בהיבט המנטלי  (מהן המחשבות והמילים שיש שם.. )
נשימה
חיבוק פנימה
ושהייה עד שמשהו משתחרר שם..


ככל  שאנחנו נוהגים כך, אנחנו צומחים להיות יותר ויותר שלמים,
יותר ויותר בוגרים, שמחים, אוהבים ומסופקים.

ואז גם בחנוכה לא תהיה סתירה פנימית בתוכנו
בין מה שהחג הזה מביא אתו עם הריחות של הסופגניות ואור הנרות,
לבין מה שקורה בינינו מתחת לפני השטח.


אגב, תהליך כזה לא חייב להיות ארוך,
לרוב מדובר בכמה שבועות שכבר בתחילתם מרגישים בשינוי,
ככל ששנינו מחויבים לעצמנו .. כך השינוי מראה את עצמו.

מן הסתם כשעוברים אותו בליווי ובהדרכה, זה קל יותר מחד
ומביא תוצאות מהירות יותר מאידך .


גם כי ניקינו כמה וכמה עניינים שהיו תחת השטיח והעכירו את האווירה,
וגם כי התקרבתם, ונתתם לרכות הזדמנות פז להחליף ולו במעט את הנוקשות והקרירות..


לרגל חנוכה, הנרשמים (עד סוף דצמבר) לעבודה זוגית אתי (אינטנסיבית או במתכונת שבועית)
מקבלים את הערכה להתפתחות זוגית "מצד אחד ומצד שני" ב מ ת נ ה !

פה כדי להתרגש אתכם מהתפעמות הלבבות,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן 




יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

כמה מילים על כעס ועל מה אפשר לעשות במקום לפרוק אותו על מי שמולי ..



כשמשהו מכעיס אותי, ואני נופלת לבור של ההרגל הישן שלי..
אני מוצאת את עצמי יושבת ומחממת את עצמי,
טוחנת לעצמי את המוח,
ומלבה את הכעס גם אם היה רק גיץ פצפון ל.. בעירה עצומה.
תוך כמה דקות אני נמצאת במקום צודק, קורבני ומתחסד,
שכל מי שנקרה בדרכי – בסכנת כוויה דרגה 5.. חבל לו..
ובעיקר מי שעורר את הכעס – ה' ירחמו..

כעס – שהוא אנרגיה מתפרצת – כשהוא כבר בוער בנו – מתפרץ בתוקפנות אל מי שמולנו.
שלוח רסן, במילים בוטות, מאשימות, מתלוננות,
מתפרץ החוצה בניסיון להתפרק..
אלא ש.. כשהוא יוצא אל מי שמולנו.. הוא מיד חוזר אלינו חזרה
והדחף לפרק אותו נתקל בהתנגדות מן הצד השני
שרק מלבה אותו יותר ויותר והעניינים רק הולכים ומתחממים..

כך אנחנו מוצאים את עצמנו כועסים הרבה הרבה יותר מאשר בתחילת הסצנה.

מה יש בו בכעס ?
ולמה הוא לא עובד עבורנו ?

למה הוא לא עובד עבורנו ? מניחה שזה טרוויאלי.. ובכל זאת חשוב לי שיהיה כתוב –
כל פעם שאנחנו 'נעזרים' בכעס במערכות היחסים שלנו (כך גם בציניות, ביקורת ודומיהם..)
אנחנו מרעילים את האווירה,
מלכלכים את המרחב הזוגי או החברי שלנו,
ומחרבים את הבסיס – את האמון שיצרנו עד כה, את השותפות, את החיבור..

מה גם שלרוב, התוצאה שהכעס מביא אתה הפוכה בדיוק מזו שרצינו,
כלומר אם אני רוצה שמישהו יתחשב בי, ואני כועסת כשהוא לא..
סביר להניח שבעקבות הכעס, הוא יתחשב פחות, כי יפגע ויתרחק..

יש פה שני דברים שחשוב להבין על כעס –
האחד – שזהו רגש משני, או במילים אחרות - אפשר להתייחס אליו כאל מכסה
הכעס הוא לא הרגש האותנטי.. זה האחרון מסתתר מתחתיו.
הכעס נותן לנו אשליה של אונים,
ומסתיר תחתיו חוסר אונים כזה או אחר – רגש פגיע יותר,
האשליה של האונים שנותן לנו הכעס היא שמעודדת אותנו להשתמש בו,
הרבה יותר קל לנו להרגיש שיש לנו שליטה וכוח מאשר לבטא את חוסר האונים שלנו..

אבל זה רק לכאורה..
כי הכעס ממילא לא מוביל אותנו לאן שהיינו רוצים להגיע..

הדבר הנוסף שמייצר הכעס הוא אלמנט ההתנגדות.
כשאחד הצדדים כועס – הוא מביא אתו התנגדות בילט אין עם הכעס
והרי ניוטון כבר לפני כמה מאות שנים גילה לנו – וגם יונג הוסיף -
שכל מה שנתנגד לו.. יתנגד לנו בחזרה..

ואם אני באה באנרגיה של כעס.. הרי שההתנגדות שאני מביאה אתה
מקטינה עוד יותר את הסיכוי שהמשאלה האמיתית שלי תתקיים..


אז מה כן ?

אם הכעס הוא מכסה לרגש האותנטי, למה שבאמת חסר לנו..
הרי שאם נסתכל פנימה,
ובמקום ללבות את הכעס, להצדיק את עצמנו ולהמשיך להתקרבן..
ננשום פנימה ונבדוק מה שם כל כך טלטל אותנו..
נוכל לזהות אותו, ולבוא למי שעורר בנו את הכעס עם בקשה ברורה

כך במקום להישמע בצעקות ובקיטורים בערך כך :
" .. הרי אתה יודע שאני צריכה לצאת ואתה יודע כמה אני לא סובלת את זה,
חיכית כמה ימים כי ידעת כמה אני שונאת טיגונים, אז לא יכולת לחכות עוד כמה דקות שאצא?.. "
זה יכול היה להישמע כך:
" .. אוי, אני תיכף יוצאת וממש לא יכולה לנשום כשמטגנים סביבי,
אתה יכול לחכות עם זה כמה דקות שאצא ואז תמשיך ?.. "

הכעס מביא אתו צדקנות וצדק, קורבנות שלא לומר נקם..
לעומת זאת כשאני מבינה מה בעצם אני צריכה באמת,
זה כבר לא במישור של הצדק – זה מיתרגם לבקשה אנושית פשוטה
שהרבה יותר קל למי שמולי להיענות לה.

מה שנחוץ אם כן הוא רגע אחד של ערנות –
כדי שנוכל לנתב את הבעירה בעודה גיץ למקום אחר – למימוש המשאלה העמוקה שלי,
למילוי החוסר שהבעיר את הכעס..

נשימה,
בדיקה פנימה – מה שם כל כך עצבן אותי
נשימה
פנייה למי שהכעיס אותי בבקשה שקטה וכנה (בלי אנפופים/ציניות/עקיצות.. באמת שקטה וכנה)

נקודה למחשבה..
לפעמים הכעס מביא אתו חוש צדק מפותח במיוחד
שכל כך משכנע אותנו שאנחנו צודקים שמצליח לסמא לגמרי את עינינו
אנחנו לא רואים איך אנחנו פוגעים באחר ובמערכת היחסים שלנו,
אנחנו לא רואים שאנחנו כורים למשאלה שלנו את הבור בעצמנו
ואנחנו בכלל לא רוצים לראות כלום חוץ מלצעוק ולהיות צודקים..
רק כשנסכים להיות כנים עם עצמנו
ונרצה לשנות את דרכי  הביטוי הכועסות שלנו ..
רק אז יש סיכוי שנצליח

ובהחלט אני יכולה להבטיח וגם ללמד איך – כל מי שרוצה.. מצליח !

אם יש לך שאלות או הארות / הערות
אני פה בשביל לענות

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן