על הקשר בין מסיכות לעצמת התשוקה בסקס ...

כמה סקס את רוצה לעומת כמה אתה ? 

אחרי פורים, ניחוח החירות של פסח
ואפילו יום העצמאות..
ולקראת חג השבועות, 
שיש בו משהו מאד רומנטי .. 

אני רוצה קצת לדבר תכל'ס :
ולכתוב על הנושא הזה שמעיק על הרבה זוגות 
ולא פעם - (לפחות על פניו) הוא הגורם לקרע בין בני זוג..

כי תמיד, בכל זוג באשר הוא – 
ירצה אחד מבני הזוג יותר סקס מהאחר,
לפעמים תהיה זו היא, לפעמים הוא,
אבל תמיד יהיה מי שירגיש לא מסופק,
מאחר וכמה סקס יהיה - תלוי תמיד במי שרוצה פחות..

לפני כשנתיים הייתי ביום עיון בנושא תשוקה ומיניות בקשר הזוגי -
שהעבירו דר' דיוויד שנארץ ודר' רות מורהאוס-
זוג פסיכולוגים אמריקאים המתמחים בתחום הזוגי.
הם צוטטו מחקר שנערך בארה"ב בשנים אלו ולפיו :

76% ענו שהסקס מת, או בדרך למות,
17% אמרו שהסקס חי וקיים,
ורק 8% השיבו שהסקס מלא תשוקה, אירוטי ונפלא.

המסקנה המתבקשת מנתונים אלה היא שרוב בני האדם
לא נהנים מסקס מלא תשוקה ואינטימיות בזוגיות שלהם, 
"אבל.." אומר דר' שנארץ – "חבל שכך הוא, כי אפשר אחרת."
אז הנה אני מביאה פה קצה קצהו של תורתו
(לגמרי במילים שלי ומנקודת מבטי אז לא לתפוס אותי במילה)
עם תרגיל שיכול לקדם אותך לעבר סקס מלא תשוקה בקשר הזוגי שלך:

הקשר הזוגי מורכב ומפותל ובו המורכבות של כל אחד מאתנו כאדם,
וכן המורכבות של המפגש בינינו כבני זוג.
ככל שנהיה בני אדם שלמים יותר, 
והחוסן הנפשי של כל אחד מאתנו יציב יותר,
כך הזוגיות שלנו תהיה בריאה יותר, 
וכך נוכל בין היתר ליהנות מסקס מלא יותר בתשוקה ובאינטימיות.
(אפילו רק מנקודת המבט של איך אני מגיב לסירוב של האחר וכמובן שזה רחב עוד הרבה יותר)

מספיק להסתכל על המונח "יחסי מין" בעברית ולהיווכח:
יותר מחצי ממנו אומר 'יחסים' ופחות מחצי אומר 'מין'...
אכן טיב היחסים, אופיים, איכות הקשר והתקשורת
בין בני הזוג תופסת מקום משמעותי מאד באשר -
למה תהיה האיכות,
ומה תהיה תדירות יחסי המין בין השניים..

ככל שנרפא את הקשר, ניצור בו בטחון,
נאפשר לאמפטיה, לקרבה, לפתיחות ול א ה ב ה להיות פה,
ככל שניצור פתיחות וקרבה – ניתן מקום לאינטימיות -
כך הסקס שלנו יהיה מלא יותר בתשוקה.
ובמקביל - זה יקרה ככל שנהיה בני אדם שלמים יותר,
עם חוסן, בגרות ובריאות נפשית .
בקיצור- רוצים תשוקה ? 
תחזקו את האני ואת האינטימיות בקשר.

אז מה למשל אפשר לעשות ?? –
הנה הצעה אחת של דר' דיוויד שנארץ :
מילדות אנחנו רגילים לקרוא את פני הסובבים לנו,
את הקרובים לנו, ולנסות לפענח מה הן מסתירות.
אלא ש..
מילדות אנחנו גם לומדים שמסתירים מאיתנו מאחורי 'מסיכה'
את הרגשות האמיתיים :
"קרה משהו ??"
"לא.. הכל בסדר" - אנחנו שומעים..
וכך לומדים בעצמנו לשקר ולהסתיר.
כך- מי שמולנו אמנם שומע בחלק הקוגניטיבי שלו "לא",
אבל מרגיש אי שם בחלק פנימי אחר שלו – שיש משהו שקרה..
וישנה תבונה פנימית תת מודעת של דו משמעות סותרת.

בעצם אנחנו חיים במצב קבע,
שמצד אחד אנחנו רגילים להסתיר את הרגשות שלנו –
"לשים מסיכה" של "הכל בסדר",
מצד שני כשמולנו מישהו עם "מסיכה" כזו-
אי שם פנימה אנחנו יודעים שהוא מכסה.
(אז אנחנו משתמשים באינפורמציה לצורך השגת המטרות שלנו במניפולציה לא מודעת.)
והסתירה הזו קיימת שם תחת פני השטח ופוגעת בקשר
במובן הזה שהיא שמה מיסוך ומרחיקה בינינו,
לא מאפשרת לאינטימיות להיות במלואה.

מה שדר' דיוויד שנארץ מציע הוא –
להסיר מסיכות.
וכשנקבל החלטה כזו – נוכל לשים לב בכל פעם
ששמנו מסיכה על הפנים, ו.. - להסיר אותה -
לפתוח את הקלפים בפני בן הזוג שלנו ולומר לו את האמת,
באמת מה קורה לנו שם.
(גם אם בהתחלה זה יהיה "היה לי יום קשה בעבודה"..)
אחרי תקופה קצרה בה אולי קצת נתאמץ לעשות את זה,
או להיות מודעים שלא "תברח" לנו מסיכה פנימה..
זה יקרה לנו באופן טבעי.

ככל שנהיה פתוחים יותר, ללא מסיכות,
האינטימיות בינינו לבין בן הזוג שלנו תגדל ותתעצם,
והנה לך – עד כמה שזה "פשוט" לכאורה -
אחת הדרכים שתוביל לסקס מלא תשוקה ואינטימיות.

בואו להציל את הקשר הזוגי שלכם
באינטנסיב זוגי, שמייצר פלאים
יומיים - והזוגיות שלכם קפצה מקפצה משמעותית קדימה
לחיי חברות, שותפות ואהבה

נסי מפה

בהצלחה !
גלית אליאס מומחית בהחזרת אהבות למקומן,

נהנית לקרוא ?לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,ניתן להירשם ב "צור קשר".

איך נשים רואות את עצמן, ואיך אחרים רואים אותן ??

השבוע מציינים את יום שחרור ירושלים ,
לא יכולתי להתאפק, ואני קופצת על ההזדמנות
כדי לדבר על שחרור אחר -

שתודה לאל סוף סוף קורה -
אם כי עוד דרך ארוכה לפנינו..

אני מדברת על תהליך השחרור שלנו הנשים,
בו אט אט אנחנו משחררות את המיותר לנו
ממה ש'ירשנו' מדורות על גבי דורות של שעבוד.

נכון שהיום אנחנו הרבה הרבה יותר חופשיות מבעבר,
יותר מאמא, עוד יותר מסבתא,
שלא לדבר על עוד דורות אחורה..

ובכל זאת בתקופה הקצרה שבה הייתי על תקן 'פרודה',
יכולתי לחוות על עצמי
וגם..  לראות אצל זוגות אחרים,
את מה שלא יכולתי תוך כדי שהייתי בתוך הקשר הזוגי-
וזה - עד כמה אנחנו מקטינות את עצמנו.
פתאום התחוור לי איך שכלאתי את עצמי במו ידי
כבר כשנכנסתי לקשר הזוגי,
אז התחוור לי -
עד כמה לא איפשרתי לעצמי להיות במלואי,
עד כמה ויתרתי על חלקים שלי, על רצונות שלי,
מי בכלל מדבר על כמיהות ... ???

אז ברוח השחרור של ירושלים,
מאחלת לנו המשך שחרור פורה ,
שיאפשר לנו במהרה להיות מי שאנחנו,
ולממש את עוצמתנו במלואה.

הנה קישור לסרטון מקסים
שממחיש עד כמה אנחנו ממעיטות בערך עצמנו.
סרטון חשוב חשוב חשוב,
ומרגש עד דמעות.


צפייה מהנה
המשך שחרור וחיבור לעצמך ולעוצמתך ,
ו... אל תשכחי כמה את יפה !
טוב.. אם גם אתה קראת עד פה.. אז מגיע לך.. :-) גם אתה יפה !

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,
גלית אליאס, מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נהנית לקרוא ?לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,ניתן להירשם ב "צור קשר".

על הקשר בין המדורות של ל"ג בעומר לאהבה שלך .. ועל איך אפשר ליהנות ממנו ??

הנה... ל"ג בעומר כבר פה
ואחרי 33 ימים של 'תקופת בצורת'
מתחילה לה עוד עונת חתונות :

חתן וכלה,
שמלה לבנה מתנפנפת..,
הבטחות ל 'בטוב וברע'.. 'באש ובמיים',
'לנצח נצחים' ..
ועוד מיני קלישאות שברגעי החופה נשמעות הגיוניות מאין כמותן..

ביום הזה שפותח את העונה החמה' -
אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים סביב המדורה,
אוכלים תפוחי אדמה ומרשמלו צלוי,
עם ילדים או חברים, בניחותא
או עם סמארטפון זה או אחר בהיכון..

