הטיפ הכי עצמתי וחשוב שיש לי לתת לך

לו קוראים ירון, והוא איש מחשבים, נשוי לרינה כבר עשור..

זה כבר כמה שנים שהוא מוצא את עצמו

נשאב לעבוד שעות על גבי שעות בעבודה..

שם יש לו שקט.

כל כך מבאס לו בבית

שאם היה אפשר היה עובד 24/7,

בכל פעם שהיה רק חושב על לחזור הביתה

מיד היו צצים עוד ועוד נושאים לעבוד עליהם כאילו מנסים לדחות את הקץ,

כי הרי כשיגיע.. כמו תמיד ,

יתקבל בפרצוף חמוץ מצד אשתו,

ואז כשהיא כבר תתייחס אליו, כל מילה שלה  תהיה מתובלת בהאשמות ..

כאלה שיפעילו את ייסורי המצפון שממילא גועשים בקרבו

ויגרמו להם לעבוד שעות נוספות..

גם הילדים שכבר כמעט לא מכירים אותו..

ומרגישים את המתח, גם הם מתרחקים ממנו,

והוא מרגיש כל כך לבד..

אבל.. את האמת יש לתאר משני צידיה :

גם היא לא מאושרת..

היא מרגישה בודדה כבר שנים,

מזמן שאין ביניהם קשר הרבה מעבר לתיאומים

מי יקח מי יחזיר ואם להביא חלב או קוטג׳..

ולרוב הוא לא לוקח חלק ומשאיר אותה לבד עם הילדים..

כשהוא נשאר בעבודה היא מרגישה מוזנחת

ואוכלת את עצמה ככל שהדקות עוברות ..

הכעס שמצטבר אצלה שכבות על גבי שכבות

נאגר בשתיקות רועמות ומידי פעם מתפרץ עליו או על הילדים..

 

אחרי הכל.. ככה אנחנו בנויים -

אם אנחנו כועסים, יש שתי אפשרויות –

או שזה יתבטא החוצה (בארס, האשמות, צעקות וכאלה)

או שזה יתבטא פנימה.. יצטבר ויצטבר (ויצור לא מעט נזקים..)

עד שיעלה על גדותיו ואז.. יתפרץ החוצה..

וחוזר חלילה

(זאת כל עוד אנחנו לא מעבדים את הכעס..)

וכך, כשכל אחד מהם ער רק לנקודת מבטו שלו,

הם ממשיכים להתרחק ולהכאיב האחד לשני -

הוא - כשהוא מתרחק ונמנע מלהגיע אליה

היא - כשהיא מבטאת את התסכול מכך בהאשמות וכעס כלפיו..

מן הסתם, על מצע כזה מצטרפות עוד ועוד אי הבנות

והסיכוי של ירון ורינה להתיר את הפלונטר בעצמם

קרוב לזה של מי שלא עבר קורס חבלה ומנסה לפרק מטען מתוחכם..

אז בינתיים ביאסתי עם הסיפור..

מה עם הטיפ שהבטחתי.. את בטח שואלת את עצמך ..

אז ככה , יצא לי סיפור כל כך מבאס שאתן כמה טיפים :

הטיפ ה 1: (הכי) חשוב לזכור שבכל אחד מאתנו

מסתתר גם ילד קטן וההתנהגויות האלה המבאסות של בן הזוג

הן בעצם התנהגויות של הילד הקטן וחסר האונים שבו

ולמרות שזה הכי נראה כאילו הוא עושה לך דווקא ..

ולמרות שזה לא קל להסתכל על זה לרגע אחרת..

זה ממש כדאי לפחות מידי פעם להיזכר -

לרוב.. זה בכלל לא קשור אליך,בטח שלא נעשה נגדך בכוונה !

אפשר לומר ש 80% מהסיטואציה הם אודותיו

(נטיה לקחת אשמה, רגשות דחיה ועלבון כשלא מתייחסים אליו ..)

ואולי 20% אודותיך - את לא יותר מהתזכורת למקומות הללו בתוכו

שמתעוררים כש.. את מתעלמת ממנו/ מאשימה...

הטיפ ה 2 : שקשור לראשון והוא סוג של המשך שלו..

בכל פעם שעולה הנטייה להאשים אותו במצב זה או אחר,

כלומר בכל פעם שתשומת הלב שלך מופנית החוצה אליו,

אני מזמינה אותך להביא אותה פנימה ולשאול את עצמך את השאלה –

מה זה מעורר בי ??

כלומר במקום לומר (עם או בלי מילים) " עוד פעם אתה מאחר ולא מתייחס אלי .. "

לבדוק פנימה מה מתעורר (1), לזהות (2) את החלק שמרגיש מוזנח וכואב ועצוב ולהיות אתו (3)

אחרי הכל.. המקום העצוב הזה בתוכך באמת צריך אותך

וזו הסיבה שהוא צועק ..

ולמרות שהנטייה היא להפנות את הקושי כלפי חוץ.. 

הרי שמה שבאמת יעזור ויקל..

הוא שהייה פנימה עם הקושי, עם החלק העצוב ו"חיבוק " שלו..

אז יתרחש המהפך , השינוי האמיתי , הריפוי,

יתמלא הצורך העמוק שלך כי הנה - את האם הפנימית היום עבורו - ראית אותו, הקשבת לו

והיית שם בשבילו.

והטיפ ה 3 : גם הוא קשור והמשך שלו השניים הללו –

כשכבר זיהית את הצורך, הדרך בה כדאי לפנות אל האיש שלך ולדבר אתו,

היא זו שמתארת את הרגשות שלך. ככל שתוכלי לומר לו מה את מרגישה

ולא מה הוא עושה לך.. כך יהיה לו קל יותר להקשיב.

אז אלה הם 3 נקודות קריטיות שיכולות לעזור,

אם כי יש פה קאץ' .. לא תמיד קל ואפשרי להתגבר על הקושי הרגשי

ועם כל הרצון.. זה מתבחבש..

קחי בחשבון שאם זה לא הולך לבד.. זה לא אומר שזה לא אפשרי אלא ..

שכדאי להיעזר באיש מקצוע .

ולגבי ירון ורינה - זה מה שכתבו לי אחרי יומיים אינטנסיביים של תהליך משותף :

״חזר לי החיוך לפנים..

היתה לנו שבת זוגית נפלאה !

ולחשוב ששנים הייתי עובד 24/7 כדי לא לחזור לבאסה בבית..

חבל שלא שמעתי עליך קודם.. תודה על הכל ״

שיהיה המשך שבוע מבורך באור,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

סקס, בגידות ומונוגמיה בעידן המודרני + קו פתוח לשאלות בנושא ובכלל

לא פעם אני שומעת אותם מספרים לי –

"..אתו זה אחרת.. הוא באמת אוהב אותי,

הוא מבין אותי , חושב בדיוק כמוני, אנחנו כאילו נפשות תאומות..

אני מרגישה שחזרתי לחיים מאז שהכרתי אותו,

כל כך כיף שוב שמישהו מתעניין בי וממש אכפת לו ממני..

עכשיו אני מבינה עד כמה כבויה הייתי לפני שנפגשנו

הלוואי שהיינו נפגשים לפני 20 שנה.. ולא הייתי נשואה עכשיו..

ובכל זאת .. אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד דבר כזה אחרי שכבר מצאתי.. "

כן.. זה קורה הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לתאר ..

סקרים מראים ש 85% מבני הזוג החילוניים בישראל מעידים על עצמם שהם בוגדים בבני זוגם.

השאלה הנשאלת היא .. עד כמה זו באמת המציאות ?

האם הוא באמת הנפש התאומה שלה ?

או

שזו למעשה בריחה מהתמודדות עם הקשיים שעוברים עלינו כחלק מהמסע הזוגי ?,

ולאורך זמן היא תמצא את עצמה במקום דומה מאד גם עם אותה 'נפש תאומה'

(אם תחליט לוותר על נישואיה ולרוץ אל זרועותיו המפתות ..)

כלומר האם זו מציאות או אשליה שעשויה היטב ?

לאהבה בקשר הזוגי המחייב כמה פנים  –

בתחילה היא מציגה עצמה כגן עדן מפתה- זהו שלב ההתאהבות (1)

אלא שאז מתנפצת האשלייה-

ומתחילים מאבקי הכוח (2)

פתאום מתחילים להופיע סדקים

ואם בהתחלה היינו עיוורים לחסרונות של בן הזוג,

כהרף עיין אנחנו רואים רק או בעיקר את החסרונות..

ומסיבות שונות אנחנו מוצאים את עצמנו רבים ומתווכחים לא מעט..

השלב השלישי אליו מתגלגלת האהבה בקשר הזוגי המחייב

הוא שלב ההתרחקות (3),

נמאס לנו לריב, אין לנו כבר כוחות למאבקים,

כל כך מכאיב לנו האחד ליד השני,

ש'מוטב' שנתרחק

ואט אט אנחנו מוצאים לעצמנו נתיבי מפלט שיקטינו עד כמה שניתן את הביחד שלנו

אנחנו מעדיפים להישאר בעבודה, (הבוס לוחץ ויש המון לחץ ..)

מול המחשב,

לרוץ המון, להתאמן לטריאטלון או אולימפיאדה אם אפשר..

לצאת עם חברים..

והמפלט הרחוק מכולם – שעלול לייצר את הקרע הכי עמוק בקשר – להיקשר אל

'הנפש התאומה' שהגיעה איך לא ? בול בזמן כשכבר היינו על סף יאוש..

כמה שזה מחייה בדיוק אז ה'המראה' הזו,

שוב מרטיט הלב, הפרפרים בבטן והתחושה שחזרנו לחיים..

ופה.. במקום להיסחף אל הפנטזיה ולהתנפץ אתה על החוף בהמשך..

(סליחה שאני קוטעת את המנגינה הרומנטית.. )

זה הזמן לבדוק :

מה זה שם שחסר לי בקשר הזוגי שלי,

ומה קוסם לי ברומן,

זה הזמן להתחייב בפני עצמך שקודם כל תנסי

ליצור בבית שלך , בקשר הזוגי שכבר יש לך את מה ש'במקרה' מצאת ומפתה אותך

נכון, זה לא בהכרח יהיה קל,

נכון, זה מחייב אומץ לב ופתיחות,

ובהחלט מחייב את ההסכמה שלנו לפגוש את הקושי שבן הזוג מעלה

אותו קושי שהבריח אותי ממנו עד כה..

אבל..

פה טמון האוצר האמיתי –

כי כשעושים דרך שכזו (גם בלי רומן אגב) כשעוברים מזוגיות לא מודעת

לזוגיות המודעת,

כשמעבדים את הקושי ומתקרבים האחד לשני..

מגיעים לגן העדן האמיתי – 

לא כזה שיתנפץ לנו בפנים עוד חודש / חודשיים

אלא חיבור בין הלבבות שהולך ומתהדק

ומאפשר לנו לפתוח את הלב, ולצמוח להיות שלמים ושמחים יותר.

פרטים על האפשרות לקפיצת דרך משמעותית אתי ביומיים (!) לעבר החיבור הזה

בלחיצה פה.

"מאז היומיים אתך דברים ממש ממש טובים קורים בינינו...

ולחשוב על זה שהגענו אליך על סף גירושין.. תודה תודה ! הצלת לנו את הבית . " (רותי ח.)

ואגב – סקס בגידות ומונוגמיה בעידן המודרני הוא שם של סדנה בפריז

שאני נוסעת אליה בפברואר. (איזה כיף לי ..)

שתהיה לך שנה מ ע ו ל ה

של חיבור ופעימת לבבות

של אהבה וחברות,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אם יש לך שאלה או סוגיה שבא לך לשתף אותי

אפשר ללחוץ פה ולכתוב לי . תשובה מובטחת !

או לכתוב ל:  galitel2@gmail.com

זה מה שיש לי לתת לך לכבוד השנה האזרחית שבפתח

הנה סרטון שיעשה לך את השנה החדשה מעולה,
וישביח את חגיגות סוף השנה,

ככל שנצליח ללמוד, להעתיק, לקבל השראה ולתת בעצמנו דוגמא שכזו.. אשרינו

צפייה מהנה

ושנה מ ע ו ל ה !

איך זה שחתונה ובן זוג לא מגיעים עם הוראות הפעלה ??

אפילו לא מלמדים אותנו פסיק ממה שכדאי ורצוי שנדע ..

לא בבית ספר, לא באקדמיה.. ובינינו.. גם לא בבית ..

כמה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו כל כך רוצות חיבוק,

ובמקום לבקש אותו.. כאילו דווקא ובהפוך על הפוך.. 

