"לא מעניין אותו שאני כל הזמן עם הילדים והכל אני עושה לבד!"

"כל היום אני עם הילדים,

מתזזת אתם בין החוגים, שיעורי בית, מקלחות,

על תקן של נהג מונית, בשלנית ו- חדרנית !

בלחץ מטורף,

לא רק שהכל נופל עלי,

בלי שאף אחד מתקרב ללהעריך את זה

אני עוד מגלה

שהוא מצפה שאהיה אסירת תודה

על הבישולים שלו בשישי...

הוא לא עושה כלום חוץ מזה!

זה כל כך מכעיס אותי שכואב לי בבית החזה,

וממש קשה לי לנשום!..."

כך כתבה לי ר.

כחלק מהמענה לשאלון ששלחתי אליה

אחרי שנרשמה לסדנה

"איך לדבר מבלי לריב,

תוך כדי שאת משתחררת מהכעסים"

במהלך הסדנה,

היא יכלה להבין בין היתר

מהו הצורך האמיתי

שיושב מתחת לכעס שלה,

כי כל כעס מסתיר תחתיו עולמות צפונים של אינפורמציה

וגישה ישירה לריפוי

לו רק קיבלנו את המפתח...

כל עוד אנחנו מבוצרות בכעסנו,

המידע החשוב הזה נשאר נסתר מאתנו,

ואנחנו רק מחמירות את המצב

גם אם אנחנו צועקות את התסכול

וגם אם אנחנו שותקות אותו.

(כן, השתיקה הרועמת הזו... מכירה?)

במצב הזה,

כל שיחה שלנו מובילה מהר מאד לפיצוץ...

לעומת זאת,

כשאנחנו מקבלות את המפתח אל הצופן,

יש לנו גישה ישירה לשינוי המצב!

ואז גם פחות ופחות נכעס

(בריאות!)

וגם נוכל לדבר באופן כזה שהוא יקשיב,

ולהקשיב לו

וביחד למצוא אינספור פתרונות למצב,

אגלה לך בסוד,

שהרבה פעמים

מה שבאמת חסר לנו הוא שיראו אותנו.

כל עוד אנחנו מגיעות טעונות בכעס,

משליכות האשמות ושיפוטיות

הסיכוי שנרגיש נראות קלוש שבקלושים

(גם כי אני לא רואה את עצמי במצב הזה

אלא עסוקה במי שמולי

וגם כי מי שמולי חש איום וחייב להתגונן)

אבל,

כשאנחנו לומדות איך לנטרל את המטען

וזה עוד דבר (אם לא ה') שאת מקבלת בהדרכה הזו -

הכל נראה אחרת!

את מגיעה לשיחה ממקום נקי ורגוע,

את יכולה לשתף אותו מעומק ליבך

את כבר מרגישה נראית מעצם זה שאת ראית את הקושי בתוכך

וגם,

באופן הזה בו את מדברת (כשיש לך גם הכלים שאת מקבלת בסדנה)

הסיכוי שהוא יראה אותך ויבין ללבך גדל פלאים

וזה כבר חלק גדול מהפתרון.

מפה למצוא פתרונות ענייניים זה כבר piece of cake...

ו...

אל תתפלאי אם למחרת יחזור הביתה ב 17:00..

:-)

לקבלת ההקלטה של הסדנה

שבה יש כל מה שצריך לדעת ולעשות על מנת

להצליח לדבר במקום לריב

תמורת 123 ש"ח בלבד!

יש ללחוץ כאן

פה בשבילך,

גלית אליאס,

מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך { השתחררה מהכעסים על הבגדים הזרוקים במקלחת?

"אני נטרפת מזה..."

היא אמרה כשהכעס ניתז מעיניה והמשיכה-

"מה הוא חושב לעצמו כשהוא זורק את הבגדים במקלחת
ולמי הוא בדיוק חושב שהוא משאיר אותם שם?
מה אני המשרתת שלו???"

כבר כמה שנים שהם נשואים
והנושא הזה לא פתור,

היא לא רוצה לזעזע את המערכת,
גם ככה המצב דליק...
אז עד שהם מצליחים לעלות לאיזו ישורת של נינוחות..