אך בעצם.. איך קשור המנהג להדליק מדורה
לחתונות שבפתח ??

היה זה רבי עקיבא שהתייחס לאיכות הקשר הזוגי באמרה :

"איש ואישה, זכו – שכינה בניהם;
לא זכו – אש אוכלתם. "(מסכת סוטה דף י"ז).

ר. עקיבא משתמש בסימבול של האש כמייצג את חיי הזוג שמתחתן-
האם תדלוק בקשר אש כזו שמלבה ושומרת על הגחלת ? 
או שתהיה זו אש מכלה ??

לגמרי לגמרי קטונתי ,
ובכל זאת אני רוצה להוסיף על דבריו ולומר :

יש בידינו היכולת לשלוט בכך –
לא להניח למה שיש כאילו זה הוא וזהו, 
אלא - לדעת שביכולתנו לווסת את האש, 
ומצד אחד לשמור עליה כגחלת, לפחות,
כי רצוי שתהיה קצת בעירה.. לפחות מידי פעם,
ומצד שני לשמור על גובהה שלא תשרוף את הגשר בינינו,
שלא ליצור נתק ביני לבינו.

גם ככה.. הקשר בינינו כל כך עדין ורגיש,
כל אחד מאתנו בא עם עולמו הפנימי,
היא צריכה שקט ומקום נינוח וביתי,
הוא מעדיף שקט בלי לטעת שורשים עמוקים מידי..
הוא מפליג בחלומות,
היא כלואה בתוך מה שצריך..
הוא אומר כל מה שבא לו..
היא מקשיבה נבוכה כשהוא חוצה את הגבול שלה..
מחפשת מקום לקבור את עצמה..
ו.. יש עוד אינסוף כאלה..

וזה רק הבסיס למדורה- עוד לפני שהצתנו את האש..

אבל כדי שהאש תהיה מחממת, שהגחלת תנעם לנו , 
שתהיה גם בעירה נינוחה ועם זאת מדליקה.. 
אבל לא עד כדי שתעכל או תאכל אותנו ואת הקשר.. 
מתחילים בבסיס יציב, 
בסיס יציב שכזה יכול להתבסס למשל על תקשורת פתוחה,
על לדעת איך לדבר באופן שאפשר יהיה להקשיב לך.
על גבי בסיס יציב כזה נצית את אש האהבה.

אז לגבי ההצתה -

בעוד שבועיים אפרסם פוסט שבו המלצות
של מומחים בטיפול זוגי להגברת האינטימיות והתשוקה בקשר הזוגי.

ולגבי הבסיס היציב-

הנה פה קישור למאמר קודם שלי "כשאת אומרת... למה את מתכוונת .." 
ובו אני מדברת על דרכים להביע את עצמי באופן שהאחר יוכל להקשיב.

והנה שוב ההדרכה החינמית "איך לדבר כך שגם יקשיב ולא רק ישמע??" 
(לא צריך למלא פרטים רק ללחוץ ולצפות).

שיהיה חג שמח,
שהמדורה שלכם תהיה עם בסיס יציב,
ובה בעירה חמימה כגחלת ,

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,
גלית אליאס- מומחית בהחזרת אהבות למקומן,

נהנית לקרוא ?

לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,

ניתן להירשם ב "צור קשר".

אבל למה תמיד 'הוא' יוצא אצלך ה 'רע' ??

"איך זה שתמיד יוצא מהסיפורים שלך שהגבר הוא הרשע והדביל ..?"

כן..
אלו רק חלק מהתגובות שקיבלתי אחרי הפוסט האחרון..
והאמת –
הם ממש צודקים..
הנה גם אני נפלתי במקום הזה שמאשים :
" אתה – לא מבין אותי.. "
"אתה לא מקשיב לי..."
"אתה מאשים אותי בכל מה שקורה.. "
"אם רק היית מקשיב, מבין ומפסיק להאשים ... הכל היה טוב.."
אחלה נפילה בפח,
בדיוק מה שאני מזהירה מפניו כל הזמן... - קרה לי פה בעצמי..

אז נכון שלטנגו צריך שניים,
ונכון שהיה רצוי ששנינו נתחיל ביחד -
להקשיב, להבין ולהפסיק להאשים אחד את השני ..
אבל-
אין צורך לחכות לכך שהוא יתחיל קודם להקשיב,
או שהוא יפסיק קודם להאשים..

ולמה ??
כי העבודה ממילא היא שלי. 
לכל אחד מאתנו יש העבודה שלו,
ולו רק אוכל להסתכל פנימה בכל פעם שקשה לי
(לא משנה אם מולו או מול מישהו אחר .. אבל להסתכל פנימה !)
לא לצאת החוצה ולראות מה הוא לא עושה טוב, _ 
כמה הוא לא מקשיב, _ 
כמה הוא כל הזמן מאשים אותי,

אלא – 
להיכנס פנימה ולשים לב- מה זה מפעיל אצלי.. ??
כשהוא לא מקשיב לי ,
מה קורה לי בגוף ? - מה קורה לי בתחושות ? -
אולי מתכווצת לי הבטן?, אולי אני חשה מחנק בגרון? _
אולי בא לי לצרוח ??? רותח לי הדם ??
איך אני מרגישה – מהם הרגשות אם עולים ?
אולי אני מרגישה חוסר אונים ?? שלא מבינים אותי ? שלא רואים אותי?
אופס.. זה מוכר לי ההרגשה הזו שאף אחד לא מבין אותי ..
אני מרגישה לבד בעולם הזה, מוזרה וזרה ,
והתחושה הזו של הבדידות מנקרת לי בכל הגוף ודוקרת לי בגב.._

ואז אני עשויה להיזכר שגם כשהייתי ילדה- הרגשתי ככה לפעמים,
שאין לי עם מי לדבר , כי גם ככה לא יקשיבו ולא יבינו,
ואפילו לא ניסיתי,
כי לא מצאתי את המילים המתאימות שדרכן היה לי סיכוי להסביר
אז ... נשארתי לבד.

והיום כשהוא לא מקשיב לי, או לא מבין אותי-
בעצם אותו ה'לבד' הוא שצועק,
אבל היום 'הוא' (ה'לבד' הזה) הוא כבר לא רק 'אני הילדה',
אמנם יש לי תחושות של הילדה בגוף, ורגשות מאז שקיימים ורוחשים,
אבל יש גם אני הבוגרת שיכולה לחבק את הילדה שלבד לה.

ולהציל אותה מהתחושה של ה'לבד' שמסתתרת שם בפנים-
בנבכי נשמתה, שכל כך קשה לי לשאת אותה,
התחושה של ל חוסר האונים, והבדידות.
אותם הרגשות שכאשר ארשה לעצמי לחוש ולהרגיש,
יוכלו להרפא.

רגע מנוחה לטובת האני החוקר : 
איך זה קורה ???
מעצם זה שארשה לעצמי לחוש, ולהרגיש את הרגשות הילדיים –
אני למעשה מדברת בשפה שלהם והם מקבלים 'מענה'.

הרגשות הללו מאוחסנים בחלק של המוח שנקרא המערכת הלימבית,
וזו- לא מדברת במילים.. השפה שלה היא שפת התחושות.
ולכן- כאשר אנחנו רוצים לרפא תחושות ורגשות ילדיים,
השפה שנכון יהיה להשתמש בה היא זו-

וכשנרשה לעצמנו – כבוגר/ת שאני היום- (מעמדת צופה שחווה )
לחוש את הרגשות והתחושות הללו, הן יתמלאו ויבואו על ריפויין.

ואיך שזה יתבטא זה- שבפעם הבאה כשלא יקשיב לי/ לא יבין אותי,
לא יעלה שוב חוסר האונים ככעס או כאכזבה,
כיון שקיבלו מרפא,
ולכן - ממקום רגוע ונינוח אוכל לבקש ממנו עניינית –
שיקשיב לי כי זה חשוב לי עכשיו,
או שיפנה לי זמן כי אני רוצה שינסה להבין אותי.

תם דו שיח ההאשמות, 
תם עידן הצודק והטועה שמדברים בכעס זה אל זה, 
הגיע העת לדבר אהבה. 
לדבר את שעל ליבי, את הרגשות שלי 
ולא כשאני מטיחה ומשליכה אותן על האחר, 
אלא מתוך גילוי לב כנה ואותנטי.

אמן.

אז מה אני מציעה לך בעצם??
בפעם הבאה שעולה קושי שיכול להתבטא בכעס, בכאב, באכזבה וכו'..
אני מזמינה אותך להביא את תשומת הלב פנימה,
לנשום 3 נשימות מלאות (לפחות)
להיות עם התחושות, ו"לחבק אותן".
לשים לב- למה שעולה, ולהיות שם פנימה ב"חיבוק" ובהקשבה.

ו-אני - פה מחכה לסיפורים - איך היה לך..

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,
גלית אליאס- מומחית בהחזרת אהבות למקומן,

איזה מזל שתמיד יש את מי להאשים, ועד כמה אפשר לייחס את זה לחווה ??

אז מה ??

שוב אני אשמה .. מה ??

לא רק כשהג'ינס לא מכובס- כי אז ברור שזו אשמתי..

לא רק כשנגמר החלב.. (למרות שאני בכלל שותה סויה..)

בכלל – כל מה שקורה בינינו,

ובעיקר- מה שלא קורה (!)

הכל    ב א ש מ ת י .

"את – תלכי למישהו , תפתרי את הבעיות שלך ואז הכל יסתדר

התסביכים שלך הם הסיבה לכל הבעיות שלנו"

מוכר לך ?

מסתבר שאת לא לבד ..

שומעת כל הזמן נשים שזה מה שהאיש שלהן אומר להן,

לכן מן הסתם אין טעם לגרור אותו לשווא לשום מקום ביחד,

אין מה לקחת אותו להרצאה, בטח לא לסדנה,

וחלילה – על טיפול זוגי בכלל אין מה לדבר,

כי למה שהוא יבזבז את הזמן ??

הרי ממילא כל העבודה היא שלך..

ואך ורק לך יש מה לשפר ולתקן..

(תוך כדי שאני כותבת פתאום הבנתי שיש מצב..

שחווה היא זו שיצרה את התקדים הזה...

ומאז שהיא התפתתה לנחש ונגסה בתפוח..

מאז אנחנו לדורותינו אשמות..

ולהם תמיד יש את מי להאשים .)

אז רגע לפני שהתיישבתי לכתוב,

פניתי לאיש שלי, ושאלתי אותו-

תגיד, מה גרם לך לשינוי ?, איזו תובנה היתה עבורך שם ?

אז בהתחלה.. הוא אמר לי : "אבל גם אני אומר לך שאת זו שצריכה לשנות"

מה שנכון..  חחחחח,

"אבל בכל זאת, משהו היום הרבה פחות "באשמתי" מבעבר.." הקשיתי..

"טוב.." הוא הוסיף הזכיר לי בפשטות את המשפט הסיני העתיק והידוע :

Nobody is perfect""

כי באמת הרי אף אחד לא מושלם..

ויכול להיות שבפשטות הזו נעוץ הפתרון,

כי הרי לנו ברור שלטנגו צריך שניים,

שאין אשם בלי מאשים, נעלב בלי מעליב, מדוכא בלי מדכא וכו'..

נכון שלפעמים אנחנו מכניסים את מי שמולנו לתפקיד הנדרש

כדי שיהיה לנו קל ונוח 'לשחק' אותו,

אבל אם לא היה שם משהו ולו פיצי

שמאפשר לו להיכנס לתפקיד הזה..

הוא לא היה נכנס אליו,

אם הוא באמת סוג של 'בודהא' ,

או נאור כמו ה'דלאי למה',

הרי שהיה יכול לחבק אותי כל פעם שקשה,

לעזור לי לצאת מהדרמות הללו ולא לצלול איתי לתוכן,

הוא לא היה מתעצבן, כועס  ובכלל לא היתה פורצת שם מריבה..

כי הדלאי למה כמי שקרוב ל'מושלם' באמת , אינו חלק מהטנגו, באשר הוא.

בקיצור מה שאני רוצה לומר זה –

שאם אנחנו ב'ריקוד טנגו' כזה או אחר..

לכל אחד מאתנו יש בו תפקיד,

משמע לכל אחד מאתנו יש מקום שצועק לריפוי,

וזה אומר שתהליך זוגי יכול לעזור לשנינו

להיות במקום אחר בפעם הבאה..

לאפשר לכל אחד מאיתנו  לרפא מקום כואב משלו,

לשחרר אוטומטים שאינם בשליטתנו,

ולהיות במצב של בחירה בפעם הבאה שעולה סיטואציה דומה,

ופה יש לי אפילו הבטחה גרנדיוזית .. :

אולי – בכלל לא תהיה פעם הבאה לאותה הסיטואציה.. כי אנו כבר לא זקוקים לה..

אז אם היית רוצה לעבור לשלב הזה,

שבו כל אחד מכם מכיר באחריות שלו,

ואפילו לצעוד כמה צעדים קדימה של ריפוי לכמה issue ים שחוזרים,

בואי אתו לסדנה הזוגית ב 11.4 וה 12.4

כל הפרטים בלחיצה על הקישור.

ובינתיים, להתראות,

איתך במעלה הצמיחה בקשר הזוגי,

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נהנית לקרוא ?

לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,

ניתן להירשם ב "צור קשר".

רגע לפני החג.. קצת רכילות - איך יצאתי אני מעבדות לחירות בקשר הזוגי שלי..

אז ככה זה היה נראה אצלי עד לפני 3 שנים :

"עוד חג..שוב ימים שלמים להיות בחברתו,
לקום לצדו בבוקר, כשהוא זועף לעברי,
לעבור לידו במטבח ולראות כמה זה לא מזיז לו, 
כאילו לא עברתי סנטימטרים ממנו,
אני שהוא רק היה מריח אותי מתקרבת והיה קופץ לעברי..
שלא יכולתי לעבור מטרים לידו בלי שהיה מושך אותי לחיבוק אוהב,
כן.. אני .. הפכתי להיות כמו אוויר - ולא לנשימה, אלא שקופה כמוהו..

אוטוטו,
מגיע החג ולפניי כמה ימים כמעט רצופים,
שישי שבת, ואח"כ שני שלישי ואוטוטו שישי שבת ראשון שני..
אלוהים,איך אעבור את זה ?? 
והרי אנחנו כבר כמעט לא מדברים.. 
רק פה ושם עניינים טכניים מצילים את המצב ומעבירים תדרי קול ממנו אלי,
הניכור והקור שבמרווח שבינינו מאיימים להקפיא אותי..
ואני כל כך צמאה לחום שהיה מרעיף עלי פעם,
השכמות שלי צועקות הצילו, " ... 
צריכות חיבוקקקקק..."
מן הסתם - שלא בשליטתי- הניכור הזה יוצא גם ממני החוצה,
מהפחד שלי מדחייה,מהחשש שהוא לא רוצה בקרבתי 
ומה שבטוח- אני אומרת לעצמי – תתרחקי את קודם..
כך שגם אם היה לחיבוק שמץ של סיכוי להגיע..
מתוך תוכי אני משדרת לו להתרחק עוד יותר.. 
ואני לא מצליחה לנהוג אחרת. "

אז ככה נראו חיי עד לפני 3 שנים,
ואם לומר את האמת מצאתי לי דרכים יצירתיות 
כדי לא להרגיש את הרגשות הללו בעוצמה רבה,
כמו : להדחיק אותן, לעסוק בכל מיני עיסוקים משלי,להכחיש חלק .. העיקר לשרוד.

אבל אני – כנראה שהייתי צריכה ממש סטירת לחי 
כדי שאסכים לשנות..
רק כאשר לו נמאס והוא קם והלך-
רק אז הבנתי מה המחיר של ההדחקות שלי..

אז לשמחתי.. הוא בחר לחזור,
ועוד יותר לשמחתי- אני בחרתי לראות, לעבד ולהעלות את הרגשות מאוב ההדחקות,
והכי לשמחתי- (בשליחות מלאכית בדמות חברה שלי..)
גיליתי אוצר בצורה של דרך נפלאה שמאפשרת ריפוי לקשר הזוגי-
אפילו לשלנו שהיה נראה כמו שסיפרתי לעיל.

תורה של קשר שמבהירה שבהגדרה קשה לנו בזוגיות,
כי תת המודע שלנו ימשוך אותנו במיוחד 
אל מי ש 'ילחץ לנו על הכפתורים' וזאת כדי ליצור עבורנו הזדמנות לריפוי.

כל עוד הדחקתי = לא לקחתי את ההזדמנות,
אבל כשהסכמתי לראות, להרגיש, לחוות, (לא תמיד היה קל אבל- שווה !!)

גיליתי עולם ומלואו –
את עצמי מחדש כפי שאף פעם לא ידעתי,
(לא מעט בזכות אורי כהן רז)
נזכרתי בכל אותם החלקים שלי שהלכו לי לאיבוד בקשר,
וגם למדתי לראות את החלקים הרכים שלו, 
אלה שעטו שריון מפחד הדחיה,
והאמת- גם שלי..

היום אני יכולה לספר לך,
שבזכות התורה הזו - שנקראת אימגו ויש לה כלי עוצמתי בטירוף,
כלי שמחבר לבבות, שעוזר להמיס הגנות מיותרות, 
יצרנו לנו בית חם ואוהב.
אנחנו החברים הכי טובים זה של זו,
אני יכולה לסמוך עליו והוא עלי,
אני יכולה להישען עליו, לספר לו, 
ל ה ת מ ס ר .

הבנתי גם שזוהי השליחות שלי,
לעורר זוגות אחרים לפני הסטירה,
בלי שיצטרכו לעבור את חורבן הבית לעומקו ,
שהוא משבר 'ראוי לשמו' בפני עצמו .

לעזור לזוגות לרפא את הקשר הזוגי שלהם,
בלי שיצטרכו לטבוע בים הדמעות המלוות את חורבן הבית- הפרידה.
והנה אני כאן כדי לספר ולהבהיר-אפשר גם אחרת !!

אפשר גם אפשר לחיות יחד -

כשכל יום החיבור ביניכם הולך ומתחזק,

ונולדת לה החירות להיות מי שאני במלואי בתוך הקשר הזוגי,

כשברור שאני פה לא כי אני חייבת, אלא בגלל שאני אוהבת !

מתאפשרת פה חוויה של בחירה וחירות אמתית 

מן הסתם מתנה מושלמת לפסח – הוא חג היציאה מעבדות לחירות.

לקריאה נוספת על הזדמנות לצאת לחירות - 

כזו המתאפשרת בחיים כזוג מודע בלחיצה כאן

שנים שלא הצלחתי לשתוק ונסחפתי למריבות בערבי חג.. עד שלמדתי..

הנה לך תסריט אפשרי לערב הפסח:

ערב חג , השולחן ערוך ומקושט, עמוס במאכלים חגיגיים,

כל המשפחה יושבת סביב,

חמותך, וחמך, גיסתך וגיסך בקיצור תענוג צרוף..

מקריאים את ההגדה בסבב, כל כמה משפטים הקול מתחלף..

יש כמה זאטוטים שמשחקים בסלון, לא משתתפים בחגיגה,

אחד מהם האחיין שלך בן ה 3

ואמא שלו שהיא גם גיסתך, לא מפסיקה להציק לו :

"הההההההא, (השתנקות)  תיזהר  ! "

"צ'וקו, שלא תיפול !!"

לא עוברת דקה ושוב "חמודי אתה נזהר נכון ??"

ואז .. ברור.. הוא נופל ... מתייפח

והיא : "אמרתי לך להיזהר, נכון חמודי ??"

בקיצור, יותר משהוא מתזז לו,

אמא שלו מעלה את רמת החרדה בחדר, עד שממש מרגישים אדים של חרדה,

הכל רוטט ומבעבע..

והנה לך נקודת החלטה גורלית ומכרעת..

להתערב ולהעיר לה  שהוא נפל רק בגלל שהיא מפריעה לו ,

שהיא מלחיצה, שאי אפשר להתפתח ככה, שתיתן לו ספייס...

או להתאפק, להחזיק חזק חזק ופשוט לסתום את הפה,

כדי לשמור על שלום בית ולעבור את החג בשלום ??

הרי בינינו, עם הפיעפוע שיצרה אצלך כמה שתנסי.. זה לא יצא טוב..

אז איך נעבור את החג הזה בשלום?

שנים של ארוחות חג ושבת שבהן מצאתי את עצמי

מתערבת "בעל כורחי" בכל מיני מקומות מועדים..

התערבויות שבלשון המעטה לא תרמו לשיפור היחסים שלי עם הסביבה..

יכולתי לשים לב לכך- רק רטרואקטיבית-  כשחל בי שינוי, (לשמחת כולם..)

לאחר שנים של עבודת התפתחות,

חיזוק האני , הייחוד שלי, והרעפת אהבה וקבלה עצמית..

נוכחתי בשינוי-

מצאתי את עצמי יושבת רגועה, הם מדברים  , על כל מיני נושאים..

ואני- איזה כיף.. יכולה לבחור- אם אני רוצה להתערב בשיחה או לא,

האוטומט שהיה שם וגרר אותי פנימה מתוך המקום של חוסר הערך,

מתוך המקום שלא רואים אותי אז אני חייבת להיראות ולהישמע,

מתוך מקום של חולשה-

(אף על פי שכלפי חוץ היה נחווה כמשתלט ותוקפני..)

האוטומט ההוא- נעלם, ונאלם..

אז אני לא מתיימרת לומר שהנה יש לי  נוסחה של קסם עבורך,

זה לא קסם וגם לא בר שינוי כהרף עין -

תוך כדי קריאה של מאמר זה או אחר,

אבל- אני יכולה להתוות כיוון,

ואז אולי עם האינטנסיביות של העידן הנוכחי כבר בחג הקרוב תוכלו לחוות בשינוי..

אז בגדול, הכיוון הוא להרגיע,

להרגיע את המקום החלש, חסר הערך,

זה שהשתיקו כל השנים,

שהצליחו לשכנע אותו שהוא לא טוב מספיק,

שהצליחו להשתיק אותו מלבטא את הייחודיות שלו,

ומהמקום המהוסה הזה נוצר צורך הישרדותי לדבר,

מתוך הפחד שאם לא אדבר- לא יראו אותי (עד כמה שאני אני..)

שהוא באיזה שהוא מקום פחד קיומי,

ולכן הכיוון הוא להרגיע,

הכיוון הוא לקבל את עצמי כפי שאני, עם מה שיש היום,

גם אם זה רק חלק מה'אני' בגלל כל ההשתקות..

ומה שאני יכולה לתת פה – ככלי - מעל דפי הרשת,

הוא הצעה למחווה קטנה ויומיומית לעצמכם:

כל לילה לפני שאתם עוצמים את העיניים,

נסו להיזכר ביום  שעבר עליכם,

ותמצאו 10 דברים שעליהם את מודים וקשורים לכישורים שלכם,

למשל – "תודה על זה שלא כעסתי על ההוא שחתך אותי",

או : "תודה על שחיבקתי את הבת שלי "

דברים קטנים שהיו,

כי מתוך קבלת היש, יתאפשר עוד ועוד יש,

כך מעצם זה שתראו לעצמכם את מה שיש לכם להודות עליו,

יהיו עוד ועוד דברים עליהם תוכלו להודות מיום ליום,

ומעצם הגדילה של אותו החלק שהשתיקו בך,

הוא כבר לא יצטרך לצעוק "תראו אותי"

כי הוא – יראה את עצמו.. וזה מה שחשוב באמת....

שיהיה חג שמח .
גלית אליאס מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נהנית לקרוא ?

לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,

ניתן להירשם ב "צור קשר".

בלחיצה כאן למעבר לדף הפייסבוק שלי

עיזבי, גם ככה הוא לא יקשיב לך.. חבל לך על הזמן.

"עוד פעם המזונות הלא אכילים האלה שלך?

לא...  הפעם הגזמת לגמרי ..

זה נראה כאילו מישהו הקיא את זה וארז בניילון נצמד,

ואתה רוצה שאני אבשל את זה ???

אתה יכול לקרוא לזה "חלבון טהור שמזין את הגוף" עד מחרתיים,

אין מצב שאני נוגעת בזה.

אתה רוצה ?, תבשל בעצמך..

אני לא מבינה למה אתה חייב להיות קיצוני כל כך ??

לא מספיק שאני מקפידה על לחמים מקמחים בריאים – כוסמין, שיפון,

שהירקות שאני קונה אורגניים,

שהביצים, הסוכר, הדגנים – הכל אורגני..

למה אתה חייב גם פה לכת לקיצוניות כזו ??

בא לי מידי פעם שוקולד וזה ענייני..

ולגבי העיסה הזו - אני לא מתכוונת לבשל אותה.. "

"בחיי שכל הגוף שלי מכווץ כשאני חושבת על השטויות שלו..

אני ממש מרגישה כאילו הגוף שלי בהיכון למלחמה,

או יותר נכון למגננה,

להגן בחירוף נפש על הילדים הזכים והטהורים שלנו,

שצריכים לאכול איך שהוא – והפעם תרתי משמע

את השטויות שלו..

כל פעם עם קיצוניות אחרת,

למה הוא חייב להיות תמיד קיצוני כל כך ??

ואיך הוא מעז להכניס אותי לתוך המקום הזה??? – מה זה "קחי- תבשלי .. זה בריא.."

לא רוצה..

רוצה ??? תבשל לעצמך, ורצוי בחצר.."

עם יד על הלב..

כמה פעמים קרה לך שבן הזוג הביא משהו שראית כלא נכון

עד כדי כך שלא יכול לסבול  אותו ואת מה שהביא ??

וכך, בלי להתכוון  הבאת מולו ביקורת על ההתנהגות שלו,

ולרגע נשים בצד מי "צודק", או אם באמת צריך להעמיד אותו על טעותו..

אני מדברת פה על ה"איך " ..

על איך אפשר להביא את הדברים כשהם נטולי ביקורת..

איך – לבטא את מה שאני מרגישה באופן שהוא יהיה מסוגל לשמוע..

כי כשם שהביקורת היא התגובה השכיחה ביותר לתסכולים בקשר הזוגי..

היא גם התגובה ההרסנית ביותר ..

יש בה ניסיון מעוות ולא יעיל לתקן מצב לא נעים.

ביסודה מונחת על ההנחה המוטעית שאם נכאיב לאחר ..

נגרום לו להצטער על הכאב שגרם לנו - וכך נקל על כאבנו שלנו..

הביקורת היא למעשה זעקת ילדות שמתבטאת עכשיו במילים,

ואף על פי שאיננה יעילה, המוח העתיק שלנו ממשיך לאחוז בה בעקשנות אך ללא הצלחה..

הביקורת היא רצון המתבטא באנרגיה שלילית.

הדרך היעילה לבטא את עצמנו היא -

לזהות את הרצון ולבטא אותו בצורה חיובית – בצורה ישירה,

הכנתי עבורך הדרכה חינמית קצרה בסרטון,

שילמד אותך דרך יעילה ופשוטה לבטא את התסכול, כזו שניתן ללמוד וליישם בקלות

בלחיצה כאן מחכה לך הסרטון שילמד אותך איך לדבר אליו כך שגם ישמע אבל גם יקשיב !

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,

בהצלחה,

גלית אליאס, מומחית בהחזרת אהבו למקומן,

בעלים ב"קולי קולך".

galitel2@gmail.com

עזרי לחברה טובה שלך ללמוד איך לדבר "יעיל"-

כך שהוא גם ישמע אבל גם יקשיב.. והעבירי לה את המייל הזה.