אנחנו נובחות איזה נביחה כועסת

שרק מרחיקה את החיבוק עוד כמה קילומטרים הרחק מאיתנו ??

והאמת היא .. שהקשר הזוגי יכול להיות גן עדן של ממש !

הוא יכול להיות עבורנו 

הבית, 

מקור התמיכה, 

מעוז השותפות 

והחיבור שלנו,

אבל כל עוד אנחנו פועלים על אוטומט.. לרוב זה מרגיש ההיפך ..

והקטע הוא שדווקא מתוך הקושי,

דווקא מתוך המקומות הכי חורקים וכועסים.. 

אנחנו יכולים ביחד לפרוח,

הרי ההיפך מאהבה = אדישות , (ולא שנאה למשל..)

וכל עוד יש שם רגשות של כעס, חוסר אונים, תסכול,

זה מן ההוכחה שיש על מה לדבר, שיש שם רגשות ביניכם,

שנכון.. אולי כרגע מתבטאים בצורה לא נעימה ..

אך כל עוד לא מדובר באדישות..

ישנה שם אהבה שמחברת ביניכם.. גם אם היא עמוק עמוק מתחת לשכבות אחרות

וכמובן כשהיא מורגשת יותר בין המריבות..

אז דווקא עכשיו, כשכולם עוד יכולים להרוויח (כל אחד מכם וכל אחד מן הילדים ..)

שווה וראוי לעשות צעד משמעותי האחד אל עבר השני,

וכל אחד פנימה אל עצמו

גם אני עשיתי את הצעד הזה..

רק שאני נזכרתי לצעוד אותו רק אחרי שכבר ממש כמעט התגרשנו,

רק אחרי שכבר חיינו בנפרד 3 חודשים,

אחרי שחווינו את החורבן במלוא עוצמתו..

ובאמת שלא צריך להיזכר רק אז..

הנה לך הזדמנות מיוחדת לקבל וללמוד "הוראות הפעלה" לביחד מודע

לקראת חנוכה – להביא את האור הביתה.

פרטים בלחיצה פה

חנוכה של אור ושמחה,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אפרופו חנוכה המתקרב.. איך להביא את האור ולהצית את אש האהבה בקשר הזוגי ?

זו שאלה שנהיית רלוונטית הרבה יותר לאורותיהם הדולקים של נרות חנוכה

שכאילו מבטיחים לנו חום, שמחה, משפחתיות..

אל מול החמימות שהחג הזה מייצג,

ככל שיש קרירות שנושבת בלבבות שלנו.. הא דוקרת הרבה יותר מאשר בימים אחרים..

איך נוכל ללמוד מן המהות  הזו שחנוכה מביא אתו,

וליצור לנו חמימות כנה ואותנטית בינינו בהשראת החג ?

חשוב לזכור לפני הכל, שהקושי קיים בתוכנו, עוד הרבה לפני שהכרנו את בן הזוג,

באיזה שהוא שלב.. הוא מתעורר בתוך הקשר הזוגי.

והוא מורגש כקושי, עד שאנחנו מודעים לכוונה שמאחוריו.

בהגדרה נימשך אל מי שיהיה לנו קשה לחיות אתו,

כן, כן, אל מי שילחץ לנו על הכפתורים, ויזרה לנו מלח על הפצעים

במקום למרוח לנו קרם עליהם.. (!?!)

אלא ש..

זה מרגיש ככה כל עוד אנחנו לא מודעים לכך שהקושי בתוכנו

ולכך שהאחר הוא למעשה מאמן הכושר שלנו,

זה שמזכיר לנו כל הזמן איזה 'שרירים' אנחנו עוד צריכים לחזק..

כדי שיחד נוכל לצמוח ולפרוח .

אמנם בהתחלה כמו בשלב הלא מודע, התזכורות יהיו לנו לא נעימות..

אך עם הזמן.. אנחנו פוסעים לתוך גן העדן.

טוב, אני זוכרת איך הרגשתי פעם, לפני שעברנו תהליך שכזה בעצמנו,

ומניחה שאם הייתי שומעת אז את הצירוף 'גן עדן' בהקשר של נישואין

זה היה במקרה הטוב מעורר בי גיחוך,

ובמקרה הפחות טוב חוסר אמון מוחלט..

