רגע לפני החג.. קצת רכילות - איך יצאתי אני מעבדות לחירות בקשר הזוגי שלי..

אז ככה זה היה נראה אצלי עד לפני 3 שנים :

"עוד חג..שוב ימים שלמים להיות בחברתו,
לקום לצדו בבוקר, כשהוא זועף לעברי,
לעבור לידו במטבח ולראות כמה זה לא מזיז לו, 
כאילו לא עברתי סנטימטרים ממנו,
אני שהוא רק היה מריח אותי מתקרבת והיה קופץ לעברי..
שלא יכולתי לעבור מטרים לידו בלי שהיה מושך אותי לחיבוק אוהב,
כן.. אני .. הפכתי להיות כמו אוויר - ולא לנשימה, אלא שקופה כמוהו..

אוטוטו,
מגיע החג ולפניי כמה ימים כמעט רצופים,
שישי שבת, ואח"כ שני שלישי ואוטוטו שישי שבת ראשון שני..
אלוהים,איך אעבור את זה ?? 
והרי אנחנו כבר כמעט לא מדברים.. 
רק פה ושם עניינים טכניים מצילים את המצב ומעבירים תדרי קול ממנו אלי,
הניכור והקור שבמרווח שבינינו מאיימים להקפיא אותי..
ואני כל כך צמאה לחום שהיה מרעיף עלי פעם,
השכמות שלי צועקות הצילו, " ... 
צריכות חיבוקקקקק..."
מן הסתם - שלא בשליטתי- הניכור הזה יוצא גם ממני החוצה,
מהפחד שלי מדחייה,מהחשש שהוא לא רוצה בקרבתי 
ומה שבטוח- אני אומרת לעצמי – תתרחקי את קודם..
כך שגם אם היה לחיבוק שמץ של סיכוי להגיע..
מתוך תוכי אני משדרת לו להתרחק עוד יותר.. 
ואני לא מצליחה לנהוג אחרת. "

אז ככה נראו חיי עד לפני 3 שנים,
ואם לומר את האמת מצאתי לי דרכים יצירתיות 
כדי לא להרגיש את הרגשות הללו בעוצמה רבה,
כמו : להדחיק אותן, לעסוק בכל מיני עיסוקים משלי,להכחיש חלק .. העיקר לשרוד.

אבל אני – כנראה שהייתי צריכה ממש סטירת לחי 
כדי שאסכים לשנות..
רק כאשר לו נמאס והוא קם והלך-
רק אז הבנתי מה המחיר של ההדחקות שלי..

אז לשמחתי.. הוא בחר לחזור,
ועוד יותר לשמחתי- אני בחרתי לראות, לעבד ולהעלות את הרגשות מאוב ההדחקות,
והכי לשמחתי- (בשליחות מלאכית בדמות חברה שלי..)
גיליתי אוצר בצורה של דרך נפלאה שמאפשרת ריפוי לקשר הזוגי-
אפילו לשלנו שהיה נראה כמו שסיפרתי לעיל.

תורה של קשר שמבהירה שבהגדרה קשה לנו בזוגיות,
כי תת המודע שלנו ימשוך אותנו במיוחד 
אל מי ש 'ילחץ לנו על הכפתורים' וזאת כדי ליצור עבורנו הזדמנות לריפוי.

כל עוד הדחקתי = לא לקחתי את ההזדמנות,
אבל כשהסכמתי לראות, להרגיש, לחוות, (לא תמיד היה קל אבל- שווה !!)

גיליתי עולם ומלואו –
את עצמי מחדש כפי שאף פעם לא ידעתי,
(לא מעט בזכות אורי כהן רז)
נזכרתי בכל אותם החלקים שלי שהלכו לי לאיבוד בקשר,
וגם למדתי לראות את החלקים הרכים שלו, 
אלה שעטו שריון מפחד הדחיה,
והאמת- גם שלי..

היום אני יכולה לספר לך,
שבזכות התורה הזו - שנקראת אימגו ויש לה כלי עוצמתי בטירוף,
כלי שמחבר לבבות, שעוזר להמיס הגנות מיותרות, 
יצרנו לנו בית חם ואוהב.
אנחנו החברים הכי טובים זה של זו,
אני יכולה לסמוך עליו והוא עלי,
אני יכולה להישען עליו, לספר לו, 
ל ה ת מ ס ר .

הבנתי גם שזוהי השליחות שלי,
לעורר זוגות אחרים לפני הסטירה,
בלי שיצטרכו לעבור את חורבן הבית לעומקו ,
שהוא משבר 'ראוי לשמו' בפני עצמו .

לעזור לזוגות לרפא את הקשר הזוגי שלהם,
בלי שיצטרכו לטבוע בים הדמעות המלוות את חורבן הבית- הפרידה.
והנה אני כאן כדי לספר ולהבהיר-אפשר גם אחרת !!

אפשר גם אפשר לחיות יחד -

כשכל יום החיבור ביניכם הולך ומתחזק,

ונולדת לה החירות להיות מי שאני במלואי בתוך הקשר הזוגי,

כשברור שאני פה לא כי אני חייבת, אלא בגלל שאני אוהבת !

מתאפשרת פה חוויה של בחירה וחירות אמתית 

מן הסתם מתנה מושלמת לפסח – הוא חג היציאה מעבדות לחירות.

לקריאה נוספת על הזדמנות לצאת לחירות - 

כזו המתאפשרת בחיים כזוג מודע בלחיצה כאן

שנים שלא הצלחתי לשתוק ונסחפתי למריבות בערבי חג.. עד שלמדתי..

הנה לך תסריט אפשרי לערב הפסח:

ערב חג , השולחן ערוך ומקושט, עמוס במאכלים חגיגיים,

כל המשפחה יושבת סביב,

חמותך, וחמך, גיסתך וגיסך בקיצור תענוג צרוף..

מקריאים את ההגדה בסבב, כל כמה משפטים הקול מתחלף..

יש כמה זאטוטים שמשחקים בסלון, לא משתתפים בחגיגה,

אחד מהם האחיין שלך בן ה 3

ואמא שלו שהיא גם גיסתך, לא מפסיקה להציק לו :

"הההההההא, (השתנקות)  תיזהר  ! "

"צ'וקו, שלא תיפול !!"

לא עוברת דקה ושוב "חמודי אתה נזהר נכון ??"

ואז .. ברור.. הוא נופל ... מתייפח

והיא : "אמרתי לך להיזהר, נכון חמודי ??"

בקיצור, יותר משהוא מתזז לו,

אמא שלו מעלה את רמת החרדה בחדר, עד שממש מרגישים אדים של חרדה,

הכל רוטט ומבעבע..

והנה לך נקודת החלטה גורלית ומכרעת..

להתערב ולהעיר לה  שהוא נפל רק בגלל שהיא מפריעה לו ,

שהיא מלחיצה, שאי אפשר להתפתח ככה, שתיתן לו ספייס...

או להתאפק, להחזיק חזק חזק ופשוט לסתום את הפה,

כדי לשמור על שלום בית ולעבור את החג בשלום ??

הרי בינינו, עם הפיעפוע שיצרה אצלך כמה שתנסי.. זה לא יצא טוב..

אז איך נעבור את החג הזה בשלום?

שנים של ארוחות חג ושבת שבהן מצאתי את עצמי

מתערבת "בעל כורחי" בכל מיני מקומות מועדים..

התערבויות שבלשון המעטה לא תרמו לשיפור היחסים שלי עם הסביבה..

יכולתי לשים לב לכך- רק רטרואקטיבית-  כשחל בי שינוי, (לשמחת כולם..)

לאחר שנים של עבודת התפתחות,

חיזוק האני , הייחוד שלי, והרעפת אהבה וקבלה עצמית..

נוכחתי בשינוי-

מצאתי את עצמי יושבת רגועה, הם מדברים  , על כל מיני נושאים..

ואני- איזה כיף.. יכולה לבחור- אם אני רוצה להתערב בשיחה או לא,

האוטומט שהיה שם וגרר אותי פנימה מתוך המקום של חוסר הערך,

מתוך המקום שלא רואים אותי אז אני חייבת להיראות ולהישמע,

מתוך מקום של חולשה-

(אף על פי שכלפי חוץ היה נחווה כמשתלט ותוקפני..)

האוטומט ההוא- נעלם, ונאלם..

אז אני לא מתיימרת לומר שהנה יש לי  נוסחה של קסם עבורך,

זה לא קסם וגם לא בר שינוי כהרף עין -

תוך כדי קריאה של מאמר זה או אחר,

אבל- אני יכולה להתוות כיוון,

ואז אולי עם האינטנסיביות של העידן הנוכחי כבר בחג הקרוב תוכלו לחוות בשינוי..

אז בגדול, הכיוון הוא להרגיע,

להרגיע את המקום החלש, חסר הערך,

זה שהשתיקו כל השנים,

שהצליחו לשכנע אותו שהוא לא טוב מספיק,

שהצליחו להשתיק אותו מלבטא את הייחודיות שלו,

ומהמקום המהוסה הזה נוצר צורך הישרדותי לדבר,

מתוך הפחד שאם לא אדבר- לא יראו אותי (עד כמה שאני אני..)

שהוא באיזה שהוא מקום פחד קיומי,

ולכן הכיוון הוא להרגיע,

הכיוון הוא לקבל את עצמי כפי שאני, עם מה שיש היום,

גם אם זה רק חלק מה'אני' בגלל כל ההשתקות..

ומה שאני יכולה לתת פה – ככלי - מעל דפי הרשת,

הוא הצעה למחווה קטנה ויומיומית לעצמכם:

כל לילה לפני שאתם עוצמים את העיניים,

נסו להיזכר ביום  שעבר עליכם,

ותמצאו 10 דברים שעליהם את מודים וקשורים לכישורים שלכם,

למשל – "תודה על זה שלא כעסתי על ההוא שחתך אותי",

או : "תודה על שחיבקתי את הבת שלי "

דברים קטנים שהיו,

כי מתוך קבלת היש, יתאפשר עוד ועוד יש,

כך מעצם זה שתראו לעצמכם את מה שיש לכם להודות עליו,

יהיו עוד ועוד דברים עליהם תוכלו להודות מיום ליום,

ומעצם הגדילה של אותו החלק שהשתיקו בך,

הוא כבר לא יצטרך לצעוק "תראו אותי"

כי הוא – יראה את עצמו.. וזה מה שחשוב באמת....

שיהיה חג שמח .
גלית אליאס מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נהנית לקרוא ?

לקבלת כל תוכן חדש שלי למייל האישי שלך,

ניתן להירשם ב "צור קשר".

בלחיצה כאן למעבר לדף הפייסבוק שלי

עיזבי, גם ככה הוא לא יקשיב לך.. חבל לך על הזמן.

"עוד פעם המזונות הלא אכילים האלה שלך?

לא...  הפעם הגזמת לגמרי ..

זה נראה כאילו מישהו הקיא את זה וארז בניילון נצמד,

ואתה רוצה שאני אבשל את זה ???

אתה יכול לקרוא לזה "חלבון טהור שמזין את הגוף" עד מחרתיים,

אין מצב שאני נוגעת בזה.

אתה רוצה ?, תבשל בעצמך..

אני לא מבינה למה אתה חייב להיות קיצוני כל כך ??

לא מספיק שאני מקפידה על לחמים מקמחים בריאים – כוסמין, שיפון,

שהירקות שאני קונה אורגניים,

שהביצים, הסוכר, הדגנים – הכל אורגני..

למה אתה חייב גם פה לכת לקיצוניות כזו ??

בא לי מידי פעם שוקולד וזה ענייני..

ולגבי העיסה הזו - אני לא מתכוונת לבשל אותה.. "

"בחיי שכל הגוף שלי מכווץ כשאני חושבת על השטויות שלו..

אני ממש מרגישה כאילו הגוף שלי בהיכון למלחמה,

או יותר נכון למגננה,

להגן בחירוף נפש על הילדים הזכים והטהורים שלנו,

שצריכים לאכול איך שהוא – והפעם תרתי משמע

את השטויות שלו..

כל פעם עם קיצוניות אחרת,

למה הוא חייב להיות תמיד קיצוני כל כך ??

ואיך הוא מעז להכניס אותי לתוך המקום הזה??? – מה זה "קחי- תבשלי .. זה בריא.."

לא רוצה..

רוצה ??? תבשל לעצמך, ורצוי בחצר.."

עם יד על הלב..

כמה פעמים קרה לך שבן הזוג הביא משהו שראית כלא נכון

עד כדי כך שלא יכול לסבול  אותו ואת מה שהביא ??

וכך, בלי להתכוון  הבאת מולו ביקורת על ההתנהגות שלו,

ולרגע נשים בצד מי "צודק", או אם באמת צריך להעמיד אותו על טעותו..

אני מדברת פה על ה"איך " ..

על איך אפשר להביא את הדברים כשהם נטולי ביקורת..

איך – לבטא את מה שאני מרגישה באופן שהוא יהיה מסוגל לשמוע..

כי כשם שהביקורת היא התגובה השכיחה ביותר לתסכולים בקשר הזוגי..

היא גם התגובה ההרסנית ביותר ..

יש בה ניסיון מעוות ולא יעיל לתקן מצב לא נעים.

ביסודה מונחת על ההנחה המוטעית שאם נכאיב לאחר ..

נגרום לו להצטער על הכאב שגרם לנו - וכך נקל על כאבנו שלנו..

הביקורת היא למעשה זעקת ילדות שמתבטאת עכשיו במילים,

ואף על פי שאיננה יעילה, המוח העתיק שלנו ממשיך לאחוז בה בעקשנות אך ללא הצלחה..

הביקורת היא רצון המתבטא באנרגיה שלילית.

הדרך היעילה לבטא את עצמנו היא -

לזהות את הרצון ולבטא אותו בצורה חיובית – בצורה ישירה,

הכנתי עבורך הדרכה חינמית קצרה בסרטון,

שילמד אותך דרך יעילה ופשוטה לבטא את התסכול, כזו שניתן ללמוד וליישם בקלות

בלחיצה כאן מחכה לך הסרטון שילמד אותך איך לדבר אליו כך שגם ישמע אבל גם יקשיב !

איתך במעלה נתיב הצמיחה בקשר הזוגי,

בהצלחה,

גלית אליאס, מומחית בהחזרת אהבו למקומן,

בעלים ב"קולי קולך".

galitel2@gmail.com

עזרי לחברה טובה שלך ללמוד איך לדבר "יעיל"-

כך שהוא גם ישמע אבל גם יקשיב.. והעבירי לה את המייל הזה.

איך להתמודד עם כעס מבלי להתאפק אבל גם בלי לצעוק על מי שמולך ??

היא מרגישה שהיא עומדת להתפוצץ,

כבר כמה לילות  שמיד אחרי ארוחת ערב,

איך שהילדים מתפזרים למיטות,

הוא נעמד, לוקח את המפתחות ומכריז שהוא יוצא לחבר.

יוצא לה עשן מהאוזניים,

בא לה לצרוח, שיעוף לה מהעיניים,

אבל הקטע הוא- שזה בדיוק מה שהוא עושה

וזה בדדדדייייוק מה שכל כך מעצבן אותה..

בא לה לעוף לאןשהוא בעצמה, שגם הוא ירגיש מה זה..

אבל לאן ? כי לא באמת בא לה לצאת לשום מקום,

רק בשביל להחזיר לו, שירגיש את הנטישה הזו

שהיא חווה כל ערב לאחרונה..

