עם כל הבלגן מסביב, זה משהו שכדאי לך לקרוא

העולם בוער סביבנו, קרוב יותר או פחות,
היו פעמים בהם אם זה לא היה עצוב, הייתי צוחקת.

אני כשלעצמי בחרתי להפסיק לצפות בחדשות,
זה מכניס אותי לסטרס שקשה לי לעמוד בו

אך גם אם את הסיפורים הקשים שבחוץ אינני מכירה בפרוטרוט,
גם אם לא נצרבו בתודעתי דרך הצפייה בטלויזיה
בכל זאת איכשהוא חלקם מגיע אלי.
מעבר לכך, אני פוגשת בחדר העבודה
את התהפוכות שעוברים בחייהם הא-נשים היקרים שמגיעים לתהליך.

השבוע קראתי שיתוף של Junie Moon Schreiber,
מטפלת זוגית בעצמה שאני קוראת מידי פעם,
את הפוסט כתבה לקראת יום האם אותו ציינו בארה"ב ביום ראשון השבוע.

היא כתבה את זה כל כך יפה שהחלטתי (שוב)
לתרגם ולהעביר סימולטנית:

"
יום האם חל השבוע, ואני מוצאת את עצמי שוב -
בלי הבן שלי וזה כואב.
זה כבר 5 שנים שאין בינינו קשר,
לא בחירה שלי,
זה מעבר להזוי, לא הגיוני בשום צורה ועדיין זוהי מציאות חיי

יש סביבי המון אנשים כולל אבא שלו
שאומרים לי איזו אמא נפלאה הייתי לו
ושאינני ראויה ליחס הקשה הזה מצידו.

הייתי אומרת שהעונש לא מתאים לפשע,
אלא שבכלל לא היה פה פשע..
כשאני מניחה את הראש על הכרית בלילה,
אני יודעת את זה אבל זה לא עוצר את הכאב

בסופו של יום, אני בלי בני.
זה בלתי נתפס.

חלק בי מייחל לכך שלא היו חוגגים את יום האם,
אבל הנה, הוא מגיע והרגשות מציפים -

אני כועסת - איך עשה לי את זה?
אני עצובה - מלאת געגועים אליו
ובעיקר - אני פוחדת שלא אראה אותו שוב בחיי
וזה מוציא אותי מדעתי.

לא רגשות משהו.. אבל מה נותר לי?
אני יכולה להילחם בזה או לקבל את זה כפי שזה..

כן, קל לומר יותר מאשר ליישם

אבל רגע, חשוב לי שתבינו -
אני גם יכולה להרגיש שמחה !
כן, הנה אני מסבירה -

אני משתפת בסיפור שלי כי זה כמו כל דבר בחיים שלא מרגיש טוב,
דברים קורים וזה מרגיש כאילו מישהו שם נגדנו, 
מן "לא פייר".

גם אם לא איבדת בן, בטח היה משהו שאיבדת בחייך
או נפגעת ממנו, אולי חווית חוסר צדק כזה או אחר.

כשדברים לא קורים כפי שהיינו רוצים שיקרו,
מציפים אותנו רגשות רבים,
לפעמים נרגיש לבד, לא נראים, דחויים, נבגדים,
לא מובנים ובחוסר שליטה במצב.

אבל, פה יש טוויסט בעלילה -
כי יש משמעות לאיך אנחנו מסתכלים על הדברים
ואיזו פרשנות אנחנו נותנים להם:

אני רוצה לחיות חיים מלאי אושר, כאלה שכיף לקום כל בוקר,
מלאים בסיפוק, התרגשות ושקט.
אני מניחה שגם את רוצה בזה

אם אנחנו מתמקדים בחוסר ובכמה אנחנו לא בסדר,
נרגיש כעס ועצב.
וזה בסדר ולגמרי טבעי להרגיש רגשות אלה,
אבל בואו לא נישאר שם לעד
זה לא הולך לתמוך ברצון שלנו לחיות חיי שמחה ומלאות

אני מאמינה שהבן שלי נמצא במסע הנשמה שלו,
שלא כולל אותי כרגע
אני מאמינה שיש לו המסע שלו בחיים הללו

עוד אני מאמינה שהחיים קורים בשבילנו ולא לנו
ולכן, אני מתאבלת כי האמא האנושית שבי מתגעגעת לבן האהוב שלה
ועם זאת אני גם יודעת בתוכי 
שהתמונה כולה רחבה יותר.

הוא לומד לחיות, להיות בלי אמא ולעמוד על 2 הרגליים,
אני לומדת לקבל את העצמאות של הבן שלי
ומפתחת רצון והסכמה שזו לא תכלול אותי.

והנה העניין -
שום דבר רע לא באמת קורה פה
נתתי לו כנפיים חזקות והוא עף בזכותן
ומשגשג
וחי

ואני - גם. 
וזה נותן לי שמחה

אני יכולה להתמקד בהצלחות שלו
אני יכולה להתמקד ביכולת שלו להיות עצמו בעולם ולתמוך בעצמו
אני יכולה להתגאות בכך שהוא חכם וחזק ויכול לייצר לעצמו את החיים שהוא בחר בהם
זה משמח אותי

למעשה, אני יכולה להרגיש את האהבה
למרות שהוא לא נוכח בחיי
יש לי גישה לאהבה שיש לי אליו, 
על ידי כך שאני חושבת עליו ושולחת לו אותה

אין לו שליטה על מה אני מרגישה וחושבת! הההא!

או.. שאני יכולה להתמקד בכמה החיים מבאסים, ואיך פישלתי..

נקודת המבט הרחבה יכולה להוציא את העוקץ 
שנמצא בפרשנויות האחרות האוטומטיות שלי -
"איך הוא לא מתחשב בי, הוא משוגע, הוא פוגע בי, איך פישלתי, זה לא מגיע לי..."

כי ישנה האפשרות רק לראות את העובדות -
"הבן שלי לא מדבר אתי וכרגע הוא במסע עצמי שלא כולל אותי"

עדיין לא "נפלא"... 
אבל הרבה הרבה פחות כואב מהאופציה האוטומטית.

החיים לא תמיד דבש..
לפעמים החיים קשים,
השאלה היא מה אפשר לעשות כשמשהו מבאס קורה.

כמו שטוני רובינס אומר -
איפה שהמחשבות שלך הולכות - לשם האנרגיה זורמת,
פה - נכנסת השליטה שלך בחייך 

היי אדיבה ורגישה למקום הפגוע בך
עשי כל מה שניתן כדי לראות את העובדות לא דרך התפיסה השיפוטית,
נסי לקלף את האמונות השגויות שדבקו בתפיסת המציאות על הסיטואציה

איזו אמונה תוכלי להוסיף כך שתוכלו להרחיב את נקודת המבט על הסיטואציה?
כמו התוספת "הבן שלי עובר עכשיו מסע עצמי
שלא כולל אותי."

התבונני בעובדות, במציאות, כפי שהיא
תוך ניסיון לנסח מחדש את האמונה הבסיסית שמונחת עליהן

נסי לחפש מחשבות שיכולות לתמוך באמונה החדשה
באפשרות החדשה שהיא מביאה,

בלי להתפתות להדחיק את הרגשות,
אלא בנוסף לקושי - תוכלי ליהנות מהרווחה
שנקודת המבט הרחבה יותר מאפשרת.

סוף ציטוט.

הרגשות הקשים מחוברים לתחושות פיזיות,
ותפוסים יחד בתפיסות נוקשות ותפוסות
ובאמונות שגויות.

בתהליכי הריפוי שאני מלווה הפלונטר הזה נפתח,
ומתחוללת טרנספורמציה
תוך שמורגשת הקלה פיזית בגוף,
מורגש שחרור רגשי
ונגלית לנו התמונה הרחבה יותר שמאפשרת תפיסה 
ואמונות שמשרתות אותנו ברווחה ובאיכות.

והדובדבן שבקצפת-
שלרוב, לפחות בכל המקרים שאני עבדתי אתם,
מצאנו את האמונה הפנימית שמיגנטה אלינו את המצב
וכשזו מוחלפת באחרת -
מתחולל השינוי המיוחל 

מה שאני בעצם אומרת זה -
שכשמעבדים את הקושי,
לא רק שמרגישים טוב אחר כך,
בעצם מנטרלים את המגנט שמשחזר אלינו שוב ושוב את אותן החוויות הקשות
והופכים להיות מגנט לחיים משמחים יותר!


לחיים שמחים וממלאים,
אמן!

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

3 רעיונות לשדרוג הזוגיות (בעצמכם) בקלות בפשטות ובהנאה

finding your solemate is super easy

learning to live whith him - that takes work!

(Arielle Ford)

עם זאת,
ישנן דרכים שמובילות לשם
ואם ישנה מוכנות להתחייב לכך, זה יכול להיות כיף וממלא!

אז הנה לך
3 רעיונות פשוטים ומהנים לשדרוג הזוגיות:

1.
תנו כל יום 5 מחמאות אחד לשני,
כל יום מחמאות חדשות ושונות,
כן, כל יום!, וכן, 5 חדשות כל יום.

אם תפנו לכם זמן קבוע לכך כשפנוי לשניכם,
ותקדישו אותו לשם כך,
תוכלו להרגיש במהרה כמה זה משמעותי לקשר שלכם!.

רגע.. בלי להוסיף אחרי המחמאות "אבל" (!)

רק להתמלא מלתת אותן ומלקבל אותן,
זה לא תמיד קל, ולא תמיד ב 'רגיל' שלנו
ובכל זאת - יש פה הזמנה ששווה לתת לה צ'אנס,
הזדמנות שמשתלמת וחוזרת אלינו בגדול.

כמובן, שאם ישנם כעסים ואכזבות שלא עובדו
יש מקום להתייחס אליהם, אבל לא בזמן שמוקדש להערכה.
את הזמן הזה הקדישו לטוב שאתם רואים זה בזו.

2. אם משהו במה שעשה פגע בך,
בדקי האם אפשרי לך במקום להגיב מיד,
לחת לזה לשקוע קצת,
אולי לישון על זה בלילה,
ולמחרת בבוקר לפנות אליו כך:

"בוקר טוב (אפילו בשם החיבה שלו),
יש לי בעיה ואני אשמח אם תעזור לי לפתור אותה,
יש מצב שתמצא 10 דקות היום?"

אם הוא מציע לעשות זאת עכשיו, לא להתפתות לכך,

בזמן שקבעתם לדבר, לפנות אליו כך:
"אתה יודע, אני יודעת שאתה אוהב אותי,
ואני מאמינה בכל ליבי שלא תעשה שום דבר כדי לפגוע בי בכוונה,
אבל אתמול בלילה כשאמרת ..... הרגשתי ....."
ואז לשתוק,
ולתת לו להגיב.

בלי להמשיך לדבר,
לתת לו להגיב,
בלי להאשים, בלי לבקר, בלי שיפוט,
רק להביא את מה שעלה בכם מתוך כבוד לעצמכם ולבן הזוג

3. עלינו לזכור שכולנו בסופו של דבר רוצים את אותו הדבר,
להרגיש אהובים שמקבלים אותנו כמו שאנחנו

עם זאת כל אחד מאתנו שונה,
אנחנו לא יכולים לשפוט אחד את השני על השוני בינינו!

לכל זוג יש לפחות 9 דברים בהם הם שונים זה מזו,
וזה נורמלי שאת אוהבת שחם בבית והוא שקר,
שאת מבולגנת והוא מסודר
שאת רוצה סקס אחת לחודש והוא כל שעתיים

זה נורמלי,
אלא שאנחנו מתייחסים לשוני הזה מאתנו כאילו זה לא בסדר,

והאמת היא שכשנקודת המבט מניחה לשוני להיות
ולא מבקרת אותו,
ניתן להגיע לפתרונות יצירתיים,
כשיושבים יחד 
במקום לבזבז את כל החיים באכזבה ותסכול שהוא לא ישתנה

הם לא באמת צריכים להשתנות

אלא אולי להבין מה מקור השוני,
ולמצוא סקרנות ואמפטיה לגביהם.

כך או כך ללא הביקורת והאשמה,

ללא אמוציות שמכבידות יש המון אפשרויות לפתרונות

שיאפשרו לנו למצוא דרכים יצירתיים לספק את הצרכים שלנו

אהבה היא התנהגות,

היא בחירה,

החלטה

הרגל שמתאמנים בו - פרקטיקה,

ויש גם רגשות מעורבים בה,

אבל זה שלא תמיד מרגישים אותם לא אומר שאין אהבה.

(מבוסס על הרצאה של Arielle Ford)

אם אתם מרגישים צורך לקבל עזרה
כדי להצליח לתקשר כך,
ישנה דרך מופלאה בה אני מלווה זוגות לשם, 
(וגם יחידים כשבן הזוג לא מעוניין לשתף פעולה,)

אשמח להיות שם בשבילכם

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

"איך אפילו ביום כיפור הוא ממשיך להתקוטט אתי ??" + איך לרתום אותו לשינוי לו את מייחלת ?

אני זוכרת, באחד מהימים לקראת יום כיפור, כשהייתי ילדה, 

ביקרתי שכנה שלי, מן אחר הצהריים סתמי.. 

ובכל זאת לא שכחתי אותו, ואת אמא שלה - 

שלמרות שהיתה לה סיבה טובה לכעוס עלינו - (כנראה) 

הכריזה - 'שלא נכעיס אותה, כי היא לא מרימה את הקול לקראת יום כיפור..' 

כבר אז - זה היה נשמע לי כרעיון מאד יפה, 

ויחד עם זאת כל כך לא ישים (עבורי)..

יש משהו בציפייה הזו מהחגים, שמאד מאכזב לפעמים..
בראש השנה ובטח ובטח ביום כיפור..
מקננת בנו הציפייה שנשנה אורחותינו, (בבת אחת, לפחות לכבוד החג :-)

או במילים אחרות - ישנה ציפייה 'שהוא יתעשת ויתחיל להתנהג כמו בן אדם..' 

בואי נגיד לפחות כמו שהיה נחמד לחברים שלנו כשנפגשנו לאחרונה.. 

כמו שהוא יודע להיות כשבא לו..

אלא, ש(גם) זו היא ציפייה שטומנת בחובה אכזבה.. 

כי רק בגלל שחג ומועד זה או אחר חל היום.. 

זה לא מספיק בשביל לשנות הרגלים..

אנחנו מונעים מההרגלים שלנו, 

ובבית, אנחנו מרגישים כמו בבית.. 

אנחנו ללא עטיפות וגינוני נימוסין, 

אנחנו מרשים לעצמנו להיות עצמנו.. (כולל עטיפת המגננות שלנו) 

ושם יוצאים כל אותם ההרגלים האוטומטים שלנו
(אלא אם אנחנו מייצרים בהם שינוי במודע)

כל מה שספגנו וגמענו לאורך השנים, והפך להרגל שלנו - נמצא שם - 

אז למשל – אם מה שראינו בבית הורינו, זה את אמא חסרת סבלנות לאבא, 

סבירות גבוהה שזה הוטבע בנו והשפיע עלינו

באופן שלא בשליטתנו אנו עשויים לאמץ זאת כהרגל, 

כך גם אם אבא דיבר בבוז לאמא, 

וכו'..
הרי יש אינספור דוגמאות לכך..

ובגדול – באוטומט -
ההתנהגות שלנו תהיה או כמו זו שראינו או בדיוק ההפך ממנה
(מאחר ומדובר בקיצוניות - לא ממש ניצלנו ממנה, גם אם 'בחרנו' באופציה השנייה ..)

לזה תוסיפי את העובדה שהכעסים והחיכוכים ביניכם עדיין לא פתורים –
והם רוחשים מתחת ומעל לשטיח..
וקיבלנו מצב בו אפילו יום כיפור לא מספיק 'חזק' בשביל להחזיק
כבוד הדדי, חיבה, הערכה, חגיגיות שמחה ומשפחתיות אוהבת..

אז מה כן ?

השלב הראשון הוא להסכים שככה לא טוב לנו
ולבחור בשינוי
אפילו אם עוד לא יודעים איך, מי ומה
בחירה מודעת בשינוי, ברצון שהדברים יראו וייחוו אחרת

אחר כך – וזה לפעם אחרת – מחוללים את השינוי שרוצים.

אז איך לרתום אותו ליצור יחד אתך את השינוי לו את מייחלת ? 

ככה, קודם כל לפנות לזה זמן, 

לפני שאת מדברת אתו – קודם כל את מדברת אתך, 

יושבת לך בכיף עם עצמך, וחושבת וכותבת – מה היית רוצה

פה - תשימי לב לא ליפול בפח – 

ולמשל – אם את רוצה לכתוב שהוא יוריד את הזבל ויכין סנדוויצ'ים לילדים, 

תנסי לחשוב למה זה חשוב לך, או – מה זה ייתן לך להרגיש – 

ותוכלי לכתוב באופן מהותי יותר למשל – 

אני רוצה שנהיה שותפים במטלות הבית , שתהיה הדדיות.. 

כי אז אני ארגיש שרואים אותי, ומתחשבים בי, וזה יתן לי תחושת שייכות .. (למשל)

זה לא שהפרטים לא חשובים , תוכלו לחזור אליהם אחר כך- 

חשוב להבין מה באמת את רוצה – מהי המהות שלה את זקוקה. 

תרשי לי להניח ש – זה גם לטובתו שתהיה הדדיות למשל.

ככה את כותבת מה היית רוצה בקשר שלכם. 

נושמת, נהנית מהרעיון, 

נותנת לשמחה להיכנס אליך ללב ..

ואז – אתם מפנים לשיחה הזו זמן, וגם מרחב – 

את בודקת אתו אם הוא פנוי בזמן X לשיחה אתך, 

את באה בטוב, פנייך לשלום.

את אומרת לו שאת רוצה לדבר על מה שקורה ביניכם, על האווירה ובכלל, 

שבטח גם לו לא כל כך נעים כש... 

וחשבת שתוכלו לשבת יחד וליצור לכם משהו חדש 

ימי תחילת השנה הם זמן מעולה לכך..

קבעתם זמן ?, תעשי שיהיה לכם נעים בו, 

משהו שאתם אוהבים לשתות יחד, 

נר, 

מוסיקת רקע נעימה, 

רכות

ואת מספרת לו שבזמן האחרון קשה לך כשהאווירה בבית לא נעימה 

ושאת זוכרת איזה כיף היה לכם כש... 

וכמה אהבת שהוא... 

ובלי להיכנס להאשמות ולהטחות – 

את רוצה לבדוק אותו ביחד מה חשוב לו שיהיה בזוגיות שלכם 

אפילו שאתם אולי עוד לא יודעים איך ליצור זאת – 

להצהרה ולבחירה יש הכוח שלה, ולפחות חלק מהדברים תוכלו לשנות רק מעצם ההגדרה

את יכולה לומר שהתחלת לחשוב ויש לך כמה רעיונות 

ולשאול אותו מה הוא אומר ומה היה רוצה בנוסף.

כל מה שתוכלו כבר להפוך למציאות – 

כל מה שיהיה בקלות לכם כבר לממש – 

הרווחתם במו ידיכם.

יהיו אישויים שקשה יותר לממש, ונדרש תהליך בנוסף להגדרה כזו או אחרת, 

עליהם אכתוב עוד בהמשך, 
(אם את חושבת שנכון לכם לעשות את זה בליווי שלי,
אשמח לשמוע ממך, את יכולה ללחוץ כאן ולכתוב לי ישירות)

מאחלת לכם שנה ברוכה באהבה ובחיבוקים, 

וב ה צ ל ח ה !

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נ.ב 

היופי הוא שאפשר לחולל בעצמך(!) את השינוי לו את מייחלת. 

אם את מרגישה שכרגע אין לך עם מי לדבר – כי הוא לא בעניין,

אבל את לא רוצה להישאר באותו המקום – 

זה לגמרי אפשרי!

למעשה, אפשר ללכת כברת דרך משמעותית לשם תוך 3 שבועות 

בתכנית מוקלטת שמשלבת פגישה אישית בנוסף להקלטות.

אני רואה את הנשים שבאות בעצמן

ואת השינוי המדהים שעובר הבית שלהן

בזכות התהליך האישי שלהן

ואני מ ת מ ו ג ג ת 

תענוג צרוף

וכל כך פשוט ונגיש. 

הצעד הראשון לשם בלחיצה פה

(אם הוא יחליט להצטרף תוך כדי זה אפשרי, וגם אם לא – את עוברת תהליך שמייצר את השינוי בזכותך)

הצצה לתוך הקליניקה, }{ סרטון של תהליך אמיתי

ככה זה נראה, (קטע מ)תהליך זוגי

לא נגעתי :

למעשה, לכולנו יש "חורים שחורים בתוכנו"
מן וורטקסים כאלה
שיושבים על מה שלא קיבלנו כשהיינו צריכים כילדים,
וכאבנו על כך

כמו כרמי - שבסרטון
שלא קיבלה כילדה מקום והתייחסות
וכאבה את ההתעלמות והלבד

הוורטקס הזה שבתוכה
מושך אליה אנשים ש"מדברים אתו"
כלומר -
ממשיכים להפעיל אותו
בהתעלמות, שמשאירה אותה לבד

והתלונה ממנה :
"למה אתה....?"

העניין הוא שכל עוד הוורטקס הזה "חי" בתוכה,
התלונה תמשיך להישמע,
ההתעלמות תמשיך להכאיב,
והמצב לא ישתנה

הטעות הרווחת היא -
לחכות שהוא יפסיק להתעלם,
שהוא ישתנה
כי כשהוא ישתנה - אני אוכל לנשום (האם??)

עד כדי כך קשה לנו בתוך הסרט שהוורטקס מחָיֵיה,
שגירושין ופרידה נראים כפתרון היחידי

אבל,
למעשה,
היחידה שיכולה להרגיע ולמלא את החור השחור הזה,
לפחות בשכבה הבסיסית שלו,
היא כרמי בעצמה

רק היא, כאם הפנימית של החלקים שכאבו את ההתעלמות והלבד,
רק היא יכולה להרגיע, (בתהליך מוחזק ומונחה)
כשהיא לוקחת אחריות עליה,
ומחויבת לריפוי שלה.

למעשה כל עוד היא מתלוננת למה אתה כך או כך?
היא בעצמה מתעלמת מהילדה שבתוכה
שזקוקה להכלה, לביחד (אתה), לנוכחות.

ככל שהיא מחויבת לריפוי של עצמה,
ככל שתוכל לחבק את המקום הכואב כשהוא עולה,
לנשום,
להכיל,
ולתת לטרנספורמציה להתרחש ולנקות עוד ועוד מהכאב,

כך תוכל לחוות רווחה,
אהבה,
ביחד,
ביטחון

ואז, כמו בקסם -
פתאום זה יתאפשר לה לקבל את זה גם מבן הזוג...

(זו הסיבה שאפשר לחולל שינוי גם בתהליך אישי)

זה מה ששלחה לי למחרת:

זה אפשרי לרפא את הקשר הזוגי,
להחיות אותו ולחזור להיות החברים הטובים שהייתם,

ואפילו - לפני ראש השנה הקרב ובא,

כדי שהשנה הזו תהיה הכי טובה שהיתה לכם ever עד כה

פה כדי ללוות אתכם לשם,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

כיצד לנהוג אם בן הזוג מתסכל אותך ? אחת מנקודות המפתח ליצירת שינוי

ב 2:29 דקות הוא מסביר את זה כל כך בפשטות,

שהיה לי ברור שאני מעבירה את הטוב הזה הלאה –

אז אם קשה לך עם בן הזוג (או העבודה, או החמה..) 

אם בן הזוג מסב לך סבל, (או שהוא מתלונן שאת מסבה לו..)

אם יש משהו שמתסכל אותך הסרטון הזה בשבילך,

2:29 דקות, שווה צפייה

                             

אם את מעדיפה לקרוא, 

אז הנה התמליל + תוספת ממני:

"

מישהו ניגש אלי ואמר לי:

"יש לי כל כך הרבה מתח בעבודה, שאני לא עומד בזה.."

אז בירכתי אותו "מי יתן ויפטרו אותך"

- "לא, לא , לא.." הוא אמר

שאלתי - "למה ?"

מה הבעיה? יש לך עבודה שאתה סובל ממנה?

אם תאבד את העבודה תסבול גם?

אז כדאי שתבין שלא מדובר בעבודה ...

בואו נבין את זה -

המתח שלך, הלחץ לך, 

אינם קשורים לעבודה, לקריירה או לעסקים שלך

אלא ביכולת לשלוט בהכרה שלך,

בגוף שלך, בכימיה, באנרגיה שלך,

אינך יודע למשול במכניזם האנושי שאתה.

בגלל שיש מתח בפנים,

כל עבודה נראית כמכניסה למתח..

אנשים עניים יסבלו מעוני,

הפוך אותם לעשירים - והם יסבלו מהמסים,

אם הם חסרי השכלה - יסבלו מזה,

שים אותם בבתי ספר - סבל בלתי פוסק.

אם הם לא נשואים, יסבלו מזה,

תחתן אותם ו... :-)

כלומר - זה לא שיש בעיה שנובעת מהסטטוס בחיים שלך,

אלא חוסר היכולת לנהל את הסיסטם האנושי שאתה.

......  "

בעבודה שלי עם זוגות זוהי אחת מנקודות המפתח (אם לא ה'...)

בדרך לשינוי:

ההבנה - שהקושי נמצא בתוכי

ולא נובע מבן הזוג,

אלא הוא רק השליח שמזכיר לי אותו

שליח שמעורר את התסכול שבתוכי 

כל עוד אני לא מודעת לכך,

זה מעצבן

ומתסכל

ומציק

וחוזר שוב ושוב...

ויחד עם זאת - כשאני מודעת לכך, 
אני יכולה להבחין שהוא בעצם השליח אל הצמיחה שלי !!

כשאני מבינה זאת, 

ובעיקר - כשאני יודעת כיצד 

לחולל טרנספורמציה ושינוי מהתזכורת הזו -

אוההה... 
אז התסכול שבתוכי הולך ופוחת,

אז, חווית החיים שלי מספקת יותר, ממלאה יותר,

נוצר חוסן פנימי שמאפשר לי לפתוח את הלב,

ואופס..

קמה לתחייה האהבה שהיתה שם וכבר חשבנו (אולי) שנגמרה..

זה אפשרי,

הרבה יותר קל ממה שנדמה לך,

כן, גם אם הוא לא רוצה להיות חלק מהתהליך,

את יכולה בעצמך לחולל שינוי בקשר שלך,

אני עדה לכל כך הרבה נסים שמתרחשים,

מתהליכים זוגיים

וגם מתהליכים פרטניים של אחד מבני הזוג

תהליכים שמשנים לחלוטין את תמונת המציאות
שלה, שלו, של הילדים,

הכי חשוב לי להרגיע ולעודד -
זה  א פ ש ר י !

אומץ, נחישות ו..יוצאים לדרך :-)


שתהיה שבת של שלום,

פה בשבילך אם בשלת לצאת למסע שכזה,


גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.