היא מנסה בכוח להשתיק את הכעס שעולה בה
בכל פעם שהיא נכנסת למקלחת ההפוכה,

אבל בתוכה הכעס בוער
ומן הסתם כשהיא כועסת,
גם אם היא לא מסבירה לו למה...
נוצר ריחוק
ששומר עליה מלהתפרץ
ששומר עליו מהכעס שנמצא באוויר
גם כשזה לא מודע ולא מדובר...

וככה הם מסתובבים במעגלים..
שנים...

עד לא מזמן...

אבל עכשיו היא במקום אחר:

מה שהסתבר לה כשבדקנו את העניין לעומק,
זה שבעצם,
מתחת לכעס ישנו תסכול 
על הזלזול שהיא חשה ממנו.
זלזול שטמון בפרשנות:
"הוא משאיר לי את הבגדים
כמי שתלך אחריו ותרים אותם"
(אף שלא זו באמת היתה הכוונה שלו)

הזלזול הזה
הוא כמו נורת אזהרה שנדלקת בה,
מדליקה בה כמו הר געש
שבשניות עלול להתפרץ

כילדה,
לא קיבלה חיזוק וחיבוק מאבא (במיוחד).
חיזוק שכל כך היתה צמאה לו,
שכל כך היתה זקוקה לו
וכשהיה חסר,
נוצר כמו "בור" בחווית הערך העצמי שלה

לא רק שלא היה שם בשבילה,
במעט התקשורת שהיתה לו אתה,
לא פעם היא חוותה ממנו בוז וזלזול.

כדי להימנע מכך
וכדי לזכות בתשומת ליבו ובאהבתו,
גדלה להיות מוצלחת 
עד כדי מצטיינת בכל דבר שעשתה
כשלנגד עיניה -
הרצון העמוק שיראו אותה ויתפעלו ממנה

לכן,
עד היום כשהאיש שלה היה משאיר את הבגדים במקלחת,
(מה שהיא פירשה כזלזול)
זה היה בלתי נסבל עבורה.

למעשה פעלו בתוכה שני חלקים:
חלק אחד שיעשה הכל כדי שיתפעלו ממנו
חלק שני שמתוסכל מכך שהיא צריכה להוכיח שהיא ראויה
ושהיא צריכה לעשות כל כך הרבה
בשביל שיראו..

הקונפליקט שביניהם
הזין את הכעס וליבה אותו.

הבגדים במקלחת היו כמו נפט
שנוסף אל הגחלים
שכבר לוהטות ממילא.

היום,
כשהיא קיבלה גישה ישירה
אל המקום הצמא ההוא,
ולמדה להביא את הקול של הבוגרת שהיא
אל הילדה,

היום,
כשהיא מצליחה ממש "לגעת" בה,
להרגיע,
לראות,
להתפעם ממנה,

היום מתחולל שם ריפוי.
ה"בור" מתמלא,
הקונפליקט מתאדה,
נוצרת בהירות וידיעת הערך שלה
(לא בראש, אלא בתוך תוכה)

וכשיש חיבור אל הערך שלה,
אף אחד ובטח שלא הבגדים במקלחת
לא יכולים לאיים עליו..
ואז...
הפלא ופלא..
כבר אין כעס..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זו דוגמא לאיך זה עובד
וזה בדיוק מה שנעבור יחד בוורקשופ לעיבוד כעסים,
"איך לדבר כך שהוא יקשיב }{ ?"



** גם נבין את התמונה הרחבה,
    בין היתר-
    למה נמשכנו דווקא לבני זוגנו,

** גם נבין למה התקשורת שלנו מלאה מוקשים
    ומהם המוקשים
    כדי שנוכל לנקות אותם מהדרך

** וגם נעבור תוך כדי שידור
    תהליך של עיבוד הכעס
    וכל התכנים שהוא מסתיר מתחתיו

כדי שאותו הדבר שמפעיל אותך
יהיה שקוף עבורך,
לפחות רגשית לא יפעיל אותך
ותוכלי לבחור בצלילות איך להגיב לגביו:

להשאיר לו את הבגדים/
לקחת אותם לסל הכביסה/
לבקש ממנו - לא ממקום מטיף ונוזף - פשוט לבקש/
ועוד אינספור אפשרויות
שהכעס כשהוא בוער בנו,
מעוור ומסתיר אותן מפנינו..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מדובר בסדנא אינטרנטית קצרה
(כשעה וחצי)
בה רואים ושומעים אותי בשידור חי
(ויש הקלטה למי שלא נוכח)

לא רואים את המשתתפים האחרים 
כך שהיא אנונימית עבורכן
יש אפשרות לשאול לפני/ תוך כדי/ אחרי הסדנה
ולקבל ממני התייחסות

חלקה אינפורמטיבית,
חלקה תהליכית עם הנחייה 
כולל שאלות כאלה שהתשובות עליהן
יובילו לפענוח המפה האישית שלך
סביב כעס

• מה (במיוחד) מעורר אותו?
• מה נמצא מתחתיו?
• מה ה patern  הישן?
• ומהו הנתיב החדש אותו את רוצה לאמץ?

כל זה
בשעה וחצי
מלאה בתוכן
ובתהליך עצמתי וטרנספורמטיבי.

אגב-
אם את לא יכולה להיות נוכחת ב 5.2.19 ב 21:00,
אין שום בעיה!
ההקלטה תהיה לך אפקטיבית בדיוק באותה המידה.

נרשמים כאן!

מיד אחרי ההרשמה,
תקבלי שאלון שיאפשר לָסְבָךְ סביב הכעס
להתחיל להיפרם

מחכה לך,

גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

איך להרגיש יותר אהבה? בסימן חיזוק מרחוק להוואי

אפרופו ההתפרצות הגעשית בהוואי
והנזקים הכבדים שלה,

אני משתפת הפעם בתרגום סימולטני
מתוך וידאו קצר ומקסים של Amy Alizabeth Gordon,
בכמה מילים על: לבחור באהבה כ state of mind:

בהוואי מברכים לשלום ב "אלוהה"

למעשה "אלוהה" זה יותר מסתם ברכת שלום,
היא מחזיקה משמעויות רחבות יותר כ:
פלא, (נפלאות)
אהבה,
חמלה,
נדיבות,
חיות,
אדיבות,
חסד,

זו התחושה הזו של החלפת אנרגיה עם קרני השמש הזורחת,
זה הנצנוץ של כורי עכביש מופלאים כשהשמש מאירה אותם מאחור,
זו הברכה שנאמרת למי שנמצא בדלת,

אלוהה זה החיוך הרך והבהייה הרכה בלי מילים,

אלוהה זה סליחה,
אלוהה זה התמסרות

אלוהה זה לבחור באהבה על פני ה "בעיות"

למעשה אנחנו יכולים לבחור ב "אלוהה" 

על פני בחירה ב "בעיות" (pilikia בהוואיאנית)

בכל רגע נתון.

אלא שאיננו יכולים לבחור בהם יחד

כי אם אנחנו בוחרים בשניהם יחד - זוהי אהבה מותנית:
"אהיה שמחה אם בעלי יתנצל בפני..."
"אהיה שמחה אם הבן שלי ינהג בכבוד כלפי.."
וכו'..

איננו רוצים את התנאים הללו, 
כיוון שהם משאירים אותנו בחווית האין,

אלא להיות בשפע, או להיות השפע,
ולהיות האהבה

כאשר אנחנו הווים וחווים את האהבה הזו,
זה מהדהד מאתנו ואנחנו יכולים להיווכח שמגיבים אלינו באופן שונה
כי מרגישים משהו אחר שיוצא מאתנו
וזה משפיע על מי שסביבנו ועל התגובה שלהם כלפינו

לאהבה יש כוח התמרה לכל תא ותא מעצם היותה
על המרחב האישי של כל אחד מאתנו
ועל המרחב הזוגי שלנו

וזה בערך הכל כשמצליחים...

*
חשוב לי לציין שאהבה לעצמי 
משמעה בין היתר להציב גבולות ולתת לאחר ממקום מלא
ולא על חשבוני.

אז הנה תרגול להיום ובכלל - 

איפה נוכל לבחור באלוהה על פני pilikia?

עד כאן סימולטנית
ואני מוסיפה -

לפעמים יש מה שעומד בדרך שלנו אל הגובה הזה,
אל התדר של האהבה.

לפעמים יש שם כעסים שהצטברו,
חוסר אונים שמכווץ וסוגר אותנו,
אכזבות, תסכולים,
שלא מאפשרים לנו להיפתח אל האהבה
ולהרגיש אותה

ואני אפילו לא מדברת על להרגיש שמישהו אוהב אותנו,
אלא על להרגיש כרגע נינוחות רגועה ומכילה של אהבה
מעצמנו

להינמס אל שקט ורוגע, התרחבות ומלאות שכזו.

לפעמים זה מתאפשר בקלות.

אבל לרוב -

כל עוד ישנם דחוסים בתוכנו מצבורי תסכול למיניהם,
נתקשה להגיע לשם.

היופי מופיע - כשמבינים שכל אלה הם השער,
כשמבינים שיש היגיון בשיגעון
ועוד יותר מזה -
כשמקבלים את המפתח לעבור דרך המצבורים הללו,
לרפא, למוסס, לעבד,
אז, פתאום....
מתאפשר שם משהו אחר עבורנו
הרבה יותר מה "אלוהה",
הרבה פחות מ pilikia...

ומה שעוד יותר יפה הוא שהכלים הללו מאד זמינים לנו,
שאחרי הטמעה קצרה יחסית שלהם
נוכל להשתמש בהם שוב ושוב
לפחות חלק מהזמן בעצמנו,
כך שאנחנו לא נשארים תלויים במי שמלמד אותנו.

זאת אומרת, שתוך זמן קצר
אנחנו יוצאים לדרך בחוסן פנימי וממקום בהיר וצלול יותר
ו - עם כלים להמשך.

כיוון שהחיים ממשיכים ואִתָם עוד ועוד אישויים
עוד ועוד דיוקים,
וצמיחה וריפוי לעומקים נוספים
כי זה אין סופי - 
ממש כמו באר של משאלות.

אם את רוצה לחוות את החיים כבאר משאלות,
אם את רוצה להצליח יותר ויותר לבחור ב "אלוהה,
אני פה בשביל ללוות אותך לשם.

כתבי לי בלחיצה פה ונתקדם אל עבר ה "אלוהה"


גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן

על מרכוז באבניים ויצירת שינוי במו ידייך

אחת לשבוע אני יוצרת בְחֵמָר,

3 שעות מְחַיוֹת שמחברות אותי אל היצירתיות

ששנים השתקתי והחנקתי (בעיקר מהפחד מכישלון).

לאחרונה חזרתי אל האובניים,

גם אותן זנחתי לפני כמה שנים מאותו קושי -

להכיל את הכישלון שחוויתי בכל פעם מחדש,

אלא שהפעם התאפשרה לי חוויה אחרת,

ומתוכה ירד לי אסימון כל כך גדול

שהייתי חייבת לנסח בכתב והנה אני משתפת בו:

מי שהתנסתה בקדרות – בעבודה על האבניים,

יודעת שזה לא קל כמו שזה נראה כשמסתכלים על אומן אבניים מנוסה.

יש סרטים ביוטיוב (שמתי אחד בסוף) בהם זה נראה קְלִיל הקלילות,

תוך מספר שניות נוצר מגוש חומר כלי לתפארת,

לכאורה בָקְטַנה.

אלא שכשמתיישבים לנסות גם, זה מרגיש אחרת לגמרי.

אחד השלבים החשובים אם לא 'ה' הוא השלב הראשון –

מִרכוז גוש החומר.

לפני שמתחילים למרכז, הגוש רוקד על האֹבניים כשהם מסתובבים

וניכר לעיין שהוא לא יציב.

בתוך הניסיון לייצב ולמרכז אותו –

כל עוד כפות הידיים שלי נעות עם החומר והוא מוביל אותי –

אין לי סיכוי

אבל כשאני מצליחה להביא את המרכז מתוכי – מחוברת לבטן שלי

ואני מובילה את התנועה או יותר נכון מכילה את התנועה שבין ידי

הופס – מתהפכות היוצרות והחמר נענה ומתכנס למרכוז.

למה זה כל כך משמעותי מעבר לכך

שכך אני מצליחה לייצר כוסות וקערות סימטריות יותר?

כי זה בדיוק כמו שאנחנו מנוהלים או מנהלים את האוטומטים שלנו:

כל עוד אנחנו נסחפים אחרי הסיפורים הפנימיים,

מאמינים להם, הולכים אחריהם -

אנחנו שבויים ולא יכולים לשנות את המצב.

אם למשל היא } מאד זקוקה להקשבה שלו,

כילדה היא לא קיבלה את תשומת הלב לה היתה זקוקה ונוצר שם חוסר כואב.

בכל פעם שהוא { לא מקשיב לה – או לא קשוב לצורך שלה,

עולה החסר ההוא הישן, מכווץ אותה ומכאיב,

שוֹבֵה אותה בתוך הסיפור ההוא,

מעלה אתו רגשות כמו עצב ועלבון, כמו תסכול וחוסר אונים, כמו גם אשמה,

כשהוא מקושר לאמונה הפנימית ש'היא לא מספיק טובה'

ואז – היא מגיבה באוטומט שסיגלה לעצמה לאורך השנים ומתרחקת.

כעוסה, כאובה, מכווצת, כשהטעם המר הזה של החוסר מלווה אותה לכל מקום

(גם אם היא מדחיקה אותו הוא עדיין שם ובכל פעם שהוא { לא יקשיב לה שוב –

או בכל פעם שזה מה שהיא תרגיש –

החסר הזה יעלה שוב על פני השטח וחוזר חלילה...

כל עוד זה המצב - 'עולם כמנהגו נוהג'

'הוא לעולם לא ישתנה',

'אין לזה סיכוי'

תקראי לזה איך שתרצי – היא מסתובבת במעגלים סגורים.

לעומת זאת –

כשהיא – הבוגרת שהיא, האם הפנימית של חלקיה הילדיים,

אותם החלקים שחסרה להם תשומת לב, הקשבה, הגנה, תמיכה וכו',

כשהיא הבוגרת ערה לכך שחלק חסר זה או אחר בתוכה התעורר,

והיא מביאה את הקול של הבוגרת שהיא,

את הנוכחות שלה,

את ההקשבה שלה אליו,

כשהיא מתבוננת מעיניה הבוגרות במתחולל בתוכה,

שוהה בתחושות וברגשות ומכילה,

אז - משהו משתנה –

ובמקום שזה ינהל אותה

היא מנהלת את זה.

במקום הזדהות עם הילדה שהיתה,

מה שלא יכול לעזור ולשפר את המצב 

אלא רק לקבע אותו ולהבטיח שיחזור שוב ושוב,

מתאפשרת הכלה, אמפטיה

ולמעשה מתמלא הצורך ההוא שהיה כל כך חסר – הקשבה.

ממנה אליה.

אז, כילדה, היתה חסרת אונים ותלויה בהוריה,

אבל היום זו לא האמת, היא לא תלויה ולא חסרת אונים,

זו אכן החוויה שמתקיימת בקרבה כש... הוא לא מקשיב/ לא רואה אותה/ מזלזל וכו'

כל עוד היא הולכת שבי אחריה.

ובכל זאת –

בכל פעם שהיא הבוגרת, מצליחה להתבונן מהצד במתחולל בקרבה-

משהו משתנה,

אחרי כמה דקות של שהייה, הקשבה ונוכחות עם מה שיש

אפשר להרגיש ממש בהקלה.

אותה הקלה משמעה בעצם 

שחרור של חלק מהתכנים הישנים ו'התנדפות' שלהם,

כך שבפעם הבאה – היא עשויה למצוא את עצמה מגיבה אחרת

כי אותו מקום בועט וחסר,

כבר חסר פחות,

וככל שהיא נמצאת שם עבורו, יהיה חסר פחות ופחות, והצורך מתמלא.

ו... יש גם דובדבן :-) 

באופן מפתיע, הוא { יהיה קשוב לה הרבה יותר. 

סוג של קסם, אבל לא ארחיב עליו הפעם..

זה עשוי להישמע קצת בלתי אפשרי,

ורצוי בפעמים הראשונות להיעזר בליווי של מי שיודע את הדרך,

ולכן רוב התהליכים בהם אני מלווה נשים הם קצרי מועד,

כיוון שמהר מאד מרגישים בשינוי,

מקבלים את נקודת המבט,

והכלי מוטמע באופן כזה שמאפשר להיעזר בו באופן עצמאי.

אם יש משהו שמציק ולא נותן מנוח,

אני פה בכדי לעזור.

מאחלת לך שבת של שלום וברכה

גלית אליאס

מומחית בהחזרת אהבות למקומן.

 נ.ב

ככה זה נראה מרכוז של חומר באבניים :

קרדיט: איילת אליאב