והדינמיקה הזו בלתי נסבלת-

הוא בורח, והיא מוצאת את עצמה רודפת,

למה  ? היא תוהה.. הוא כל כך מעצבן אותה ..

מה מושך אותה לרדוף אחריו בכלל ??

והוא- מרגיש שהיא רודפת ובורח עוד יותר..

ובלי שהיא יכולה לשלוט בזה.. היא –

כמו שבטח ניחשת.. רודפת יותר,

אבל כל כך כועסת... עצבנית בטירוף..

כמו הר געש בתוכה..

הכעס מכווץ לה את השכמות, יושב שם עד כדי כאב..

וכל מה שיש לה לומר לו יוצא בצרורות של טענות,

ואז .. – ניחוש פרוע ??

הוא עוד יותר בורח...

כעס- למה הוא טוב ?

ואיך אפשר לעבוד אתו ולהשתמש באנרגיה שלו ? להפנות אותה לכיוון אחר .. טוב יותר??

כעס- הוא אנרגיה פוטנציאלית..

היא נמצאת שם בתוכנו, רוחשת וגועשת,

אנחנו רוצים שהאנרגיה- בכלל, כל סוגי האנרגיה שאנו חווים,

יהיו אנרגיה בתנועה,

כל עוד האנרגיה לא בתנועה – משמעו חסימות  ותקיעות.

אנחנו רוצים להפוך את האנרגיה הפוטנציאלית לאנרגיה קינטית.

במאמץ מזערי.. באלגנטיות.. להשתמש באנרגיה של הכעס,

ולהפנות אותה לאן שהוא אחר- שנבחר לנכון..

אז קודם כל כשיש בנו כעס-

יהיה נכון עבורנו לפרוק אותו- אפשר ללכת לים ולצעוק,

אפשר לצעוק לתוך הכרית, או במקלחת,

אפשר לעשות את מה ששירלי מן – מורה בכירה ליוגה, מדיטציה וכח המחשבה - יוגה מלכותית.

מציעה בסרטון "איך לשחרר כעס במיידי"

העיקר לפרוק אותו החוצה מאיתנו..

אבל,

אם אנחנו נוטים לכעוס, נכון יהיה עבורנו אחרי שפרקנו אותו..

לבדוק איך הכעס משרת אותנו.

הכעס הוא רגש שמכסה על רגשות עמוקים יותר,

כאלה שקשה לנו לשאת ולכן אנחנו נעזרים ב'מכסה' כמו כעס ופחד..

למשל - הכעס עשוי לכסות על חרדה ילדית מחוסר אונים,

כי הוא נותן אשליה של תחושה של אונים.

כאילו מגן עלינו שלא נרגיש את חוסר האונים הילדי שהיה לנו כל כך קשה,

ולחוסר האונים הזה יש צבעים שונים –

לא רואים אותי, אני לא קיימת,

לא אוהבים אותי ..

אני צריכה שתצילו אותי מפה !!

אבל כל עוד חוסר האונים הוא הרגש שתחת הכעס, יש שם חרדה,

ולמרות האשליה של ה"יש- אונים", אני לא יכולה לפעול משם,

כי ממקום של חרדה.. אין לי סיכוי לפעול.

ואנחנו רוצים להפוך את הכעס- האנרגיה הפוטנציאלית הזו לאנרגיה קינטית,

לפתוח את החסימה, לאפשר זרימה ותנועה..

מצאתי שמאד מאד עזר לי בתקופה ההיא

שהכעס היה איתי יותר מהאיש שלי..

להסתכל לו – לכעס – בעיניים,

לנשום פנימה, אל תוך הגוף, נשימות איטיות ובתשומת לב,

ולשים לב למה שעולה.

הכעס היה כל כך דומיננטי,

והיתה התכוונות פנימית להרגיש את מה שיש תחתיו..

שמיד צף לו הרגש אותו הוא כיסה -

היה שם כאב עצום,

שלא רואים אותי, שאני לא ראויה,

למרות שאיפה שהוא יש חלק בי שיודע שכן.. אני ראויה..

אבל התחושה היתה שלא ראו.. שלא קיבלו אותי כפי שאני,

היה שם חוסר אונים וכאב על כך

שלא אוהבים אותי על מי שאני- פשוט כי אני אני.

וכשיכולתי להתחבר לכאב,

בקלות יכולתי לפרק את הכעס בדמעות,

כי הן היו שם בשבילי, זרמו,  שחררו, והצילו אותי מהתקיעות

שבה הכעס - כשהיה רק כעס - הצליח להשאיר..

אז-

קודם כל לפרוק , החוצה, בטבע, לעצים, לים, לאדמה,

או בתנוחת האריה ששירלי מן מדגימה בסרטון "איך לשחרר כעס במיידי".

אחר כך- לעבוד עם מה שנשאר,

להיכנס פנימה, לחכות שהרגש שמסתתר תחת הכעס יחשוף את עצמו,

ולתת לו להתפרק עם מה שיעלה – צחוק, בכי, צעקה..

מה שיעלה יתקבל בברכה.

בהצלחה !

מי יתן ונזכה להתמיר את כל הכעסים שלנו

לטוב לב.

ולרגע קטנצ'יק אחד .. תארו לכם איך העולם היה נראה אם כולם היו מצליחים בכך ??

שוב קישור לסרטון איך לשחרר כעס במיידי של שירלי מן - יוגה מלכותית, אליה ניתן להגיע דרך האתר http://shirliman.co.il

כמו שסבתא שלי אומרת- "זה ייגמר בבכי" ו.. שלא תגידי שלא אמרתי לך...

לפוסט הקודם קראתי  'למה לא לרוץ ולהתגרש ',

אבל בעצם דיברתי בו על -

'למה כדאי להישאר יחד ולנסות לעבוד על הקשר'.

הזכרתי שבעצם.. אין לאן לברוח ..

כי הקושי אתו אנחנו נפגשים בתוך הזוגיות באינטנסיביות ,

הוא למעשה קושי שקיים אצלנו עוד לפני שפגשנו את בן/ת הזוג,

למעשה בחרנו את בן/ת הזוג בדיוק בכדי שתהיה לנו הזדמנות להיפגש בקושי הזה..

כאשר הבחירה הזו מטרתה.. ר י פ ו י .

כלומר - הזוגיות שלנו עד כמה שעולים בה קשיים היא למעשה ההזדמנות לריפוי שלהם..

הפעם (ובסופה הפתעה.. והנה הקישור למתקשים בדחיית סיפוקים..).

אני רוצה לספר למה לא לרוץ ולהתגרש,

מכיוון אחר...

מהכיוון שמציג את הקשיים והאתגרים שעומדים לפניך בדרך הזו..

קשיים ומהמורות שלא בטוח ששמעת עליהם..

כאלה , שלא בטוח שכלל עולה בדעתך שיופיעו..

אני .. שהייתי שם ב 3/4 מהדרך.. יכולה לספר לך..

אבל המטרה שלי היא לא רק :-) להפחיד..

מעבר לכך שאספר לך רק קצת ממה שצפוי שם בדרך,

אני מצרפת במתנה מדריך קצר המתאר

דרך נפלאה להחליף התנהלות שהובילה אותך עד כה לפיצוץ,

בהתנהלות ליצירת בסיס שיאפשר לאהבה לפרוח..

ו.. אשרי המאמין .. הנה שוב הקישור למתקשים שלב 2..

אז.. חוזרת לבררררררר  ....

לא תאמינו מה הולך להיות שם..

כי זה שדה קרב..

ובמלחמה – כמו במלחמה – מותר להילחם ו.. מוטב בכל הכוח..

ובמלחמה – מי כמונו יודע .. יש רק מפסידים..

אז תתכוננו..

מהרגע שבו מוכרז מצב הלוחמה.. זה המוד שבו תקומו בבוקר,

אתו תאכלו ארוחת צהריים, ולצערי.. גם תלכו לישון בלילה..

ו.. זה תהליך שלוקח לפחות כמה חודשים..

אז.. תכינו את הגוף שלכם לעוצמות האיומות של המלחמה..

וגם את הנפש..

ראשון יתגלה האוצר, שהיה חבוי שם מסתבר.. אוצר גלום ועשיר של קללות עסיסיות

שבחלומות הבלהות שלך לא חלמת שיש לך ובטח לא שיום אחד תיעזרי בו...

ואז... תופיע לה תחושת הניכור ..

תתקשו להאמין שהוא(/היא) זה שהבטיח/ה להיות לצדך באש ובמים,

בטוב וברע, שהיה כיף לנשק, לחבק, לאהוב כל כך..

הופך פתאום לזר.

כאילו לא הכרתם מעולם,

כאילו לא ישנתם זו לצד זה כמה שנים טובות,

כאילו לא ילדתם את הילדים שלכם יחד,

מתגנבת לה תחושה שהכל היה שקר וכזב,

כל הרגשות שחווית,

ותחושת הביחד שהיתה לפחות בחלק מהתקופה שלכם יחד..

מתפוגגת כהרף עין, ואיננה עוד.

התפיידה ..

ומעבר לזה..

לא תאמיני.. אפילו שהיה כזה אבא טוב..

פתאום הוא יגיד שאין לו כסף והוא לא יכול לשלם כמה שהילדים צריכים למזונות..

אני מניחה שלא תאמיני.. אבל כדאי לך כן.. כי זה מה שהולך לקרות..

טובי האבות היו שם ונפלו לבור הזה..

(מזכירה לך שגם את לא מלאך בשלב הזה...)

כל זה בעוד שהעול הכלכלי ממילא הולך וגדל..

לא זול להתגרש.. רק לעורכי הדין צריך להעביר כמה אלפי שקלים,

והכפילות שצריך עכשיו ליצור ???

במקום בית אחד.. שניים,

שולחן אוכל אחד .. אוטוטו יידרש עוד אחד.. ועוד מיטה לכל אחד..

וארון.. ומקרר, טלויזיה, תנור...

בקיצור אקולוגי זה לא...

ונכון.. כסף זה לא הכל בחיים,

אבל הוא issue שאנחנו צריכים להתמודד איתו..

ומה מול הילדים.. הכעס והטינה- חברייך החדשים.. גם כן חברים...

ואת מוצאת את עצמך משכנעת את עצמך שזה בסדר שהם שומעים אותך בכעסך,

שידעו שאת בן אדם, שמותר לכעוס, שלא יקבלו מסר שמעודד הדחקת רגשות וכעסים..

רק אל תשכחי להכין הסבר טוב למורה שיצדיק את הקללה שהסתננה לו- למלאך שלך

תחת השפתיים כשהודיעה על בוחן הפתע..

בקיצור בלאגן. צונאמי של כעס, זעם, טינה, שנאה, רצון לנקמה...

במילים אחרות כל מה שמחמיר את מצב העור והקמטים מעל וסביב העיניים...

וזה רק על קצה המזלג.. כי כבר התעייפתי ..

האנרגיות הרוחשות הללו מתישות..

אז אם עוד לא מאוחר מידי,

וההחלטה שלך לא סופית, ויש לי סיכוי לנסות ולהראות לך

איך אפשר לצמוח מתוך הקושי הזה.. אשריי ואשרייך..

ובינתיים מתנה לי אליך -

לחיצה על הקישור תוביל אותך לסרטון קצר ובו אדבר על -

דרך נפלאה – איך לא להיכנס שוב לפיצוץ הבא..

בהצלחה,

גלית אליאס.

בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,

מזמינה אותך לפנות אלי :

במיל: galitel2@gmail.com

בטלפון : 052-8892401

רגע, רגע.. למה לא לרוץ ולהתגרש ???

אולי כי... אין לאן לברוח...

נכון שהבחירה בידינו, ונוכל לבחור בגירושין כאופציה.. 

אבל לפני כן... חשוב לדעת ולזכור שהקושי - מקורו אצלי..

בן הזוג רק מזכיר לי אותו, 

הוא רק הטריגר שלי להיזכר בכאב וזאת כדי ליצור הזדמנות לצמיחה וריפוי.. 

אז.. למה להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הבעיות 

אם אפשר להיפטר מהבעיות ולהישאר.. כן..  עם אותו בן זוג ??

עד לפני שנתיים, כשהייתי הולכת לחתונה,

היו רצות לי מחשבות רחמים בראש על הזוג שנישא..

מה הם עושים לעצמם ?.. למה הם צריכים את זה ?..

אם רק היו יודעים לאן פניהם מועדות..

היום – משנחשפתי לתובנות העומק של הקשר הזוגי,

הבנתי מהי כוונת המשורר..

ואחרי תהליך זוגי שעברתי בעצמי, אני יכולה לומר –

לראשונה מזה 15 שנות נישואין –

שאני נשואה באושר.

ואושר אינו פשרה, או ויתור, 

אלא אושר מנוכחות האהבה שחזרה לשכון בביתי..

אז מהי כוונת המשורר אם כן ?

מראש- תת המודע שלנו ימשוך אותנו דווקא אל אותם האנשים שיהיה לנו קשה לחיות איתם,

שיזכירו לנו מקומות כואבים וקשים -

"הוא לא רואה אותי",

"אני לא מצליחה לבטא את עצמי מולו"..

"הוא מבטל אותי" ,

"הוא ביקורתי כלפי".. ועוד..

אלא ש...  המטרה הנשגבת של הקשר הזוגי,

(אליה מכוון אותנו תת המודע בבחירה של בן זוג כזה דווקא),

היא לאפשר לנו צמיחה וריפוי, כי רק כשניפגש עם אותם המקומות הקשים –

רק אז נוכל לרפא אותם..

נכון... כל עוד הזוגיות לא מודעת – אלו יהיו מוקדי מאבקי הכוח..

עליהם נריב בלי הפסקה.. בהם נתנגש..

אבל... בתהליך של זוגיות מודעת – שם קורה כמו קסם...

שם מתאפשר ריפוי למקומות הכואבים הללו שלכאורה כואבים דווקא מולו,

אבל...  למעשה יותר מ 80% מהכאב והקושי הוא שלי.. ואולי אולי 20% באמת ב"אשמתו".

והנה – פה ההזדמנות שלי כאדם לרפא ולצמוח אל עבר האני השלם שלי.

בקיצור, נכון שלפעמים אין ברירה אחרת מגירושין –

אגב- בעיני, גירושין מוצדקים כשאחד מבני הזוג רוצה לעבור תהליך

ומוכן לפגוש את הדברים ולרפא אותם,  והשני - לא..

אבל בגדול, בשאר המקרים, חשוב לזכור - אין לאן לברוח.

הסיבה לקושי לחיות יחד עם אותו "בחיר ליבי" או "בחיר תת המודע שלי"...

נמצאת אצלי בפנים, וגם אם אתגרש-

הרי שבמקום לפתור את הבעיות – רק ברחתי מהן והן יופיעו בקשר הבא שלי... ובגדול...

(הכתוב לעיל פורסם במקומון האשקלוני "סקופ" כחלק מכתבת אמצע לאור העליה החדה בשיעור המתגרשים בעיר..)

אז..

יש מצב שצריך פה לקחת נשימה..

כן.. לא תמיד קל לראות מה החלק שלי בסיטואציה שלכאורה הוא כל כך "אשם" בה..

אבל - שווה לנסות...

אולי יופיע משהו חדש,  משהו שנסתר קודם..

גלית אליאס.

בכל שאלה הערה או לקבלת פרטים,

מזמינה אותך לפנות אלי :

במיל: galitel2@gmail.com

בטלפון : 052-8892401