אלא שמה שקורה כשאנחנו לוקחים אחריות על מה שקורה בינינו,

כל אחד על מה שהוא פוגש כקושי,

ומזכירים לעצמנו שגם אם זה לגמרי מרגיש כאילו הוא עושה לי דווקא,

(כי כבר אמרתי לו אלפי פעמים שאני לא אוהבת ש...)

וגם אם לפעמים אנחנו ממש מתייחסים אליו, והוא אלינו כאל אויב,

ככל שאנחנו לוקחים אחריות.. אנחנו בכיוון אל הפתרון.

כשאנחנו בודקים איך הוא כמאמן הכושר שלנו מקדם אותנו אל עבר שלב טוב יותר של עצמנו,

אנחנו מתקדמים לעבר גן העדן .

ואפילו יותר מזה – הרי תת המודע שלי משך אותי אליו כדי שזה מה שיקרה,

אז הוא פשוט נמצא שם לטובתי הגבוהה,

(גם אם זה לא מרגיש ככה לפעמים..)

כדי להזכיר לי את החלקים שמתעוררים בתוכי וקוראים לי שאהיה שם לרפא אותם.

אחרי הכל.. התסכול הוא לא אחר מאשר מתנת צמיחה עבורי..

למשל.. אם בכל פעם שהוא נכנס הביתה, הוא לא מסתכל לעברי,

ואני כל כך נעלבת ומרגישה דחויה..

האוטומט שלי ילך לכיוון של האשמה וכעס בחזרה על ההתנהגות שלו,

וכשאני אומרת 'לקחת אחריות על החלק שמתעורר בי', אני מתכוונת –

להיות עדה לעלבון, לכעס שעולה, לבדידות שמזדחלת בתוכי,

ובמקום לנטוש אותה ולצאת בהאשמות אליו..

להיכנס פנימה, ולהיות עם החלקים העצובים האלה,

לתת להם את מה שהם כל כך צריכים – חיבוק, אהבה, הבטחה..

ככל שאני אהיה שם בשבילי.. המציאות תוכיח לי שאני לא לבד גם מבחוץ,

אבל ראשונה צריכה להיות פה אני.

ומה זה אומר תכל'ס לקחת אחריות ? מה עושים ?

ערים לתחושות, נושמים פנימה,

מסכימים לתת להן להיות,

בתשומת לב לגוף ולמה שמתעורר בהיבט הפיזי (מועקה/ לחץ/ כאב..)

תשומת לב למה שמתעורר בהיבט הרגשי (צער/ עלבון/ קנאה ...)

תשומת לב למה שמתעורר בהיבט המנטלי  (מהן המחשבות והמילים שיש שם.. )

נשימה

חיבוק פנימה

ושהייה עד שמשהו משתחרר שם..

ככל  שאנחנו נוהגים כך, אנחנו צומחים להיות יותר ויותר שלמים,

יותר ויותר בוגרים, שמחים, אוהבים ומסופקים.

ואז גם בחנוכה לא תהיה סתירה פנימית בתוכנו

בין מה שהחג הזה מביא אתו עם הריחות של הסופגניות ואור הנרות,

לבין מה שקורה בינינו מתחת לפני השטח.

אגב, תהליך כזה לא חייב להיות ארוך,

לרוב מדובר בכמה שבועות שכבר בתחילתם מרגישים בשינוי,

ככל ששנינו מחויבים לעצמנו .. כך השינוי מראה את עצמו.

מן הסתם כשעוברים אותו בליווי ובהדרכה, זה קל יותר מחד

ומביא תוצאות מהירות יותר מאידך .

בלחיצה פה יש פרטים על אפשרות לעבור תהליך אינטנסיבי שכזה ביומיים

ולהקפיץ את הקשר הזוגי מקפצה משמעותית אל עבר גן העדן הפרטי שלכם,

גם כי ניקינו כמה וכמה עניינים שהיו תחת השטיח והעכירו את האווירה,

וגם כי התקרבתם, ונתתם לרכות הזדמנות פז להחליף ולו במעט את הנוקשות והקרירות..

לרגל חנוכה, הנרשמים (עד סוף דצמבר) לעבודה זוגית אתי (אינטנסיבית או במתכונת שבועית)

מקבלים את הערכה להתפתחות זוגית "מצד אחד ומצד שני" ב מ ת נ ה !

פה כדי להתרגש אתכם מהתפעמות הלבבות,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן