כמה מילים על כעס ועל מה אפשר לעשות במקום לפרוק אותו על מי שמולי ..

כשמשהו מכעיס אותי, ואני נופלת לבור של ההרגל הישן שלי..

אני מוצאת את עצמי יושבת ומחממת את עצמי,

טוחנת לעצמי את המוח,

ומלבה את הכעס גם אם היה רק גיץ פצפון ל.. בעירה עצומה.

תוך כמה דקות אני נמצאת במקום צודק, קורבני ומתחסד,

שכל מי שנקרה בדרכי – בסכנת כוויה דרגה 5.. חבל לו..

ובעיקר מי שעורר את הכעס – ה' ירחמו..

כעס – שהוא אנרגיה מתפרצת – כשהוא כבר בוער בנו – מתפרץ בתוקפנות אל מי שמולנו.

שלוח רסן, במילים בוטות, מאשימות, מתלוננות,

מתפרץ החוצה בניסיון להתפרק..

אלא ש.. כשהוא יוצא אל מי שמולנו.. הוא מיד חוזר אלינו חזרה

והדחף לפרק אותו נתקל בהתנגדות מן הצד השני

שרק מלבה אותו יותר ויותר והעניינים רק הולכים ומתחממים..

כך אנחנו מוצאים את עצמנו כועסים הרבה הרבה יותר מאשר בתחילת הסצנה.

מה יש בו בכעס ?

ולמה הוא לא עובד עבורנו ?

למה הוא לא עובד עבורנו ? מניחה שזה טרוויאלי.. ובכל זאת חשוב לי שיהיה כתוב –

כל פעם שאנחנו 'נעזרים' בכעס במערכות היחסים שלנו (כך גם בציניות, ביקורת ודומיהם..)

אנחנו מרעילים את האווירה,

מלכלכים את המרחב הזוגי או החברי שלנו,

ומחרבים את הבסיס – את האמון שיצרנו עד כה, את השותפות, את החיבור..

מה גם שלרוב, התוצאה שהכעס מביא אתה הפוכה בדיוק מזו שרצינו,

כלומר אם אני רוצה שמישהו יתחשב בי, ואני כועסת כשהוא לא..

סביר להניח שבעקבות הכעס, הוא יתחשב פחות, כי יפגע ויתרחק..

יש פה שני דברים שחשוב להבין על כעס –

האחד – שזהו רגש משני, או במילים אחרות - אפשר להתייחס אליו כאל מכסה –

הכעס הוא לא הרגש האותנטי.. זה האחרון מסתתר מתחתיו.

הכעס נותן לנו אשליה של אונים,

ומסתיר תחתיו חוסר אונים כזה או אחר – רגש פגיע יותר,

האשליה של האונים שנותן לנו הכעס היא שמעודדת אותנו להשתמש בו,

הרבה יותר קל לנו להרגיש שיש לנו שליטה וכוח מאשר לבטא את חוסר האונים שלנו..

אבל זה רק לכאורה..

כי הכעס ממילא לא מוביל אותנו לאן שהיינו רוצים להגיע..

הדבר הנוסף שמייצר הכעס הוא אלמנט ההתנגדות.

כשאחד הצדדים כועס – הוא מביא אתו התנגדות בילט אין עם הכעס

והרי ניוטון כבר לפני כמה מאות שנים גילה לנו – וגם יונג הוסיף -

שכל מה שנתנגד לו.. יתנגד לנו בחזרה..

ואם אני באה באנרגיה של כעס.. הרי שההתנגדות שאני מביאה אתה

מקטינה עוד יותר את הסיכוי שהמשאלה האמיתית שלי תתקיים..

אז מה כן ?

אם הכעס הוא מכסה לרגש האותנטי, למה שבאמת חסר לנו..

הרי שאם נסתכל פנימה,

ובמקום ללבות את הכעס, להצדיק את עצמנו ולהמשיך להתקרבן..

ננשום פנימה ונבדוק מה שם כל כך טלטל אותנו..

נוכל לזהות אותו, ולבוא למי שעורר בנו את הכעס עם בקשה ברורה

כך במקום להישמע בצעקות ובקיטורים בערך כך :

" .. הרי אתה יודע שאני צריכה לצאת ואתה יודע כמה אני לא סובלת את זה,

חיכית כמה ימים כי ידעת כמה אני שונאת טיגונים, אז לא יכולת לחכות עוד כמה דקות שאצא?.. "

זה יכול היה להישמע כך:

" .. אוי, אני תיכף יוצאת וממש לא יכולה לנשום כשמטגנים סביבי,

אתה יכול לחכות עם זה כמה דקות שאצא ואז תמשיך ?.. "

הכעס מביא אתו צדקנות וצדק, קורבנות שלא לומר נקם..

לעומת זאת כשאני מבינה מה בעצם אני צריכה באמת,

זה כבר לא במישור של הצדק – זה מיתרגם לבקשה אנושית פשוטה

שהרבה יותר קל למי שמולי להיענות לה.

מה שנחוץ אם כן הוא רגע אחד של ערנות –

כדי שנוכל לנתב את הבעירה בעודה גיץ למקום אחר – למימוש המשאלה העמוקה שלי,

למילוי החוסר שהבעיר את הכעס..

נשימה,

בדיקה פנימה – מה שם כל כך עצבן אותי

נשימה

פנייה למי שהכעיס אותי בבקשה שקטה וכנה (בלי אנפופים/ציניות/עקיצות.. באמת שקטה וכנה)

נקודה למחשבה..

לפעמים הכעס מביא אתו חוש צדק מפותח במיוחד

שכל כך משכנע אותנו שאנחנו צודקים שמצליח לסמא לגמרי את עינינו

אנחנו לא רואים איך אנחנו פוגעים באחר ובמערכת היחסים שלנו,

אנחנו לא רואים שאנחנו כורים למשאלה שלנו את הבור בעצמנו

ואנחנו בכלל לא רוצים לראות כלום חוץ מלצעוק ולהיות צודקים..

רק כשנסכים להיות כנים עם עצמנו

ונרצה לשנות את דרכי  הביטוי הכועסות שלנו ..

רק אז יש סיכוי שנצליח

ובהחלט אני יכולה להבטיח וגם ללמד איך – כל מי שרוצה.. מצליח !

אם יש לך שאלות או הארות / הערות

אני פה בשביל לענות

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

אם כל האחריות היא עלי.. אז מה שווה הביחד והזוגיות האלה ?

בני זוג רבים מביעים תרעומת בכל פעם שאני

חוזרת ומדגישה את האחריות שיש לכל אחד מהם,

בכל פעם שאני הורסת להם את ה'כיף' שבלהאשים את האחר במה שקורה...

כי האמת היא.. ש -

תמיד (!), אבל תמיד -

לכל אחד מבני הזוג יש 100% אחריות על ה 50% שלו בתוך כל סיטואציה זוגית.

זאת אומרת שאף פעם לא יהיה אחד מבני הזוג אחראי יותר מהשני למה שקרה

(שלא לדבר על אשמה שכלל לא מוזכרת כיוון שאנחנו לא מחפשים אשמים.)

בכל דו שיח כל עוד הוא קיים, ישנם השניים ה'משוחחים' ביניהם -

האשם - מאשים

הנעלב - מעליב

הבורח – רודף  וכו'...

והדרך היחידה לצאת מהשיח הזה היא :

לקחת אחריות על החלק שלי בסיטואציה

לרפא, ולצמוח למקום שבו אני כבר לא משתתף בדו שיח הזה .

(כלומר למשל-  אם הייתי האשם התורן,

עלי לרפא את המקום שלוקח על עצמו את האשמה באופן אוטומטי..

כך שגם אם תופנה כלפי אצבע מאשימה לא אהיה 'מופעלת' על ידה ואוכל בשקט ובשלווה להגיב

עניינית. ככל שנרפא את המקום האשם ולא נופעל על ידי אותה אצבע מאשימה.. היא תפסיק

להאשים אותנו בעצם יצאנו מהלופ, כלומר שני בני הזוג יוצאים מהלופ ברגע שאחד לקחת אחריות על

חלקו, מן הסתם קל ונעים יותר כזה קורה במקביל .)

נכון - הפנטזיה שלנו היא שהאחר ישתנה –

שהוא האשם בעצם (כך אנחנו משוכנעים לחלוטין)

וכאשר הוא ישתנה הכל יסתדר..

אכן,  אחלה פנטזיה .. אבל כדרכן של פנטזיות גם זו דינה להתנפץ ..

אין לנו אפשרות לשנות אף אחד

יותר מכך - זה לא מה שאנחנו 'צריכים'

וזה לא מה שיעזור לנו..

אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו

והצעד הראשון הוא בעצם זה שלקחנו אחריות על חלקנו או תרומתנו לסיטואציה

אז מה הטעם בזוגיות אם בעצם מדובר

באחריות אישית של כל אחד ??

שואלים אותי לא אחת בסדנאות..

מה שקורה הוא.. שלפנטזיה הזו שלעיל יש המשך...

וההמשך מספר לנו,  שהאחר צריך להבין בדיוק

מה שאני רוצה גם בלי שאסביר לו

"אחרת זה לא שווה.."

וגם שהוא צריך להיות אחראי על כך שיהיה לי טוב ולכן לעשות כל מה שנכון עבורי

מן ערובה לעצם הזוגיות שלנו..

אבל שוב.. כדינן של פנטזיות . גם זו מתנפצת ..

מקורה של הפנטזיה הזו כנראה ברחם אימנו.. -

שם היינו בגן עדן ,

קיבלנו כל מה שרצינו בלי לבקש.

היה שם חמים ונעים,

שקט ורגוע,

נינוח ומימי..

כשהיינו רעבים הוסע אלינו מזון

וגם כשהיינו צמאים,

היה שם מושלם !

כשנולדנו עדיין חווינו עצמנו אחד עם האם

למרות הטראומה שבלידה

ורק אחרי כמה חודשים.. לאט לאט התחלנו להבין שאנחנו נפרדים

שאנחנו לבד, שאנחנו בפני עצמנו.

ההבנה הזו לא תמיד היתה קלה

שלא לדבר על כך שלרוב לא לגמרי עיכלנו זאת והשלמנו עם הנפרדות שלנו.

ועם הטעם המר הזה - עם החוסר

אנחנו ממשיכים לתור ולחפש אחר גם העדן .

כן.. בתוך הקשר הזוגי אנחנו מצפים מבן הזוג שיבין אותי בלי שאצטרך להסביר..

ואפילו שיהיה אחראי ל well being  שלי, אחרת .. מה כל הכיף הזוגיות ??

אבל זה בדיוק הפוך על הפוך -

לא נוכל להגיע אל גן העדן מהציפייה שהאחר ייקח אחריות

וימלא את צרכי כי זו אחריותו ..

אלא מעצם זה שאני לוקח את האחריות

אולי נכון יותר לומר מעצם זה ששני בני

הזוג לוקחים את האחריות להתפתחות

שלהם ונכנסים לתהליך של מודעות זוגית -

אז זה מגיע ,

לאט לאט אנחנו פוסעים בשביל אל

גן העדן הקסום הזוגי שלנו

מעצם החיבור הנקי שנוצר מהשיח הבוגר, הכנה והאותנטי,

מעצם זה שאנחנו כבר לא עסוקים במה הוא לא עשה טוב..

אלא ערים לתרומה שלי לסיטואציה, מתאפשר חיבור עמוק יותר בינינו

והכמיהה לחיבור ולהיות נו חלק מ ..

באה על סיפוקה.

בנימה אופטימית זו,

מאחלת לך המשך שבוע נפלא !

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

נ.ב

אם יש משהו שרצית לשאול בעקבות הפוסט הזה ובכלל,

או להעיר,

מאד ישמח אותי אם לקרוא ועוד יותר מזה להגיב ולענות. 

איך זה יכול להיות שעל כל מכשיר חשמלי שאני קונה יש אחריות ועל זה לא ??

זה באמת לא הגיוני שעל כל טוסטר ב 100 ₪ יש אחריות

ואפשרות לקבל את כספכם בחזרה

אם המוצר לא מתאים לכם,

ועל פגישת אימון / טיפול או סדנה אין..

הרי בסדנה שכזו גם ההשקעה נכבדת,

וגם יש כל כך הרבה הצעות ושיטות ודרכים היום..

ואולי זה לא מתאים לי ?

איך אני יכולה להיות בטוחה שזה בשבילי ?

על אחת כמה וכמה גם לבן הזוג שלי ..

אז במיוחד מהסיבה הזו

שחשוב לי שתקבלו ערך אמיתי בסדנה

ומשום שאני לא מעוניינת לקבל כסף אם אתם את הערך לא מקבלים בתמורה..

בדיוק מהסיבה הזו

יש 100% אחריות למשתתפים בסדנה !

בסוף הערב הראשון – אחרי שהכרתם אותי קצת,

והתנסיתם בכלים בשביל להרגיש אם זה באמת מתאים לכם

תוכלו להחליט אם באמת זה מרגיש נכון מועיל עבורכם ..

אם מצאתם שהסדנה לא בשבילכם, ולא חשוב למה..

בסוף הערב הראשון תוכלו לבחור שלא להמשיך בסדנה

וכספכם יוחזר במלואו !

כן, כן 100% אחריות !

לא טוב ?? לא כסף !

בלי התנצלויות, מיקוחים או ויכוחים,

בכבוד ובהערכה,

כי אני רוצה להמשיך ולעבוד למחרת רק עם מי שמוצא ערך בסדנה,

ואז.. התמורה הכספית עבורו בהחלט שולית יחסית לערך שהוא מקבל –

האפשרות לחזור ולהיות חברים טובים,

ללמוד איך לדבר,

ליצור מקום בטוח – בו ברור וידוע שאתם ביחד..

וגם יש לכם כלי לעבוד אתו בכל פעם שעולה קושי,

אבל בגדול אתם יודעים שהשמיים הם הגבול..

ואפילו נגעתם בהם פה ושם במשך הסדנה..

אז אם מנקר בך הספק שאולי זה לא זה..

אבל יש לו חבר לספק הזה – שאולי זה כן בשבילכם..

יש לכם הזדמנות להתנסות אמיתית לפני שאתם מתחייבים –

כי יש 100% אחריות עד סוף הערב הראשון.

פרטים נוספים על הסדנה הקרובה בלחיצה פה.

וכמו שכתבתי .. זו הפעם האחרונה בה אני מקיימת אותה !

להתראות

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

נשבעת ! זו הפעם האחרונה שאני עושה את זה ! וגם הפתעה בסוף

כמה פעמים הצהרנו (לעצמנו ולסביבה) :
".. ממחר דיאטה ! "
"..יותר אני לא מתווכחת אתו "
"טוב, אני שותקת וזהו.. " (במקרים האלו בדרך כלל זה לקח שניה וחצי עד שהפרתי את ההבטחה..)

אם כן, מהו המרכיב הסודי וההכרחי לנו כדי שנוכל ליצור שינוי ?

כי כולנו יודעים שההחלטה כשלעצמה - לא מספיקה
בלי להפחית מחשיבותה שכן היא בהחלט הצעד הראשון .

אז מה כן ?
ליצירת שינוי - אנחנו צריכים לשלב בין ארבעת הרבדים שלנו-
הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני .

הנה מה שכתבה לי מיכל , זו שסיפרתי עליה בפוסט הקודם בבלוג,
(לחיצה על הכחול תוביל אליו)
אחרי העבודה המשולבת שעשינו יחד :

"את לא מאמינה.. אתמול הוא הגיע מהעבודה,
נכנס והתיישב אתנו לארוחת ערב בלי להדליק מוסיקה קודם !!...
ואחר כך כשנזכר :-) היא התנגנה לה ברקע
ומצאתי את עצמי מזמזמת לעצמי את המילים
וממש ממש נהנית ממנה !!!
את לא מבינה כמה זה וואו בשבילי..
לא נהניתי ממוסיקה בבית שלנו מ ע ו ל ם ! איזה שחרור !

בהחלט התוצאות ממהרות להגיע כשהתהליך הינו בארבעת הרבדים..

כי שכעושים תהליך שמשלב בין 4 המימדים –
הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני – השינוי למעשה מתרחש מעצמו.

לא תלוי בתרגול, או במאמץ כזה או אחר,
לא תלוי בזיכרון שלנו, (כי הרי לא רק החלק המנטלי משתתף),
ולא בחזרה על 'החומר'...

השינוי פשוט קורה תוך כדי התהליך –
מתרחשת טרנספורמציה וריפוי 
ומשהו חדש מתקיים ומחליף את המשהו הישן..

הרגלים חדשים מחליפים אוטומטים שלא משרתים אותנו,
כאלה שלא היתה לנו ברירה כילדים אלא לאמץ אותם
כי אז הם עזרו לנו והגנו עלינו..
אבל היום.. כבר לא משרתים אותנו ולרוב מקשים לנו על החיים,

תהליך שכזה מאפשר להם להתחלף בהרגלים שמשרתים אותנו,
ממקום בטוח ומוגן, שצומח מתוך התבונה הפנימית שלנו,
(להבדיל מהאשליה של הביטחון שנתן לנו ההרגל הישן האוטומטי.)

חבל לי שזוגות רבים חיים בתוך האוטומטים האשלייתיים הללו..
כואב לי לשמוע את הסיפורים שלהם.. 

אבל אני יודעת שיש פתרון.. שלא חייבים להסכים לחיות כך ..
שאפשר לצאת מהתקיעות למקומות נפלאים ובזמן קצר !

נכון.. דבר ראשון צריך לקבל החלטה שרוצים לשנות את המצב!
עצם הידיעה שזה אפשרי כבר מרגיעה !
ואני מבטיחה לך שאם שני בני הזוג רוצים זה לגמרי אפשרי !

ואז- הצעד השני הוא לעשות עם זה משהו – עם הרצון הזה..
וזה אומר למשל ללכת למי שיודע להנחות אתכם לחיות בזוגיות מודעת.

הרי אף פעם לא לימדו אותנו איך לחיות כך, בזוגיות מודעת,
לכן זה טבעי שיש קשיים,
והרבה פעמים זה מרגיש כאילו אין סיכוי לפתור אותם,
לכן חשוב למצוא מישהו שסומכים עליו ולהתחיל לצעוד אחד אל עבר השניה.

ממש בקרוב מתקיימת סדנה זוגית
בה אני מעבירה תכנים שעוזרים לנו להסתכל בצורה חדשה ומרעננת על הזוגיות שלנו

ויותר חשוב מכך – הזוגות עוברים בה תהליכים של שינוי וטרנספורמציה –
לאורך הסדנה עוברים 6 תהליכים זוגיים !
כמו 6 פגישות זוגיות שנדחסות ליומיים של סדנה
אינטנסיבי ועוצמתי במיוחד,
וזו עוד אחת מהסיבות שהשינוי מורגש כבר מהערב הראשון..

אז מה אני החלטתי להפסיק ?

כמו שכתבתי בכותרת למייל -
החלטתי שזו תהיה הפעם האחרונה בה אני מקיימת את הסדנה הזו.
ולכן ממש כדאי לבוא הפעם !!

ומה לגבי המתנה ??

לכבוד 'מסיבת הסיום' הזו, ובאופן חד פעמי וחריג,
המשתתפים מקבלים במתנה בתום הסדנה את ערכת הקלפים הזוגית
הייחודית "מצד אחד ומצד שני" ב מ ת נ ה !

בקיצור חבל לפספס..

אז אם זה הזמן הנכון לכם –
בלחיצה פה יש פרטים נוספים ואפשרות להרשמה לסדנה

מצפה לראותכם
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.