איך תחזירי בעצמך את האהבה הביתה ?

גם אם הוא לא מעוניין ללכת לטיפול, מה את יכולה לעשות בעצמך, כדי להצליח את הזוגיות שלכם ?
את מה שאת הולכת לקרוא כאן כתבתי בשבילך, במיוחד במיוחד לך שמרגישה בדידות, כאב או צער על אובדן האהבה הישנה שהתפוגגה לה
שנים שחייתי אתו אבל לבד... עם התחושה הזו שחונקת בגרון, שמערבלת את הבטן, זו שבדרכו המיוחדת של הגוף, מה שהיא אמרה לי בעצם זה-
הוא לא אתי.. אני לא אהובה.. לא בטוח לי פה.. ובדרכו המוכרת ההישרדותית שהגוף מדבר בה, הוא אותת לי - להיסגר, להתרחק, להקטין ציפיות כדי שלא להתאכזב שוב, כדי שלא אפגע עוד יותר...
זה.. הוביל מן הסתם לכך שהוא התרחק עוד יותר והיה שם אפילו פחות בשבילי. והדקות/ שעות/ ימים.. חלפו, כשהמחנק בגרון והערבול בבטן לא מרפים..
הם היו שם - אולי, כי לא ממש יכולתי להרשות לעצמי לוותר על האהבה הזו אני זקוקה לה, זקוקה לו, זקוקה לחיבוק, לרכות, לכתף להניח עליה את הראש..
והמועקה מחוסר האהבה מחד ומהתלות שלי בה מאידך לא הניחה..
ויצאה ממני החוצה ככעס, ותסכול, ובכי, וגם אלה - לא ממש הצליחו 'לגרום לו להבין'...
מה כל כך קשה ? מה הבעיה לחבק, להרגיע, להבין..
איך את כוווולם הוא מבין ואותי לא ??
והסאגה הזו ליוותה אותנו זמן רב..
וכבר ידעתי לומר, שהזמן כשלעצמו לא עוזר, ואולי - להיפך - רק מעצים אותה עד שיותר ויותר היה ברור לי, ש 'ככה - אני לא יכולה יותר..'
"אולי ניפרד ודי.." הייתי אומרת לעצמי, "אבל אני אוהבת אותו.. איך יכול להיות שלמרות האהבה הזו זה לא מצליח לנו.." - עניתי לעצמי באותה הנשימה.. ..........................

ככה הרגישו חיי עד לפני שש שנים.. וזה כנראה היה הדדי.. י אז הוא הודיע לי שהוא עוזב.
לפני שש שנים חרב עלי עולמי.
היה זה אחד המשברים הכי קשים שעברתי בחיי ווואלה.. לא מאחלת לאף אחד להיות שם..
לא אכלתי, לא שתיתי, לא הפסקתי לבכות. אספר לך עוד בהזדמנות אחרת,
כי עכשיו אני רוצה לספר דווקא מה קרה אחרי -
אחרי שלושה חודשים בהם חיינו בנפרד, החלטנו לחזור ולתת צ'אנס נוסף לקשר שלנו ואז לגמרי במקרה גיליתי שאפשר אחרת.
גיליתי דרך חדשה, גאונית, מופלאה, הייתי בשוק שיש כאלה תובנות בעולם - ועדיין כל כך הרבה מתגרשים אני כמעט התגרשתי !!!
והיה לי ברור - גם שאנחנו חייבים (!!) לעבור תהליך בדרך הזו וגם שאני חייבת (!!!) לעבור הכשרה כדי שאוכל להעביר אותה הלאה לזוגות אחרים
וזה מה שעשינו.
היום אני יודעת, רואה, מרגישה שהוא אוהב אותי אנחנו מדברים, משתפים, מתלבטים, מתמודדים, צוחקים, נהנים, מחייכים... אנחנו י ח ד !
היום - אני מלווה זוגות בדרך הזו בתהליך ייחודי, קצר מאד, ממוקד ואפקטיבי שמקפיץ להם את הקשר מדרגה משמעותית קדימה.
כן, כן... אני יודעת שזה לא מתאים לכולם, ויש הרבה א-נשים שלא מוכנים לשמוע על טיפול זוגי, אבל בי... בוער להעביר את המסר הזה
בוער בי לשתף עוד ועוד זוגות בדרך הזו, כדי שלא יצטרכו לעבור את מה שאני עברתי.. כן, אני יודעת שלפעמים אני ב over protective פה.. ולפעמים זה מה שנכון להם..
ובכל זאת - כל עוד זה תלוי בי..
אעשה כללללל שביכולתי שיכול למנוע פרידה אם היא אכן מיותרת
אז לטובתך ובשבילך אם את רוצה לשנות את המצב, מוכנה להקשיב וללמוד, מרגישה שישנה אהבה רק שלא מרגישים אותה ביום יום.. לא רוצה ללכת לטיפול, אוהבת ללמוד לבד -
יש פה הכלללל (כמעט) יש פה הדרך, התובנות, הכלים שיקפיצו לכם את הזוגיות כמו ממקפצה ע נ ק י ת קדימה ויחזירו לכם את האהבה הישנה הביתה.
יש פה גלגל הצלחה לזוגיות שלכם ! ואת יכולה לעשות את זה בעצמךְ, אפילו אם כרגע הוא לא בעניין (מניסיוני התהליך הזה גורם לו לרצות להצטרף)
הנה לך בלחיצה פה גישה ישירה לשלב הראשון ב מ ת נ ה
פה בשבילכם,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

למה האמפתיה חשובה ? ואיך מייצרים אותה בתוכנו ?

הנה סרטון מקסים על אמפתיה,

למה היא חשובה ,

ואיך אפשר לפתח אותה בתוכנו.

לטובת מעדיפי הקריאה תרגמתי סימולטנית מתחת לסרטון.

כל אחד מאתנו חווה את החיים מתוך נקודת המבט האישית שלו על המציאות.
המציאות מסוננת אצל כל אחד מאתנו דרך החושים שלו, 
הטמפרמנט שלו וניסיון החיים שלו.

זוהי המציאות היחידה שאנחנו באמת יכולים להכיר.

עם זאת, זה קריטי להתפתחות האישית שלנו, 
למערכות היחסים שלנו ולחברה כולה
שנעשה מאמץ להבין ולהכיר גם את המציאות של האחר

את זה אפשר ליצור באמצעות האמפתיה.

האמפתיה היא היכולת שלנו להבין ולחוות את נקודת המבט של האחר,
הרגשות שלו, וחווית המציאות שלו
אנחנו חיות חברתיות והיכולת שלנו לתקשר ולהבין את הרגשות של האחר
היא המפתח לשמר את מערכות היחסים שלנו.

מחקרים מראים שישנם חלקים במוח 
שמאפשרים לנו לזהות מה אנחנו מרגישים
אל מול ההתנהגות מי שמולי,
ומאפשרים לנו להבין מה החוויה שם,

ההנחה היא שישנה מערכת של נוירוני-מראה במוח 
שגורמים לנו לחקות את הפעולה של האחר.
זה למשל מה שקורה לנו כשאנחנו רואים מישהו מפהק
ועולה בנו פיהוק.
גם כשאנחנו רואים מישהו בכאב,
עולה בנו כאב,

התופעה הזו היא רפלקסיבית, כלומר זה קורה לנו בלי שליטה, אוטומטית,
אך כדי שנוכל להיות באמת אמפתיים,
אנחנו נדרשים לחשוב לצמוח אל מעבר לעצמנו...

אפשר לפתח את האמפתיה באמצעות כמה הרגלים פשוטים:

התבוננו והפנו את תשומת הלב אל האחר
על פני שקיעה והתמסרות למכשירים הסלולריים למשל,
שגובים מאתנו יותר ויותר תשומת לב בתקופה הזו.

נסו להתבונן ולהיות בפוקוס על האחר
בלי לשפוט, בלי לשים בקטגוריות ותוויות,
לראות את האדם שהוא.
שאלו את עצמכם איזה מן יום היה לו ?
איך הוא הרגיש ?
אתגרו את עצמכם לדאוג באמת לטובת האחר

סקרנות היא בהחלט צעד ראשון וראוי 
להרחיב את יכולת האמפתיה שלכם

השתמשו בהקשבה אקטיבית:
בדרך כלל בשיחה, רובנו כבר מנסחים את התשובה 
וממהרים לענות עוד לפני שסיימנו להקשיב.

האופן הזה של תקשורת נראה יותר כמו מלחמת מילים 
מאשר שיחה, או החלפת רעיונות,

נסו לעקוף את הרפלקס הזה
תוך שאתם באים בהתכוונות להקשבה,
ולוקחים את הזמן בצורה מכוונת לפני שאתם עונים, 
או אפילו חושבים מה לענות,

קחו רגע לחשוב על מה שאמר לכם האחר,
ורק אז, נסחו את תגובתכם

נסו להבין מה הרגשות שהוא חש שם כשהוא מדבר,
מה המניע העמוק שלו לדברים,
מה הוא בעצם מנסה לומר,
מהו ניסיון החיים שהוביל אותו לנקודת המבט הזו ממנה הוא מדבר ?

הקשבה אמיתית, מהלב, תאפשר לכם להרחיב את נקודת המבט שלכם

פתיחות
פתיחות והקשבה בסקרנות לאחר 
הן מפתח להבנה של נקודת המבט שלו לחיים,

בו זמנית, מאד חשוב גם להיפתח לגבי מה שקורה אצלכם פנימה-
מהם הרגשות, התחושות, מה מתחולל בתוככם.

אמפתיה היא מעבר דו סיטרי
בין שנינו של הבנה הדדית.

עם התכוונות עמוקה להבין את הצד השני
וכן הסכמה לפתיחות ושיתוף, וכמובן הבנה של נקודת המבט שלי 
אז - 
לרוב אנחנו מוצאים מכנה משותף, 
גם עם אלה שלכאורה יש להם דעות ואמונות שונות משלנו.


דרך תרגול הפתיחות, ושמירה על ראש פתוח,
אמפתיה עוזרת לנו להתמודד עם אתגרי הדעות הקדומות,
למצוא מה דווקא כן משותף,
אמפתיה עוזרת לנו להיות יותר מוסריים.

כך נוכל לראות את ה'אחר' כחלק מאתנו,
ולא כ'בעיה' או כ'אויב' - 
אלה תוויות שמייצרות גבול שמונע מאתנו לנוע קדימה ולהתרחב,

זה מונע מאתנו את החוויה שהאנושות במהותה ובבסיסה 
מחזיקה חוויה של שיתוף וחיבור.

יש לנו הרבה יותר במשותף ממה שאנחנו חושבים,
כשבעצם בעצם, ההבדלים הם בפרטים הקטנים, לא במהותיים.


בברכת הצלחה ופתיחות משמחת ומרחיבה,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן.